<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>This Is My Way [:</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 חסוי [:. All Rights Reserved.</copyright><image><title>This Is My Way [:</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=10017776</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה מרוב שאני תמיד רוצה לדעת מה יהיה..
זה בגלל שאני מפחדת להיות פגיעה אז אני מנסה להדוף דברים שבסופו של דבר עושים לי טוב.
הואבאמת גורם לי להרגיש הכי טוב בעולם.
לא מתחרטת על כלום.
לא עושים דברים ומתחרטים 
זה בגלל שאני רוצה לצפות מראש מה יקרה.
ומה יהיה .
זה לא עובד ככה.. ואני מבינה את זה לאט...
מה שיהיה יהיה.
אני לא קובעת מראש.
לאן שזה יוביל זה יוביל ואם זה לא יגיע למקום טוב אז עוצרים.
&lt;SPAN lang=HE dir=rtl style=&quot;FONT-SI&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 11 Oct 2008 19:38:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (חסוי [:)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=10017776</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=497852&amp;blog=10017776</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=10013857</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בזמן האחרון , יש לי מין הרגשה מוזרה ,
לא אושר , וגם לא עצב ..
זה משהו באמצע - אבל זה משהו שמפריע , אולי משהו שמפריע בי . 
לא יודעת למה ואיך -
אבל אני מרגישה שאני קצת בנאדם אחר .

אין לי כוח יותר מדי להתעניין באחרים . 
אני רוצה , אבל אין לי את הכוח הזה , פתאום .
אני חושבת שאני מציגה את עצמי ואולי לא בכוונה 
כבנאדם מוזר . ולא מבחינה טובה .
בנאדם אדיש קצת . בנאדם שלא אכפת לו יותר מדי .
לא , לא מבחינת הבנות - הבנות מסתדרות איתי טוב .. והן רואות אותי סתם כמישהי חמודה . 
ואין לי כוח לאנשים, אז אני קצת מתנהגת באדישות , כי אין לי כוח ,
וכאילואני מציגהאת עצמי כבנאדם לא נחמד במיוחד 
ובנאדם לא אכפתי ... :/ 
ואני לא כזו . לא נראה לי לפחות .
ואני לא רוצה להיות כזו .
אבל אני לא יכולה להיפתח אליהם .. כי אנחנו לא אותם טיפוסים , 
אבל אני רק לא רוצה שיראו אותי כבנאדם אדיש שלא אכפת לו . 
ויכול להיות שלא רואים אותי ככה , 
ורק אני רואה את עצמי ככה .

בכ&quot;מ . אני מרגישה שאני בנאדם לא נחמד לאחרונה .
שלא אכפת לי מאחרים .
וגם אין לי כוח לאחרים .
ויכול להיות , בעצם , אני די בטוחה שאני מת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 11 Oct 2008 00:33:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (חסוי [:)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=10013857</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=497852&amp;blog=10013857</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=10011793</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בא לי לכתוב משו אופטימי, אולי זה יצא.
אני במין תקופה חדשה עכשיו.
תקופה בלי רגשות, אני מתכוונת שהיא לא תקופה אופטימית ולא עצובה.
תמיד חשבתי שאם אני אוהב מישהו אז אני אתמלא ויהיה לי במה לעסוק בחיים והבנתי זה ממש לא צריך להיות ככה, יש עוד דברים בחיים חוץ מאהבה.
הבנתי גם שאהבה גורמת לי רק לכאב, אני רק סובלת בגלל זה אז חבל על כל המאמצים שלי לא ?
אני מנסה עכשיו להתמקד בלימודים כמה שיותר, בגרויות וכל זה.
אבל תכלס, אני לא מרגישה שאני לומדת בשבלי עצמי, אני לומדת בשביל לרצות את ההורים שלי להישאר הילדה הטובה של אמא ואבא. נמאס לי כבר מהתדמית הזאת אבל אני לא מצליחה לשנות אותה, אולי כבר התרגלתי אליה ..
אין לי מושג מה לעשות עכשיו, התרגלתי כבר לבכי ולעצב, התרגלתי לזה שאני אוהבת מישו וכל הזמן חושבת עליו, אז איך ממשיכים הלאה כשכל זה נגמר ? איך מתקדמים מפה ? מה עושים ?
אני לא יודעת כבר מה לעשות יותר.
לא נורא, נקווה שיהיה יותר טוב.
תמיד אני נשארת באמונה שיקרה משו טוב כי לא יכול להיות שהחיים כלכך רעים.
יהיה טוב :]
נכון ?

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 10 Oct 2008 17:54:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (חסוי [:)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=10011793</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=497852&amp;blog=10011793</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=9966151</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני עושה יותר מידי טעויות בחיים שלי.
אפילו כשאני מנסה למנוע אותן אני בכל זאת עושה טעויות.
אין יום שעובר בלי שאני חושבת על הטעויות שעשיתי ושאני עדיין עושה.
אני בוכה בגלל זה כמעט כל הזמן.
אני משתדלת להישאר חזקה בשביל האנשים שמסביבי אבל בלילה, לבד, אני בוכה כמו תינוקת.
אני מנסהל היגמל מהבכי הנוראי הזה !
זה יושב לי על הלב כמו לא יודעת מה.
זה משגע אותי, זה פשוט מטריף אותי.
אני מרגישה שאני פשוט מתחרפנת.
וביקשתי סליחה כבר מכל האנשים שפגעתי בהם אבל כנראה פגעתי הם יותר מידי והם לא מוכנים לסלוח לי.
אולי רק אחרי שהם יסלחו לי אני ארגיש יותר טוב עם עצמי.
אני צריכה לעשות מין תיקון כזה, אבל איזה ? מה צריך לעשות ?
למרות שעבר די הרבה זמן מהפוסט הקודם, הצורך לחיבוק עדיין נמצא בתוכי.
אני לא מצליחה להשתחרר מזה.
ויש המון אנשים שמחבקים אותי וכל זה אבל את החיבוק הזה שאני מחפשת עוד לא מצאתי.
מה כדאי לי לעשות ? מישו יכול להציל אותי ?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 30 Sep 2008 19:16:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (חסוי [:)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=9966151</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=497852&amp;blog=9966151</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=9824879</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הלוואי שדברים היו מסתדרים כבר.
אני מרגישה טיפשה ושדברים שלמים שהסתמכתי עליהם במשך זמן רב היו כל כך חסרי בסיס.
היציבות שהייתה לי כאילו התמוטטה, או שלא הייתה בכלל.
זה כנראה בגללי, הכל כנראה בגללי.
אולי ככה החיים, אבל קשה לי לקבל את זה.
יהיה מה שיהיה,
למען האמת, שום דבר כבר לא ברור לי..
אולי זה בגללי ואולי זה לא.
אני כבר לא יודעת מה בא לי ומה אני רוצה מעצמי.
איבדתי את הדרך כבר לאופטימיות..
&lt;FONT size=&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 29 Aug 2008 02:26:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (חסוי [:)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=9824879</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=497852&amp;blog=9824879</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=9430176</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בא לי לבכות, אני לא יודעת מה עובר עלי בתקופה האחרונה.אם זה השינוי בעצמי, היכולת שלי לעמוד מאחורי מחויבויות הולכת ודועכת ותמיד יש לי אצבע מאשימה להפנות אל כל הגורמים חוץ ממני.השאלה האם זה נכון, או שאולי הבעיה עצמה היא בי. אני מקווה שלא, ואולי זה סתם צירוף מקרים עלוב שכל הדברים מופנים דווקא לצד השלילי בזמן האחרון ולא שאני קשורה לזה.אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה, ללפני חודש וחצי אני מאמינה שהייתי עושה את זה, אני שונאת את המקום שהגעתי אליו, את הדרך שבה הגעתי אליו ואת איך שאני ממשיכה ממנו. אני שונאת לסיים דברים, אני שונאת להמשיך אותם, אני שונאת לאבד מעצמי ואני שונאת שאני אף פעם לא אוגרת את כל האומץ שלי וגם כשכן זה אחרי יותר מידי מחשבה מיותרת. אני שונאת את זה שאני לא ישירה, אני סגורה תמיד בקשרים שלי עם אנשים. אני מרגישה הכי רייקנית שיש, שלא משנה כמה מילים מפגרות וכמה שטויות אעשה שום דבר לא ימלא אותי להרגיש בסיפוק עם עצמי ועם איך שאני.אני לא אוהבת את איך שאני נראת, אני לא מסוגלת ובאמת מוכנה להקדיש רצון לשינוי, ואני עדיין לא עומדת מאחורי התוצאות המזעזעות של איך שאני מרגישה עם עצמי. אני&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 23 Jun 2008 16:40:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (חסוי [:)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=9430176</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=497852&amp;blog=9430176</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=9336983</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;איכשהו כל מי שמדבר איתי והכל סבבה וזה רוצה לדבר עם קורל ואז פתאום מתאהבים בה ואז ספיר הולכת לזבל.רק רואים את השם קורל באוואי שלי וכבר רוצים להכיר אותה.כל הידידים שלי, כל החברות שלי.די נמאס לי כבר !!מה ביקשתי ? שיתאהבו בי קצת ?רק רציתי לשכוח את רז.למצוא מישו חדש.עזבו בנים, אפילו חברות ממש טובות שלי רק רואות קורל כבר רוצות לדבר איתה.כאילו, אני לא מספיק טובה ?מה אין בי שיש בה ?מה ? למה ?!ועוד אחרי מתפלאים שאין לי ביטחון עצמי.אתם, אתם אלה שהרסתם לי אותו.עד שכבר התחלתי להאמןי שיש מישו שיאהב אותי ויש מישו שחושב שאני יפה הוא הולך לקורל.די נמאס לי כבר.פרשתי, התייאשתי.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 09 Jun 2008 10:57:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (חסוי [:)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=9336983</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=497852&amp;blog=9336983</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=9307775</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;האם שווה לי לחיות ?נכון, יש לי חברות ויש לי משפחה ויש לי חיים יפים.אבל בשביל מה ?הרי מה זה עוזר לי ?אני בכל זאת מרגישה לבד.כלכך צריכה אותו פה.בוא נתחיל מהתחלה.לא מסוגלת.מבקשת אותך.זוכרת את השיחות שלנו,את המילים שאמרת לי,זוכרת כל דבר ממך,זוכרת את השיחות בלילה.זוכרת הכל.לא שוב, זה לא קורה לי עוד פעם.אני לא אבכה בגללך.אתה כלכך לא שווה אותי.מי אתה בכלל ?לא שוב, זה לא קורה לי.אני לא נפגעת ממך שוב.אף אחד לא מושלם, לא אתה, וגם לא אני.גמאני עושה טעויות.נמאס לי להתחנן אליך.נמאס לי לזכור אותך.רוצה לשכוח.לשרוף אותך מהלב שלי.להוציא אותך החוצה.יושבת ובוכה על רגעים קסומים.רגעים קסומים שהייתי מנציחה לו יכולתי.רגעים שהייתי נותנת הכל כדי להשאר בהם.לנצח.ואולי אתה לא האחד שלי ?אולי זה מישו אחר ?במקום להכיר מישו חדש אני יושבת וחושבת עליך.נתקעת בעבר,נתקעת במחשבות עלינו,מחשבות על פעם,נתקעת בבכי יומיומי, בכי שלא נפסק.אני עוד אמשיך לקוות.תקווה של יאוש.יודעת שזה לא יקרה, זה לא יכול לקרות.ניסינו, זה לא הלך.הזכרונות מציפים אותי.הזכרונות הטובים, הרעים.שוב עיניי מתמלאות דמעות.לא מסוגלת.מבקשת אותך.בוא נתחיל מהתחלה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 04 Jun 2008 16:55:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (חסוי [:)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=9307775</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=497852&amp;blog=9307775</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=9303918</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כבר לא יודעת מה אני רוצה באמת.
כל הזמןזה אותו דבר, אני לא עושה כלום ומוצאת את עצמי בערב בהרגשה רעה,
כי זה הזמן שלי, אני לא חיה רק מתקיימת,
אני אמורה לפרוח.
אבל זה אף פעם לא קורה.
אף פעם אני לא יוצאת בשישי, אני לא רוצה את זה.
אני רוצה לחיות, אני רוצה לצאת. 
אני רוצה לנשום, להרגיש את עצמי חיה.
אני כבר לא יודעת מי אני.
אני לא יודעת מה אני באמת אוהבת לעשות.
אני לא יודעת עם מי אני אוהבת להיות.
אני לא יודעת מי יכולים להיות החברים הטובים שלי.
אני לא מכירה את עצמי, אני לא מכירה את הנפש שלי.
אני לא יודעת מי הדמות האמיתית שלי.
אני לא יודעת במה אני בעד, במה אני נגד.
&lt;FONT color=#&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 03 Jun 2008 20:46:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (חסוי [:)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=9303918</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=497852&amp;blog=9303918</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=9220230</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני כלכך מפחדת. 
אני כבר לא יודעת מה קורה לי, די אני לא יכולה יותר. 
אני יושבת ימים שלמים ובוכה. 
אני פשוט רוצה למות כבר. 
אני לא רוצה להישאר לבד, אני פשוט לא רוצה. 
למה זה קורה לי ? 
למה לא נותנים לי רגע של אושר ? 
אני פשוט מתה מפחד. 
נגמרו לי הכוחות, אני לא מסוגלת להתמודד יותר. 
כל כך מאכזב אותי לגלות שאני לא יכולה לסמוך על אף אחד. 
אני שונאת את עצמי. 
פעם הייתי אופטימית, 
אולי זו רק ההתבגרות ששינתה את זה. 
אבל עד לא מזמן תמיד היה אפשר לראות אותי מחייכת, לפחות כלפי חוץ. 
רוצה את ספיר של פעם. 
החייכנית. 
העליזה. 
זו שמוצאת נקודת אור בכל דבר ומצב. 
זו שבעיקר בעיקר צוחקת. 
וכמעט אף פעם לא בוכה. 
מאיפה הגיע כל הריגשי הזה?? 
ממתי אני אחת שבוכה? 
אני מפלצת. 
אגואיסטית. 
טיפשה. 
מפונקת. 
אכזרית. 
&lt;DI&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 20 May 2008 16:56:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (חסוי [:)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497852&amp;blogcode=9220230</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=497852&amp;blog=9220230</comments></item></channel></rss>