http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492heCopyright 2026 Ekrony. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=11093725<div align="right" dir="rtl">מרגיש פתאום מוזר.אין חשק לכתוב, אין חשק לכלום.רק מקווה שזאת תקופה שתעבור מהר. רק שתעבור מהר. 3&gt;</div>Sat, 25 Jul 2009 03:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ekrony)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=11093725http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=496492&blog=11093725http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10588606<div align="right" dir="rtl">איך להתחיל, אני לא יודע.אבל מה שאני מרגיש בתוכי,לא ניתן לתיאור.אני מרגיש שאני צריך לצעוק את זה,צריך לומר לך את זה כל יום, כדי שתביני. החיים שלי בלעדייך, היו נראים אחרת.את הראית לי את החיים בצורה שונה,ונתת לי כל כך הרבה סיבות לחייך (:אני מרגיש איתך מאושר,ואת? בנאדם מיוחד.את מוכשרת בטירוף בכל מה שאי פעם תרצי.בריקוד, בשירה, בתיאטרון, בשומר הצעיר..את לוקחת את הדברים לידיים כשצריך,ואת מראה לי את זה שוב ושוב כל פעם מחדש D:את חכמה, את יפיפייה אמיתית ^^ויפהשלי.. אין כמוך עוד בעולם.אני התאהבתי בך, כי את בנאדם נדיר.הכרתי אותך,וישר התאהבתי. ואת יודעת את זה :Pעברנו שנתיים וחודשיים..ונהניתי מ-כ-ל דקה ושניה איתך.מהשיחות איתך, מהפגישות איתך,ומהצחוקים שלנו ביחד :] נותר לי לומר לך שוב ושוב,שאת כל כך מדהימה,כל כך יפה,כל כך מושלמת..וזאת לא הפעם הראשונה שאני אומר לך את זה (: אני מאוהב בך,אני מטורף עלייך,אני מת עלייך,אני חולה עלייך...(אני עוד כמה דברים...מואאה אהאהאהא אהאה)אבל אני פשוט,אוהב אותך. אני אוהב אותך מורן.3&gt;ואת החיים שלי. אני לא אוותר עלייך,עלינו.. אף פעם.נלחמנו על הקשר הזה,ועל כל</div>Sun, 01 Mar 2009 21:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ekrony)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10588606http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=496492&blog=10588606http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10505753<div align="right" dir="rtl">תודה שלא וויתרת עלינו.אנחנו הוכחה לכך שלא משנה עד כמה קשה,אפשר לעבור ה-כ-ל, אם באמת אוהבים. עשית אותי את הבנאדם הכי מאושר בעולם. אני אוהב אותך מורן.3&gt; אנחנו ביחד,ואני שלך לעד. לעולמים (:</div>Sat, 07 Feb 2009 00:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ekrony)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10505753http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=496492&blog=10505753http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10468530<div align="right" dir="rtl"> תני לי להרגיש את הפנים היפות שלך.תני לי להתסכל על העיניים המדהימות שלך.אני רוצה להרגיש את הידיים שלך מלטפות אותי,ולהרגיש אותך צמודה אלי. תחבקי אותי חזק,ואל תעזבי. אני זוכר שהעברתי את ידי בשיערך..ולחשתי לך באוזן שאני אוהב אותך.נתתי לך נשיקה על השפתיים,ואמרתי שהכל יהיה בסדר.הלב שלי דפק כל כך מהר,ואמרת לי להירגע.אבל היית לידי..אז איך אפשר? כעת אני מצמיד את תמונתך לליבי,בתקווה שהרגע הזה יחזור.לוחש כל לילה שאני אוהב אותך,רק כדי לשמוע אותך אומרת בחזרה.הלב שלי עדיין דופק מהר,אך רק מהפחד לאבד אותך. תני לי לנשק אותך עוד נשיקה אחת קטנה. You're a star the way you areYou know you're not fooling anyone, noYou got the eyes of an angelDon't try to change, yeahEverybody's got their scarsNo matter what they tell you you're beautiful the way you are 3&gt; </div>Wed, 28 Jan 2009 14:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ekrony)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10468530http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=496492&blog=10468530http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10467483<div align="right" dir="rtl">לקחת נשימה עמוקה,ולקפוץ.להרגיש את המים עוטפים אותך..ממלאים לך את הריאות.להרגיש שאתה שוקע, למטה.. למטה.לדעת שאין דרך חזקה.הכל נגמר. זה לא משנה כמה פעמים אבכה,או כמה פעמים אשטוף פנים..הרגשות והתחושות שיש לי בפנים ישארו כמו שהם. אני לא רוצה להמשיך ככה יותרלא רוצה להמשיך ולראות יום ועוד יום,בידיעה שאולי כן ואולי לא.אף אחד לא מבין,ואף אחד לעולם לא יבין אותי.אותה חומה שהייתה בתוכי,נבנתה מחדש. והיא חוסמת את כולם.לא בוטח באנשים. לא בוטח במשפחה.לא בוטח בעצמי. המציאות שלי השתנתה,והחיים שלי כבר לא כל כך ורודים כמו שהם היו.היום הכי מושלם בחיים שלי,הפך ליום הנוראי ביותר. כזה שהרס את הכל. אני בסך הכל רוצה שמי שרוצה להיות איתי,שיהיה איתי. ומי שלא.. שיחסוך ממני.לא מכריח. לא מבקש. לא כלום.ולחשוב אם להיות איתי או לא.. מראה הכל. לא רוצה להיגרר למשחקים,והספיקו לי הדמעות עד היום.אני עדיין כאן, והלב שלי עדיין שלך.Take it or Leave it. לא צריך לחשוב יותר מידי,ואת לא סתומה.אם את לא יודעת אם את רוצה להיות איתי או לא,פשוט תגידי שלא.ולהגיד אחרי שאת מתקשרת "אני מצטערת שהתקשרתי",רק מוסיף לי עוד רגשות אשם.ת</div>Tue, 27 Jan 2009 23:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ekrony)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10467483http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=496492&blog=10467483http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10462816<div align="right" dir="rtl">למה שיהיה לי קל?למה שלמישהו בכלל יהיה אכפת?!כולם מסתגרים בחדרים,אין יחס. אין אכפתיות. הרי הכי קל לומר "לא משנה כבר",או לומר "עזוב".אבל למה שמישהו בכלל יבין מה עובר עלי?לא ביקשתי שתתעניינו,לא ביקשתי שתשאלו..סה"כ רציתי שתבינו. אבל למי אכפת ממני כבר?</div>Mon, 26 Jan 2009 20:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ekrony)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10462816http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=496492&blog=10462816http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10461359<div align="right" dir="rtl">"סבא.""זאת לא התחלה למכתב פרידה" אמרתי לעצמי.לחשוב שעברו כבר כמעט 10 שנים מאז שנפרדתי ממנו, מאז שאמרתי לו שלום בבית החולים.הרגשה של צמרמורת עברה בגופי.הגעגועים הציפו את ראשי, הדמעות התחילו לרדת.רק ביקשתי עוד הזדמנות אחת. הזדמנות אחת להיות איתו. אך כך החליט הגורל.המשפט "ושוב הדמעות על האיפור, והחיוך שעוד תפור נפרם משפתותיך, נפרד כבר מעליך וסוף לסיפור." עוד מהדהדות באוזניי. תמיד הערצתי את יהודית רביץ.ואני זוכר שגם הוא."יש לך אורחת" שמעתי את אימי צועקת לעברי.עדי נכנסה. ידידה טובה שלי עוד מהגן."מה שלומך?" היא שאלה אותי. "אני כותב מכתב לסבא שלי ז"ל. כבר כמעט 10 שנים שהוא לא פה.. איתי" אמרתי בקול חלש."אתה צריך עזרה?" היא שאלה.מחשבותי נדדו לעבר. לימים עוד כשהייתי קטן יחסית. ואני זוכר הכל, כאילו זה התרחש אתמול.לפתע נקטעה המציאות. "אתה בסדר? אתה רוצה אולי לרדת להסתובב קצת? יש עוד שמש בחוץ" היא אמרה. ואני הרגשתי שזהו, זה נגמר. מהעבר נשאר רק זיכרון."סבא שלי היקר.." הרגשתי איך היד שלי רועדת. אני זוכר איך כל פעם שבאתי אליו הוא היה בודק לי את השריר, לראות אם התחזקתי.ולמרות שהוא לא אהב את מיכל ינאי,</div>Mon, 26 Jan 2009 15:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ekrony)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10461359http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=496492&blog=10461359http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10447640<div align="right" dir="rtl">עוד שבוע כמעט נגמר.. ושבוע עבר מאז שאמרת שאת לא יודעת. לא יודעת מה איתנו. איתך. איתי. וזה השבוע שהכי הרגשתי בו לבד, ולא משנה כמה אנשים היו לידי. ראיתי חברים טובים משקרים לי בפנים, מסתירים ממני דברים.. כאלה שאני מכיר אותם כמעט כל החיים שלי. המצב רוח השתנה, הרבה נסיונות לחייך, אך הרבה יותר הרגשת בדידות. אותו פוסט קודם על "מי אני בכלל?".. רק גרמה לי להבין מי האנשים שאני רוצה בחיים שלי.. מי האנשים שאני אעשה בשבילם הכל. באותה ההזדמנות ניסיתי להבין באמת מי אני, והאם לחיים שלי באמת יש משמעות יותר מלחיות את היום יום. ואני לא מרגיש ככה בגלל אכזבה מסוימת, אלא בגלל לנסות להבין את החיים. ראיתי יותר מידי אנשים הולכים לי בחיים, ואני לא רוצה להמשיך ולאבד עוד.. במיוחד כאלה שהם כל החיים שלי. את כל החיים שלי.3&gt; כנראה שאותה תחושה מעולם לא נעלמה. כנראה שתמיד הייתי לבד, והמצב עכשיו רק מראה את זה. תנו לי לשקוע בחזרה לשירים.. לחלומות. אלה הדברים היחידים שנותנים לי תקווה. I don't wanna close my eyes I don't wanna fall asleep Cause' I'd miss you,</div>Thu, 22 Jan 2009 23:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ekrony)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10447640http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=496492&blog=10447640http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10432004<div align="right" dir="rtl">נתחיל מזה שהמקצוע חיבור,זה המקצוע הכי מעצבן שיש.טוב, אולי לא הכי..יש את היסטוריה. וספרות. ואזרחות.אוקי, אז יש מקצועות יותר מעצבנים.אבל הוא בהחלט אחד מהם! בגרות בחיבור. 3 שעות. סיוט :|העיקר, נגמר!אין יותר לשון וחיבור..ותודה לאל שזהו. נחזור לנושא,הגשמה עצמית.הרבה צרכים, הרבה רצונות..ולמה אנחנו בכלל כל כך מתאמצים?הרי אי אפשר להגיע באמת להגשמה עצמית,אנחנו יכולים רק לנסות ולהגיע אליה..לשאוף אליה.אבל מה הטעם? מה יעזור לנו הגשמה עצמית?בלממש את הפוטנציאל החבוי בך?או כדי למצוא אהבה.. ולהיות נאהב. כל כך בולשיט. כל החיים אנחנו מנסים "להיות" מישהו..ואחרי זמן מסויים אנחנו מתחילים לשאול.."מי אני בכלל?" שמים קריירה לפני משפחה,שמים לימודים לפני אהבה,שמים את האהבה בצד."להיות או לא להיות?"מה הטעם בלנסות להיות מישהו כל הזמן.וגם זה, הגשמה עצמית.הרי בסוף לא באמת נקבל את זה.ניתן רק לשאוף להגיע לזה. תחסכו הרבה בעיות,ותפתחו את הראש שלכם.תפסיקו לנסות "להיות", ותיהיו אתם עצמכם.אתם תראו שלאט לאט..תבינו מי אתם. סתם עוד מבט על החיים..או שפשוט החיים שלי סתם דפוקים. http://il.youtube.com/watch?v=_</div>Sun, 18 Jan 2009 17:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ekrony)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10432004http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=496492&blog=10432004http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10425526<div align="right" dir="rtl">יהיה בסדר.מי המפגר שאמר לראשונה את המשפט הזה?"הכל עובר עם הזמן..."עוד מילים ומשפטים חסרי משמעות.הכל פתאום נהפך לחסר משמעות.כי מה שווים החיים בלעדייך? עוד סופשבוע, עוד לילה..והדקות עוברות.למה הזמן לא יכול להעצר,כדי שאפשר יהיה לראות את המצב?להבין איך שהוא, ולשנות. להשתנות. איך בתוך שניות,בנאדם יכול לשנות את חייו.להחליט מה כן.. מה לא..ואני עוד חשבתי שהיה לנו טוב.הזמן היה שלנו. רק שלנו.ולא משנה כמה קשה היה,עברנו הכל.אז איך פתאום הגענו למצב הזה?זה לא אמור להיות ככה...ככה לפחות חשבתי. עוד יום חסר משמעות,עוד שבוע חסר משמעות.הזמן עובר. ולמה אף אחד לא מבין אותי? </div>Sat, 17 Jan 2009 01:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ekrony)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=496492&blogcode=10425526http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=496492&blog=10425526