http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620heCopyright 2026 בייבי(:. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11668822<div align="right" dir="rtl">אני לפעמים לא מאמינה למה שקורה איתי , אני מרגישה כאילו בבת אחת הכל השתנה בי. אני זוכרת שעד לפני תקופה קצרה,לא הייתי מוכנה להזיז את עצמי,לעבוד,להרוויח כסף ולעבוד בשביל הכסף הזה. כל הזמן הייתי תלויה בהורים,לא הערכתי את הכסף שיש לי,לא הערכתי את ההורים שלי שעבדו בשביל שאני יוכל לקבל בגדים כאלה יפים , ואני בעצם מבינה שהם צודקים. אני מבקשת לפעמים,ואני אבקש,אבל אני אשכרה התחלתי לעבוד כאילו ברצינות,ואם אני חישבתי נכון אני בעצם אמורה לקבל 1100 שקל פחות או יותר בל10.4. לא ייאמן שסכום כזה אני מקבלת ואני עובדת בשבילו. בבייביסיטר. זה כל כך הרבה כסף. משהו שההורים לא היו נותנים לי בחיים גם אם הייתי בוכה להם וחופרת להם. עד לפני כמה זמן גם ביקשתי כסף לאילת. ובעצם אני מבינה שאת הכסף הזה אני עשיתי אשכרה בחודש אחד,ואם אני אשמור אותו ואחסוך כל פרוטה,יהיה לי גם להיות במלון איכותי עם חברים ולא באיזה אכסניה פשוטה. וככל שאני אחסוך,יהיה לי בעצם לכל מה שאני רוצה. לשיפוץ המכונית שתהיה לי בעוד שבוע,לשבוע באילת עם חברים,לבגדים נורמליים שאני רוצה לקנות...להכל. אני כל כך מאושרת,למרות כל העצבים שאני מקבלת מהילדים</div>Wed, 24 Mar 2010 00:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (בייבי(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11668822http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=495620&blog=11668822http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11663342<div align="right" dir="rtl">אחח , כל פעם כשאני כמעט רבה איתו , אני מרגישה מן דקירות בבטן כאלה , אני לא יכולה לריב איתו לא יכולה . היום הוא לא ממש התייחס אליי ,אפילו נשיקה לא נתן ,אז קצת כעסתי אבל חצי שעה אחרי הבאתי לו חיבוק , קשה לי בלעדיו! אני מרגישה ריקנות כזו כשאנחנו לא מדברים או לא מסתכלים אחד על השני , וזה כואב ! מרוב שאני בחורה חשדנית בין השאר , אני כאילו מסתכלת תמיד על מה יהיה ולפעמים גם רואה דברים רעים. אני מפחדת שברגע שאני אעשה את זה איתו, ברגע שאלך איתו עד הסוף , אני אפגע. היום אמרתי לו את זה , הוא הרגיש את זה ואמרתי לו שאני מפחדת שאחרי שנעשה משהו הוא יעזוב אותי ולא ירצה אותי או שלא יאהב אותי והוא אמר שאני טיפשה אם אני חושבת ככה וזה מעצבן אותו כי אני לא כמו כל הגברים שהכרתי וזה שקיבלתי טראומה לא אומר שהוא כזה. והוא צודק , הוא באמת באמת צודק , הוא לא כזה , זו פשוט אני , עם כל החשדות שלי והפחד שיהיה לי מה שהיה עם הקודם, שרק ניצל אותי למטרות מיניות בלבד ,ואני חושבת שיקח לי זמן להתרגל עוד שיש לי בחור מקסים כמוהו,מדהים,מתחשב,שבקשר טוב עם ההורים שלי,שעוזר בכל דבר, שנראה טוב, שהוא הכל בעצם. הלוואי הלוואי ו</div>Sun, 21 Mar 2010 18:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (בייבי(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11663342http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=495620&blog=11663342http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11655121<div align="right" dir="rtl">אז המון זמן לא עדכנתי, לא יצא לי ..גם עדכנתי את הבלוג בנות שיש לי והיה לי עבודה וכו'. אז עכשיו יש לי זמן לעדכן. - העדכון הראשון מתחיל בדבר ששמתי לב אליו בזמן האחרון,וזה שאני פשוט לא יכולה בלעדיו. אני כל כך אוהבת אותו. אני אוהבת לחבק אותו,אני אוהבת לנשום אותו,להריח אותו,להסניף אותו,לגעת בו,לנשק אותו ,לנשק כל מקום בגוף שלו. הוא הורג אותי,הורג אותי מרוב אהבה. אני בחיים לא הרגשתי דבר כזה למישהו,אפילו את הקודם לא אהבתי בצורה כזו. את הקודם אהבתי בצורה אובססיבית,ואותו אני אוהבת בצורה אמיתית. אהבה אמיתית,כזו שגורמת לפרפרים בבטן להתעורר מהשינה שלהם כל פעם מחדש. כל פעם כשאני רואה אני מרגישה טוב כזה עם עצמי,אני מרגישה שיש מישהו שגורם לי להתעורר בבוקר ולחייך,ובדרך כלל זה לא קורה. תמיד כשאני עצבנית,אני יודעת שהוא יבוא ויצחיק אותי ויחבק אותי ואחרי כמה שניות אני נרגעת. זה פשוט לא ייאמן. והוא כאילו...הוא מדהים,הוא אפילו מסתדר עם המשפחה שלי. טוב נו..הוא אשכנזי כמוני,אולי בגלל זה מקבלים אותו. אבל ההורים שלי יכולים לסמוך עליו שהוא לא יגע בי לא מרצוני,והוא תמיד עוזר כזה,ונחמד,ואומר שלום ומה לא? הוא פשוט</div>Wed, 17 Mar 2010 20:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (בייבי(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11655121http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=495620&blog=11655121http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11630099<div align="right" dir="rtl">אני מתחילה לתאר לעצמי מה יקרה אם אשתתף באח הגדול. נראה לי שאני אהיה זו שילך ראשונה. כי אני כזאת לא בעניינים,אולי אפילו טיפה חנונית. אני רגישה כזו כמו אלין,בכיינית,נעלבת בקלות,לוקחת הכל ללב,מדברת המון שטויות,לפעמים קצת חסרת טקט וסתומה,בטח אני אהיה כמו אלין אבל לא אגיע למקום השלישי. אני יעוף אחרי כמה זמן. אבל מעניין מה תהיה ההרגשה. כאילו...מהרגע שנכנסים לשם אי אפשר לצפות שאף אחד לא יכיר אותך. אלא אם כן את עפה כבר בתוכנית הראשונה. אני לא מאמינה למשל שמישהו זוכר עכשיו את דלית לאומי הראשונה שעפה,אולי מעט מאוד אנשים. וגם הם ישכחו אותה מתישהו. מה שכן,העובדה שאת היית כמה זמן באח הגדול נותן לך פופלריות מסויימת בקרב האנשים מהסביבה הקרובה שלך,זה בטוח. כולם חושבים שאת מגניבה וזה,שהתקבלת לשם,לבית הכי מפורסם וזכית להכיר את אלו שאולי צפויים להגיע למקומות הראשונים. הצעתי לאמא שלי להיכנס לאח הגדול,היא תהיה ממש פותנה2. היא מבשלת מדהים,דואגת,מטפלת,ומאחר שלא יהיה לה יותר מידי דברים לטפל בהם היא תהיה יותר סבלנית וכו'. רשמתי אותה לשם,מעניין אם יקבלו אותה. זה יהיה כל כך מגניב להיות בת לאמא שהייתה באח הגד</div>Fri, 05 Mar 2010 23:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (בייבי(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11630099http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=495620&blog=11630099http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11628981<div align="right" dir="rtl">ידעתי שאלירז ינצח. אבל אני שואלת - למה? אני לא כל כך בטוחה שהיה מגיע לו. אני חושבת שלאלין היה מגיע. היא בחורה אמיתית כזאת,נכון שהיא סתומה קצת,שהיא בלונדינית,אבלהיא מדהימה. היא מתוקה,היא רגישה,היא הכי אמיתית שיש. ואני הכי מזדהה איתה,אולי בגלל התמימות שלה,הרגישות שלה,האמיתיות שבה,אני באמת לא יודעת. אני הכי אוהבת אותה בעולם. ואולי גם בגלל שאני דיי קרובה לגיל שלה,גורם לי להתחבר אליה יותר מלשאר. אז נכון שסער חתיך,ואלירז נראה טוב מאוד,אבל למי אכפת? מראה כמו שלהם אפשר למצוא בכל מקום. אני מעולם לא הצבעתי לתוכנית של האח הגדול- לדעתי זה בזבוז כסף טוטאלי. כאילו...בשביל מה? הספיק לי לרצות את מי שרציתי,ואני חושבת שאלין הגיעה למקום מכובד וזה הכל. עכשיו רק צריך לחכות לעונה הבאה ולראות מי יכנס לבית האח הגדול ואולי להתאהב במישהי חדשה,או מישהו חדש. מאוד נחמד יהיה שיכניסו גם אנשים בגילאים נמוכים יותר,ואני חושבת שלהכניס אנשים מבוגרים זה טיפשי. לאח הגדול צריך להכניס צעירים כאלה,שעדיין לא ראו כלום בעולם הבידור. הרי תשימו לב,אחרי שכל אחד יוצא מהאח הגדול,הוא זוכה למן פרסום כזה. חוץ מהראשונים שיוצאים,אותם לא</div>Fri, 05 Mar 2010 15:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (בייבי(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11628981http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=495620&blog=11628981http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11628961<div align="right" dir="rtl">היום כנראה הבנתי דבר אחד,שפשוט מנצלים את התמימות שלי. ונמאס לי כבר! בדקתי היום באינטרנט באיזה אתר,כמה בייביסיטר אמורה להרוויח כיום לשעה. היה רשום בין 30 ל35. כמובן שזה תלוי מהם הדרישות של ההורים מהבייביסיטר,למשל לקלח אותם,להוציא מהגן,לעשות אוכל,לשחק והכל. ואני כאילו עושה את כל זה. וכמה אני מקבלת לשעה? 22. כן כן,22. איזה ייאוש. והכי לא נעים לי לדבר איתם על זה שאני רוצה עוד ושזה לא פייר. והקטע שזה לא ילד אחד,זה שני ילדים קטנים ומעצבנים וההורים יודעים שהם עושים צרות ומציקים,רבים אחד עם השני,בוכים ומה לא. הם פשוט קמצנים. אני מרגישה יותר הקלה כשאני אומרת את זה עליהם כאן,כי זה מה שהם. ולא נעים לי להגיד להם בפנים. ברור שאני לא אגיד. אתמול לפני שיצאתי הוא הראה לי את הפנקס שהם רושמים כמה שעות אני הייתי אצלהם וזה,והאבא במיוחד הוכיח לי שהוא קמצן. הוא אמר לי שהוא מוריד נגיד אם זה חצי שעה או אפילו רבע שעה. נגיד 22 שקל זה לשעה,אז חצי שעה זה 11,ורבע שעה זה 5 וחצי. איזה עלוב זה לעשות כזה חישוב! כאילו פאק,מה נסגר איתכם? תראו מה אני עושה בשביל הילדים שלכם. אוספת אותם מהגן,מכינה להם אוכל,סובלת את כל הה</div>Fri, 05 Mar 2010 15:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (בייבי(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11628961http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=495620&blog=11628961http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11628923<div align="right" dir="rtl">אני כל כך מבולבלת מכל המצב שלי. צה"ל לא מעוניין שאתגייס בכלל, נתנו לי פטור,מהסיבה הכי אידיוטית שיש. אז בסדר,בכיתה ח' רציתי צומי קצת ממשפחה וחברים ואיימתי להתאבד. אני לא מבינה למה הם לא חושבים צעד אחד קדימה ומחשיבים את זה. הם כאילו נמנעים מלקחת עליי אחריות אם יקרה לי משהו,אם אני אפגע בעצמי. איזה שטויות! אני אמרתי לקב"ן שאני מאוד רוצה להתגייס,ושלא יחשיבו את זה,אז הוא נתן לי 3 אופציות. או להתגייס לצה"ל למשך שנה בלבד,לתקופת התנדבות עם הקלות,או שירות לאומי,או ללכת לעשות מה שבראש שלי בעצם. ללכת לעבוד,ללמוד מקצוע,להישאר בבית ולהירקב אפילו. מה אכפת להם בעצם? הם שמים עליי פס. אז החלטתי ללכת להתנדבות לשנה,התקשרתי אליהם מלא פעמים,הם לא חוזרים אלי. התקשרתי לפני מספר ימים אמרו לי שהם התקשרו פעם אחת ממוסתר ולא היה מענה,אז זה אומר שמפסיקים לנסות? זה כל כך מגעיל מצידם. ואני כאילו הכי מנסה שיש,והחברים בקושי מאמינים לי. אני זוכרת שעל ההתחלה כשסיפרתי שיש לי פטור חשבו שאני גרמתי לכך מרצוני,דיברתי איתם על ההתאבדות וזה,וזה הכי לא נכון. אני זוכרת את הרגע שנכנסתי לקב"ן,אני בכלל לא הבנתי למה הם רוצים שאכנס</div>Fri, 05 Mar 2010 15:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (בייבי(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11628923http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=495620&blog=11628923http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11628424<div align="right" dir="rtl">אתמול היה היום הכי קשה בחיים שלי. בתחילת העבודה של הבייביסיטר, היה לי אחלה, ממש נהניתי איתם. עכשיו הם התחילו להכיר את התמימות שלי ולנצל אותה. הם כל הזמן רק בוכים ובוכים ובוכים, עד שהם מקבלים מה שהם רוצים..ואז הם מבינים כבר שהבכי עוזר להם בהכל. זה כל כך מעצבן כי אני לא מסוגלת לראות מישהו שבוכה. קשה לי. ובכלל,דניאל התינוק הבין כבר שאני לא ממש אוהבת להחליף לו, אז כל פעם כשהוא רוצה משהו והוא לא מקבל הוא אומר "יש לי קקי" אז אני מתעלמת מזה והוא ממשיך לבכות ולעשות הצגות. והילדה? בחיים שלי לא ראיתי צד כזה בה. היא מנצלת אותי לגמרי, היא כל פעם אומרת לי להכין לה אוכל ואז היא לא אוכלת ואז שוב היא אומרת לאמא שהיא רעבה ולא נתתי לה אוכל. יווו ילדים זה עם פשוט מעצבן. הם כל הזמן רוצים ממתקים ומשקרים לי שאמא כן מרשה ואבא כן מרשה,ואני כאילו הכי נחמדה אני מביאה להם דפי צביעה מהבית ,מדפיסה להם,והם רבים בלי סוף על זה ואני כבר לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה נורא. כאילו..כבר לא בא לי לעשות את זה. אבל אני צריכה כסף. ההורים כבר לא מוכנים לממן לי יותר את הדברים שלי ואני צריכה לדאוג לעצמי לגמרי. אז החלטתי לפר</div>Fri, 05 Mar 2010 11:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (בייבי(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11628424http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=495620&blog=11628424http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11625409<div align="right" dir="rtl">זה אולי נשמע קצת מוזר,אבל אני בתולה. לעומת רוב הבנות כאן בעולם שהגיעו לגיל 18,אני בתולה. מעולם לא עשיתי את זה. אני פשוט לא מצאתי את האדם שעליו אני יכולה לסמוך בעיניים עצומות. מישהו שיהיה עדין איתי,שיתחשב בי שזו הפעם הראשונה שלי,מישהו שיאהב אותי. ועכשיו...כן מצאתי. פחות או יותר. אני עדיין לא בטוחה,אני כאילו נורא מכוונת לכיוון הזה של להיות איתו עד הסוף,ללכת איתו עד הסוף,אבל משהו לא נותן לי. אני פשוט מפחדת להתחרט. וזה לא אמור להיות ככה,זה בכלל לא אמור להיות ככה.אני כאילו הכי אמורה לסמוך עליו שבעולם והכי לרצות את זה. אבל שוב משהו עוצר אותי. אולי כל מיני שינויים בהתנהגות שלו? אני אוהבת אותו זה כן,הוא אוהב אותי אני בטוחה. אבל יש משהו...משהו שחסר. לפעמים ברגעים שאני הכי צריכה את הקרבה שלו, הוא מרחיק אותי נורא, ואני מרגישה לבד,אני מרגישה שאני לא באמת יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות,ושאני באמת יכולה להגיע לרגע הזה ביחד איתו. למשל היום,אחרי האירוע,אני כאילו הכי הייתי צריכה את הקרבה שלו,ופשוט קיבלתי חוסר סבלנות,עצבים מהצד שלו,ו...ופשוט אני מרגישה שנמאס לי. אני הכי מנסה להבין אותו כשקשה לו,א</div>Wed, 03 Mar 2010 20:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (בייבי(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11625409http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=495620&blog=11625409http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11625343<div align="right" dir="rtl">היום היה לנו אירוע פיצ'ינג חגיגי. מה זה האירוע הזה? אירוע כזה שבו נותנים במה לצעירים ולרעיונות שלהם לסרטים ולדרמות או אפילו לסרטים תיעודיים,וכל אחד מציג את הסרט שלו ,את הרעיון שלו. אז הקבוצה שלי במגמת קולנוע בבית ספר,היינו אמורים להציג את הסרט שלנו. מזה אמורים? אני הייתי אמורה. ולמה הייתי אמורה? מכיוון שהסרט הוא שייך לי. אז נכון,הסרט שייך לי. אבל למה לא לנסות לעזור? אני פאקינג עם פחד במה לא נורמלי,עם רעידות בכל הגוף,דפיקות לב מטורפות,לחץ מטורף,למה אי אפשר להיות בני אדם ולעזור? אני מרגישה פשוט לבד בכל מה שקשור. אני לפעמים חושבת על אנשים דברים ולבסוף מתגלה עליהם שמה שחשבתי עליהם מלכתחילה כל כך לא נכון. אני מרגישה נורא כשאני סומכת על הקבוצה שלי שתעזור לי. אני מעולם לא הייתי על במה ככה מול קהל שלם. יש לי פחד במה. מה זה פחד במה? חרדת במה אם לדייק קצת יותר. האירוע הזה היה עצם הזדמנות בשבילי להוכיח לעצמי שכן יש לי סיכוי להתקדם הלאה במקצוע שאני מאוד אוהבת,שזה תסריטאות,ודיי ברור שצריך המון ביטחון עצמי בכל הנושא הזה. ואכן, ביטחון עצמי לא קשור אליי בכלל. אני כאילו מן בן אדם שונה,שתכונת הביטחון</div>Wed, 03 Mar 2010 20:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (בייבי(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=495620&blogcode=11625343http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=495620&blog=11625343