http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930We stopped checking for monsters under our bed when we realized they were inside usheCopyright 2026 thinking too much. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14053611<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון הבלוג הפך לנטל יותר מאשר למקום נעים ומשחרר שאני רוצה להיות בו. אני מרגישה מעין חובה לכתוב פוסט חדש אחרי הרבה זמן שלא פרסמתי, זה מרגיש עול ולא משהו שאני רוצה לעשות. קשה לי להגיד שאני סוגרת את הבלוג, כי בכל זאת אני פה יותר משש שנים, הבלוג שלי וישראבלוג הפכו לבית שני בשבילי, אבל הוא כבר לא ממלא את המקום שהוא אמור למלא בשבילי. אין לי את הזמן והתשוקה כבר, אני לא מוצאת את עצמי רוצה להכנס לבלוג, אלא מרגישה מוכרחה להכנס לבלוג ולהחזיק אותו, וזה לא טוב ולא נכון. לכן, לצערי, נראה לי שזה הזמן הנכון להגיד שלום. אני אוהבת אתכם, והמקום היה חלק חשוב ומשמעותי בחיי ואני סופר שמחה שהייתי פה, אבל לפעמים אין ברירה אלא להכנע לתנודות החיים, ולשינויים.</div>Sat, 01 Mar 2014 12:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (thinking too much)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14053611http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494930&blog=14053611http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14045188<div align="right" dir="rtl">אבל זה לא אפשרי כשרוב מה שאני רוצה להתנתק ממנו נמצא בתוך הראש שלי.</div>Tue, 18 Feb 2014 15:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (thinking too much)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14045188http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494930&blog=14045188http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14039549<div align="right" dir="rtl">כבר הרבה זמן לא פירסמתי פוסט תמונות ובא לי P: זה תמונות מכל מיני הזדמנויות וטיולים שעשיתי, לא מאירוע מסויים, יהיה מגניב לשמוע מה דעתכם ואם אהבתם ^__^ 1.2.3.4.5.6.7.8.9.10 11<img style="width: 700px; height: 525px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/30</div>Tue, 11 Feb 2014 14:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (thinking too much)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14039549http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494930&blog=14039549http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14036984<div align="right" dir="rtl">ואז אני נזכרת שיש הרבה אנשים שאוהבים אותי, ושבסופו של דבר יש לי הרבה מעגלים חברתיים ונגעתי בחיים של הרבה אנשים. אז למה אני בכל זאת מרגישה לרוב בודדה? תכלס כי אין קשר בין מציאות לתחושה, זה הקושי הכי גדול אצל בני אדם.. ואני מצפה ליותר מדי מאנשים, אין להם סיכוי לעמוד בציפיות שלי. ואני צריכה חבר, רק אז אולי אני ארגיש פחות לבד, כי יהיה מישהו שאני בראש הרשימה שלו. אבל אף אחד לא רוצה אותי וגם אין לי באמת איפה להכיר אנשים חדשים כרגע אז זה די חסר סיכוי.. T___T קיצר, אני בסדר ובמצב רוח סבבה רוב הזמן, עד שאני מתחילה לחשוב, מה שמוביל אותי למסקנה שחוזרת ורצה אצלי בראש תמיד אבל אני לא מצליחה אשכרה ליישם אותה- תפסיקי לחשוב, תתחילי לחיות.</div>Sat, 08 Feb 2014 09:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (thinking too much)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14036984http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494930&blog=14036984http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14034942<div align="right" dir="rtl">תסתכל על עצמך, חיוך של אלף דמעות מנופצות, פנים מלאות במסיכות. מתי גידלת את החומות האלו שמקיפות אותך? מתי הרחקת ממך את כולם עד כדי כך ששכחת מי אתה? המסיכה כל כך כבדה, כבר לא זוכר מי נמצא מתחתיה. אני עוד זוכר. אהבתי אותך יותר כשהיית אמיתי, אני מעדיף אותך עצוב מאשר שקרן. תסתכל על עצמך, מחייך למצלמה, צוחק כי צריך, הולך לאיבוד. אולי פשוט תשחרר את הכל? תברח, אבל לא מעצמך, אלא מהדמות שיצרת לך. תרטיב לי את הכתף, לא אכפת לי, אבל תשתחרר מהפחדים. תסתכל על עצמך, מתי הפסקת להיות הילד המחייך שבתמונות? מתי הפסקתי להכיר אותך?</div>Wed, 05 Feb 2014 16:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (thinking too much)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14034942http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494930&blog=14034942http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14026372<div align="right" dir="rtl">אני לא ממש יודעת מה אני רוצה להגיד, או איך, אני רק יודעת שאני רוצה להגיד משהו.. קצת הלכתי לאיבוד בתוך עצמי, לא שזה חדש. במקום להגיד אני אשאל, זה תמיד יותר קל- מה הדבר שהכי בא לכם לעשות עכשיו? ומה עוצר בעדכם מלעשות אותו? לפעמים אני חושבת ששליטה זה הדבר הכי נורא בעולם, ולפעמים אני רק משתוקקת לה... לא סגורה על עצמי...</div>Sat, 25 Jan 2014 19:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (thinking too much)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14026372http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494930&blog=14026372http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14021472<div align="right" dir="rtl">בשבוע שעבר הוקפצתי לשמירות, עכשיו חזרתי הביתה. היו לי המון חששות לקראת העלייה לשמירות, כי מעולם לא שמרתי ואני יודעת שזה מסוג הדברים שלא עושים לי טוב, חששתי גם שזה יהיה מפחיד וקשה, ובעיקר שזה יהיה טריגר שידחוף אותי חזרה למקום שאני לא רוצה לחזור אליו, דווקא עכשיו כשאני יחסית יציבה ובמצב טוב, לא רציתי משהו שימוטט אותי חזרה. אבל לא היתה ברירה ועליתי לשמירות, ותכלס? היה ממש בסדר. האווירה מסביב והאנשים שהיו איתי עשו את הכל ממש נחמד ונעים, היה אפילו די חוויתי, והארבעה ימים האלו עברו יותר מהר משחשבתי. השמירות עצמן כן היו מאד מתסכלות וקשות, הזמן לא עבר, אבל בגדול זה היה הרבה פחות גרוע משחשבתי, ולא מוטט אותי. השמירות קצת גרמו לי לאבד את שפיותי, אבל בצורה נעימה ומגוחכת ולא בהרס עצמי, זה עשה לי טוב לראות את זה. עשיתי מלא שטויות, מלרקוד בעמדות הקטנות, לשירה בקולי קולות וסתם לדבר עם עצמי ועם החתולים, שמירות מביאות אנשים לקצה, והן הביאו אותי לקצה חיובי ולא שלילי, וזה נהדר. כך שבסופו של דבר, אני גאה בעצמי, עברתי את זה ועברתי את זה טוב למרות הכל, עכשיו לחזור לשגרה :)</div>Sun, 19 Jan 2014 20:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (thinking too much)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14021472http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494930&blog=14021472http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14014778<div align="right" dir="rtl">*לשטוף ידיים במים רותחים בחורף *להשתין אחרי הרבה זמן שהייתי צריכה *לקבל מחמאות *להכנס למקלחת, כשהיא רותחת בחורף וקפואה בקיץ *להיות גאה באמת במשהו שעשיתי *להתגבר על פחד או משהו שהיה לי קשה ולעשות אותו *להצליח במשהו שהשקעתי בו, להרגיש שעשיתי משהו טוב *לאכול משהו ממש טעים *להכנס למיטה ולהתכרבל בפוך אחרי יום ארוך *למצוא משהו שחשבתי שאיבדתי *לכתוב משהו ואז לקרוא אותו שוב ושוב כי הוא פשוט טוב ואני מרוצה ממנו *לעשות משהו שהרבה זמן רציתי לעשות ולא היה לי כוח *לגלות כסף בכיס של איזה תיק *לראות סרט שמערבל לי את הקרביים וגורם לי לחשוב או להרגיש באופן מיוחד *לקבל שיחת טלפון או אסמס ממישהו שבדיוק חשבתי כמה אני מתגעגעת אליו *לראות ולצלם שקיעה מדהימה *ללבוש בגד שיושב עליי ממש טוב כך שאני פשוט מרגישה יפה *לשים שירים בעוצמה גבוהה ולשיר בקולי קולות *לשמוע פתאום ברדיו שיר שאני ממש אוהבת *לשיר שירים עם חברים מסביב למדורה, וגם סתם להיות עם חברים שנעים לי איתם *לרקוד *לחבק מישהו שאני אוהבת *שמישהו אומר לי שהוא חשב עליי או שהוא התגעגע *ריח של ספר חדש *לבכות משיר שמרגש אותי או ממשפט יפ</div>Sat, 11 Jan 2014 20:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (thinking too much)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14014778http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494930&blog=14014778http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14012249<div align="right" dir="rtl">למה בגרות? אם בכל מקרה צריכים פסיכומטרי בשביל להתקבל לאוניברסיטה,אז למה לעזאזל צריך לעשות בגרות? פעם בשביל להתקבל לאוניברסיטה היה צריך להיות בבית ספר ולעבור בגרויות, עכשיו התירוץ הזה כבר לא קיים. למה לעזאזל משרד החינוך לא משנה את המתכונת הדפוקה בה עובד בית הספר כיום?</div>Wed, 08 Jan 2014 20:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (thinking too much)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14012249http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494930&blog=14012249http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14008558<div align="right" dir="rtl">ריבר פיניקס הוא אחד השחקנים האהובים עליי, אולי אפילו השחקן האהוב עליי ביותר. הוא היה נער יפייפה ומוכשר עם סוף עצוב. הסיפור שלו התחיל נקי, ילד במשפחה היפית ומיוחדת, טבעוני, ורגיש, וטוב בהכל בערך. ובגיל 23 הוא נפטר ממנת יתר אחרי הדרדרות מהירה מאד בעולם הסמים. בין לבין הוא היה שחקן מדהים ומוזיקאי נהדר, וחבר טוב לפי מה שסיפרו עליו. הוא שבה את ליבי כבר לפני שנים כשראיתי את "אני והחבר'ה", ומשם רק התאהבתי בו יותר ויותר. היום ראיתי סרט נוסף שלו, שעוד לא ראיתי, והכל הכה בי מחדש, האהבה והערכה הרבה שלי כלפיו, הכעס על שלא הספיק הרבה, הכאב על איך שהוא נגמר. אני לא באמת יודעת להסביר את זה, לא יודעת להכניס למילים את עוצמות הרגש שהוא מעורר בי, בין עם בסיפור חייו, ביופיו המדהים עם המבט החודר, במשחק המהפנט, בהכל, הוא מעורר בי דברים שמעט אנשים שלא באמת נמצאים בחיי מצליחים. לא אצליח להעביר אליכם את ההרגשה, אולי אפילו לא תסכימו איתי בכלל, אבל אני ממליצה לכם לראות את אחד מהסרטים שלו, כי הוא נפלא ומיוחד, ולי אישית זה יעשה טוב לדעת שבזכותי עוד מישהו זוכר את השם של הילד המדהים הזה. אובדן</div>Sat, 04 Jan 2014 10:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (thinking too much)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494930&blogcode=14008558http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494930&blog=14008558