<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Smile,It&apos;s For Good :)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 LADY DANDI^~^. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Smile,It&apos;s For Good :)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427</link><url></url></image><item><title>בקול רם</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=12356338</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;האדם היחיד שישאר איתך תמיד , הוא אמא שלך.
היא זו שתלווה ותיהיה עצם המשענת שלך , תתמוך , תלטף ,תדאג,תטפל ותתן גב .
לפעמים גם המשענת מתפרקת , מתפוררת, נעלמת.
כל מה שלמדנו על עיקר ותפל , על מה שצריך ועל מה שמזיק
נעלם עם היעלמות של הורה.
הכעס , שמגיע ונשאר לזמן כל כך ארוך ולאחריו מגיעה ההכחשה .
הכחשה שמגיעה במטרה להדחיק את הכעס ובעצם לעלות שלב ולהגיע לשלב הבא .
השלב שנקרא השלמה .השלמה עם כל מה שקרה , עם האחריות של המעשה , עם הבחירה בלעזוב ועם הרצון הפשוט לדחות על הסף.
כל מה שאני יודעת על ערכים , על הבנה , על הקשבה, על אג&apos;נדות ועל איך בעצם להיות בנאדם למדתי ממך
אז למה לעזאזל אני לא מצליחה להבין ? למה לעזאזל את לא מסוגלת מקשיבה ? לאן נעלמו כל האג&apos;נדות שלך ? ולמה בעיניי את כבר לא בנאדם?
אחרי הכל , זה חישל אותי . אני לא אתנהג ככה לילדים שלי , אני לא אגרום להם לעבור את הדיאלוג היומיומי שמתעסק בשאלה הקיומית של אמא .דיאלוג שאין עליו תשובות , שאין בו מספר רב של נמענים , אבל יש בו כל כך הרבה לבטים ולפעמים , הכי מפחידות , השתיקות . הדממה שמגיעה מתוך חוסר היכולת להמשיך ולהתעסק בדברים בהם את&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 05 Mar 2011 20:30:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (LADY DANDI^~^)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=12356338</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=492427&amp;blog=12356338</comments></item><item><title>מפחדת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=12311838</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מפחדת, מפחדת שהתחלת לקחת אותי כמובן מאליו, מפחדת שאתה בכלל לא תבין למה אני כל כך מפחדת
מפחדת מדבר כל כך טיפשי,
מפחדת שתברח לי , שתלך ,כי אני מרגישה,אחרי הרבה זמן שלא הרגשתי כלום.
וחיכיתי להרגיש כל כך הרבה זמן
אבל דוקא עכשיו
אני מפחדת,מפחדת מדי
תקרא לי פחדנית , תקרא לי פתטית , אבל אם זה אמור לקרות עכשיו כנראה שאני לא מקדימה את הזמן , ואם אני כן מקדימה אותו,
אני מעדיפה לעשות את זה במודע.
אל תכעס שקשה לי, אל תכעס שלקחתי צעד אחורה,
והפחד משתק אותי מלהרגיש,זה לא תלוי בי.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 08 Feb 2011 12:48:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (LADY DANDI^~^)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=12311838</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=492427&amp;blog=12311838</comments></item><item><title>הבנה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=12256077</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ככשפתאום את נעמדת ,
בצומת מפוצלת דרכים
מסתכלת לכל הכיוונים , בוחנת היטב כל כיוון ...
ובסוף בוחרת מה שנראה לך נכון ,
אבל את לא חושבת למה האחרים לא &apos;נכונים&apos;
ואת מרגישה שלמה .. בטוחה שעשית את הדבר הנכון
והמחשבה בין מה נכון לבין מה לא נכון פשוט רודפת אותך
אבל את - את הבחירה שלך עשית
וראית כנכון , את מה שהיה נראה לך והתאים לך לראות לנכון.
לא מתחרטת על כלום , את מה שהיה אי אפשר להחזיר
אבל עכשיו כבר אין לך הרבה כיוונים להסתכל עליהם
רק שתי דרכים ..
האחת , לחשוב למה בחרת בדרך מסוימת כנכונה ומתאימה
והשניה , לזרום ולהסתכל על חצי הכוס המלאה
מה שאומר לחיות את הרגע ולא להסתכל לשניה אחורה ,
אין טעם לשקוע בעבר , אין טעם לחרטות .
ההבנה מביאה אותך לכיוון אחר.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 07 Jan 2011 23:35:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (LADY DANDI^~^)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=12256077</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=492427&amp;blog=12256077</comments></item><item><title>בידיעה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=11773713</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
כותבת בידיעה שאף פעם לא תקרא.
צועקת בידיעה שאף פעם לא תשמע.
מבינה בידיעה שאף פעם לא תבין.
שותקת בידעה שאף פעם לא תגיד.
אוהבת , 
בידיעה שאף פעם לא תאהב.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 09 May 2010 23:53:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (LADY DANDI^~^)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=11773713</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=492427&amp;blog=11773713</comments></item><item><title>צרחה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=11770411</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יש לי כל כך הרבה להגיד ,
עצם הנוכחות שלך כובלת כל רגש אפשרי,
ומילה לא מצליחה למצוא מקשיב.
אנשים כבר לא אותם אנשים,
משפטים שהייתי אומרת ועדיין , נשמעים לי כל כך טיפשיים
חסרי משמעות , חסרי תוכן , 
כאילו שנאמרו ללא מחשבה.
החלטות מתחלפות כמו גרגרי חול ברוח הכי חזקה ,
שתיקות נהפכות לצרחה אדירה,
צרחה מחרישת אוזניים,
שכל כך הרבה זמן רציתי לשמוע
כי לא ידעתי שהיא תיהיה כה חזקה
אבל כשהיא הגיעה,
הפסקתי אותה במהרה , ופשוט חיכיתי ,
עד לצרחה הבאה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 08 May 2010 16:50:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (LADY DANDI^~^)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=11770411</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=492427&amp;blog=11770411</comments></item><item><title>בית ספר.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=11767342</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שלום לכל קוראי החביבים ,
רציתי לדבר על נושא שנורא מטריד אותי בזמן האחרון- בית ספר.
ביום הראשון שהגעתי לחטיבת הביניים , לפני כמעט שנתיים וחצי ( אני בכתה ט&apos; היום) נכנסה לכתה שלנו מנהלת בית הספר והדבר הראשון שהיא אמרה לאחר שהציגה את עצמה הוא שהדבר הכייי חשוב הוא - תעודת בגרות, ובאותו רגע כבר היה לי ברור שלא הגעתי לבית ספר , הגעתי ל&apos;בית חרושת לציונים&apos;.
למה אני מגדירה את זה ככה ? זה מאד פשוט , כל מערכת החינוך דפוקה מהיסוד , פעם אנשים היו מגיעים לבית הספר כדי לרכוש ידע , להשכיל , להבין יותר . היום , אני קמה לבית הספר כי אני חייבת , לא כי אני רוצה , ברוב המקצועות , אני לומדת חומר שאני שונאת , עם מורים שמגיעים ללמד בשביל התלוש משכורת , שלפי התקשורת ומה שאני שומעת אינו כל כך מכובד ומספיק , מעטים המורים שאני מכירה שמגיעים ללמד מתוך הרגשת שליחות , הרגשה של רצון אמיתילהעביר ידע , לתת מעצמם לחברה , ולצערי בבית הספר שלי אני יכולה לספור אותם על יד אחת .
הכוונה שלי היא ממש לא שכל תלמיד יעשה מה שהוא רוצה וילמד מה שהוא רוצה , אבל כשמורה נכנסת לכתה או כל אדם שלוקח חלק בצוות בית הספר , מתייחס לכל התלמ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 07 May 2010 09:16:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (LADY DANDI^~^)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=11767342</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=492427&amp;blog=11767342</comments></item><item><title>להתאכזב</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=11669438</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
בתקופה האחרונה יצא לי להתאכזב מאנשים שהיו קרובים אלי , ברמות שאני לא יכולה לתאר בכלל...
המקרה הראשון , בערך , קרה לפני כמה חודשים כשחברה ממש טובה שהיתה לי , בין הטובות , איכזבה אותי בגדול ,
היא התחילה להתנהג מגעיל, להיות אנטיפטית , להיות אחרת ממה שהייתה.
ולאחר הרבה שיחות , שאני יכולה לספר על יותר מיד אחת אני חושבת החלטתי שהדבר שהכי כדאי לעשות הוא לנתק איתה קשר,
נהייתה סנובית , המבט שלה דוחה אותי , כאילו מעליי.
המקרה השני, קרה לי ממש בתקופה האחרונה , בארבעה חודשים האחרונים,
החבר שהיה זרק אותי , ולמה אני אומרת זרק? כי הוא לא נפרד . הוא פשוט זרק . במלוא מובן המילה.
הייתי שבורה לגמרי , אני לא בוכה ליד אנשים ומצאתי את עצמי לא פעם ולא פעמיים פשוט בוכה , מנסה להפסיק והדמעות פשוט חונוקות את הגרון וממלאות את הראש במחשבות שלא נותנות לי להתרכז בשום דבר.
אני אדם שמתבגר , על הכל כמעט , בעיקר על בנים , אבל זה פשוט לא נתן לי מנוחה .
הוא היה פשוט הדבר הראשון שעבר לי בראש כשאני מתעוררת והדבר האחרון לפני שאני נרדמת.
תקראו לזה אהבה ראשונה , תקראו לזה אובססיה , לא מצאתי לזה שם שיכיל את כל הרגש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 24 Mar 2010 12:16:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (LADY DANDI^~^)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=11669438</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=492427&amp;blog=11669438</comments></item><item><title>אין כותרת(:</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=11324378</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
לא עדכנתי הרבה זמן אבל ככל שזה יבוא בהפסקות כה יהיה יותר מה לספר :)
אז , חופש סוכות עבר נחמד ,
לא ממש וואו אבל עדיין נחמד ,
ב29 לחודש אני נוסעת לאילת עם המשפחה וזה ...
-
לפני שנגמר החופש כזה יצאנו טל,מור,אורטל,קורל רוזן,סיון,נורית,ואני לטיילת
היה אחדד המצחיייייקיםםם
הלכנו בהתחלה לאכול
ואז רצינו להתחיל לטייל וכאלה ,
שניה אחרי שיצאנו ,
התחיל טפטוף שכזה,ואז זה המשיך ואני וטל היינו בטוחות שזה רק טפטוף ,
תוך דקה אולי אפיילו פחות פשוט מבול XDD
התחלנו לרוץ בגשם,והיעד היה להגיע לויקטורי,
ומה יותר אירוני מלשבת ולאכול גלידה כשיורד גשם ?
בדרך לויקטורי עצרנו בגלל הגשם ,ופשוט עמדנו בכניסה לפאב,
ריח של וודקה וסיגריות חנק אותנו בליווי שירים ברוסית ברקעXD
לא שיש בעיה עם שירים ברוסיתXD
ואני וטל רצינו לרוץ בגשם ומור התחילה לצעוק עלינו שלא נלך XD
בקיצור,היה ממש מצחיק(:
-
שומדבר מיוחד קרה,
אני וטומי כבר שלושה חודשים וקצת ביחד ,
הכי מאושרת בעו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 17 Oct 2009 00:10:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (LADY DANDI^~^)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=11324378</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=492427&amp;blog=11324378</comments></item><item><title>שוב , עוד קצת חדשות :)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=11191136</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מתגעגעת אליה כל כך והיא אפילו לא יכולה לדמיין ,
הייתי רואה אותה יותר מאמא שלי במהלך כל החופש לפני שהיא טסה ,
אני מתגעגעת לשיחות הארוכות , 
לנושאים האינטימיים האלה שחוץ ממך אין לי עם מי לדבר עליהם ,
אם אף אחד זה לא מרגיש נכון כמו לדבר איתך ,
את כל כך חסרה לי פה ,&lt;o:p&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 26 Aug 2009 15:12:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (LADY DANDI^~^)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=11191136</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=492427&amp;blog=11191136</comments></item><item><title>חדשות וכאלה :P</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=11142513</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
טוב , אז באמת הגיע הזמן לעדכון אחרי חצי שנה כמעט שלא עדכנתי .
אני לא אכתוב כל מה שקרה בזמן הזה שלא עדכנתי אבל אני יכולה לספר מה היה בזמן האחרון D:
עברה עלי שנה מדהימה , עם אנשים מדהימים ,והמון דברים מדהימים.
ביום שבת האחרון , ארגנו מסיבת הפתעה למור וטל 3&amp;gt;
לטל היה בשישי יום הולדת ומור בקרוב נוסעת לארה&quot;ב
ואני אתגעגע אליה מאדד ! 
אני כל כך אוהבת אותך מורי 3&amp;gt;
ואמרנו לטל שזה בשביל מור ולמור אמרנו שזה בשביל טל XD
מתוחכמים הא ? XD
וישנתי אצל מור , והיה ממש כייף ! 
&quot;רחחמייםםם ורווחחמממהההה &quot; XDDD

*חדשות*
חבר חדש3&amp;gt;
טומי שלי והוא הכי מדהים בעולם 3333333333&amp;gt;
ואני אוהבת אותו הכי בעולמי P: 
ואנחנו כבר יותר מחודש , שזה ממש הישג בשבילי ! 
אני מקווה שירבו חודשים מדהימים כאלה 3&amp;gt;

אתמול הייתי עם מורי ונורית בת&quot;א במפגש ,
היה די יבש ,
המפגשים האחרונ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 10 Aug 2009 12:13:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (LADY DANDI^~^)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=492427&amp;blogcode=11142513</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=492427&amp;blog=11142513</comments></item></channel></rss>