http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720heCopyright 2026 הַגְּבֶרֶת הַשְּׁמֵנָה .. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9686346<div align="right" dir="rtl"> 3/08/08 חודש שלם.חודש גדול שבו לא עידכנתי אף לו פעם אחת - ואני מצטערת על זה. בעצם לא כלכך. הבלוג נתן לי מסגרת. הייתי חושבת בלב שאני שמנה, וכל פעם שהייתי קוראת את הפוסט והתגובות- שוב הייתי חוזרת וחושבת כך. בחודש הזה, שלא הייתי בבלוג היו לי כמה "דקות" של מנוחה. טסתי שוב לחול,הפעם לאיטליה, לסבתא שלימצד האבא, שגוססת. היא אמרה לי שהיא לא מפחדת למות,שהיא רוצה למות. כי היא הבינה שהיא עשתה כל מה שהיא רצתה.היא טסה בעולם,היא התאהבה,היא ילדה ילדים,היא זכתה לראות את הניים שלה,ואת הילדים של הנינים.היא אמרה לי שזה הדבר היחיד שהיא רצתה. אני מפחדת בשבילה. אני מפחדת בשבילה שהיא תמות. אני לא רוצה שהיא תמות. אני אוהבת. אני אוהבת אותה . חוץ מזה בחודש האחרון ירדתי מהמשקל 56 למשקל 54. טוב נו, 54.3. זה נראה לכם קצת בחודש, אבל אם כל האוכל שהיא דחפה לי לפה, לדעתי זה הישג טוב מאד. אני מקווה להגיע שנה הבאה לבית הספר שאני רזה, עם בגדים חדשים ויפים. שאני יוכל השנה ללוש בגדים צמודים ולא לפחד. הדבר היחיד שמעצבן אותי הם הירכיים. אני עושה את התרגילים שאמר לי בתגובות וזה מוריד רק קצת. הבטן מתחילה לרדת אב</div>Sun, 03 Aug 2008 13:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (הַגְּבֶרֶת הַשְּׁמֵנָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9686346http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490720&blog=9686346http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9517746<div align="right" dir="rtl"> 06/07/08 - איזה תאריך מצחיק חח. IM A COW</div>Sun, 06 Jul 2008 10:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (הַגְּבֶרֶת הַשְּׁמֵנָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9517746http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490720&blog=9517746http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9488647<div align="right" dir="rtl"> החדר שקט, ההורים ישנים אחרי יום עבודה ארוך. אחותי ואחי בדאבל דייט ואני, נשארת לבד. אין לי מה לעשות בבית חוץ מלהקפיץ שוב ושוב את הפוסט. אבל נמאס לי מפוסט הקודם. החלטתי לעשות אח חדש. "איזה פוסט כדאי לעשות?" חשבתי לעצמי בעודי מגלגלת את העכבר על גבי התגובות של הפוסטים הקודמים. כמה תגובות מעודדות,קצת יותר תגובות שאוסרות וכמה תגובות שחושבות שזה צומי. אז לכל אלה שחושבים כך- הפוסט הזה הוא בשבילכם. בתמונות האיכות מאדמאד גרועה,כי זאת מצלמת אינטרנט.. המצלמה בפלא נשברה וחוץ ממצלמה של שנות העשרים של ההורים שלי אין לי מצלמה. בחודש זה אני ארשם לתחרות אינטרי8ינג בתקווה להשיג לפחות 50 שקל(גג 100) בשביל המצלמה. ~ איו איו איו. [לכל אלה שחושבים שאלה אותם מכנסיים מהתמונות הראשונות שלי בבלוג,אז הם לא חחח] [וכן יש לי פופיק XD]11/06 - הפך ל... -&gt;&gt; 01/07 ירכיים - [הרמתי את המכנס ברגל את,בשביל שתראו את הלמעלה] שמנה? הוו יאא ! אני מודה לכם על התגובות המעודדות שלכם, וגם על התגובות של האמא השניה שלי. כןכן. אני לא מתעצבנת וזה לא הי</div>Tue, 01 Jul 2008 22:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (הַגְּבֶרֶת הַשְּׁמֵנָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9488647http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490720&blog=9488647http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9484471<div align="right" dir="rtl"> 01/07/08 חודש חדש. שיהיה לכולם חודש מדהים 3&gt; תודה רבה על התגובות שלם פוסט שעבר. יודעים מה? ככה זה יתחיל להיות. יהיו ימי צומות ויהיו ימים של אוכל. הימים האלה יהיו החלטה שלי מתי זה יהיה צום ומתי זה יהיה אוכל. אבל, בימים של האוכל אני יעשה הרבה מאד ספורט. אתמול אכלתי, ועשיתי כ"כ הרבה ספורט, עד שהורדתי כמת יותר גדול של קלוריות ממה שאכלתי - שזה אומר שאתמול לא אכלתי. ראתי את זה כתוב בבלוג של ילדה אחת. היא מסתובבת בבלוגים, והיא הייתה לפחות חמש פעמים בבלוג שלי. היא בטח תשים לה לזה. אני מרגישה כמוה. אני פשוט מרגישה כמוה. "..הכל תלוי בכוח הרצון.. הכל הכל הכל.. תזכרי,אוכל זה קלוריות, קלוריות זה להיות שמנה. להיות שמנה זה להיות מכוערת. תפסיקי לאכול ותסתמי.." היום אני יאכל.. רגיל אם אפשר. אנ אשמח לפחות שבעה בנות שהגיבו לפוסט אתמול תגובות על גבי תגובות עם המטרה שאני יפסיק עם זה. אוקיי.. אני יפסיק. ליום אחד. אני אראה מה יצא לי מזה. X כואב לי נורא הראש בימים האחרונים.דווקא אחריי הארוחות.וניסיתי המון דברים.אקמול,חדר חשוך,שתי,מזגן,מקלחת.. כלום לא עוזר. אני בטוחה שאני ש</div>Tue, 01 Jul 2008 12:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (הַגְּבֶרֶת הַשְּׁמֵנָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9484471http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490720&blog=9484471http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9478601<div align="right" dir="rtl">30/06/08 הלכתי לחברה.אחת הבודדות שנשארו לי ממריבה טיפשית על חברה חדשה. אני מכירה אותה עוד מאז שהייתי בת חמש. התחלנו לדבר, לצחוק, להזכר בימים שנוקטנות מכדי להבין מה אנחנו עושות. היה כל-כך כיף. הינו לבד בבית שלה, ואז הנו למטבח הכנו ביחד ספגטי ואז אכלתי ביחד. ניסתי לקחת לעצמי קצת. אבל היא שמה לב לזה ולקה שוב את הקערה ומילאה לי את הקערה. אבל אכלתי בדיוק כמו שמילאתי לעצמי, והשאר החזרתי לקערה ואמרתי שאני לא רעבה יותר. היא לא כל-כך התייחסה. ואז אחיה ניכנס. הוא בן חמש עשרה והוא נולד יומיים לפניי. אנחנו לומדים אותה הכיתה, ובשנה האחרונה, מאז שהוא גדל וכמו שאומים, התייפייף, אני התאהבתי בו. פעם לא חשבתי ככה. בילינו שעות על גבי שעות ביחד, ו.. לא הרגשתי כלום. אני לא יודעתמה עשה לי את הקליק הזה בלב. האם זה השיער השחור הארוך?, או הגבות העבות הסמיכות? או אולי החיך שלא משנה כבר גדול הוא יהיה לא ישנה את תווי פניו המלכותיים? אבל נעזוב לכמה זמן את זה שאני פשוט מאוהבת בו עד טירוף, מה שמעניין אותי זה איך שהוא עלה על זה רק מלהסתכל עליי. אני וחברתי הטובה ישבנו שתינו על הספה של השלוש מקומות, וכשהוא</div>Mon, 30 Jun 2008 14:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (הַגְּבֶרֶת הַשְּׁמֵנָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9478601http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490720&blog=9478601http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9462070<div align="right" dir="rtl"> 28/06/08 אתמול בעזרתה של דנה אכלתי בערך רגיל. מה זה רגיל? : בוקר-2 פרוסות לחם קל(הלחם שלא פרוס. הרגיל הזה שצריך לחתוך)+גבינה צהובה את(לקחתי 2 פרוסות לחם קטנות וחתכתי פרוסת גבינה לשתיים)+שוקו צהריים-בערך חצי כוס אורז לבן+כף כרוב אדום(נו אני דוחפת אותו לכל מקום..חח) ביינים:שזיף+אפרסק ערב:כלום. (לא הייתי רעבה. הייתי מפוצצת.) אני די מתחרטת על זה. אני מסתובב סביב עצמי שוב ושוב ואומרת שאחרי הצומות, בגלל אתמול - אני ארצה לאכול, ואני אתפתה. אסור לי להתפתה. אסור. חסרת גבולות, חסרת שליטה, חסרת כוח רצון, חסרת כוח סבל, חסרת מוח, חסרת אונים. אני פרה. פרה פרתית. שמנה. נוטפת שומן. מכוערת. שמנה . יצאתי בבוקר מהחדר והדלקתי כמו כל בוקר את אחד סירטוני האירוביקה שיש לי כבר במעודפים יותר מחודש. והתחלתי לקפוץ,לרוץ במקום,כפיפות בטן ונורא נהנתי. האמת.. הרגשתי לאט לאט בעננים. כאילו אנ קופצת על עננים גדולים ולבנים.. זה היה כל-כך מדהים. החלטתי לבדו את המשקל שלי. האמנתי שעליתי בטח בגלל הארוחה שלי אתמול אבל.. להפתעתי לא עליתי. אלה ירדתי. כןכן, ירדתי. הצומות אכן עזרו. הספורט אכן עזר.</div>Sat, 28 Jun 2008 11:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (הַגְּבֶרֶת הַשְּׁמֵנָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9462070http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490720&blog=9462070http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9442039<div align="right" dir="rtl"> 25/06/08 האם אי פעם הרגשתם שהעולם שלכם קורס מתחת לרגליכם? הרגשתם נבוכים ככה שפשוט.. לארציתם להיקבר באדמה-אלה להיאכל על ידיה? אני כן. אתמול . יצאתי בערב עם שתי חברות שלי ושני חברים שלי לטייל בעיר והפסוף נכנסנו לגירון. היה כיף,סבבה.התיישבנו על הכיסאות במסעדה לאכול משהו. הם הזמינו פיצה ודברים כאלה אני לקחתי רק קולה. ואז עברו לידנו כמה מהכיתה שלי, הערסים האלה והמקובלים ש..אני לעולם לא יהיה ביניהם- ואני גם לא רוצה. ואז הם התחילו לצחוק. ואחד מהם צעק: "מתוקה אולי כדאי שתתחילי דיאטה?". והוא אמר את זה לי. החברות שלי אמרו לי לא להתייחס.. אבל זה באמת פגע בי. ממש ממש פגע בי . המילים האלה שלו, גרמו לי להבין- שלא רק אני מבינה בזה. אלה גם אחרים. במיוחד אחרים. עכשיו, אני לוקחת את העיניים לידיים שלי. מעכשיו אני הולכת להרזות . צום שני . שעת התחלה : 12:00 שעת סיום: 10:00 (מחר - יום חמישי) אםאני ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ארצה לאכול, אפשר לאכול רק עד 3 מסטיקים בל סוכר. לפות 10 כוסות ים והמון ספורט. 12:00 13:00 14:00 15:00 16:00 17:00 18:00 19:00 20:00 21:00 22:00 23:00 00</div>Wed, 25 Jun 2008 10:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (הַגְּבֶרֶת הַשְּׁמֵנָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9442039http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490720&blog=9442039http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9430838<div align="right" dir="rtl"> 23/06/08 זוכרים פוסט שעבר אמרתי שיהיה לי יומולדת? ואמרתי שאני בטח לא ארד קילו ואני לא ארד בכלל, אז אפשר לומר שצדקתי. ירדתי 700 גרם. אבל בגלל יום הולדתי החמש עשר טסתי עם אחותי לניו-יורק. השתדלתי לא לאכול אוכל מהיר וממתקים. אכלתי הרוב סלטים. נתקעתי בקיר- בכוונה הנפשית כמובן. את הצום גמרתי שעה לפני הזמן. בניו-ויורק עבדתי על עוד צום אחד אבל אותו סיימתי בהצלחה אבל בחצי השעה האחרונה אכלתי סלט(מלפפון שלם קטן וחצי עגבניה). וזה לא עזר. חודש שלם עבר ורק 70 גרם ירדו מהשומנים שלי. ואני עשיתי ספורט. אל תחשבו שלי. אני עשיתי. 2 ריצות של 2,500 מטר, כל יום 130 כפיפות בטן (50 ברצף) ואז שלוש שעות אחרי זה 80 כפיפות. אבל חוץ מזה הלכתי כמה פעמים להליכות בערב(שזה כלל 9 וחצי דקות ריצה מהירה) - לא ירדתי אפילו קילו מסכן אחד. בסוף אני אהיה כמו אימי, שתהיה בראה. צמה ימים שלמים, לא אוכלת כלום חוץ מאיזה קוטג' מסכן בשבועיים, רצה כמו איזה מטומטמת סביב כל אשקלון, עושה את כל הספור שיש בעולם - לא יורדת. זהו. אני כמוה. אני לא ארד יותר. אני אהיה שמנה - לנצח. יהיו לי שומנים בכל הגוף. אני אהיה גוש שומן. </div>Mon, 23 Jun 2008 16:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (הַגְּבֶרֶת הַשְּׁמֵנָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9430838http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490720&blog=9430838http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9384908<div align="right" dir="rtl">16/06/08 אין בי שום דבר מופרע או מוזר. עוד שישה ימים יש לי יום הולדת. האמת,אין לי טיפת התלהבות. המתנה הטובה ביותר שאני רוצה היא להרזות. לפחות להוריד 2 קילו, לדעת שזה אפשרי. לא כמו דודתי. שכבר שלוש שנים רצה כמו מטורפת סביב כל ראשון לציון ובכלל לא אוכלת - לא מרזה ברבע קילו אפילו- לדעת, שאפילו אני יכולה להרזות. בבקשה ה', זוהי כל בקשתי. אבל רוב הסיכוים שזה לא יקרה. כיראה אני יעבור את יום הולדתי בבכי. אלה הימים האחרונים ביותר בשנת הלימודים. הם הימים הקשים ביותר. הם קשים לי. בימים האלה, האחרונים, הכי מוזרים, משונים. לפעמים קשה לנשום ולנשוף. בימים האלה,אני קמה בבוקר נושמת וממלאת את הריאות שלי באוויר. ההרגשה הרעה הזאת, המדוכדכת לא עוברת. בימים האחרונים האלה אני רק חושבת על להרזות. זאת המטרה שלי, ואני יגיע אליה. מה אכלתי היום? - ארוחת בוקר: מילקי . ביניים: לא. צהריים: שניצל טבעול + כף כרוב אדום ביניים: במבה ערב: קורנפלקס + כס חלב . <IMG style="WI</div>Mon, 16 Jun 2008 17:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (הַגְּבֶרֶת הַשְּׁמֵנָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9384908http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490720&blog=9384908http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9375560<div align="right" dir="rtl"> 15-06-08,יום ראשון. פחדתי להרעיב,פחדתי שמישהו ידע - פחדתי מלפגוע בעצמי. עכשיו, כבר לא אכפט. האם אי פעם הרגשתם שאין לכם כבר שום דבר בעולם? כך אני מרגישה, או הרגשתי. הבנתי - שהינה, זאת המטרה שלי. זאת המטרה שלי בעולם - להרזות. זאם לא קורה בדרך הטובה והקשה עם העליות והירידות, נעשה את זה בדרך הקשה והמהירה. צומות. אני לא יעשה את זה כליום. אבל פעמיים בשבוע זה יהיה. הדיאטנית אמרה שהתפריט שלי נאבד לה בתיקיותאז עד שהיא תמצא זה עוד כמהימים טובים. עדאז אני אשאר פרה? ממש ממש לא. עד אז אני יאכל קצת ובריא, המון ספורט - וצומות. אמא שלי,שתיהי בריאה, משתמשת בתרופת שירזו אותה, כיוון שהיא לא בנאדם רזה. אלה מלא. מלא מאד. פחדתי לקחת את התרופות האלה,חשבתי שאולי יקרה לי משהו - אבל לא. לא יקרה. לקחתי אתמול גלולה אחת(בעצם שתיים. כי אמרו לקחת שניים) והלכתי לעשות ספורט. אני לא יודעת מה זה עשה כי לא כתוב, אבל זה לא כאב ולא קרה לא כלום כמו שחשבתי . אבל עכשיו.. עכשיו אני מרגישה שהצומות הם משהו שיעזר לי. אולי גם יפגע, אבל גם יעזור. אני אצום פעמיים בשבוע. חצי יום, או יום. תלוי כמה אני ארצה. אסור לא</div>Sun, 15 Jun 2008 06:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (הַגְּבֶרֶת הַשְּׁמֵנָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490720&blogcode=9375560http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490720&blog=9375560