http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575Don't try to FIX me,i'm not BROKENheCopyright 2026 -I Can't Believe-. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=10201217<div align="right" dir="rtl"> היה היום יום טוב. הלכתי לישון אתמול ב-8 בערב כי הייתי מותשת מהטיול השנתי, שאגב, היה פשוט טוב! התעוררתי היום ב-8 בבוקר, לבד בבית, עם חיוך על הפנים. כל השבוע הראש שלי זימזם את השיר "כל מה שנשאר", למרות שאף פעם לא באמת הקשבתי לו. הורדתי את השיר ושמעתי אותו לפחות 50 פעמים. פעם אחר פעם. השיר הזה...המנגינה הזו...המילים האלו... פשוט עושים טוב. מצמיחים תקווה מתוך הכאב. הכל שינה כיוון למקום טוב יותר. יצאתי ב-1 לפעולה. שמעתי את השיר בדרך...השמיים היו בצבע תכלת עמוק עם עננים לבנים ושמנים, בדיוק כמו שאני אוהבת. ורוח קרירה, בדיוק כמו שאני אוהבת. ושמש צוננת, בדיוק כמו שאני אוהבת. הכל פשוט היה כמו שאני אוהבת. הייתי יכולה ללכת ככה לנצח. גיל ואני השלמנו, ככה סתם. העברנו פעולה טובה אחת לשם שינוי בכל השנה הזו!! אני כלכך מרוצה. אני יודעת שפעולה הבאה יש מצב שזה יתפקשש, אבל אני נהנת מהרגע. אני מחפשת להשתובב. להתפרע. מתה להתפרק. לא לשים זין. אני רק מחכה להזדמנות, כי בנתיים הכל כלכך תמים. מצד אחד אני אוהבת את התמימות אבל מצד שני רוצה לעבור לצד השני. להיות רחוקה ממי שאני, ל</div>Fri, 21 Nov 2008 21:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (-I Can't Believe-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=10201217http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490575&blog=10201217http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=9926830<div align="right" dir="rtl"> פעולה ראשונה- באמת שאני מרוצה (: הקבוצה אוהבת אותנו, ונהנתה מאוד מהפעולה הראשונה. התחלתי יותר לדבר איתם, אני מפחדת שאני מתקרבת אלהם יותר מידי. אני חייבת לשמור על מרחק של מדריכה מהחניכים שלה. ____ אני בהחלט מתחילה לבנות את עצמי מחדש. ויהיה לי טוב. אני חושבת לחזור לאהבה של פעם, היא בראש שלי כבר כמה חודשים ואני תמיד עושה את אותה הטעות ומפספסת אותה. עד שהיא לא תהיה שם יותר. אבל הוא יודע, הוא יודע שקשה לי לבטא אהבה במילים...אז עד אז-כלום. אני חייבת להתאפס ולמצוא את האומץ פשוט להגיד מה אני מרגישה, למרות שהוא יודע בדיוק. _ וההוא, זה שאני נאבקת במחשבות שלי כדי לשכוח. הוא כבר פחות נמצא בתוכי. לא שולחת הודעות, לא מחפשת את שיחות הטלפון. אבל הוא יהיה כלכך חסר לי. הוא הבנאדם הראשון שבאמת נפתחתי אליו ושבאת כייף לי אותו. אז למה להרוס עם רגשות? אני אנסה להחזיק את זה אבל יודעת שאני שוב אתאהב ושוב אפגע. ניחה. ____ מחר תרגיל ראשון בתיאטרון, לחץ מטורף. נתנו לנו לבחור חיה ולחקות אותה. לקחתי פנתר שחור- שזה קשה בטירוף. _ ושוב אני אומרת-יהיה טובD: הכי טוב.</div>Sun, 21 Sep 2008 17:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (-I Can't Believe-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=9926830http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490575&blog=9926830http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=9915452<div align="right" dir="rtl"> היום אני מתחילה דף חדש בחיים שלי. את האהבה ההיא אני שוכחת, כי הזיכרון לא מקל. הוא רודף שמלות ואני לא אהיה אחת מהשמלות האלו. היום, סופסוף, היום, אני מתחילה להדריך. אני אתן את כל נשמתי לקבוצה שלי. אני לא אאכזב אותם. זו תהיה שנה מוצלחת, אני בטוחה. הנפש שלי זועקת לרקוד. בקרוב אני אחזור ואמשיך מהנקודה שבה סיימתי. אני בחיים לא אפסיק לרקוד. אני נזכרת בלהקה שלי,בבאר שבע, ודמעה נאגרת מתחת לעייני. יהיה טוב, הכי טוב D: דף חדש, עולם חדש. אני חוזרת למסלול.</div>Fri, 19 Sep 2008 10:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (-I Can't Believe-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=9915452http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490575&blog=9915452http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=9420183<div align="right" dir="rtl"> טוב, אני חוזרת לכאן אחרי כמה חודשים טובים, אבל זה רק כי אני משקיעה יותר בבלוגהשני. אני כאן תאמת כדי לפרסם משהו שלא מתאים לבלוג השני, כיהוא יותר יצירות שלי. אני חייבת לפרסם את זה,בשביל עצמי =] תהנוD: ‏‏gil שלח/ה ‎21/06/2008 22:35: !@$@#% ידעתי שתתנתקי ‏‏gil שלח/ה ‎21/06/2008 22:35: את זבל ‏‏gil שלח/ה ‎21/06/2008 22:35: אין לך רגשות ‏‏gil שלח/ה ‎21/06/2008 22:35: חשבתי שהיה ביניינו משהו <P align=right</div>Sun, 22 Jun 2008 08:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (-I Can't Believe-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=9420183http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490575&blog=9420183http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=8702929<div align="right" dir="rtl"> בחיים לא התגעגעתי לריקוד כמו עכשיו. בחיים לא התגעגעתי לשירה כמו עכשיו. בחיים לא התגעגעתי לכתיבה כמו עכשיו. בחיים לא התגעגעתי לבכי כמו עכשיו. בחיים לא התגעגעתי לאהבה כמו עכשיו. בחיים לא התגעגעתי לבדידות כמו עכשיו. בחיים לא התגעגעתי לחברה כמו עכשיו. בחיים לא התגעגעתי לבית כמו עכשיו. בחיים לא התגעגתי לעבר כמו עכשיו. בחיים לא התגעגעתי לאושר כמו עכשיו. בחיים לא התגעגעתי לחיים כמו עכשיו. ...בחיים לא התגעגעתי כמו עכשיו..... כמו עיוורת כמו אילמת כמו חרשת אני נשבעת שלא להתאהב שוב לעולם.</div>Mon, 25 Feb 2008 17:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (-I Can't Believe-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=8702929http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490575&blog=8702929http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=8443860<div align="right" dir="rtl"> לפעמים אני מרגישה שהעור שלי בסך הכל קליפה אטומה שמונעת ממה שיש בפנים לפרוץ החוצה. שמתחת לקליפה ,בתוכי אין כלום. כלום מלבד מים. יותר מידי מים שכבר אן מקום לעוד. שהמים מנסים לצאת אבל הקליפה אטומה, יש רק פתח אחד,אבל ממנו רק נכנסים עוד מים. אין יציאה. שעוד שנייה, ממש בעוד רגע אני אתפוצץ. לחץ, כל כך הרבה לחץ שאני כבר מרפה, משחררת מהכל ונותנת לעצמי רגע לנשום. רגע שלא ניתן לי עד עכשיו. לחץ שמפעיל כל כך הרבה אנרגיה, אנרגיה שנעצרת משום-מה, כנראה מחוסר מעש. אנרגיה עצורה שגורמת לי לרעוד. אני זאת שמונעת מהאנרגיה לפרוץ החוצה ולתת לי לבטא את עצמי. עוד שנייה,ממש בעוד רגע אני אתפוצץ. השתיקה משגעת. שקט. שתיקה שנמשכת כל כך הרבה זמן ואין אף אחד שמנסה לשבור אותה. שתיקה שבשבילי אומרתכל כך הרבה אבל בשביל אחרים היא סתם שתיקה, בדיוק כמו כולן. השתיקה הזאת שונה מהאחרות, היא לא נובעת מחוסר מילים או מחוסר עיניין,אלא מפחד. לחשוב שכל מילה יכולה להסגיר את מה שאני עוברת או את מה שאני מרגישה.עדיף לשתוק ולהיות מודעת לבד. לא צריכה רחמים, לא צריכה תומכים ולא צריכה בזה חברים. בסיפור הזה אני לבד. </div>Thu, 17 Jan 2008 21:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (-I Can't Believe-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=8443860http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490575&blog=8443860http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=8252062<div align="right" dir="rtl"> כל שיר שאני שומעת אני נזכרת בו, נזכרת בשנים האלו, נזכרת שאסור לי להתאהב.לא שוב. כשאני מרגישה רע אני מעדיפה להיות בחושך אז אני מכבה את האור וחוזרת למיטה. מגבירה את השירים ועוצמת את העיניים. הוא פשוט ברח,אפילו לא טרח לסגור את הדלת...כל הרוח נכנסת דרכה,מזכירה לי שאני לבד.שהוא אף פעם לא היה. נשמעת הלימה בחלון ואני כבר בדרכי לבדוק מה גרם לרעש. מרימה את לשון הבריח ונותנת דחיפה קטנה לכיוון החוץ...וזה מוצב מולי.אתה, כל פעם עם אחרת. אתה אומר שזה נגמר איתן אבל אתה מוכיח לי בכל פעם מחדש שזה לא נכון. זה לא קרה בכל משך שלושת השנים , אז זה לא יקרה עכשיו. נשבעתי שאני לא אתאהב, הייתי בטוחה שאני אעמוד במשימה...אבל זה קשה, במיוחד שאתה כלכך קרוב אליי. אנחנו מדברים לפחות 5 שעות ביום, אתה פשוט לא מקל עליי. אתה איתי, אתה לצידי כל הזמן הזה אבל רחוק מתמיד. קרוב אבל רחוק. "הכוכב הראשון שנגלה הוא הכוכב הראשון שנפל"- אני. כעת השמיים נותרו שוב נקיים מרסיסי הזכוכית שפוזרו בחלל...השמיים נותרו שוב נקיים מכוכבים. כשאני נשכבת על הגג ומסתכלת על השמיים, אלה שבאותו הזמן היו מלאים באבקת הנצנצים...כל כוכב הוא זי</div>Sat, 22 Dec 2007 17:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (-I Can't Believe-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=8252062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490575&blog=8252062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=8186574<div align="right" dir="rtl"> פעם, כשפתחתי את אלבום התמונות המשפחתי, כולם היו שם,מאושרים כל כך.אפשר לחשוב שלא ידענו צער מעולם. מאז, כל שנה אני פותחת את האלבום, אבל בכל פעם זה נראה שונה.משתנה משנה לשנה. יש דמות שנעשית מטושטשת עם השנים. הגיע המועד ,התאריך שבו בכל שנה אני פותחת ומעיינת באלבום. אבל הפעם זה אחרת. משהו חסר...בכל תמונה. ואני מדפדפת במרץ, בלהט. בכל תמונה אותו מקרה, בכל תמונה היא נעלמה. עד שנפל לי האסימון- איפה אני בכל התמונות האלו? נעלמתי. אין לי משפחה, גם לעולם לא הייתה לי. אני עושה את מה שאני חושבת לנכון לעשות, כנראה שזאת הטעות שלי שחוזרת על עצמה. כולם מאוכזבים. מעדיפים שאני לא אהיה בחברתם.הם מפחדים ממני ,מכל מה שאני עושה. אני מתחרטת שאני כאן.נכון, זה נשמע מעורר רחמים, אבל נמאס לי לאכזב אותם כל פעם מחדש, במיוחד אותך-אבא. עכשיו הוא לא רוצה לדבר איתי.אני מצדיקה אותו. אני לא ראויה להיות הבת שלו, אני לא ראויה להיות בת משפחה. אני לא ראויה לעצמי.כן, גם את עצמי אכזבתי. הוא צריך לבוא כדי לדבר איתי על מה שאני עשיתי. הוא בטח יכה אותי, לא שהוא הכה אותי פעם,זה תמיד היה "כמעט", ואם אני אתלונן על</div>Thu, 13 Dec 2007 21:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (-I Can't Believe-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=8186574http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490575&blog=8186574http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=8123149<div align="right" dir="rtl">קצת פחות בולטת קצת פחות שייכת קצת פחות חשובה קצת פחות קשובה קצת פחות נוחכת קצת פחות חלק קצת פחות יודעת קצת פחות שלמה קצת פחות שמחה קצת פחות להוטה קצת פחות אני נהיה קצת צפוף במסגרת הזאת,נכנסים עוד ועוד אנשים שזרים לי ומוכרים לכם. מתחיל להיות חנוק, והמסגרת לא מתרחבת. במקום להוציא את הזרים הוצאתם אותי. אתם מעדיפים להכיר חדשים ולהשאיר את המוכרים מאחור. מנסים להחליף אותי באנשים אחרים, אבל אני לא זקוקה לתחליף! אני עדיין כאן. אני לא בחופשת מחלה או חופשת הריון שצריך לי תחליפים, ובכלל, אני לא עמיתתכם לעבודה שיש לכם זכות להחליף אותי! אני חלק ממכם, חלק מהחברה הזאת שיצרנו.אל תנסו למצוא לי תחליף. אל תנסו לשדרג את החברה שלנו, ההרכב המכורי הוא הטוב ביותר לכולנו.נכון? אתם אומרים שאני המועדפת עליכם מהבנות, שאני ה"זורמת" שאני ה"כייפית" שכייף להיות בחברתי. אתם כנראה בסך הכלרואים אותי כעוד "זכר" שאיתכם... לא "כוסית" ולא יפה,פשוט חסרת טעם. "את רק גבר יפה עם שיער ארוך" יודעים מה? לכו כוסעמקקק! אני אוכיח שאני יותר מעוד 'גבר' בחבורה, בעצם, בשביל מה אני צריכה להוכיח את זה? ואללה</div>Thu, 06 Dec 2007 22:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (-I Can't Believe-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=8123149http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490575&blog=8123149http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=8029260<div align="right" dir="rtl"> אומרים שזה קסום. אומרים שזה גורם לך להרגיש במקום אחר. אומרים שזה גורם לך להרגיש אחרת, שונה מתמיד. שלם בפעם הראשונה בחייך. שקר ציפיתי שזה יקרה בדיוק כמו שדימיינתי. התאכזבתי, לא ממך,ממני. _ _ _ אז זה כנראה היה צריך לקרות היום.נשיקה ראשונה. לא,זה לא כמו שכולם אומרים,התאכזבתי. ציפיתי ליותר מידי ואני מאמינה שגם הוא. באיזשהו מקום אני שמחה שזה קרה,אני מרגישה שהתבגרתי, אבל לא רק בגלל זה, אני מרגישה שזה הבהיר לי כמה דברים, דברים שאני אמורה להרגיש...ואני כנראה לא מרגישה- אני לא אוהבת. חשבתי שאחרי שאני אעבור את זה אני אתאהב בו,וזה לא קרה. כנראה שמאוחר מידי להתחרט-אנחנו חברים. לפחות אנחנו רחוקים אחת מהשני. אני אלמד לאהוב אותו,אני מבטיחה. 25.11-התאריך הזה ייזכר,השאלה לכמה זמן. הוא נישק אותי כל כך הרבה, הוא לאהבין שאני רק מנסה להתחמק. אני מתחרטת שבאתי. אני מתחרטת שהכרתי אותו בכלל. עכשיו שתי נפשות יסבלו- אחת, כי היא לא אוהבת, ואחד, כי הוא לא נאהב. מתישהו זה יתפצוץ,כנראה שכרגע זה תלוי רק בבנאדם אחד.בי. _ _ _ _ _ _ _ _&nbs</div>Mon, 26 Nov 2007 19:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (-I Can't Believe-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490575&blogcode=8029260http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490575&blog=8029260