<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>ב בל בלו בלוג D:</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376</link><description>הכל מסביב בינוני, מי אני? אנונימית אני. מה אני? בינונימית.
</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 פרינסס קונסואלה בננה האמוק. All Rights Reserved.</copyright><image><title>ב בל בלו בלוג D:</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/76/03/49/490376/misc/12311213.gif</url></image><item><title>יאוואלי!</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=10381355</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יאוואלי כמה זמן לא כתבתי...

פאאק איך שהזמן רץ כבר עברתי רבע מהשירות שלי צעירה פעורה גמורה שכמוני- אבל בקטנה העיקר שאני נהנת
לשמנמן שלי ולי כבר יש פאקינג חצי שנה הכי מושלמת שיכולתי לקבל מה&apos;, פשוט חצי שנה חלומית מהאגדותחמסה חמסה חמסה!





בא לי לשתף במחשבות שלי על המצב הביטחוני בדרום הארץ..
האמת כואב לי הלב -לא על הערבים ימח שמם וזכרם ,אלא על כל החיילים שלנו שבכלל מבזבזים את השנים היפות שלהם במלחמה שלא יודעת אם יהיה לה סוף..למבצע הזה בטוח יהיה סוף ורק אבינו מלכנו שבשמיים יידע איך זה ייגמר ,אבל המלחמה עצמה על החירות והעצמאות ובכלל הקיום שלנו לצערי תמיד תיהיה ,וזה לא שאני לא אופטימית -אני ריאליסטית וכואב לי לכתוב את המילים האלה אבל זאת המציאות... 





הכי מעצבן אותי במלחמה הזאת זה הסיקור התקשורתי המוגזם- התקשורת בארץ הזאת פשוט מטונפת! 
הערוצים כ&quot;כ צמאים לרייטינג וכסף שהם מפרסמים דברים לא קשורים ודברים שלא צריכים לפרסם - כמו למשל את כל ההכנות לכניסה הקרקעית לעזה&amp;gt; כאילו מה אתם דפוקים או שאתם עושים את עצמכם?! כל פירסום כזה נתן להם כל מיני רמזים וזמן להכין את עצמם ולהתחמ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 04 Jan 2009 23:16:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (פרינסס קונסואלה בננה האמוק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=10381355</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490376&amp;blog=10381355</comments></item><item><title>כתבתי את זה פה בבלוג לפני כמעט שנה אבל זה כ&apos;&apos;כ אקטואלי ובאמת שווה לקרוא</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=10027321</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא יודעת מה עובר עליי בימים האלה..נכון שהשגרה מעיקה והעבר רודף..הפצעים שורפים והצלקות כנראהלנצחישארו..

לא, זה ממש לא הולך להיות פוסט דיכאוני... אבל הוא יהיה רציני אז מי שאין לא כוח לחפירה רצינית מוזמן לדלג.. 




אז כמו שאמרתי מקודם אני כנראה באמת לא יודעת מה נסגר איתי 
וממש מעצבן שאנשים [אותם אנשים שקוראים לעצמם חברים שלי] חושבים שהם מכירים אותי,נהנים איתי,צוחקים איתי,חולקים איתי דברים.... ואח&apos;&apos;כ בשקט בשקט בלי שאני ישים לב הולכים תוקעים לי סכין בגב, בעצם נועצים לי סכין בלב..

אבל אתם יודעים מה? זה לא מזיז לי כבר.. אף אחד לא באמת שווה את הדמעות שלי ,אף אחד לא שווה את זה שאני ארצה לדפוק את הראש בקיר או סתם להעלםאחת ולתמיד...


אני יודעת שהחיים לא מושלמים אבל בשבילי הם כן.
כי אין דבר כזה הצלחה בלי איזה מכשול בדרך.
אין דבר כזה שמחה בלי איזה כאב מאחוריה.
זה בא בעסקת חבילה, תקראו לזה מבצע1+1 -&amp;gt;רק שאת\ה לא ממש רוצה לקבל את השני.
החיים משמחים ומכאיבים- כי אושר ואהבה לא יכולים לבוא לבד אז הםמביאים איתם כאב וסבל 
מהכאב ומהסבל הזה בנאדם רק יכול להתבגר ולהתפתח ואשכרה להבין ש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 13 Oct 2008 15:49:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (פרינסס קונסואלה בננה האמוק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=10027321</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490376&amp;blog=10027321</comments></item><item><title>חג שמייח :)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9960866</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
נשים רגע את המצב רוח שהוא לא משהו בצד...




שנה טובה ומתוקה , מלאה בכל טוב 

שנזכה להרבה אושר ואהבה

שנמצא את הרוגע ואת השלווה

שנשאף וגם נגיע הכי גבוה שאפשר

שנזכה לעשות מישהו מאושר

שנצליח בכל הדברים החשובים

שנאהב עד הסוף ונהיה נאהבים 

שנהיה תמיד תמיד שמחים 

שנפזר ונקבל אינספור חיוכים 

שנפתח צוהר לדברים חדשים 

שנזכה לבריאות ולחיים יפים 

שיהיה שלום ושקט עם כולם 

ושמחר נקום לעולם פשוט מושלם!! 


חג שמייח ושנה טובה 

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 29 Sep 2008 16:24:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (פרינסס קונסואלה בננה האמוק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9960866</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490376&amp;blog=9960866</comments></item><item><title>משתגעת...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9950197</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
האמת שהיומיים האחרונים היו בשבילי אסון ואני לא יודעת קצת קשה לי להמשיך כאילו כלום לא קורה ולא קרה..ממש קשה לי 
קשה לי אפילו לדבר על זה עם אנשים שקרובים אליי
אני מרגישה מושפלת ,מרגישה כמו איזה סמרטוט 
כל הביטחון העצמי שלי ירד ונעלם כאילו לא היה קיים..
תמיד הייתי אופטימית בכל מצב ,חייכנית וקופצנית ופתאום זה קרה...
ואני מנסה לחזור להיות מה שהייתי ונזכרת בקטע הבא:



&quot;בלב שלנו גרים שני יריבים מושבעים: 
העצב- שהוא חרוץ מאוד ,והשמחה- שהיא עצלנית ומפונקת.
לכל אחד מהם יש חדר משלו 
כל בוקר הם יוצאים לאסוף דברים כדי למלא את החדר שלהם. 
העצב בדברים עצובים ,והשמחה בדברים שמחים.
בגלל שהעצב אינו מתעצל ,הוא אוסף כל דבר ,אפילו הקטן ביותר.
ואילו השמחה העצלנית והמפונקת אפילו לא מבחינה בחבילות הקטנות שבדרך,ולא אוספת הרבה דברים משמחים 
וככה יוצא שהחדר שלה יותר ריק לעומת החדר של העצב..
ואז, כשהחדר של העצב מלא הוא מנסה לפלוש למקום של השמחה ,
ואם היא לא תפסיק להיות מפונקת ולא תתחיל לאסוף גם את החבילות הקטנות שבדרך אז העצב יגרש אותה ולא יהיה לה קיום &quot;

.......




&quot;שיר למעלות 
אשא&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 27 Sep 2008 13:44:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (פרינסס קונסואלה בננה האמוק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9950197</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490376&amp;blog=9950197</comments></item><item><title>אופטימיות :)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9915612</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;טוב אז סיימתי טירונות בשעה טובה היה ממש מעולה!
הכי נהנתי מהשיעורים על הנשק (M16 וקראתי לו &quot;לאון&quot;) ובמבחן קליעה קיבלתי 100 (היו בנות שקיבלו 50 ,ו-60 אני קיבלתי 100!! בכל המצבים של הירי וגם בלילה!)
חוץ מזה הכרתי אחלה בנות... וגם בנות שבכיף הייתי תוקעת להן איזה כדור של 5.56 מ&apos;&apos;מ בדיוק בין העיניים..
האמת? שהייתי בטוחה שיהיה לי קשה ושאני אשבר מהר ויוותרלעצמי וארצה למות יותר מפעם אחת, אבל בסוף קרה שהפתעתי את עצמי איזה כיף זה להבין שאת הרבה יותר חזקה ממה שחשבת 
הייתה אולי פעם אחת שנשברתי כשהייתי לבד בשמירה במגדלוהתגעגעתי הביתה...

המפקדים היו בסדר גמור ואם לומר את האמת כשהתגייסתי הייתי בטוחה שאני מגיעה לגיהנום ששם לא יודעים מה זהבנאדם והתנאים חרא..אני לא אשקר ואני אגיד שכל פעם שחזרתי הביתה לשבתות זה הרגיש לי כאילו אני חוזרת ממדינת עולם שלישי לשוויץ או מדינה בסגנון..אבל האמת שהתנאים שם לא ממש גרועים והצבאמודע לזכויות שלך ומשתדל גם לספק לך אותם,המפקדים (שלי ,לפחות) עשו אחלה עבודה איתנו באימונים ובשיעורים ובכלל במתן מענה לבעיות שלנו (והיו הרבה כאלה ,כי ככה זה שאת חלק ממחלקה של 70 בנות...)&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 19 Sep 2008 11:31:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (פרינסס קונסואלה בננה האמוק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9915612</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490376&amp;blog=9915612</comments></item><item><title>עידכון</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9887063</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וואי טוב אז ככה:
יום רביעי ב&apos;&apos;ה אני מסיימת טירונות 01 היה כ&apos;&apos;כ טוב הרבה יותר טוב ממה שחשבתי אני ממש הפתעתי את עצמי!
הייתי בטוחה שאני אשבר כ&apos;&apos;כ הרבה פעמים ואני אבכה מלא ויירים ידיים ומה קרה בסוף?- /שכונה אחושיליניג!
כ&apos;&apos;כ כיף ממש נהניתי מהטירונות מהכלללל 
וזה כ&apos;&apos;כ משמח אותי! 
אני נזכרת כמה הייתי מבוהלת כמה ימים לפני גיוס ולאיזה דיכאון נכנסתי וכמה ימים לא ישנתי ...ועכשיו אני מסתכלת על כל מה שעברתי בטירונות שזה כולה שבועיים וחצי מהחיים שלי אבל הם היו כ&apos;&apos;כ אינטנסיביים שזה נראה כאילו עברה שנה! 
אני לא מרגישה שהשתנתי , אני פשוט לא הכרתי את עצמי כמו שחשבתי.
זה היה ענק ואני חושבת שכל אחד צריך לעבור את זה ומי שלא מתגייס היום נובע רק,אבל רק מפינוק!..אבל בסדר זאת דעתי ולא נראה לי שהיא תשתנה..





חוץ מהצבא אני מאושרת כי הייתי בטוחה שהמרחק מהדובון שלי יגרום לצרות ואני פשוט מופתעת לטובה מהבחור שלי ואני הכי מאושרת לקבל ממנו הודעות ולשמוע אתהמילים שלו או כל דבר אחר שמביע כמה הוא אוהב אותי ומעריך אותי ואני הכי מאושרת בעולם ואוהבת אותו כ&apos;&apos;כ ומודה לה&apos; כל יום על זה שהוא קיים ועל זה שהוא אוהב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 12 Sep 2008 12:36:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (פרינסס קונסואלה בננה האמוק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9887063</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490376&amp;blog=9887063</comments></item><item><title>חיילת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9835643</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זהו אני כבר חיילת בצה&apos;&apos;ל
אני פחות לחוצה ומסתבר שאני יותר חזקה ממה שחשבתי וכן אני מרשה לעצמי להגיד שאני לא מפונקת לעומת הבנות האחרות שאיתי במחלקה ובבסיס בכלל..
לישון באוהל?- קטן עליי
ההשכמות מוקדם בבוקר- קטן עליי
האוכל המזעזע- קטן עליי
המקלחות השותפות- קטן עליי
קבלת פקודות- קטן עליי
כל העניין של המשמעת- קטן עליי
בקיצור בינתיים אני מסתדרת ברוך ה&apos; 
הבעיה היחידה שלי היא הגעגועים זה הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי קשה בעולם!
אני פשוט לא מפסיקה לחשוב על הדובדובון שלי ועל אמא שבבית ויש רגעים שממש קשה לי לעצור את הדמעות ואני לא מסוגלת זה ממש קשה זה מה שמכניס אותי לדיכאון.. 

כרגע אני במחנה 80 ועושה טירונות 01 - 3 שבועות בלי לסגור שבת (לפחות זה..)
ובסדיר אני אהיה סמבצ&apos;&apos;ית הובלה ואני אשרת קרוב לבית כמו שרציתי 

טוב זהו בינתיים שיהיה לכם לילה טוב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 31 Aug 2008 01:46:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (פרינסס קונסואלה בננה האמוק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9835643</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490376&amp;blog=9835643</comments></item><item><title>עוד כמה שעות למנאייק</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9813146</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;פאאאק כמה זמן לא נגעתי במחשב!
רסמי אין כ&apos;&apos;כ מה לעדכן הכל טוב ברוך ה&apos; 
לדובון שלי ולי יש כבר חודשיים וחצי וב&apos;&apos;ה יהיו עוד מלאנתלפים כאלה!
עם הסיגריות הפסקתי לגרי זה לא מושך לא מעניין ומגעיל ולא רוצה את זה יותר וממש לא מתחשק לי לעשן..
חמסה חמסה חסה ( החסה זה בכוונה)



עוד כמה שעות אני מתגייסת....
האמת? לא בא לי בטוב כ&apos;כ הגיוס הזה..
אם הייתם מדברים איתי לפני 4-3 חודשים הייתי אומרת שאני רוצה להתגייס ולעוף מהמקום הזה שאני נמצאת בו ואני רוצה בסיס סגור ותפקיד טוב העיקר להתרחק מהכל ומכולם...
אבל עכשיו אני מרגישה בתקופה כ&apos;&apos;כ טובה ואני יודעת שהצבא קוטע אותה ממני ואני לא רוצה!
אני רוצה להתגייס ואני רוצה לתרום ,רק לא עכשיו...
איזה באסה זה..למה נולדתי בתאריך הזה?!
אוף חברים שלי מתגייסים עד 3-6 חודשים ואני מחר!
מרגישה שאני צריכה לעזוב הכל עכשיו ,דווקא בשיא שלי...

יאללה ב&apos;&apos;ה נעבור את זה...



מה שהורג אותי זה החוסר וודאות הזה...
אני כלל צה&apos;&apos;לי ,כלומר- אין לי מושג לאן אני הולכת.
כל מי ששאל אותי בשבועות האחרונים לאן אני הולכת (יעני בצבא) הייתי אומרת &quot;לצה&apos;&apos;ל&quot; ,אבל עכשיו זה מפחיד&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 26 Aug 2008 22:26:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (פרינסס קונסואלה בננה האמוק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9813146</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490376&amp;blog=9813146</comments></item><item><title>סבבה :)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9525487</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז מה? יולי? מסתבר...

שיאללה איזה כיף עוד שעתיים וחצי בגרות באזרחות בגרות אחרונה ותמה לה הסאגה שנקראת &quot;בית ספר&quot; והופכת להיסטוריה עבורי...
הזמן טס לי 
אני עובדת ובקושי לומדת
אבל העיקר שאני מאושרת!
היפיוף שלי ואני כבר שבועיים ביחד וזה אשכרה מרגיש כאילו אנחנו ביחד שנים
אני כ&apos;&apos;כ אוהבת אותו מטורפת עליו.. קשה לי לזכור איך חייתי עד עכשיו בלעדיו ועברו רק שבועיים- השבועיים הכי רומנטיים ומדהימים שהיו לי בחיים וב&apos;&apos;ה יהיו עוד כאלה הלוואי אמן סלע!

והכי מוזר זה שהוא גדול ממני ב- 7 שנים!
תמיד אמרתי שגיל זה רק מספר -לא להאמין כמה שצדקתי!
אני הכי מאושרת בעולם! והלוואי להמשיך ככה 

ות&apos;אמת אין לי מושג מה כתבתי פה ולמה...אני לא כ&apos;&apos;כ מרוכזת..אני חושבת עליו XD
טוב יאללה אני אלך להתקלח עכשיו ואח&apos;&apos;כ להמשיך להתכונן לסוף 
ואז לראות את אהובי
שיהיה לכם אחלה יום!!
ובהצלחה לכל מי שעושה היום בגרות באזרחות \לשון


 

נ.ב בקטנה- 16 יום בלי סיגריות! זה קשה אבל שווה את זה נשבעת לכם!&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 07 Jul 2008 12:01:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (פרינסס קונסואלה בננה האמוק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9525487</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490376&amp;blog=9525487</comments></item><item><title>:):):):):):):):):):):):):):):):):):)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9434005</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
אוקיי אני הכי מאושרת בעולם!!

מכמה סיבות: 




* הפסקתי לעשן וזאת ההחלטה הכי טובה שלקחתי! אני יותר חזקה ממה שחשבתי שאני ויש לי אחלה טיפים אם מישהו מעוניין.. איזה כיף זה אוויר נקי בחדר שלי ואיזה כיף זה שמריחים את הבושם שלי ולא סיגריות!!
חוץ מזה הגעתי למסקנה בעקבות העישון- 
על קופסאת סיגריות כתוב ככה:
&quot;75% מכלל התקפי הלב ומקרי השבץ המוחי עד גיל 45 נגרמים כתוצאה מעישון&quot; - אני, אישיתבטוחה שלפחות 50% מההתקפי לב והשבצים למינהם נגרמים כתוצאה מכך שאותם מעשנים בני 45 שוכחיםאת הקופסאות שלהם במקום אחר..(ניסוח לא משהו אבל אני מקווה שאתם מבינים למה אני מתכוונת)




* התקרבתי קצת לדת.חחחאני לא מאמינה על עצמי!
אני?! שהייתי מכריזה בקולי קולות שאני אתאיסטית [ואח&apos;&apos;כ הרגשתי מין ריקנות כזאת..] 
כנראה שאני לא מסוגלת לחיות בלי אמונה..[או שיש לי פיצול אישיות]ובלי החגים שלנו שכ&apos;&apos;כ מייחדים אותנו ומאחדים אותנו וזה עושה לי טוב להכריז שאני יהודייה וגאה בזה וכל השאר יכולים לקחת מספר ולעמוד בתור הארוך של האנשים שמוזמנים לקפוץ לי.




* וחזרתי לעבוד!!! כ&apos;&apos;כ התגעגעתי לעבודה!! התחרפנתי בבית!! [&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 24 Jun 2008 02:00:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (פרינסס קונסואלה בננה האמוק)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=490376&amp;blogcode=9434005</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=490376&amp;blog=9434005</comments></item></channel></rss>