http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823זה סיפור בהמשכים של טוקיו הוטל, שאני מפרשת מאנגלית, לא אני כתבתי אותו , אלא ילדה מאוסטרליה.heCopyright 2026 Tokio_Hotel_. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7924556<div align="right" dir="rtl"> טום ישב שם והחזיק בידה של לרה שלא הגיבה, ג'סיקה, דוק' סימונס, ביל, גוסטב וגיאורג עדיין עמדו ליד הדלת, מתבוננים בו. דוק' סימונס סיים להגיד " אני מניחה שתרצו לדעת מה לא בסדר על לרה.." ביל הסתכל לעבר טום, הוא יכל לראות עצב, כאב וכעס כשהסתכל לעבר הרופא, הוא רצה הסבר. הדוקטור המשיך לדבר "אתם מבינים, גופה של לרה הוא יותר "מותחל מחדש " משאר חולה, מהבדיקות שערכנו, זה נראה כאילו היא סבלה מכמה מקרים של תשישות, המערכת החיסונית שלה הייתה ממש חלשה, וכנראה הדרך היחידה להתמודד עם כל זה, זה היה להגיב לזה כמו שהיא הגיבה.. אנחנו רק צריכים לתת לה לנוח" ג'סיקה הוסיפה "זה בעצם די הגיוני, לרה בקושי חולה, אבל כשהיא כן זה לא הולך כ"כ טוב" "אז..האם..האם היא תזכור אותי?" שאל טום "כן, אנחנו בטוחים שהיא תזכור, לרה רק צריכה תמיכה ומנוחה, בזמן שהיא ישנה וגם כשהיא תתעורר" הייתה תשובת הרופא. דוק' סימונס התקרב לטום, שם את ידו על כתפו ואמר לכל הקבוצה "בגלל שמצבה יציב עכשיו, אנחנו רוצים להוריד לה את המאוורר, אז אם תוכלו לצאת החוצה למספר דק', אני יקרא לכם בקרוב", ברגע ששני אחיות נכנסו לחדר כולם י</div>Thu, 15 Nov 2007 08:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tokio_Hotel_)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7924556http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489823&blog=7924556http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7906943<div align="right" dir="rtl"> הם כולם נעמדו בשורה והלכו אחר דוק' סימונס, טום הלך מספר מטרים לפני כולם והמשיך לשאול כל הזמן "מאיזו דרך.." בזמן שהלכו במסדרונות שנראו כולם אותו הדבר. "האם הוא תמיד ככה כשמשהו רע קורה?" שאלה ג'סיקה את ביל "לא, הוא בדרך כלל לוקח דברים די בקלות, אבל אף פעם לא ראיתי אותו מגיב למשהו כמו שהוא מגיב עכשיו, זה טום שאף פעם לא הכרתי" אמר לה. ברגע שטום סיים להגיד את מילתו האחרונה, טום הלך במהירות במסדרון,תפס את דוקטור סימונס ומחץ אותו לעבר הקיר "אולי תמהר כבר!!תיקח אותנו מהר יותר" טום צעק בפניו. טום הרים את ידו ובא להביא לו אגרוף, אבל נעצר כשגוסטב וגיאורג עצרו אותו והרחיקו אותו משם. "אני שונא אותך, אני שונא אותך, אני שונא אותך, אם היא תמות אני יהרוג אותך!" טום צעק לרופא בעוד שהרופא ניסה להסדיר את נשימתו. טום ניסה להשתחרר כל כך חזק מאחיזתם של גיאורג וגוסטב, שהוא קרע את חולצתו "אני אף פעם לא ראיתי את טום ככה לפני זה משגע אותי, ומבלבל באותו זמן!" אמר ביל לג'סיקה, שעמדה שם בשוק.טום עדיין בעט כ"כ הרבה,שהכיסאות שהיו מסביבו עפו לצדדים והאנשים שהיו שם נאלצו להתכופף כדי לא להיפגע. "</div>Mon, 12 Nov 2007 23:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tokio_Hotel_)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7906943http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489823&blog=7906943http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7882460<div align="right" dir="rtl">הבנים היו מוקפים ע"י שומרי הראש שלהם כשהם הלכו לכיוון האוטובוס שלהם, וכל העיתונאים היו חייבים לדעת מה קרה. "למה לעזאזל אנחנו צריכים לסמוך על בתי מלון כשאנשים רק מנסים להדליף מידע עלינו..." מלמל טום לביל, שלעולם לא עזב את הצד שלו מרגע שהם יצאו מחדר המלון. ברגע שהדלתות נפתחו בשבילם, הבנים מטוקיו הוטל היו מפוצצים בפפראצי ותקשורת, טום ממש לא רצה להתחיל להתמודד עם כל התקשורת עכשיו אז הוא פשוט דחף ופילס את דרכו לאוטובוס, מכוניות משטרה נסעו מסביבם ברגע שהתחילו לנסוע, הם הדליקו את הסירנות שלהם ואת האורות. טום היה פחות לחוץ מזה שלא יצטרכו לשבת בפקקי תנועה ולמעשה די נרגע, ונתן לביל לחבוש את ידו שהייתה בדם. עשר דק' לאחר מכן הם הגיעו לבית החולים. עוד לפני שהאוטובוס עצר סופית טום כבר ירד ממנו והתחיל לרוץ לכיוון החדר הנמרץ. תקשורת רצה אחריו, ולמזלו רק כמה מהם הספיקו להישאר בקצב שלו, ואפילו המלווה שלו. "למה היד שלך מדממת?" "מי שם בבית החולים שאתה מכיר?" "אפשר שם?" הגיעו אלפי שאלות מהתקשורת שצעקו אליו שרק קיוו שיגיד משהו שישאיר רכילות למספר הימים הקרובים בעיתון.ברגע שטום הגיע לחדר</div>Sat, 10 Nov 2007 09:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tokio_Hotel_)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7882460http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489823&blog=7882460http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7865840<div align="right" dir="rtl">פרק 9-פאניקה. טום הסתכל ללרה בעיניים ולא יכל לעמוד בבכי שלו "מה אני יכול לעשות כדי לעזור פה?" טום חשב לעצמו, ונשען קדימה כדי לנשק אותה, באותו זמן ששפתיו נגעו בשלה, היא איבדה את הכרתה. ביל נכנס לחדר ראשון, הוא היה מבולבל וצעק "טום, מה קורה ללרה? כל המלון נכנס לפאניקה ואני.." הוא נעצר, בגלל שגוסטב וגיאורג נפלו עליו. הייתה שם שלולית ענקית של מים שהובילה לשירותים. "ביל מה קורה שם?" שאל גוסטב בזמן שמשך את חולצתו כמו ילד קטן שדרש תשובה. ביל אפילו לא שמע את גוסטב, הוא היה בשוק מוחלט והוא אפילו עוד לא ראה למה שחיכה לשלושתם בשירותים. הדלת הייתה פתוחה טיפה, וביל יכל לשמוע את קול הברז שהיה פתוח במקלחת. בזהירות הוא פתח את הדלת והתנשם. "מה קרה?תן לי לראות" אמר גיאורג, שנדחף לפני ביל שעמד עם פה פתוח מרוב שוק. ביל התקרב אל המקלחת וירד על ברכיו, והתחיל לבכות. שם ישב טום, רועד, מייבב ובוכה ומחזיק את לרה חסרת ההכרה, ביל הושיט את ידיו קדימה והרגיש את המים, הם היו קפואים, "לא פלא למה טום רועד" ביל חשב לעצמו. "טום.. כמה זמן היית פה מתחת למים?" שאל אותו גוסטב, אבל לא הייתה תשו</div>Thu, 08 Nov 2007 09:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tokio_Hotel_)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7865840http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489823&blog=7865840http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7857570<div align="right" dir="rtl"> ביום הבא כשלרה התעוררה, היא הרגישה עייפה, ולא בגלל שהם הלכו לישון מאוחר או בגלל הבכי ,משהו היה לא טוב. היא החליטה לא לספר לטום או לשאר הבנים על זה עד שזה יעבור, מה שזה לא היה. כשהיא התעוררה, לרה שמה לב שטום לא היה שם, אבל ברגע שנכנסה לשירותים להיכנס למקלחת היא שמה לב לפתק שהוא השאיר על המראה, איכשהו הוא מצא את הליפסטיק שלה וכתב איתו מסביב עם חצים שפנו למכתב "תקראי אותיייייי", היא לא יכלה לעמוד בזה וצחקה ברגע שהורידה את זה כדי לנקות את המראה. לרה פתחה את המכתב והיה כתוב בו: "בוקר טוב, אני החלטתי לא להעיר אותך בגלל אמש, אז ברגע שאת מוכנה, אני והאחרים נחכה לך".לרה הניחה את הפתק על השולחן, וברגע שעשתה זאת היא קיבלה כאב ראש חזק, והרגישה סחרחורת, גופה התחיל להזיע, היא הרגישה חסרת אונים, מבולבלת ולבד. "מה קורה לי?" לרה חשבה לעצמה וסגרה את עיניה חזק, כדי לנסות להרפות את הכאב. אף אחד לא ידע אפילו שהיא כבר ערה, ולרה נסיתה להגיע למיטה שלה, היא אפילו לא הגיע לדלת השירותים, כשפתאום, דלת החדר נפתחה. לרה זיהתה מי זה היה עוד לפני שמילה נאמרה, לטום היה ריח כ"כ מיוחד שאיתו יכלה לזהות או</div>Wed, 07 Nov 2007 09:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tokio_Hotel_)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7857570http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489823&blog=7857570http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7849373<div align="right" dir="rtl">פרק 6-גשם! עם הפנים שלהם עדיין קרובים, ועינהם עדיין סגורות לרה חשבה לעצמה "הלוואי שהרגע הזה לעולם לא יסתיים". היא שברה את השתיקה ואמרה:" זה שיט, אבל אנחנו חייבים לפגוש את האחרים עכשיו, אנחנו כבר מאחרים". טום נתן לה נשיקה אחרונה, לקח את ידה והם יצאו לעבר המעליות. גוסטב,גיאורג וביל צנחו על הספות הענקיות שהיו בטרקלין,הם כולם הסתובבו ברגע ששמעו צחוק מגיע מהמעליות." סוף סוף, שניכם איחרתם בערך ב-20 דק', מה לקח לכם כ"כ הרבה?" שאל גיאורג, "אממ, היינו קצת עסוקים בלדבר ולעשות עוד כמה דברים..." טום ענה והסתכל על ביל שנתן לו חיוך גדול.הבנים קמו והפלא' של לרה צלצל, זאת הייתה אמא שלה והיא אמרה לה שאספו את התיקים שלה והם בדרך למלון, "תודה אמא, אני אוהבת אותך ואני אתקשר בקרוב" אמרה לרה וניתקה את השיחה. "אז, לרה, לאן את הולכת לקחת אותנו היום?" שאל גוסטב בזמן שהם עמדו ליד הדלת וחיכו ללימוזינה. ברגע שהם יצאו מהמלון, קבוצה ענקית של תקשורת ופפראצי שצילמו תמונות ווידאו וצעקו שאלות. לא היה רמז ברור ללימוזינה, אז הם החליטו לחזור אל המלון איפה שהייתה להם אבטחה, אבל לטום היו תכניות אחרו</div>Tue, 06 Nov 2007 09:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tokio_Hotel_)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7849373http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489823&blog=7849373http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7841329<div align="right" dir="rtl">כשהשיר הסתיים, לרה הסתכלה על הבנים שחזרו לעשות את מה שעשו לפני שהשיר התנגן.היא התחילה לדבר לנהג האוטובוס וגילתה שהם בדרך ל" the Burswood Casino Hotel" שהיה אחד המלונות הגדולים והיפים ביותר שם. לרה הייתה שם כמה פעמים לפני עם אמא שלה וידעה שהבנים ייהנו שם, זה מקום ענק ויש שם הרבה אבטחה בשבילם אם משהו אי פעם יראה עם התקשורת או המעריצים. לרה ידעה שלפחות עוד חצי שעה הם יגיעו למלון, וקיוותה שלא יותר כדי שיהיה לבנים יותר זמן לנוח לפני שהבלאגן יתחיל שוב ברגע שיגיעו לשם. ביל נראה מותש, אבל הוא נראה נלהב לכתוב בפנקס שלו. גוסטב וגיאורג נרדמו בעוד שגוסטב מחזיק את הספר פתוח בצד המיטה.גיאורג ישב ליד השולחן ופניו נחו על העיתון. סוף סוף לאורה הסתכלה על טום, עינהם נפגשו, וזה נראה שהוא התבונן בה. טום נשכב על המיטה שלו ושלח ללרה סימן שתצטרך אליו. היא בזהירות עברה מקדמת האוטובוס לאחוריו. לרה נשכבה על מיטתו של טום, הם לא דיברו למספר דקות ורק נהנו מהשקט ומחברתם של אחד מהשני.לרה שברה את הדממה כשהסתכלה על טום ואמרה:" זה בטח מרגיש מוזר להיות רחוק מהארת שלך וממשפחתך" טום הסתובב והסתכל חזרה</div>Mon, 05 Nov 2007 10:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tokio_Hotel_)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7841329http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489823&blog=7841329http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7832923<div align="right" dir="rtl">אני שמה את 2 הפרקים כי הם די קצרים. פרק 3-הפגישה! טופ היה בשוק "שפר, כמו גוסטב!" אמר. "כן כמו גוסטב, אולי אנחנו בני דודים" אמרה לרה וצחקה. בנימוס לקח טום את ידה של של לרה ואמר "בואי ותכירי את שאר הלהקה". הוא הוביל אותה אל הקבוצה שחיכתה לטום בטירוף. ביל ראה את טום מתקרב ואמר לגיאורג וגוסטב "הגיע הזמן שהוא יגיע, אני רוצה לנוח" ברגע שטום הגיע לאחרים, שנעצו בו מבטים מוזרים, הוא הציג להם את הילדה שהיה איתה. "חברה, זו לרה שפר, היא תאומה והיא בת דודה רחוקה של גוסטב!" אמר טום וצחק. "אנחנו אף פעם לא נדע מה יכול לצאת מהפגישה הזאת נכון?" אמר גוסטב ללרה, "לא אנחנו לא" ענתה לו. פתאום כל אנשי הצוות התחילו לדבר בקול רם בגרמנית. ביל, טום, גיאורג וגוסטב הסתובבו למה שנראה כמו מנהל הלהקה.הוא התחיל לדבר בגרמנית ולרה הרגישה מובכת לעמוד באמצע של אותה קבוצה ולא לדעת מה הולך שם. טום הסתובב אליה ולחש לה "אל תדאגי, הם רק מוודאים שאנחנו לא נברח ולא ניפרד מהקבוצה..שוב". אז הקבוצה הגדולה התחילה לזוז וטוקיו הוטל הלכו אחריהם..לרה לא הלכה איתם, היא רק עמדה שם ולא ידעה מה לעשות, כי אחרי הכל היא לא</div>Sun, 04 Nov 2007 11:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tokio_Hotel_)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7832923http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489823&blog=7832923http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7822757<div align="right" dir="rtl"> לא היו הרבה צלמי פפראצי או אנשי תקשורת בשדה תעופה,היו כמה אנשים צעירים שם, אבל זה לא נראה שהם חיכו ללהקה הגרמנית טוקיו הוטל. לטום די הוקל שלא היו הרבה אנשים שצילמו תמונות או שאלו שאלות, זה גרם לו לפחות דאגה ודרך קלה יותר לסחוב את המזוודות.אחרי שאספו את המטען שלהם( שהיה הרבה בגלל שהיו הרבה אנשים בצוות) הם הובלו למלות טפסים של מכסים והגירה.כולם היו נקיים אחרי מה שהיה נראה שעות, וטום רק רצה לשבת, לאכול משהו וללכת לישון. "איפה האוטובוס שצריך לקחת אותנו למלון?" חשב לעצמו בזמן שהסתכל על ביל שחייך למצלמות.גיאורג וגוסטב נראו מותשים, אף אחד מהם לא עבר כ"כ הרבה במספר כ"כ קטן של ימים.פתאום אחד מהשומרים דחף את טום אל תוך חדר המכסים, התקשורת רצתה עוד תמונות. ברגע שהתקשורת החלה לעזוב את טוקיו הוטל לרגע,הם התחילו ללכת לכיוון הכניסה הראשית ולעבר האוטובוס. בזמן שהם עברו הם היו מוקפים בשומרים ראש וטום אמר לביל " אני חושב שאנחנו צריכים עוד אבטחה, בזמן שכולם מנסים לתקוף אותנו!" שתי התאומים צחקו וטום הסתכל מסביב. המקום היה ענק, אבל לא ענק כבקודמים שהם היו בהם, לא היו שם הרבה אנשים והוא</div>Sat, 03 Nov 2007 00:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tokio_Hotel_)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7822757http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489823&blog=7822757http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7809222<div align="right" dir="rtl">הרגע שהמטוס התחיל לנחות לעבר מסלול ההמראה, טום הביט לעבר ביל וחשב לעצמו "האם זה היה רעיון כ"כ טוב להוציא גם אלבום באנגלית?" הוא ידע שאנשים מעבר לכל העולם כבר שמעו את המוזיקה שלהם בגרמנית, אבל האם המעריצים עדיין ייתמכו בהם אם האלבום החדש באנגלית לא יימכר כ"כ טוב?ביל התסכל לעבר אחיו התאום- טום שנראה מודאג ואמר לו " גם אני מפחד". עמוק בתוכו ידע טום שלא ביל,גיאורג או גוסטב ידעו למה לצפות מהטיול הזה.החיים שלהם ישתנו ברגע שיגיעו ליעד שלהם. טום נאנח, וניסה להרגיע את עצמו.הוא הרגיש חולה, גופו התחיל להיות רטוב מרוב זיעה, והוא התחיל להרגיש כאב ראש מתפתח.הוא ניסה לא להראות לאחרים שהוא מרגיש רע ( בנפרד מביל שישב לידו ונתן לו מבטים מוזרים של " אתה מרגיש בסדר?") ברוגע הוא ביקש מהדיילת בקבוק מים.הוא לקח כמה כדורים נגד כאב ראש, ובאותו רגע נשמע קול המפקד של המטוס "צוות המטוס, תתכוננו לנחיתה, תודה".טום החזיר את הבקבוק למקום והסתכל מעבר לחלון.הוא היה בהלם ממה שהוא ראה, זאת הייתה הפעם הראשונה שבמהלך כל הטיסה הביט מעבר לחלון, בגלל שלטוס בשבילו ובשביל הלהקה סתם היה עוד דרך להגיע ממקום אחד לאחר.בהתחלה מה שטו</div>Thu, 01 Nov 2007 13:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tokio_Hotel_)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489823&blogcode=7809222http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489823&blog=7809222