http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749בבלוג הזה אני אספר על עצמי - מחשבות, נקודות המבט שלי, לפעמים גם קטעים, שירים מפרי עטי =)heCopyright 2026 Subete. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8608039<div align="right" dir="rtl">פעם ראיתי את עצמי חלק מהחברה, חלק מהאנשים, חלק מהשיגרה... חשבתי על כל צעד קטן שעשיתי מה יחשבו עליי, חששתי מהתגובות, ממה שיגידו... הייתי קטנה, תמימה, פחדנית, כל דבר קטן שיצא מפה של מישהו אחר הלחיץ ואכזב אותי. רציתי להראות מושלמת, שכולם יאהבו אותי, יגידו כמה שאני יפה, מושכת, שבנים ירצו אותי. אבל אז קרה מה שקרה והתאהבתי. זאת הייתה הפעם הראשונה שהתאהבתי באמת באמת. זאת הייתה אהבה בלתי אפשרית (בהתחשב לנהלי החברה), ידענו שכלום לא יצא מזה, אני והוא, היינו כפופים לחברה ולדעותיה. פחדו לעשות משהו, חששנו ממה שיחשבו, הבנו שזה יביא לנו יותר סבל מאשר אושר וזה נגמר מבלי זה אפילו התחיל. בהמשך למדתי להתעלם מהחברה, לעשות מה שבראש שלי, מה שייסב לי אושר... פשוט שמתי זין, סליחה על הביטוי. אבל עדיין היה קשה, עדיין זה לא הלך, שום דבר לא הצליח. ואז ניתקתי את עצמי לחלוטין מהחברה. אמרתי שאני לא שייכת אליה, אני לא חלק ממנה ובחיים גם לא הייתי. אני שואפת להיות מלאכית, והחברה הזאת רק מדכאת אותי, גורמת לי להתערבב עם כל הרוע והכאב. אני צריכה לוותר על האושר שלי ועל אהבה אמיתית ונדירהבגלל "דברים שמקובלים בחברה". אבל</div>Sun, 10 Feb 2008 20:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Subete)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8608039http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489749&blog=8608039http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8564261<div align="right" dir="rtl"> אם יצאו לך יותר מ20 איקסים - אתה מוגדרכ-שרוט (: מסטיק נפל מהפה שלך כדיברת. מסטיק נפל מהפה שלך כשלא דיברת. רצת לתוך דלת זכוכית. קפצת מתוך כלי תחבורה נוסע. חשבת על משהו מצחיק והתחלת לצחוק. נכנסת בתוך עץ\שיח\עמוד. חשבת שזה אפשרי ללקק את המרפק. ניסית ללקק את המרפק. לא ידעת ש"אני פורים" ו"השפן הקטן" הם בעלי אותה מנגינה. ניסית לשיר אותם אחרי השאלה הקודמת. אכלת משהו שלא נועד לאכילה. נפתחו לך השרוכים בנעליים ונפלת. נחנקת מהיריקה של עצמך. ראית את מטריקס ואתה עדיין לא מבין את זה. לא ראית את מטריקס. הקלדת רק עם 2 אצבעות. תפסת בטעות מישהו על חם. ניסית לשתות מתוך קש וזה הלך לאף או לעיניים שלך. תפסת את עצמך מזיל ריר (כשראיתי שוקולד והייתי רעבה XD). נרדמת בשיעור. את כזאת שמתחילה לצחוק מכל דבר. זרקת על מישהו אוכל כי הוא עיצבן אותך. לפעמים פתאום הפסקת לחשוב. <IN</div>Sun, 03 Feb 2008 21:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Subete)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8564261http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489749&blog=8564261http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8524736<div align="right" dir="rtl">בחיים לא הרגשתי ככה, בחיים לא רציתי משהו כל כךעד דמעות, הכי הכי שאפשר. מדובר על חלום יחסיתישן שלי, והוא - לבקר ביפן. לדעתי אין ארץ יפה יותר מיפן, ישבה שילובים מיוחדים של עבר והווה - זה מתבטא במבנים, באווירה, באנשים... ופריחת הדובדבן, אין בכלל על מה לדבר *_*מחזה מרהיב ועוצר נשימה. גם לראות בעיניים מקומות שמתוארים בכל כך הרבה סדרות אנימה יוצר התרגשות איזושהי, ובכלל, סגנונות הלבוש המיוחדים, המנהגים והכול... בפסח יש טיול ליפן (ל-10 ימים) שמארגנת חברה מסויימת לבני נוער. היה שם פירוט של הימים ומה עושים בכל יום, וזה פשוט נשמע מדהים! ומאוד מאוד חוויתי! חשבתי שזה לא יעלה כ"כ הרבה כסף כי זה לבני נוער, אבל כשהתקשרתי, אמרו שזה עולה 4,000 אלף דולר! זה סביבות 15,200 אלף שקל!!! זה מחיר עצום! אפילו אם אני אעבוד שנה כל יום, אני לא ארוויח סכום שכזה! אני נואשת כ"כ, זה חלום מאוד חשוב בשבילי, בעצם, עד עכשיו עדיין לא התגשם לי שום חלום רציני. אימא שלי אומרת שכשאני אגדל ויהיה לי כסף, אני אוכל לטוס לאן שאני רוצה. אבל לכו תדעו מה יהיה בעתיד? לכו תדעו מה יהיה מחר בכלל! ואם עוד יומיים תדרוס אותי משא</div>Tue, 29 Jan 2008 16:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Subete)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8524736http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489749&blog=8524736http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8503687<div align="right" dir="rtl">לא תמידאני יכולה למצוא את המילים המתאימות להביע את כל מה שאני מרגישה. רק דבר אחד אני יודעת בבירור - אתה הוא האדם הכי מיוחד שפגשתי בחיי. יש בך כ"כ הרבה דברים שאני אוהבת - חוכמה, דאגה, כבוד, אכפתיות, יופי, הבנה, בגרות,איזון מיוחד בין רצינות לחוש הומור. אתה יודע להגיד את הדברים הנכונים בזמן הנכון ובסיטואציה הנכונה. כל פעם כשאתה מביט בי, החיוך נמתח על פניי, עיניי בוהקות ולחיי סמוקות. ועכשיו, בזמן שכזה, כשהדמעותכבר הפכו למובן מעליו עד שהן מסרבות להופיע, אני מבינה עד כמה שאני זקוקה לך. אני חושבת על כל הדברים הנהדרים שאנחנו יכולים לעשות ביחד, על כל החלומות שנוכל להגשים, על כל האושר שנוכל להביא אחד לשני... באחד החופשים, נלך שלובים יד ביד לתחנת האוטובוס, ומשם ניסע למקס ברנר, מסעדת שוקולד כ"כ טעימה. ביום שישי בערב, כאשר הרחוב כמעט וריק מאנשים, נילך לגן העיר ושם נישב על הספסל בחושך ורק אור הפנסים יאיר על פנינו. נדבר על ה-כל. בנינו לא יהיו סודות, רק הקשב, תמיכה והבנה. ביום אחר, נלך לארומה או לכל קפה אחר. נזמין סנדוויץ ונחלק אותו לשני חצאים. אני אביט בעיניך הנוצצות ואקח מספר לגימות מהש</div>Sat, 26 Jan 2008 16:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Subete)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8503687http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489749&blog=8503687http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8468691<div align="right" dir="rtl">הכותרת מדברת בעד עצמה. מאז הפוסט הקודם עברו בסה"כ כמה ימים, ואני כבר מרגישה את השינוי שהתחולל בהם. אדגים את זה בעזרת ציטוט מהפוסט הקודם - "אני לא מבינה מה הטעם בלמשוך את הזמן, אבל אולי זה הכרחי." - במילים אלה סיימתי את הפוסט הקודם. אולם עכשיו, לאחר כמה ימים, אני מבינה את המשמעות של משיכת הזמן. זה בהחלט הכרחי, לשנינו, במיוחד במצב שבו אנו נמצאים. זה מסביר עוד כמה תופעות... בושה שהבנתי את זה לאחר כ"כ הרבה זמן, סבל מיותר, אני מקווה. אני אמשיך להאמין בהשקפה החדשה שבניתי, זה מה שמחזק אותי, נותן לי כוח, תקווה. אולי אי אפשר להחזיר את הדברים בדיוק כמו שהם היו, אבל מה שבטוח, אפשר לשחזר אותם שובולהתאים את עצמך למי שהיית פעם. </div>Mon, 21 Jan 2008 16:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Subete)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8468691http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489749&blog=8468691http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8437127<div align="right" dir="rtl">עם כל יום שעובר אני חווה שינוי כלשהו, נתקלת בדברים שכביכול היו רחוקים ממני, מנסה להתמודד איתם, ובעזרתם מחברת את האישיות שלי, האישיות הבוגרת שלי. מי אני? מה אני? איפה אני? אלו שאלות שכל נער ממוצע שואל את עצמו בשלב מסויים של גיל ההתבגרות. אני מנסה להגדיר לעצמי מטרות ולהבין מה אני רוצה ומה בדיוקאני מחפשת. אני פוחדת, כן, פוחדת, אני מגלה בעצמי צדדים שלא הכרתי. תוך כדי ההתקדמות המסיבית קדימה והשינויים הפתאומיים שאופפים אותי, אני עדיין דבוקה באופן כלשהו בעבר, ליתר דיוק כמה שנים אחורה. אני עדיין מצפה לו, הסבלנות שלי לא תגמר, אומנם יש לי את כל הסבלנות שבעולם, אך החיים ממשיכים ושום דבר לא נשאר להיות כמו היה. הוא חשוב לי... אני אוהבת אותו (?) אולי זאת אהבה מסוג אחר? אולי זאת דאגה?אולי זאת הערכה? ואולי זה הכל ביחד? -סביר להניח שכן. אני מרגישה שאני יכולהבקלות יתר להרוס את כל החיים שלי, זה תלוי בו, אך ורק בו, אני לא מבינה מה הטעם בלמשוך את הזמן, אבל אולי זה הכרחי. מה שנותר עכשיו זה רק לחכות עד הקיץ, קיץ 2008, כלום או הכל, חיים או מוות. </div>Wed, 16 Jan 2008 21:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Subete)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8437127http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489749&blog=8437127http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8354091<div align="right" dir="rtl">יש למישהו דרך פחות כואבת להתאבדות? נמאס לי מהחיים המסריחים האלה, באמת, והפעם אני רצינית. בבקשה, תביאו לי דרך. </div>Fri, 04 Jan 2008 23:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (Subete)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8354091http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489749&blog=8354091http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8340322<div align="right" dir="rtl">כתבתי את הפוסט הזה בבצפר בזמן שיעור אנגלית משעמם. שנה חדשה. מה הציפיות שלי מהשנה הזאת? דברים לא יכולים להשתנות ביום אחד, כל פרט בא בהדרגה, שלב-אחר-שלב, תהליך שלם שמוביל אל תוצר מסוים. ובינתיים, אני עדיין חייה בצל הסיגריות, מתקשה להתנתק מהעבר, רעבה לקירבה, לחום - לאהבה... המבט שלי לא זורח, עיניי מושפלות מעט, בוחנות ותוהות, תרות אחר דבר מה. אני יודעת בדיוק מה אני צריכה על מנת להיות מאושרת, ליתר דיוקאת מיאני צריכה. הוא חסר לי, הוא החלל הריק הכי גדול בלב שלי. אני מסתכלת מסביבי- ליבי מזדעזע. איך העולם מדרדר, מה אנשים עושים על מנת לספקאת עצמם... הם ממלאים בעפר את החללים הריקים שלהם, וכך מרגישים רצויים, שייכים. זה פשוט כואב,איפה אפשר למצוא עוד אהבה אמיתית.איפה אפשר למצוא עודרגש שיבוא ישר מהלב,שיצמיח פרפריםבבטן. איפה אפשר למצוא עוד רגשות כנים וחמים שהם לא - "מותק", "מאמי", "נשמה", "חיימשלי", "כפרה". איפה אפשר למצוא עוד חיוך אמיתי, חיבוק מלא ברגש. אני רוצה לחיות את זה, להרגיש רצויה - ברצון, קרובה - בקירבה, למלאותאת החלק הריק שבליבי ברגש ובחום, להעניק אהבה ולקבל בחזרה.ולהצמיח חיו</div>Thu, 03 Jan 2008 11:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Subete)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8340322http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489749&blog=8340322http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8321579<div align="right" dir="rtl">אוח, 2007. איזו שנה מדכאת. את הדברים הטובים שקרו לי השנה אני יכולה לספור על יד אחת. אז, נתחיל מהטוב: הוא. הדבר הנפלא ביותר שקרה לי השנה, הרגע לו כ"כ חיכיתי. זה נראה פשוט כמו חלום... אבל כמובן שהכל בסוף חזר להיות כמו שהיה, לא יצא לנו שום דבר. הכרתי מישהי נחמדה בסופרלנד (שיש לנו אותו תחביב) - זה ממש שימח אותי, אנחנו לא שומרות כמעטעלקשר חוץ משיחות דלילות במסנג'ר לפעמים, אבל היא נחמדה וכיף לדבר איתה. כמובן ההתבגרות, הבנת הדברים, השקפת עולם, שינוי נקודות מבט מסויימות... הדברים הפחות טובים: בתחילת 2007 הכרתי מספר נכבד של חברות חדשות, אך במהלך השנה הן חשפו בפניי את מי שהן באמת, וגררו חברה שלי אחריהן. מדובר בסיגריות, אכזריות, ניצול... וכד'. אחרי שהבנתי שכבר לא יילך שום דבר ביני לבינו, גם אני התחלתי לעשן. הרגשתי בדיוק כמוהן והסתובבתי איתן המון. עכשיו אני מקווה לגמור עם הסיגריות ולהשאיר אותן מאחור - בשנת 2007 הירידה בביטחון העצמי - מסתבר שמשנה שעבר נסגרתי עוד יותר. בצורה מפחידה, אני חייבת לציין. קשה לי מאוד להפתח אנשים, כי אני יודעת שהחברה בגדולהיא עם ערמומי, ולכן אין לי</div>Mon, 31 Dec 2007 19:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Subete)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8321579http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489749&blog=8321579http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8276421<div align="right" dir="rtl">אני כבר לא רוצה לעבור כיתה. התיידדתי פחות או יותר עם בנות, וגיליתי שהן חברותיות ונחמדות. אני גם מנסה להשקיע בלימודים וכמה שפחות להזניח. אני חושבת על להתחיל לעבוד אחר הצהריים. יש לי רעיון ממש טוב לעבודה- תגבור לילדים ביסודי, עזרה בשיעורי בית ועזרה בהכנה למבחנים. ברגע שייקנולי מדפסת חדשה,אני אדפיס מודעות ואתלה בשכונה. אני אעזורלילדים בכיתות א'-ד', והמחיר שאני אגבה יהיה סביבות 25 ש"ח לשעה. עבודה לא רעה, נכון? ;) היום יש יום הולדת לטוטי!!! המון המון מזל טובב, הרבה בריאות, אושר ועושר והצלחה בלימודים!!! תמיד אוהבתת אותך DD: תמונה לסיום שאותי אישית קרעה: לילה טוב =)</div>Tue, 25 Dec 2007 21:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Subete)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489749&blogcode=8276421http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489749&blog=8276421