http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445heCopyright 2026 yuvaOo. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/45/94/48/489445/misc/12289990.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=11338075<div align="right" dir="rtl">והיא אותה אחת, ההיא שמסתתרת עמוק בין השורות חומקת מהעין מכול קריאה באותיות, מסתווה אל המילים המתייפות. ואין לה שם, אין לה צורה אינך יכול לגעת או לדעת את גופה,את תווי פניה דרך עין ומגע. הלא רק על הדפים המאובקים בתוך התארים עמוק בדימויים בפרטים היבשים מצטיירת בראשך אותה הדמות שמעולם לא חזית . וכשהיד הגיע לדף האחרון מתוך דפדוף, היא נעצרה היא חדלה מלברוח בין הדפים החולפים אינה יכולה להתחבא, היא נעצרה על המילים שתוכנן ברור כבר ממילא, עוד לפני שנכתבו זה כבר קרה. היית מספר שבלילות היית רואה אותה שוב מופיעה, תמיד כשהן היו באות אלייך שונות כול כך ואפחת לא דומה לקודמת גם כשמחשיך. ואז ברגע אחד. תמיד לזיק שנייה. הם היו מתאחדות והשוני נדמה פיתאום דומה כשאור היה נידלק, היית מביט בהן ישיר רואה כיצד האישונים מתרחבים לרגע מהאור, היא הייתה צצה בתוך העיניים הגדולות שלהן. כמה שהיו יפות, כמה שהיו צוחקות... דבר לא מנע ממך להפסיק לחשוב על הזיק שנייה הזה.</div>Fri, 23 Oct 2009 11:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (yuvaOo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=11338075http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489445&blog=11338075http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10788396<div align="right" dir="rtl"> וכשהחורף מתרחק, משאיר מאחורי שביל מרוצף בזיכרונות במין דרך שכזאת, שסללתי לי אני. תוהה בתוך שדה, כשהנוף נראה דומה, משהו מוכר שהיה הרחק, ועכשיו כשהוא מתקרב אלי ממלא את האוויר נדחס לראותי ומשתחרר באנחה אחת כבדה. קליפה קליפה נישלת מעלי נובלת לרגלי,מתחברת אל השביל שסללתי לי אני. פיסה פיסה עד שנשארת ערומה, חשופה אל הכלום שמסביב, לנוף שכל כולו אותו דבר... כששערי מתמזג עם תנועת השיבולים מתנועה על פי קצבם כגוף אחד, מצד אל צד כמו נוגע לא נוגע מדגדג את קצה עורפי, ומעקצץ בכפות רגלי. וששם מתוך הנוף הלא משתנה עמוק מבין השיבולים יקום והתקרב אלי ככה בעודי חשופה רק האמת עוטרת את ראשי בזר שזור של מילות כמיהה אולי אפילו תחינה רק שהתקרב. יצפה בי מרחוק דוהה לכיוונו בתוך שמי השיבולים. כשיהיה מספיק קרובה אז הוא ידע, הוא כבר יראה.. את הכול מתחת השכבות שכיסו את גופי,</div>Sun, 26 Apr 2009 22:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (yuvaOo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10788396http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489445&blog=10788396http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10705385<div align="right" dir="rtl"> כי ככה זה הכי יפה לךשמלת טורקיז הדוקה וצרה מחליקה על גופך כאילו נרקמה רק עבורך. חושפת ומבליטה קווי מיתר מושלמים. האור העמום בחדר מדגיש את עורך הצחור ושפתיי הדובדבן הפשוקות, שיער הדבשהעניים הירוקות הכול..,פשוט מושלם. ידיך העדינה רוכנת ומחליקה מטה על קפלי שמלתך מישרת ומסדרת את הבד על גופייך. את מביטה בדמות שלפנייך הזאות שבתוך המראה מסדרת את עצמה בדקדקנות. כרכושי מ</div>Sun, 05 Apr 2009 02:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (yuvaOo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10705385http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489445&blog=10705385http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10641018<div align="right" dir="rtl"> Normal 0 פלונטר כמו סיבי בד דקים וארוכים הוא נרכך ומתרקם לחוט. מחוטים רבים הוא מתלפף לחבל צר והדוק.. שנמתח ונכרך לאורך צווארי.. נתפס, ונצמד.. גולש לארוך גבי.. מסתובב וחובק את מותני.. ידי הקטנות נאבקות מתפרפרות בין חבלי כפייותו במאמץ לדחוק את הכניעות מגופי הפעוט.. במאמץ לסלק ייאוש מתוך פניים עייפות.. <p class="M</div>Mon, 16 Mar 2009 22:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (yuvaOo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10641018http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489445&blog=10641018http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10573314<div align="right" dir="rtl">רוח רגליים יחפות על הבטון הקר. רוח קרירה מסמלת שינוי באוויר, תחילתו של פרק חדש ביום, הערב מגיע. גווני השמיים מתכהים ומתמתחים על פני כול קו האופק כמו גרי פנדה מרוחים, ושם בדיוק היכן שצבעי הלילה נפגשים עם צבעי היום נוצר גוון כתום ורוד ייחודיי שזוכים לראות רק בשלב הזה של היממה. רגלי איילה מטיילות להנאתם עלקצה הגג ספק מתגרות בגורל. ידיה הלבקניות נשלחות לצדדים ליציב את הליכתה אל מנגד לרוח, היא פורסת את כפות ידיה. מוכנה למה שיבואו החיים. עור ועצמאות ושמלת כתפיות דקיקה זה מה שעוטף את גופה, מגן מפני הרוח. והרוח חודרות כמו זוג ידיים זרות אל תוך שמלתה, מקררת ומכווצת את גופה. אילו רק היית יכול, היית מבקש להיות רוח, זו שבאה אל מנגד לכיוונה מלטפת את עור פנייה החיוורות חשה את שערה נזרק אל האוויר, בריח לבנדר מוזר עולה משערה</div>Wed, 25 Feb 2009 17:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (yuvaOo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10573314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489445&blog=10573314http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10455227<div align="right" dir="rtl">; נכנסתאל חדרי בריצה מקפצת ובקושי עולה על המיטה.קטנה וחייכנית הבטת בי עם ענייך הגדולות והסקרניות. ושאלת אותי מדוע העלים ירוקים? לאן בעצם עפות כול הציפורים כשמתקרר ולמה לפעמים בלילות כשאת מרימה את ענייך אל על ואת רואה את הלבנה שטה מעלייך וזה נראה כילו היא עוקבת אחרייך, צופה בך ובוחנת את צעדייך. וזה קצת מפחיד לפעמים שאת חושבת על זה.. אבל אז למחרת בבוקר כשהשמש זורחת ואת נקלעת בין קרניה עם תחילתו של יום. אז זה כבר יותר טוב, למרות שגם השמש עוקבת אחר פסיעותייך, אבל אייתה זה אחרת, היא לעומת זאות משרה בך תחושת ביטחון,ולא פחד ההפך הוא הנכון,הפחד נעלם. סיפרת לי גם על כמה את רוצה</div>Sat, 24 Jan 2009 20:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (yuvaOo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10455227http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489445&blog=10455227http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10412964<div align="right" dir="rtl"> כבר התרגלתי תמיד בסוף כול יום כשאני באה הביתה הבית חשוך. כבר אין אורות דלוקים או טלוויזיה דלוקה בקולי קולות , הבית ריק. כבר התרגלתי שאתה כבר לא פה, וגם כשאתה פה... אתה לא פה.. כמו שני זרים סוגרים בין ארבע קירות כבר התרגלתי שלשם שינוי הדלת בחדר שלך תמיד פתוחה, חשוך בפנים והחדר ריק פרט למיטה הערומה מסדנים, הארון מרוקן מבגדים, אין דבר. בזמן שעוד שהיית בחדר הצלחת להסתיר אותו טוב בעזרת הפוסטר של הלהקה שהכי אהבת שהדבקת על הדלת אבל עכשיו שהסרת אתו והותרת את הדלת ערומה&amp;; ללא שום כיסוי הוא חשוף, חשוף יותר מתמיד... לפחות את הזיכרון הזה לא הצלחת לקחת מימנ זה נשמע אבסורדי אבל הזיכרון המוחשי היחיד שמראה לי שיש לי איזה שהיא השפעה עלייך. שלמרות האדישות שאתה מקרין ללא הרף והנימוס המינימלי<span style</div>Tue, 13 Jan 2009 18:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (yuvaOo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10412964http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489445&blog=10412964http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10269412<div align="right" dir="rtl"> בין שעות הארבים, בין ספק אם השמש עוד זורחת או שמה כבר נבלעת בפס ההרים, שמרחוק תפסו גוון כחלחל. התיישבנו אנחנו, על ספסל מול הנוף השמימי הזה ספק אם כמו פעם. התרווחת לך לאחור עייפה אך מרוצה מהיום, התחלת לשחזר בראשך מחשבות ותהיות לגבי היום החולף, הרצת תמונות בראשך ואותם הפכת למילים וממילים לרצף דיבורים עלייך, על החיים עלכמה שמבלבל ולפעמים אפילו די מתסכל שלחוץ ואיך הכול כמו שעון חול נוזל לך בין הידיים וחומק מבין אצבעותייך גם בין היתר דיברת על רגשות, רגשות שחולפות ובאות ואפחת לא דומה לקודמת.. והמילים יוצאות מפיך עטופות וממוגנות בעשן סמיך כילו פוחדות להיות במגע עם העולם שבחוץ, כילו חוששות מלהישמע באמת. ואילו אני, יושבת לציידך ומקשיבה להם מנסה להסיר שכבה- שכבהאת עטיפות העשן מהן ולהבין אותם באמת.למרות שאיני כבר מבטיה לך בעניים. כי כ</div>Mon, 08 Dec 2008 22:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (yuvaOo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10269412http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489445&blog=10269412http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10096323<div align="right" dir="rtl">את מתיישבת לך קרוב על אדן החלון, כדאי שתוכלי להציץ ברחוב הדומם.כמעט חמש בערב וכבר השמש קרובה לסיום המסע היומי שלה בצידו השני של הרחוב נעלמת בין כול הבניינים. ואיתה מתחילים פנסי הרחוב להאיר.מטילים צל כבד שרק הולך וגדל מתשלט על הכביש ככול שהשמש דועכת.וזה פשוט מטורף איך פיתאום הימים מתקצרים והלילות מתארכים את חושבת לעצמך ומעיפה מבט קצר בשתי פיסות בד קצרות שעוטפות את גופך תמיד היית ילדה של קיץ אפעם לא של חורף את מתוודה לעצמך.לפחות כאן בין ארבע קירות עוד מתאפשר לך להיות מי שאת ולהתלבש כרצונך ולא על פי השמיים את צוחקת צחוק מתגרה ומרימה את מבטיך אל השמיים הקודרים בחיוך משועשע.ובאותה רוח משתובבת את בוחרת להרים את הידית ולתת לרוח הקרירה מבחוץ לפרוץ אלייך אל החדר מחניק. לראות קצת איך זה מבחוץ, ומדוע איש מלבד כמה חתולים שמתחפרים בפחים או מכוניות שחצות את הכביש בדהרה נמצא בחוץ.והינה התשובה, מתפרצת אל פנייך משתקת ומקפיאה זה הקור העז שחודר אל עצמותייך ואת לא נרתעת נשארת, לא זזה. כילו הקור כלל לא משפיע על גופך אבל ככול שהרגע מתארך הוא רק מתגבר.והוא מתפרץ אל חדרך מעיף והודף כול דבר שנקלע לדרכו ואת לא</div>Sun, 26 Oct 2008 21:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (yuvaOo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=10096323http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489445&blog=10096323http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=9840568<div align="right" dir="rtl"> Normal 0 מרגיש לי נכון.. כאן באמצע כול המון פשוט לעמוד, לעמוד ולשתוק..בשקט מופתי. ככה בזמן שהם עוברים ושבים למולי אני עומדת... לא, אני יותר לא דואגת רק שותקת. לפתע הים נשמע יותר קרוב, כשאני מנסה להקשיב להפיג את הרעש שהם מייצרים.. וסוף סוף מוזיקה שכיף לי לשמוע להתמכר, להשתחרר לרגע מעצמי ואולי לנסות להיות מישו אחר.. משו שרציתי ואף פעם לא אוכל לקבל..</div>Sun, 31 Aug 2008 22:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (yuvaOo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489445&blogcode=9840568http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489445&blog=9840568