http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438ההרגשה שמערכת החינוך קורסת היא קצת יותר מאינטואיציה. בבלוג הזה ננסה ללוות את החינוך הציבורי ברגעיו הפחות היפים. בעיקר אתם תהיו שותפים פה – ההורים, התלמידים והמורים יודעים הרבה יותר טוב מכל פקיד במשרד החינוך מה באמת קורה בבתי ספר.heCopyright 2019 רן ליאור. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=11047087<div align="right" dir="rtl"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">היה כיף. תודה לכולכם.</span><div><font class="Apple-style-span" size="5"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 18px;"><br></span></font><div><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">להתראות וביי.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br></span></div><div><br></div></div></div>Fri, 10 Jul 2009 14:29:00 +0200ranl@10.tv (רן ליאור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=11047087http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489438&blog=11047087http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=10856901<div align="right" dir="rtl"><P><FONT size=3>זה לקח לגדעון סער כשבועיים וחצי להכריז שהוא ימשיך את "אופק חדש". יותר מכך, הוא אפילו דיבר על הרחבה מעבר למכסה שנסגרה עם האוצר (651 בתי ספר בשנה הקרובה). כעת, חודש וחצי לאחר שנכנס לתפקידו, נראה שהתוכנית הזאת קרובה מתמיד למנוחת עולמים.</FONT></P> <P><FONT size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT size=3>סער אדם מבריק. הוא יודע מה קורה לשר שנכנס למשרד ומייד מתכחש לכל מה שהיה לפניו. חשוב לו לציין שהתוכנית של השרה הקודמת היא תוכנית טובה ויש להמשיך אותה. לזכותו ייאמר שהוא למד את התוכנית מ-א' ועד ת'.&nbsp;בימיו הראשונים בלשכה אמרו לו "אם אתה רוצה לרצוח את 'אופק חדש', פשוט תצמצם את כמות בתי הספר שייכנסו אליו". כשהאוצר דרש להקטין את קצב היישום ולהכניס בשנה הבאה רק 200 בתי ספר, הוא זעק. השבוע הוא ומנכ"ל משרדו, ד"ר שמשון שושני, הסכימו עם האוצר שרק 250 בתי ספר ייכנסו לתוכנית בספטמבר הקרוב. אגב,&nbsp;האוצר מימן כניסה מלאה (651 בתי ספר).&nbsp;400 מיליון השקלים שהעביר משרד האוצר לצורך כך נחסכו&nbsp;ונשארו במשרד החינוך (הם ישמשו, למשל, למימון הקיצוץ הרוחבי והתחייבויות תקציביות נוספות מימי יולי תמיר).&nbsp;כך כמו שמתקדם סרטן,&nbsp;בלי לשים לב פחות ופחות בתי ספר נכנסים&nbsp;לרפורמה (שהיא בבסיסה פחות רפורמה ויותר הסכם עבודה משודרג). עוד שנתיים נתעורר עם מספר מועט של בתי ספר בתוכנית שכבר לא נזכור את פרטיה. שוב תדרש כאן תוכנית חדשה ושוב כל&nbsp;מערכת החינוך תכנס לסחרור. &nbsp;&nbsp;</FONT></P> <P><FONT size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT size=3>&nbsp;בניגוד לשר החינוך, מנכ"ל משרדו כבר הודיע שעם ההתחייבויות התקציביות שתמיר חילקה לאוצר על יישום הרפורמה, אי אפשר באמת ליישם את התוכנית. למנכ"ל יש תוכנית משלו להוביל והוא אפילו כבר קיבל תקציב של 370 מיליון שקלים כדי ליישם אותה (שושני מבטיח שבתוך שנתיים ישראל תקפוץ עשרה מקומות בדירוג המבחנים הבינלאומיים). כרגע, לא נראה שב-</FONT></P> <P><FONT size=3>2011 יתעוררו אנשי משרד החינוך והאוצר וימהרו לזרז רפורמה שכמעט ומוקפאת בימים אלה.</FONT></P> <P><FONT size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT size=3>יש המון חורים ב"אופק חדש". זה לא ההסכם הכי טוב למערכת החינוך ויש בו הרבה פשרות. מצד שני, יש בו התחלה של דרך חדשה שמגדירה מחדש את שעות העבודה של המורים ובעיקר שכר גבוה יותר וגם פיקוח אדוק יותר (כדוגמת שעוני נוכחות למורים בבתי הספר). כרגע לא נראה שיש משהו טוב יותר שיכול להתמודד עם סוגיית שכר המורים. אם יש לך ביד הסכם שלפיו משרד האוצר מחוייב להגדיל את שכר המורים, למה לוותר?&nbsp;</FONT></P> <P><FONT size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT size=3>כארבעה אנשים ניסחו את ההסכם הזה בימי תמיר ובקיאים בכל פרטיו. נראה שרק התעוררות שלהם בימים הקרובים יכולה להביא את הסכם "אופק חדש" לסדר היום החינוכי&nbsp;ואולי גם להחזיר אותו לחיים.</FONT></P></div>Fri, 15 May 2009 22:11:00 +0200ranl@10.tv (רן ליאור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=10856901http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489438&blog=10856901http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=10738565<div align="right" dir="rtl"><P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">נתחיל בווידוי אישי: אני לא יודע מה ההבדל בין צֵירה לסֶגול. כששאלתי את הלשונאי שלנו מתי אני משתמש בפּתח ומתי בקמץ, הוא אמר משהו על תנועה פתוחה ותנועה סגורה ועל כך שמאוד קל להבדיל ביניהן. חייכתי ועשיתי את עצמי מבין. עדיין בכל פעם שאני מנקד אות בוורד, אני מתפלל שניחשתי נכון. זה לא שלא השתדלתי. בבגרות בלשון דווקא קיבלתי 96. רק שנתיים אחר כך הבנתי שארבעה זה לזכר וארבע זה לנקבה.</SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"></SPAN><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">טוב, אז אולי לא באמת השתדלתי. כשהייתי בתיכון הציעו לנו ללמוד לשון בהיקף מורחב של 4 יחידות לימוד (במקום אחת בלבד כפי שנהוג). לא היססתי לרגע. סירבתי. הסיבה פשוטה: זהו אחד המקצועות המורחבים היחידים שלא מקנה נקודות בונוס בחישוב ממוצע הבגרות לאוניברסיטה. כשאפשר ללמוד רק שני מקצועות בצורה מוגברת, כל תיכוניסט יילך על מה ששכרו בצידו.</SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"></SPAN><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">לפני מספר שבועות סיפרה לי אחת מהעוסקות במלאכה במשרד החינוך שלימודי הלשון המורחבים גוועו להם אט אט וחלפו מהעולם כבר לפני שלוש שנים. לטענתה, אף תלמיד לא רצה להירשם והביקוש ירד מעשרת-אלפים, בימי תור הזהב של לימודי הלשון, לאפס. היום כבר אי אפשר למצוא בית ספר שמלמד יותר מיחידת החובה בלשון. המשמעות היא שהתלמידים לא לומדים ניקוד, תחביר מורכב יותר ובעיקר&nbsp;חסר להם אוצר מילים (לא נורא, תמיד אפשר לסמוך על האח הגדול שילמד אותם). הסיבה למיתון הלשוני הקשה היא כמובן הבונוס האוניברסיטאי. לפני כחודש ישבה במשרד החינוך ועדה שניסתה לחשוב איך בכל זאת להחזיר את תוכנית הלשון המורחבת למערכת השעות. המסקנה הייתה שכל עוד האוניברסיטאות לא מזכות בבונוס (כפי שלמשל קיים בלימודי הפיזיקה, מתמטיקה, אנגלית וכו') לתוכנית אין סיכוי לשרוד.</SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"></SPAN><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">אז מה בעצם כל כך מפריע לאוניברסיטאות לחלק קצת בונוסים לחבר'ה? בכל זאת, גם בלשון התלמידים נבחנים ומרוויחים את הנקודות&nbsp;ביושר. התקשרתי למועצה להשכלה גבוהה וניסיתי לבדוק. הם אמנם לא לימדו אותי מה זה כיווץ דיפתונג, אבל כן הזכירו לי מה זה משרד החינוך. מתברר שבאוניברסיטאות לא מכירים בכלל שום בקשה להכיר בלימודי הלשון ככאלה שמקנים בונוס. אנשי משרד החינוך שהתלוננו על רשעותם ואטימותם שכחו דבר אחד: לבקש. ההשכלה הגבוהה בישראל אמנם מפותחת, אך בתחום הטלפתיה, כנראה, יש לנו עוד מה ללמוד.</SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"></SPAN><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">חזרתי למשרד החינוך. אחרי יומיים של בדיקה טענו שם&nbsp;שבזמן כהונתו של אמנון רובינשטיין כשר החינוך התבצעה פנייה שכזו. משום מה אין שום מסמך בנושא, גם לא תאריך ואפילו לא שנה שבה פנו. נותרה רק עדות של פקידי המשרד שזוכרים פנייה כלשהי, ואין להם מושג מה היו תוצאותיה.</SPAN></P> <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial"></SPAN><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: Arial">גם אם תשובת האוניברסיטאות הייתה שלילית, מאז ועד היום כל המערכת השתנתה. האוניברסיטאות (הודות למאבק מול המכללות) עושות הכל כדי להרחיב את כמות הסטודנטים שמאכלסים אותן&nbsp;ובעיקר&nbsp;משלמים להן שכר לימוד. בנוסף, לא תמצאו כמעט אדם אחד שנשאר בתפקידו ב-13 השנים האחרונות, מאז סיום כהונתו של השר רובינשטיין. משרד החינוך צריך לעשות רק דבר אחד פשוט: לשלוח מכתב, ואפשר אפילו במייל.</SPAN></P></div>Mon, 13 Apr 2009 12:16:00 +0200ranl@10.tv (רן ליאור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=10738565http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489438&blog=10738565http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=10295601<div align="right" dir="rtl"><P>כבר שנים שאצל רופא השיניים שלי תלוי שלט: "טעמה המר של האיכות הירודה נשאר זמן רב לאחר שחלף טעמו המתוק של המחיר הזול". הדיל ברור: הרופא גובה את המחירים שהוא גובה. הפאציינט מצד שני, נהנה מפה ללא סתימות. מנכ"לית משרד החינוך כנראה&nbsp;לא מכירה את הרופא שלי. בזמן שהוא מצדיק את התעריף שלו, היא מצדיקה את הבושות שתלמידי ישראל עושים במבחנים הבינלאומיים.&nbsp;היום היא הסבירה לאנשי עסקים ש"ההשקעה בחינוך לנפש בישראל היא מהנמוכים בעולם המערבי".</P> <P>&nbsp;</P> <P>על פניו זה נשמע הגיוני, כשתלמידי ישראל מצויידים באוטוביאנקי מודל 83' ותלמידי פינלנד נהנים מפרארי חדישה, לא קשה לנחש מי יגיע ראשון אל קו הגמר ולמי ייגמר המנוע בדרך. המסקנהשל משרד החינוך ברורה: "רוצים לראות את התלמידים משתפרים? תנו לנו עוד כסף". אבל לפני שאנחנו קופצים למסקנות ופותחים את הארנק, שווה אולי לבדוק את החישובים:&nbsp;רמת המחייה בישראל שונה מרמת המחייה בדנמרק, פינלנד או כל מדינה אירופית אחרת.&nbsp;כל סטודנט לכלכלה יודע שכשמשווים בין מדינות, צריך לקחת בחשבון גם את התוצר לנפש (את החישוב הזה משרד החינוך חסך לעצמו). נכון שדנמרק משקיעה יותר בחינוך, אבל השקעה בחינוך פירושה: משכורות, בניית בתי ספר ורכישת שירותים שונים שמושפעים מרמת המחייה במדינה שהיא גבוהה יותר ולכן גם המחירים גבוהים יותר. בישראל כמובן, לשירותים האלה יש מחירים שונים (דרך החישוב היא יחסית פשוטה, בגדול אמורים לקחת את ההשקעה בחינוך לנרמל אותה לפי התוצר לנפש ולחלק בכמות התלמידים, אבל לא נכנס עכשיו לשיעור במאקרו כלכלה א').</P> <P>&nbsp;</P> <P>פה מגיעה ההפתעה: אם מחשבים את ההשקעה בחינוך בישראל לעומת המדינות המפותחות, אנחנו ממש לא במקום האחרון. למעשה: במקרה הרע, אנחנו עומדים על הממוצע.&nbsp;עכשיו במקום לשחק בנתונים פשוטים, יהיה נחמד לשמוע איך זה שאנחנו משקיעים בחינוך כמו מדינה מפותחת ממוצעת, אבל כשמגיעות תוצאות המבחנים הבינלאומיים, אנחנו שוב ושוב מוצאים את עצמנו בתחתית.</P></div>Mon, 15 Dec 2008 18:15:00 +0200ranl@10.tv (רן ליאור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=10295601http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489438&blog=10295601http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=10291007<div align="right" dir="rtl"><P>בשבוע שעבר קיבלנו עדות נוספת לרמה הנמוכה של תלמידי ישראל: ישראל שוב התדרדרה במבחנים הבינלאומיים. הפעם מדובר במבחני TIMSS שבודקים את יכולות התלמידים במתמטיקה ומדעים. הפרסום הראשון היה ב-ynet. אפשר היה למצוא&nbsp;שם את כל הפרטים יממה לפני מסיבת העיתונאים המתוכננת של משרד החינוך. אפילו טבלה&nbsp;שמפרטת את&nbsp;כל מיקומי המדינות, צורפה שם לכל המתעניין. בסוף הכתבה ציינה הכתבת מורן יהלי זליקוביץ שבתקופתה של לימור לבנת הישגי התלמידים דווקא עלו ואילו עכשיו הם יורדים. והימים - ימי יולי תמיר.</P> <P>&nbsp;</P> <P>לא לקח הרבה זמן והביפרים החלו לרטוט. יותר משעתיים עברו מאז הפרסום הראשון והנה יש תגובה של משרד החינוך. לא, לא היה שם הסבר לירידה. גם&nbsp;לא דובר שם על&nbsp;הכאת חטא של משרד החינוך שהתוצר שלו רק הולך ומתדרדר. מה שהפריע לבכירי משרד החינוך הוא לא הירידה בהישגים, אלא העלייה. כן, גם לי זה היה נשמע מוזר, אבל תיווכחו בעצמכם. זה מה שהופיע על מסך הביפר שלי: "בשנת 2003 חלה עלייה גדולה וחריגה.. העלייה נבעה מהכנה ממוקדת ואינטנסיבית של 400 בתי ספר לקראת המבחן הבינ"ל, מבלי לשנות את רמת הידע של כלל התלמידים". </P> <P>&nbsp;</P> <P>מפחיד לחשוב שהתוצאות (ישראל במקום ה-25, אחרי ירדן, מלזיה ותאילנד)&nbsp;דווקא השביעו את רצון אנשי משרד החינוך, אחרת למה להם לבדוק את הנושא כל כך הרבה זמן ולבסוף לתקוף את העובדה ששרת החינוך הקודמת חשבה לתומה שלמבחן צריך להתכונן.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אבל בואו נעזוב לרגע את הפחד. ב1999 פורסמו מבחנים בינלאומיים ששוב הציבו את תלמידי ישראל במקום מביך. במשרד החינוך התגאו אז בכך שיש תוכנית לימודים חדשה שטרם הוטמעה, אבל תושיע את התלמידים המבולבלים שלנו. התלמידים, כידוע, עדיין מתדרדרים. בשבוע שעבר סיפרו אנשי משרד החינוך שהם יקפידו על כך שכל חטיבת ביניים תלמד לפחות 4 שעות שבועיות מתמטיקה. לא מזמן הוחלט על תוספת של 18,000 שעות לימוד למערכת החינוך. הוחלט לתגבר את לימודי האזרחות, לימודי השל"ח ולהוסיף שעות לשיחות אקטואליה. כמובן שחשוב שתלמידי ישראל ידעו מהו המבנה השלטוני בישראל, השאלה היא אם כבר מוסיפים שעות, אולי כדאי גם לתגבר את לימודי המתמטיקה? (בכל זאת ממוצע של 44, זה לא בדיוק התוצאה הכי טובה שאפשר להגיע אליה). </P> <P>&nbsp;</P> <P>שרת החינוך ואנשיה גם האשימו את המורים. הרי המשרד מארגן השתלמויות מקצועיות במתמטיקה והמורים לא מגיעים. אני דווקא חשבתי שהמורים עובדים אצל משרד החינוך ולא להיפך.</P> <P>&nbsp;</P> <P>בכל זאת, לא ציפיתי לשמוע את אנשי משרד החינוך אומרים "סליחה, טעות שלנו", אבל ודאי שלא ציפיתי לשמוע אותם אומרים "סליחה, טעות שלנו שהצלחנו בעבר". הנה קצת עובדות על המבחן המדובר: גם סינגפור ויפן שהגיעו למקום הראשון והשלישי&nbsp;(בהתאמה) במדעים מתכוננים לפני המבחן. בתחילת שנות האלפיים כשהוחלט להתכונן למבחן מראש, ההכנה החלה שנה וחצי לפני המבחן והקיפה את כלל כיתות ח' (הרי בתי הספר מקבלים הודעה שישתתפו במבחנים זמן קצר יחסית מראש, פחות משנה וחצי). האוניברסיטאות הכינו חומרי לימוד על מתמטיקה ומדעים והתלמידים למדו. כשלומדים שנה וחצי לפני מבחן, גם הידע משתפר. במשרד החינוך יודעים את זה. הרי הם מכינים את התלמידים 12 שנים לפני מבחני הבגרות. </P> <P>&nbsp;</P> <P>אחד מאנשי החינוך הבולטים שאל אותי השבוע: "ומה עם שרת החינוך? היא לא התכוננה מראש לפריימריז?"</P></div>Sun, 14 Dec 2008 15:45:00 +0200ranl@10.tv (רן ליאור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=10291007http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489438&blog=10291007http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=9938891<div align="right" dir="rtl"><P><FONT size=3>באופן עקרוני הקטע הבא רלוונטי למאה משפחות בלבד.&nbsp;הרי בסופו של דבר, אותן משפחות לא שלחו את ילדיהם לבית הספר מאז תחילת שנת הלימודים. בדקתי: לא הייתה שביתת מורים משמעותית בחודש האחרון. שאר התלמידים למדו כרגיל. </FONT><FONT size=3>אז למה אני טורח ומטריח גם אתכם? כי את מה שמשרד החינוך עולל לאותן משפחות חייבים לספר. נתחיל מההתחלה:</FONT></P> <P><FONT size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT size=3>מתברר שכמאה ילדים בארץ הולכים לבתי הספר עם אחות צמודה. מדובר בילדי חינוך מיוחד&nbsp;שסובלים ממחלות קשות. לרוב הם מונשמים 24 שעות, מוזנים באמצעות צינור ישירות לקיבה ופעולות נוספות שמציבות אותן בסיכון כשהם ללא השגחה רפואית. שלא נתבלבל: יש סייעות צמודות (הן בעיקר עוזרות לתלמידי החינוך המיוחד לכתוב או להתגבר על פעולות היום-יום ואת פעולתן משרד החינוך החליט לבטל) ויש אחיות צמודות (גם הן עובדות עם ילדי החינוך המיוחד).&nbsp;בתחילת השנה אמור היה המשרד לחתום על חוזה עם האגודה לבריאות הציבור שמפעילה את האחיות האלו, אבל אז קרה דבר מוזר: שנת הלימודים נפתחה באחד בספטמבר. זה מאוד הפתיע את אנשי משרד החינוך שלא מיהרו לסגור את החוזה עד אותו תאריך. </FONT></P> <P><FONT size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT size=3>ללא חוזה האחיות הצמודות לא הגיעו לעבודה והילדים נשארו בבית עם ההורים. אם היינו בשבוע הראשון או השני ללימודים לא הייתי ממהר לספר לכם על זה, אבל אותו לוח שנה שהפתיע את משרד החינוך מבשר שאנחנו כבר 24 ימים אחרי פתיחת השנה. והילדים? הם עדיין בבית. רוב ההורים נשארים צמודים אליהם ולא הולכים לעבודה.</FONT></P> <P><FONT size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT size=3>אתמול צילמנו משפחה כזאת מגבעת שמואל. הילד בן ה-11 סובל מפיגור שכלי קשה. הוא&nbsp;מרותק לכסא גלגלים,&nbsp;מונשם ומוזן בצורה מלאכותית. עד לפני כמה שנים הוא לא הצליח לדבר. רק בשנים האחרונות, בעקבות עבודה מאומצת ב"בית איזי-שפירא", הוא מצליח לומר את שמו ועוד כמה מילים נוספות. אמו נשארת צמודה אליו ולא יכולה לעזוב אותו לבד. כל יומיים היא מתקשרת למשרד החינוך לשאול אם יש חדש. אולי יש כבר תאריך יעד לחזרה לבתי הספר והיא תוכל לחזור לחפש עבודה.</FONT></P> <P><FONT size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT size=3>הזכרתי קודם את עניין הסייעות הצמודות. אותן החליטו לבטל. יש שיאמרו שהסיבה היא כספית (3 מיליון שקלים) ויש שיאמרו שהסיבה היא פדגוגית נטו (לתת לילדים לנסות להסתדר לבד). על נחיצות האחיות הצמודות אין עוררין. הסיבה היא נטו ביורוקרטיה. מתברר שמשרד החינוך רוצה לסגור חוזה עם האגודה לבריאות הציבור ללא מכרז. כדי לעשות את זה&nbsp;צריך לקבל את אישור החשב הכללי במשרד האוצר. במשרד החינוך טוענים שהם מחכים לאישור הזה. זה מה שתוקע אותם וברגע שתהיה חתימה, מייד ייחתם חוזה&nbsp;והילדים יוכלו לחזור לבתי הספר.</FONT></P> <P><FONT size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT size=3>פנינו למשרד האוצר שמאוד הופתע. "על מה אתם מדברים?", שאלו שם. "אישרנו את זה כבר לפני שבוע". לראייה הם אפילו שלחו לנו את האישור.</FONT></P> <P><FONT size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><BR><IMG style="WIDTH: 450px; HEIGHT: 585px" alt="שימו לב לאיושר בתחתית המסמך ולתאריך שבו הוא ניתן: 16.9" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/38/94/48/489438/posts/16726755.jpg" border=0><BR><FONT size=3>&nbsp;</FONT></P> <P><FONT size=3><a target='newWin' class=blog href="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/38/94/48/489438/posts/16644025.jpg"></A>&nbsp;<a target='newWin' class=blog href="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/38/94/48/489438/posts/16643779.jpg"></A>חזרנו למשרד החינוך. "אנחנו עדיין מחכים לאישור", התעקשו שם. גם הבוקר הם טענו את זה. זאת על אף שהאישור מפורסם אפילו באינטרנט ובמשרד האוצר יודעים גם להציג פלט פקס שמעיד על שליחת הגושפנקא המיוחלת שתוציא את הילדים לבתי הספר. באקט של ייאוש, שלחתי להם את המסמך שהצגתי גם לכם למעלה. אני לא יודע. אולי אני לא קורא טוב, אולי אני הוזה דברים ואולי במשרד החינוך צודקים. אולי.</FONT></P> <P><FONT size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT size=3>תוך שעתיים תגובת המשרד השתנתה במפתיע: "רק הבוקר הגיע למשרד החינוך האישור הסופי של החשב הכללי... ועל כן היום התחילה ההתקשרות למתן השירות". איזה צירוף מקרים.</FONT></P> <P>&nbsp;</P> <P><FONT size=3>בהתנהלות יעילה יותר ובבדיקה קלה של לוח השנה, אף ילד לא היה צריך להשאר יום אחד בבית. בהתנהלות שלומיאלית הילדים יכלו לחזור לבתי הספר כבר בשבוע שעבר. אנחנו לא שואפים גבוה. במשרד החינוך גם שלומיאליות יכולה כבר להחשב כמחמאה.</FONT></P></div>Wed, 24 Sep 2008 18:35:00 +0200ranl@10.tv (רן ליאור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=9938891http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489438&blog=9938891http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=9574355<div align="right" dir="rtl"><P>ביום שישי האחרון נערכה ישיבה של כל אנשי מערכת ההשכלה הגבוהה בסלון ביתה של שרת החינוך ברמת אביב. היו שם הסטודנטים, המרצים הבכירים והזוטרים, ראשי אוניברסיטאות ואנשי המועצה להשכלה גבוהה. כשהרבה אנשים מדוכאים יושבים יחד, הם מנסים לשפר את מצב רוחם. אחד מהפרופסורים הנוכחים תרם את הבדיחה הבאה&nbsp;ממוחו הפורה:</P> <P>&nbsp;</P> <P>"בשבוע שעבר נסע ראש הממשלה לבקר באוניברסיטת בן גוריון בב"ש. הוא ראה את המעבדות, ביקר בחדרי ההרצאות ובסוף גם ערך שיחה עם הסטודנטים. אולמרט דיבר איתם על חשיבות ההתיישבות בנגב, הננוטכנולוגיה והמון ציונות. כשהגיע שלב השאלות קם אחד הסטודנטים ואמר: 'יש לנו רכבת שמגיעה עד לאוניברסיטה, המרצים נהדרים, התנאים פה מעולים. אנחנו ממש מפריחים את השממה, אבל דבר אחד הוא בעייתי. יש לנו תקלה בדוודי השמש. אין לנו מים חמים ואנחנו נאלצים להתרחץ במים קרים. חייבים לשנות את המצב'. אולמרט לא הגיב בחופזה. 'אני אדבר עם משרד האוצר', הוא אמר. 'זו נשמעת בעיה חמורה ובאמת צריך לטפל בה. אני מבטיח לעשות את כל המאמצים, אבל זה לא יהיה מחר בבוקר. אולי לקראת 2010'. &nbsp;</P> <P>בדרך חזרה עצרה הפמלייה בבית הסוהר מעשיהו. רה"מ ביקר בתאים ולאחר מכן ערך שיחה עם האסירים. 'אין לנו בעיות מיוחדות', אמר אחד מהם. ' רק מים חמים אין לנו במקלחות'. אולמרט לא היסס. 'זה חמור מאוד. לא יכול להיות שאנשים יתקלחו במים קרים, מחר בבוקר יתחילו עבודות התיקון'. </P> <P>ביציאה ממעשיהו ניגשה אל ראש הממשלה יועצת התקשורת שלו: 'למה הבטחת לאסירים את מה שלא נתת לסטודנטים?'. 'לאוניברסיטה, כבר לא נגיע', ענה והמשיך:&nbsp;'לעומת זאת, לכלא...'". אותו פרופסור שסיפר את הבדיחה בקושי הצליח לסיים אותה וכל הנוכחים כבר&nbsp;פרצו בצחוק. </P> <P>&nbsp;</P> <P>מערכת ההשכלה הגבוהה ממשיכה להתחנן לתקציבים שלא מגיעים. חלק בגלל משחקי כבוד וחלק ממניעים ענייניים יותר. בסלון של תמיר החליטו שיבקשו מאהוד ברק, בתור יו"ר הסיעה השנייה בגודלה בכנסת, שיגיש הצעה לדיון הקרוב בממשלה שעיקרה הפניית תקציבים למערכת ההשכלה הגבוהה. הנימוק: המהלך הזה משדר רצינות והופך את העניין לבעל חשיבות לאומית. </P> <P>היום בצהריים, מייד אחרי מסיבת&nbsp;העיתונאים של חברי ועדת שוחט (שגם עליה הוחלט באותה פגישה בסלון), הודיעה תמיר&nbsp;שהיא דורשת מהממשלה לדון בהצעה שגיבשה להפניית תקציבים לאוניברסיטאות. שמו של ברק אפילו לא הוזכר. ראשי מערכת ההשכלה הגבוהה הופתעו. "זה לא מה שסוכם איתנו", אמרו שם. &nbsp;&nbsp;&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>בינתיים, לא ברור האם הכסף יעבור וכמה, דוח שוחט חגג היום יומולדת שנה. את השנה הזאת&nbsp;העביר הדוח באינקובטור. אף אחד לא נגע בו.</P> <P>&nbsp;</P> <P>ככה זה:&nbsp;בכירי ההשכלה הגבוהה צוחקים על הממשלה בחדרי חדרים. בממשלה, דווקא מספרים את הבדיחות בקול רם. לכולנו.</P></div>Mon, 14 Jul 2008 15:47:00 +0200ranl@10.tv (רן ליאור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=9574355http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489438&blog=9574355http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=9536236<div align="right" dir="rtl"><P>כשלא מעט תיכוניסטים יושבים בבית&nbsp;וחורשים סיכומים כדי להתכונן למבחני הבגרות יש פרט אחד שטוב לדעת: משרד החינוך תכנן בעבר לבטל את ציוני ההגשה (מה שבד"כ מעלה את ציונם של התלמידים) ולהחשיב רק את הציון בבחינת הבגרות כציון סופי. לא צריך להתעצבן. מועצת התלמידים הצליחה במאבק חריף לבטל את רוע הגזירה. אה, ועוד דבר: זה היה ב-1960.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אז למה אני נזכר בזה עכשיו, ויותר גרוע: למה אני מזכיר את זה?</P> <P>היום התקיימו בחירות לתפקיד יו"ר מועצת התלמידים הארצית.&nbsp;הפעם האחרונה שמועצת התלמידים עשתה מאבק כ"כ חריף שהוא נטו לטובת התלמידים וגם מעז לצאת נגד משרד החינוך הייתה לפני חמישים שנה. הפלא ופלא: התלמידים הצליחו להוכיח שהם קול שאי אפשר להתעלם ממנו ושינו את אחת ההחלטות המשמעותיות יותר במערכת החינוך. זה היה פעם. </P> <P>בהפנינג הבחירות שנערך היום באחד ממבני משרד החינוך בפתח תקווה, אף אחד לא הזכיר את זה.&nbsp;במאה הנוכחית הגוף הזה בעיקר נראה כמו שיעור אזרחות מורחב לכמה עשרות תלמידים. &nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>אל תבינו אותי לא נכון. יש שם אנשים נפלאים. ניר קטררו, היו"ר שעזב היום, הוא אחד התלמידים המבריקים יותר שפגשתי. אין הרבה י"בניקים כמוהו שיודעים לנתח את הפוליטיקות הקטנות והגדולות&nbsp;בתוך מערכת החינוך ולפעול בהתאם. כל שיחה איתו היא תמיד חוויה נעימה. בכל זאת, לא זכור לי מתי ביובל האחרון&nbsp;מועצת התלמידים יצאה במאבק נגד משרד החינוך. יודעים מה? אני לא מחפש מאבקים. מספיקה לי&nbsp;דעה עצמאית מול משרד החינוך, עמידה איתנה מול החלטות המשרד שפוגעות בתלמידים (ויש לא מעט כאלה), משהו. </P> <P>&nbsp;</P> <P>היו לא מעט הזדמנויות להוכיח שהגוף הזה באמת הכרחי. ראשי המועצה יכלו להתערב ברפורמה שנחתמה עם הסתדרות המורים. אולי במקום הסכם עבודה משודרג, היינו מקבלים כאן תוכנית מקיפה שמטפלת יותר בתלמידים: שעות הוראה מלאות מול כיתה, התעקשות על מנגנון שיפקח על השעות שהמורים נותנים או לא. אפשר, רחמנא ליצלן,&nbsp;אפילו לנצל את חלון ההזדמנויות התקציבי כדי לנתב אל התלמידים&nbsp;מעט מהמיליארדים שזורמים למערכת.&nbsp;אבל התלמידים לא לחצו ונשארו מאחור. נראה לי שהם כבר התרגלו.&nbsp;&nbsp;&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>זה מרגיש קצת לא נעים.&nbsp;משרד החינוך סיפק כמה מכשירי מירס לתלמידים ומנע מעצמו כאב ראש. המסר שיוצא מהמשרד הוא שמקשיבים שם לתלמידים. אם מי שמעביר את המסר הזה לא היה מבטל את חלוקת פנקסי זכויות התלמיד (פנקס קטן שמספר לתלמידים מה מותר ומה אסור למורים שלהם לעשות), היה לי קל יותר לקנות את זה. </P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P></div>Tue, 08 Jul 2008 20:48:00 +0200ranl@10.tv (רן ליאור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=9536236http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489438&blog=9536236http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=9459736<div align="right" dir="rtl"><P>נהוג לחשוב שאת העולם האקדמי&nbsp;מאפיינים מתינות ואיפוק. אלא שאם לשפוט לפי החודש האחרון, זה בעיקר נראה כמו אין אונות.</P> <P>&nbsp;</P> <P>בראשון ביוני האקדח הונח על השולחן. ראשי האוניברסיטאות איימו במסיבת עיתונאים שאם דוח שוחט לא יתקבל בממשלה תוך שבועיים והאוניברסיטאות לא יקבלו תקציבים נוספים (שבהחלט דרושים), הם ישביתו את הלימודים. שביתה נוספת, אחרי שביתה בת חודשיים של הסטודנטים בשנה שעברה ועוד אחת&nbsp;חסרת תקדים בת שלושה חודשים של המרצים השנה, היא צעד שיטלטל את האקדמיה הישראלית. בעולם האקדמיה, כנראה,&nbsp;אקדח שמופיע במערכה הראשונה, מחליד במערכה השלישית:</P> <P>&nbsp;</P> <P>במערבון הזה עומדים שניים, זה מול זה.&nbsp;בצד&nbsp;אחד של הרחוב ניצב ראש אגף התקציבים באוצר, רם בלינקוב ומולו, חמוש בחולצה לבנה מכופתרת, יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות, פרופ' מנחם מגידור. בלינקוב שומע את האיום ונדמה שהוא מסנן "לא מאיימים על יונה עם יין". לא רק שהוא לא מוסיף תקציבים נוספים, הוא מקפיא&nbsp;150 מיליון שקלים&nbsp;שניתנו לאוניברסיטאות בתחילת שנת הלימודים. פרופ' מגידור, מנגד, חושב, מושיט יד לאקדח וממשש אותו. על הטריבונה יושבים הסטודנטים וצועקים לו "אנחנו איתך". הוא מסתובב ובורח. הסטודנטים נבוכים. באוצר מבינים שבניגוד לתדמית, פרופסורים זה דווקא עניין מצחיק.</P> <P>&nbsp;</P> <P><STRONG>ספוילר</STRONG></P> <P>בסרט "ואלס עם באשיר", נקלעת הפלוגה של ארי פולמן למארב באחת הערים בדרום לבנון. מכת אש אדירה מגיעה אליהם מבניינים שחולשים על הציר בו עוברים החיילים. אחד הקצינים חוטף מא"ג מחייל שלידו, יוצא מהמחסה למרכז הציר כשהוא חשוף כולו ומתחיל לירות לכל עבר. "הבנתי שדרוש כאן מעשה חריג", הוא אומר אחר כך בסרט. גם חברי ועדת התכנון והתקצוב (ות"ת) במועצה להשכלה גבוהה חושבים שבמצב הנוכחי דרוש מעשה חריג.</P> <P>&nbsp;</P> <P>בשבוע שעבר הם חשבו להתפטר כולם יחד. מה זה חשבו? כבר ניסחו מסמך. ואז הם החליטו (ובצדק) שהתפטרות של כמה חברי ועדה אנונימית לא&nbsp;תשפיע על אף אחד. הם פנו לראשי המוסדות להשכלה גבוהה.&nbsp; המטרה הייתה להחתים את כל נשיאי האוניברסיטאות על מסמך מחייב שבו הם מודיעים על התפטרותם במידה ולא יגיעו תקציבים נוספים ומספקים. התפטרות קולקטיבית כזו היא רעידת אדמה. באוצר לא היו מרשים לעצמם לצחוק ברגע שהיו מרגישים אותה. נשיא אוניברסיטת ת"א ונשיא אוניברסיטת חיפה, הגיבו באופן חיובי. כולם ציפו לתשובתו של פרופ' מגידור. מתוקף תפקידו כיו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות הוא נתן את הטון. כשהוא החזיר תשובה שלילית, המהלך נקבר. </P> <P>&nbsp;</P> <P>באוצר יכולים להמשיך לחייך ולעשות באקדמיה כבשלהם.</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P></div>Fri, 27 Jun 2008 21:00:00 +0200ranl@10.tv (רן ליאור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=9459736http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489438&blog=9459736http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=9435596<div align="right" dir="rtl"><P>אני לא מצליח להבין את מורי ההסתדרות שמתנגדים לרפורמה. הרי ממילא לא ירחיבו אותה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>שלא תבינו אותי לא נכון, אני חושב שבטווח הארוך הרפורמה הזאת יכולה לקדם מאוד את מערכת החינוך. נכון, אין בה יום לימודים ארוך והיא מתעסקת בעיקר במורים ולא בתלמידים, אבל גם השינוי הקטן הזה, הוא צעד ענק במערכת חינוך מסואבת-מיושנת-כושלת (ביחרו את האפשרות העדיפה עליכם לפי מצב הרוח). </P> <P>&nbsp;</P> <P><STRONG>המרדף אחר השינה האבודה</STRONG></P> <P>אפשר ללכלך כמה שרוצים על הרפורמה הזאת (תאמינו לי, התנסיתי בזה), אבל כשמגיעים לבית ספר יסודי ורואים מורה שמלמדת קבוצה קטנה של חמישה תלמידים, באמת&nbsp;מרגישים&nbsp;שינוי. פתאום התלמידים לא פוחדים לשאול שאלות, פתאום כולם מקשיבים (מה שלא תמיד קורה בכיתה של 35 תלמידים) ופתאום המורה מרגישה ש"הנה&nbsp;היא מצליחה להגיע ממש אל התלמיד ולהבין אותו", ממש כמו שהבטיחו לה בסמינר למורים לפני עשרות שנים.</P> <P>&nbsp;</P> <P>גם המשכורות החדשות פחות מביישות (אבל עדיין רחוקות מהמשכורת הרצוייה). נכון, ערך השעה יורד, אבל בפעם האחרונה שבדקתי, את החשבון במכולת ליד הבית שלי משלמים מהמשכורת החודשית ולא מ"ערך השעה". בואו רק נזכור שבכל זאת מדובר באוכלוסייה שמסיימת את העבודה בבית הספר בשעה אחת בצהריים. מישהו אמר משהו על בדיקת מבחנים בבית? בכיף, בואו תעשו את זה בבית הספר. עכשיו אפילו משלמים לכם (הרי השעות שנוספו כמעט לא כוללות שעות לימוד פרונטליות מול כיתה, אלא שעות שהייה בבית הספר ושעות לימוד בקבוצות קטנות). מורה בשנות השלושים לחייה אמרה לי השבוע: "הרפורמה הזאת דופקת לי את שינת הצהריים".</P> <P>&nbsp;</P> <P><STRONG>אז הרפורמה נחתמה כבר, אבל איפה החגיגות?</STRONG></P> <P>אין ממש סיבה לחגוג. אם מי שאחראי ליישום ההסכם היה משרד מאורגן שיודע לעשות שינויים וגם רוצה לשנות, אפשר כבר היה&nbsp;לבנות על עלייה בהישגי התלמידים. אנחנו, מה לעשות, נשארנו עם משרד החינוך.&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>אין באמת דרך לפקח שהשעות שעליהן סוכם, באמת יגיעו לתלמידים. משרד האוצר לחץ והסתדרות המורים הסכימה להכניס שעוני נוכחות לבתי הספר. משרד החינוך בשלו. גם בשנה הקרובה לא נראה את השעונים האלה בחדרי המורים. במשרד יש דיבור עמום על מכרז בנושא, לא ברור מה ייצא ממנו. </P> <P>&nbsp;</P> <P>מה עוד הבטיחו לנו? תוספת של חמש שעות&nbsp;פרטניות (עבודה של מורה עם חמישה תלמידים בלבד) בחטיבת הביניים. בסוף&nbsp;סגרו על שלושה.&nbsp;חלק מהמורים בחטיבות הביניים חברים בארגון המורים (הארגון וההסתדרות לא ממש חברים בזמן האחרון). מתוך רצון לגרום להם להבין שהרפורמה זה לא אסון ואולי אפילו כדאי להצטרף אליו, החליטו ששם יעבדו פחות.&nbsp;אגב, מי שמפגין הישגים נמוכים במערכת החינוך הם דווקא תלמידי חטיבות הביניים. הם זקוקים לכל עזרה שתדרש, אבל לרפורמה חוקים משלה. </P> <P>&nbsp;</P> <P>אפשר להרחיב עוד ועוד על סמכויות שמנהלי בתי ספר אמורים היה לקבל ונשארו על נייר לא חתום בלבד. גם הליך רציני של סינון מורים והוצאת מורים כושלים לא קיים כאן. &nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P><FONT size=3><FONT size=2>ימיה של יולי תמיר&nbsp;במשרד החינוך ספורים. נראה שחוץ ממנה לאף אחד במשרד אין רצון מיוחד לקדם את ההסכם החדש. במשרד כבר מחכים לשר חדש שיביא איתו רעיונות חדשים ומלחמות חדשות.</FONT> </FONT></P></div>Tue, 24 Jun 2008 12:38:00 +0200ranl@10.tv (רן ליאור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=489438&blogcode=9435596http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=489438&blog=9435596