http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567Welcome to Strawberry LandheCopyright 2026 Nono-chan. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/85/48/488567/misc/18450360.bmphttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=14311020<div align="right" dir="rtl">לפעמים דווקא הרגע שבו אתה מבין שיש לך את כל מה שאי פעם יכולת לבקש, הוא הרגע המפחיד בעיקר אם אתה יודע שבעוד כמה חודשים הקרקע שעליה אתה עומד תשתנה ואין לך דרך לדעת איזה שינויים יבואו בעקבות השינוי הבלתי נמנע הזה.</div>Tue, 14 Apr 2015 00:12:00 +0200nogataba@walla.com (Nono-chan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=14311020http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488567&blog=14311020http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=14160355<div align="right" dir="rtl">מהמלחמה מזה ששני עמים שונאים אחד את השני מהעובדה שהמון מדינות שונות בעולם מאשימות אותנו בלי להכיר את הצד שלנו. מאנשים שמסוגלים לאחל מוות לאחרים מלראות בטלוויזיה ילדים סובלים מלהיות תקועה בדירה מלהיות רחוקה מההורים, החבר והחברים מזה שללכת לסופר לקניות נהיה דבר מפחיד מזה שאי אפשר לישון כמו שצריך בגלל האזעקות והפחד מהן נמאס מלהחליף מסגרות ולהתרגל לעבוד עם ילדים חדשים ובתנאים שונים כל יום, מאנשים עם תפקידים חינוכיים בכירים שאיכשהו לא מבינים דברים בסיסיים בחינוך, מאנשים שהורסים פעולות, מילדים שבוכים, מילדים שרבים ומאשימים אחד את השני, משותפות לדירה שרבות אחת עם השנייה ושלא מבינות אחת את השנייה. נמאס מזה שהדבר היחיד שאפשר לראות בטלוויזיה זה חדשות, נמאס מהריבים שיש תוך כדי צפייה בחדשות. נמאס שאתן לא מצליחות להבין אותה. נמאס לי מזה שכואב לה. נמאס להיות היחידה שמבינה שהיא לא מתנהגת ככה כי בא לה, אלא אין לה דרך לשנות את הדפוסים שלה כרגע. נמאס להסביר את זה לכן, ובעיקר נמאס מזה שאתן אומרות "את רכה איתה מדי, ככה היא לא תלמד". אתן</div>Tue, 15 Jul 2014 18:19:00 +0200nogataba@walla.com (Nono-chan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=14160355http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488567&blog=14160355http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=13359991<div align="right" dir="rtl">לפתוח את הלב בפני אנשים..בשביל מה?</div>Wed, 11 Jul 2012 02:51:00 +0200nogataba@walla.com (Nono-chan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=13359991http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488567&blog=13359991http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=12527788<div align="right" dir="rtl">ביום חמישי הזה ביקרתי אצל חברה טובה שלי. מצאנו בחדר שלה קלטות ישנות, על אחת מהן היה כתוב "החתולה מיצי מתה". היא סיפרה לי בצחוק שעל קלטות כאלו היא גדלה, ובכגללן היא מה שהיא היום. בתגובה לכך סיפרתי לה בצורה הומוריסטית, על החתולה ש"רצחתי" במו ידיי. אני לא יודעת אם "רצחתי" זו המילה הנכונה, כי לא הרגתי אותה בכוונה, אבל כן גרמתי למוות שלה. השיחה הייתה קלילה ומלאת הומור, אבל כנראה שהשאירה בי שריטה קטנה.כשהייתי בגן חובה מצאתי ליד הבית חתולה קטנה ובודדה, אז החלטתי לאמץ אותה. כמה ימים אחרי שמצאתי אותה שיחקתי איתה במיטה שלי, שהייתה אז בגובה של מיטת קומותיים. ראיתי שיש עליה משהו שחור קטטן שזז, בגלל שזה היה נראה לי כמו עכביש (יש לי פחד לא מוסבר מעכבישים, גם אז וגם היום) העפתי אותה מהיידים שלי במהירות מרוב לחץ."חתולים תמיד נופלים על הרגליים". כן בטח. אף אחד לא הזכיר שהאימרה הזו לא נכונה לגבי גורי חתולים. למעשה, אם הייתי מפילה חתול בוגר מהגובה הזה, אין לי מושג אם הוא היה יוצא בריא ושלם.בכל מקרה, כמו שבטח הבנתם, החתולה מתה באותן שניות. החתולה מתה לי מול העיניים. החתולה מתה -בגללי-. רק בגללי.אני, אוהבת</div>Wed, 01 Jun 2011 14:50:00 +0200nogataba@walla.com (Nono-chan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=12527788http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488567&blog=12527788http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=12493605<div align="right" dir="rtl">כתבתי קטע מדהים. כתבתי קטע מקסים. פשוט נתתי למילים לזרום, פעם ראשונה בחיים. הקטע נמחק ואיתו גם החלום נשחק. אחרי שהאדמתי, בכיתי צעקתי וחשבתי לוותר, לזרוק הכל ולעולם לא להתחיל מחדש החלטתי שאסור לי לוותר, שאינ צריכה לכתוב את הכל שוב, מחדש, אפילו אם הכתיבה בפעם השנייה תהיה הרבה פחות טובה והרבה פחות זורמת. אני אצליח, בסוף עוד אצליח. אתם תראו. משום מה יש לי תחושת בדידות קלה. הסיבה היחידה שעולה לי לראש היא שהזמרת האהובה עליי, אוטסוקה איי, עכשיו בחופשה אחרי לידה ומי יודע אם היא אי פעם תחזור לשיר. אני יודעת שזו לא סיבה להרגיש בדידות. להפך, אני אמורה להיות שמחה בשבילה שהיא מצאה בעל מקסים ושנולדה לה תינוקת מתוקה. כמובן שאני מאושרת</div>Sun, 15 May 2011 17:03:00 +0200nogataba@walla.com (Nono-chan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=12493605http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488567&blog=12493605http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=11486119<div align="right" dir="rtl"> אי שם בממלכה רחוקה רחוקה נמצא מקום מסויים הנקרא "ארץ התות". ארץ התות, מקום מדהים שכזה מלא בשמחה, אושר ותמימות. יום אחד הגיע לממלכה רגש חדש. רגש שהיה זר בממלכה. הוא היה מוזר, משונה, ולא התאים לאווירה הייתה סכנה, שהרגש הזה יוכל לפגוע בכל מה שבסביבה ולכן הוחלט שהרגש הרע יוכנס לתוך תיבת אוצר קטנה וינעל בתוכה. בזמן שהרגש היה נעול בתיבה דברים מוזרים התחילו לקרות בממלכה לאט לאט, צבעיה השתנו ורגשות שליליים אליה נוספו. רגשות כמו עצב, יגון, פחד ואפילו קנאה קפצו להם למעלה, אל הממלכה. התיבה כבר הייתה חלשה והיה קשה לה להמשיך לשמור את הרגש עמוק בתוכה. לאט לאט, השפעתו ירדה ומשמעותו של הרגש כמעט נשכחה. יום אחד קפץ הרגש החוצה, פתאום, ללא שליטה וללא שום התרעה. חששות רבות התחילו להציף את הממלכה "מה יקרה מעתה והלאה כשהרגש הזה כבר לא בתיבה?" אך במקום למלא את הכל באותם רגשות שליליים הרגש החדש הביא איתו משהו חדש לגמרי. הרגש הזה, שהשפעתו הייתה כה חזקה ואף נ</div>Sun, 27 Dec 2009 20:56:00 +0200nogataba@walla.com (Nono-chan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=11486119http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488567&blog=11486119http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=11208344<div align="right" dir="rtl">אני עוד אעדכן פה. על בטוח. אולי אפילו מחר. עשית לי חשק לכתוב כאן. ומי יודע, אולי הפאסימיות של היום אחרי המפגש עם הכיתה והלחץ של לפני המפגש עם הכיתה יהפכו בעצם לאופטימיות אחרי מחר. בזכותכם3&gt; נחכה ונראה. כל מה שאני יודעת, זה שכרגע אני מרגישה שאלך לישון עם חיוך. יאיD: Onyasumi nyasai nya (ואם עוד יש כאן קוראים סמויים שהם טוענים שהם נכנסים לבלוג המת שלי כל כמה ימים *אהמ וומפע*, אני אשמח אם גם תגיבו.)</div>Tue, 01 Sep 2009 00:07:00 +0200nogataba@walla.com (Nono-chan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=11208344http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488567&blog=11208344http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=10915981<div align="right" dir="rtl">~שומעת-Memory Seishun no Hikari~ ",This Memo is a bit long But PLEASE read it until the end" חודש שלם חלף לו. חודש שלם של ציפיות ואכזבות. חודש שלם שבו התחלתי לפקפק באנשים.. חודש של תהיות וטעויות. סליחה. ויחד איתו- שנה שלמה חלפה לה. הנה, היא עברה. שנה שלמה, שבחלקה, הייתה מאוד דומה לקודמת, ובחלק האחר-גם מאוד שונה. שנה שלמה בה הכל השתנה מקצה לקצה, חזר לאותו המצב, ובסוף נע באיטיות לכיוון בו אמור היה להיות.. שנה שלמה שבה אנשים ליוו אותי לכל אורך הדרך. מאותו היום שבו הייתי צריכה תמיכה כל כך, לפניו וגם אחריו. שנה שלמה בה היכרתי אנשים חדשים. שנה בה התקרבתי לאנשים נוספים, ומאחדים התרחקתי. שנה שלמה של מבחנים, עבודות שנה של בחינות לפי כישורי הצייור שלי והצייונים שלי, בשונה לשנה הקודמת עם האיבחונים שנועדו כדי לאתר בעיות. שנה בה השתפרתי בציור, התחלתי ללמוד אומנות במסגרת והשתפרתי המון. שנה של בדידות בכיתה, ומנגד המון כיף בהפסקות, עם החברות משאר השכבה ומהשכבה שמתחת. שנה שבה התבגרתי. המון. ויחד עם זאת, הרגשתי שאני כל הזמן נשארת במקום, לא זזה. שנה של שינויים בצורת החשיבה ונסיונות</div>Mon, 01 Jun 2009 20:22:00 +0200nogataba@walla.com (Nono-chan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=10915981http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488567&blog=10915981http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=10792072<div align="right" dir="rtl">בדרך לטקס יום הזיכרון ישבתי עם המשפחה באוטו, אני בכלל בדרך לחברה שגרה במקום ליד הטקס ומקום היעד של כל אחד מאיתנו שונה. כהרגלנו, הרצנו המון בדיחות ציניות משעשעות ואפילו "נרשמו" מספר ציטוטים שיוזכרו פעמים רבות. צחקנו בקול גדול. שוכחים מכל הדברים הרעים. כן, ככה אנחנו. מדי פעם אמא שלי אמרה משהו על טקס אלטרנטיבי בתל אביב שהיא מבואסת שהיא לא יכולה לבוא, או משו בסיגנון. אבל חוץ מזה, שום דבר בקשר ליום הזיכרון לא הוזכר. אז בטקס הייתי. (לא אותו אחד אלטרנטיבי, סתם משהו בבית הספר, בנוסף לטקס שהולך להיות מחר) בתחילתו הרגשתי עוד שמחה, מכמה "הישגים" קטנים ו"הצלחות" (אם אפשר לקרוא לזה ככה) שהיו לי היום. היה טקס מרגש, ושלא תבינו לא נכון, אפילו הזלתי דמעה או שתיים. אבל בתום הטקס חזרתי שוב לביתה של החברה והמחשבות, התעופפו להן בראשי, בדיוק כמו מחשבות של כל יום רגיל. ואני נתתי להן להתעופף. אולי זה ככה בגלל שלמזלי, ממש למזלי,הנושא מאוד רחוק ממני. חוץ מכמה מחשבות בטקס על תקווה שישאר מה שיש לי, תודה על כל האנשים שתרמו להקמת המדינה הזו וכו', הייתה רק את ההזדהות עם הרגשות של אלו שהקריאו, שכנראה גרמ</div>Mon, 27 Apr 2009 22:16:00 +0200nogataba@walla.com (Nono-chan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=10792072http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488567&blog=10792072http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=10786094<div align="right" dir="rtl">מישהו יודע, מדוע כיפה אדומה השיבה לזאב שניגש אליה? מישהו יודע, אם היא באמת הייתה כזו תמימה? ואולי כיפה אדומה היססה תהתה לעצמה אם כדאי לדבר איתו אולי יצא משהו טוב מהשיחה? הזאב הרשע תחילה לא נראה מאיים במיוחד, להפך, די ידידותי היה. למרות שהזהירו אותה מההתחלה, למרות שבטח ידעה שלא כך היא אמורה לפעול כיפה אדומה נגשה אליו. משהו דחף אותה לדבר איתו בכל זאת. אולי זה קרה במידיות, ואולי לאחר היסוסים רבים זאת אף אחד לא יכול לדעת. התוצאה הסופית כבר ידועה לכולנו. אותה טרגדיה נוראה. בחלק מהגירסאות הופיעמיד הצייד להצילה, אך בשאר לא היה צייד. לא הייתה פיה טובה. כיפה אדומה וסבתה, אשר היתה חשובה לה כל כך- נטרפו. אך מה היה קורהאילו כיפה אדומה לא הייתה נגשת לזאב? חוץ מהעובדה שהסיפור היה מאבד ממשמעותו, כנראה שכיפה אדומה גם לא הייתה מגיעה לפרחים, שבחלק מהגירסאות הזאב הראה לה את מקום הימצאם. ומה היה קורה אילו גם הצייד, הגיבור שהציל אותה, היה קצת "זאבי" בעצמו? הרי הוא, בדומה לזאב, היה זר מוחלט. לאחר שהציל אותה פעם אחת, היה יכול לגרום לה להאמין בו, וככה גם הוא היה יכוללרמות אותה. מה</div>Sun, 26 Apr 2009 12:55:00 +0200nogataba@walla.com (Nono-chan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488567&blogcode=10786094http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488567&blog=10786094