http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488551זה הבלוג סיפור שלי...אני מקווה שתהנו =]] תגובות מאצה יכולים לקפוץ לי!heCopyright 2026 hEll iTs mInE. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488551http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488551&blogcode=7824346<div align="right" dir="rtl"> אעעעע פרק 2. למי שזה מעניין למטה... חחחח... </div>Sat, 03 Nov 2007 11:22:00 +0200hayley959595@yahoo.com (hEll iTs mInE)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488551&blogcode=7824346http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488551&blog=7824346http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488551&blogcode=7822688<div align="right" dir="rtl"> פרק 2. "רק דפקתי בדלת" דפקתי בדלת. לא הייתה תשובה לרגע. ניסיתי שוב אבל לא היה תשובה. כן אני בטוחה שזה החדר! זה פשוט לא הגיוני! התחלתי ללכת לכיוון החדר שלי, לאחר כמה צעדים שלקחתי נפתח הדלת. נפתח הדלת והיה איש לא מוכר במדי שומר. "את מחפשת את ביל?" הוא שאל. "כן כן.." "הם לא נמצאים" אמר "הם יצאו לבלות קצת" הוא הוסיף. "אתן יכולות לנסות מחר בסיבות 10 לפני ארוחת בוקר". אז חזרנו לחדר שלנו, אני ואירנה. אני דאגתי נורא. מה אם אני לא אראה אותו?! מה אם הוא ישנא אותי?! התיישבנו על המיטות שלנו ודיברנו כל הלילה. נורא נהננו אבל המשכתי לדאוג. שתינו חשבנו מה יהיה מחר. כדי שנספיק בבוקר לראות אותם..התלבשנו בפיגמה והלכנו לישון. חשבתי עליו כל הלילה "מה יהיה איתי מה!?" חשבתי לעצמי. "הכי מצחיק אני מאוהבת במישו שאין לי שום סיכוי איתו בעולםם" לחשתי לעצמי כדי לא להעיר את אירנה הישנונית... שרתי לעצמי את rette mich בראש וכך נרגעתי ונרדמתי... "בוקרררררררררררר טובבבבבבבבבבבבבבבבבבבב" אירנה צעקה "מההה!?!?! מה השעה!?" עניתי בעצבנות ועייפות "תרגיעי בסדר...רק 9 עכשיו" ענתה "טוב</div>Fri, 02 Nov 2007 23:41:00 +0200hayley959595@yahoo.com (hEll iTs mInE)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488551&blogcode=7822688http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488551&blog=7822688http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488551&blogcode=7792378<div align="right" dir="rtl"> חח אוקיי... זה הפעם הראשונה שאני כותבת! אני ממש מקווה שתאהבתו... למטה...</div>Tue, 30 Oct 2007 10:27:00 +0200hayley959595@yahoo.com (hEll iTs mInE)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488551&blogcode=7792378http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488551&blog=7792378http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488551&blogcode=7785412<div align="right" dir="rtl"> פרק 1. היינו כל כך נרגשות אירנה ואני [17] יום לפני ההופעה לא ישנתי כמעט בכלל מרוב התרגשות. תמיד חלמנו לראות את הבנים, תמיד חלמנו לשמוע את קולו המיוחד של ביל תמיד חלמנו לשמוע אותם מנגנים כל כך יפה, תמיד חלמנו לשיר איתו על הבמה. תמיד חלמנו לפגוש אותם..ותמיד חלמנו שאנחנו האחת והיחידה של התאומים. האהבה שלנו הייתה עמוקה, במיוחד שלי אל ביל. בחיים לא האמנו שמשו כזה יקרה, תמיד אמרנו "אלהים תעשה נס, שרק אראה אותו שרק אחבק אותו". מה האהבה הזאת שווה?? כל אחת הייתה רוצה אותו, אז למה אני מתוך מיליוני מעריצות נקבל אותו??! לאפחד זה לא היה הגיוני ולא נראה כך.לצערי, חשבתי לעצמי. בנתיים אני ואירנה סיימנו את השלטים, הדבקנו את התמונות וכתבנו יפה ובגדול את הכותרות: "Bill ich liebe dich" וכל מיני משפטים כאלה.. סיימנו גם לגזור את הלבבות...כשעתיים לפני הנסיעה הארוכה להופעה, הנסיעה הייתי בערך שעתיים. השלטים יצאו ממש יפים לדעתנו, אבל אם כל ההשקעה הייתי כל כך רוצה להראות לביל עד כמה שאני באמת אוהבת אותו. "נווווווו כבר אניה נאחר לפתיחת שערים!" צעקה אירנה. "טוב טוב אני באה אני באה!אני נ</div>Mon, 29 Oct 2007 13:21:00 +0200hayley959595@yahoo.com (hEll iTs mInE)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488551&blogcode=7785412http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488551&blog=7785412