http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068For the enjoyment of others and catharsis of meheCopyright 2026 GayGeek. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=12155963<div align="right" dir="rtl">(ולפני שאתחיל עם הפוסט הזה: לא התקבלתי לבה"ד 1, ארור בוחן הבר-אור. מן הסתם אני לא מאושר מזה אבל אני גם לא הולך להתפרק. עכשיו נשאר להתרגל לרעיון של לסיים את השירות בפלוגה.) בעצם זה לא מדוייק- אין לי שום בעייה עם הקונספט של לשנות מקום מגורים, כל עוד זה לא נעשה לעיתים קרובות מדי. מה שמפריע לי זה הצורך המעיק להעביר את כל הקניין שלי איתי. זה צורך מעיק במיוחד לאור העובדה שאני מהטיפוסים שלא זורקים כלום, אף פעם. אז עברתי על חלק מהמגירות שלי ומיינתי מה עובר ומה נזרק. כרגע אני כותב את הפוסט כדי לדחות את המשך התהליך המרתק הזה. בכל אופן הנההמסקנה העיקריתשהגעתי אליה עד כה: אני באמת לא זורק כלום, זה יכול להיות נורא וזה יכול להיות מעולה. בין הדברים שמצאתי: טפסי הרשמה לאוניברסיטה (מהתקופה שניסיתי להתקבל לעתודה), צילומים של תעודת הזהות שלי (שהיו מצורפים לטפסים הנ"ל, וששרפתי במדורה קטנה בגינה של הבית, כי זה שאני פרנואיד לא אומר שאי אפשר לעשות שימוש רע בצילומים האלה), משכורות מצה"ל ועבודות לפני גיוס, מחברות מהתיכון, גיליונות של "המימד העשירי", ברכות לגיוס, ברכות ליומהולדת 15, תמונות פספורט שלא זכרתי</div>Sat, 13 Nov 2010 20:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (GayGeek)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=12155963http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488068&blog=12155963http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=12129455<div align="right" dir="rtl">You would not believe the day I'm having רק שבמקרה שלי זה לא יום, אלה שבועיים. אז אחרי שלא עדכנתי שבועיים אני מניח שכולכם חשבתם שחרתי לסורי ולא תכננתי לעדכן את הבלוג לעוד שלוש שנים, פלוס-מינוס. אבל למעשה התחלתי הכנה לקצונה ורצה המזל וסגרתי שבועיים בתנאי חוסר ציווליזציה (כלומר מחשב אזרחי) לא יכולתי לעדכן (ובהערת שוליים אציין גם שרוצה המזל ומחר אני חוזר לבסיס במקום ביום ראשון). אבל מספיק עם סליחות. עברו עליי שבועיים אינטנסיביים ומטורפים. זה התחיל כשבשבוע הראשון למדנו בקדחתנות כל יום מקצוע אחר (תבחרו- אב"כ, ע"ר [עזרה ראשונה], קשר, M16, קליעה, חינוך והיסטוריה של הארץ, טופוגרפיה, תוד"א [תודעת אוייב] סוריה, וביטחון מידע) ונבחנים עליו שעה אחרי שסיימנו ללמוד עליו. ונכון שסוף שבוע נועד, כעיקרון, למנוחה, אבל בצבא הוא נועד בעיקר לשמירות, שלנו, אז לא הייתה הרבה מנוחה. ואז בשבוע השני למדנו את כל מה שלא הספקנו בשבוע הראשון ואז בילינו יומיים בללמוד שוב להכל כדי לעבור מבחני אמצע. ובואו לא נשכח שבסוף כל יום היה אימון כושר שכלל ריצה של בין 2000 ל-3000 מטר וקצת אימון כוח (ופה גם נציין שכל פעם לפני ש</div>Fri, 29 Oct 2010 22:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (GayGeek)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=12129455http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488068&blog=12129455http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=12105358<div align="right" dir="rtl">והכושר הוא עדיין הבעייה המרכזית. אבל אני מנסה לעבוד על זה. בכל אופן, היה לנו מבחן ראשון בחינוך, כי צוערים שרוצים להיות קצינים צריכים לדעת היסטוריה של ארץ ישראל וחרטות כמו מי הקים את יחידה 101 של צנחנים וכו'. המבחן הזה היה מה שאפשר לקרוא לו "מבחן הלם" כלומר מבחן קשה במיוחד שנותנים לנו כדי שנקבל ציון נוראי ונחשוב "omfg אני לא יודע כלום אני צריך ללמוד כמו מטורף" ואתם יודעים מה? זה עבד, אבל חוץ מזה זה גם דפק קצת את השכל של חלק מאיתנו כי הנה כמה משפטים שנאמרו אחרי המבחן: "לא קשה, המבחן. רק צריך לדעת את כל החומר" "קיבלתי איזה 30 אבל זה לא קשה אם אתה יודע את החומר" "מה ההגדרה של דוס?" "מערכת הפעלה" "זה הדדי כפול שתיים" לימודים וכושר ברבעק HereIcome</div>Sat, 16 Oct 2010 20:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (GayGeek)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=12105358http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488068&blog=12105358http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=12083874<div align="right" dir="rtl">אז ככה. יש חייל מסויים שלי שמתלונן כבר לא מעט זמן על כאבי בטן, בין השאר. שלחתי אותו לראות את רופא היחידה והוא חזר עם הפנייה לפרוקטולוג. קבעתי לו תור לפרוקטולוג במרפאה הצה"לית הקרובה למקום מגוריו. עד כאן הכל תותים: הכל קורה כמו שהוא צריך לקרות, אנחנו מתנהלים כמו מערכת משומנת היטב כל הכבוד לצה"ל וכו'. פה מתחילה הבעייה: אני בטוח ב-100% שלאותו חיייל אין מושג מה זה פרוקטולוג ואיזו בדיקה הוא אמור לעבור. אז האם אני- 1) מספר לו איזו בדיקה הוא עתיד לעבור כדי שיהיה מוכן נפשית ומסתכן בזה שהוא פשוט לא יילך להפנייה. 2)לא מספר לו ומסתכן בזה שהוא יסרב לעבור את הבדיקה כשהוא יגלה מה היא. זה נראה לי כמו מצב של lose-lose והכי מעצבן-על הסוג הזה של התלבטויות לא מספרים לך בקורס חובשים בבה"ד 10...</div>Tue, 05 Oct 2010 18:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (GayGeek)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=12083874http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488068&blog=12083874http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=12081143<div align="right" dir="rtl">שאם אני מתכוון ברצינות לתת לבלוג הזה את היחס שמגיע לו (או כל יחס שהוא) אתם צריכים לדעת קצת יותר על מי שיושב מאחורי המקלדת ב00:54 בזמן שהוא אמור לישון וכותבאת השורות האלה. וזה כי כשאני חושב על בלוגים הקונוטציה הראשונה שעולה לי לראש היא שלוש מילים: "secrets for strangers" (ביטוי שלקוח מהסדרה our hero, אני מניח שרובכם לא מכירים). אז בכל אופן, קוראים לי דור. אני חייל. מ.צ , משרת במעברים (ואני עוד אקדיש פוסט ארוך ומפורטלמהם המעברים ומה בדיוק התפקיד שלי אבל בחייכם מאוחר עכשיו ואני אמור לישון גם ככה ואם לי אין כוח לחפור זה אומר משהו). לא מזמן סיימתי קורס חובשים וחוץ מהתפקיד שלי במעברים אני משרת גם כחובש מחלקה. אני אמור לצאת שבוע הבא להכנה לקצונה (ואני אומר "אמור" כי הכושר שאין לי מהווה מכשול בקטע הזה). נכון, אני בן עשרים ואחת אבל שירתתי בינתיים רק שנה וחצי (היום קיבלתי דרגת סמל ולפני יומיים נגעתי בקיר-יש להכניס כאן קהל מריע-) וגם את זה אני אסביר בפוסט אחר שייכתב בשעה סבירה יותר. או בשעה לא סבירה באותה מידה אבל כשאני לא אצטרך לקום למסדר בוקר. חוץ מכל זה אני גם הומו, גיק מושבע, חובב שירה</div>Mon, 04 Oct 2010 00:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (GayGeek)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=12081143http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488068&blog=12081143http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=12063771<div align="right" dir="rtl">כמעט שלוש שנים. אז מה? יש לכם בעיה עם זה? אני מתאר לעצמי שכן, בעיקר אם אתם מאלה שהתחילו לקרוא אותו לאותה תקופה קצרה שהוא היה פעיל. ותעשו טובה, אם לא הייתי מספר לכם סביר להניח שהייתם חושבים שזה בלוג חדש שנפתח עכשיו. אז הנה החדשות הטובות: לא אכפת לי. והחדשות היותר טובות: אני סוג של מתכוון להתחיל לעדכן את הבלוג במשהו שיזכיר תדירות קבועה. מצד שני,כתבתי אותו דבר לפני כמעט שלוש שנים, אז אל תצפו ליותר מדי.</div>Sun, 26 Sep 2010 16:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (GayGeek)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=12063771http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488068&blog=12063771http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=8059311<div align="right" dir="rtl">Oh would I were a boy again,When life seemed formed of sunny years,And all the heart then knew of painWas wept away in transient tears!When every tale Hope whispered then,My fancy deemed was only truth.Oh, would that I could know againThe happy visions of my youth. לא מזמן, במהלך שיטוט באינטרנט, נתקלתי בשאלה "אם היית יכול לחזור בזמן לכל נקודה שהיא, למתי היית חוזר ולמה". אני באופן אישי הייתי בוחר לחזור לגיל ארבע שלי, רוב הפוסט הזה יוקדש ל-"למה" (+הערות ונספחים). הזיכרון שלי מגיל ארבע הוא, מן הסתם, עמום ביותר. בכל זאת, מה שאני כן זוכר הוא שבגיל הזה הייתי קם בשמחה כל בוקר, מאושר מעצם העובדה שהתחיל יום חדש. התייחסתי לכל יום כעוד הזדמנות לחקור את העולם המרתק והמקסים שסביבי (למרות שמן הסתם, המילים האלה לא היובאוצר המילים שלי אז). לדאבוני, החלק הזה הלך לאיבוד מתישהו, די מוקדם למעשה.המצב הנוכחי די שונה. התיאוריה שלי היא שלזמן מה באמת חקרתי את העולם שסביבי, וככל שגיליתי יותר התחלתי לרצות לגלות פחות. אני חושב שזה לא כל כך העולם שאכזב אותי, כמו האנשים שמאכלסים את רובו. יש בבית שלסבתא שלי תמו</div>Thu, 29 Nov 2007 21:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (GayGeek)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=8059311http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488068&blog=8059311http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=7931125<div align="right" dir="rtl">החוקים פשוטים ומוכרים: 1-הכן רשימת שאלות על כל דבר ושום דבר. 2-הפעל מדיה פלייר ונגן בסדר אקראי. 3-התאם את סדר השירים לסדר השאלות, ונסה לפענח את התשובה שקיבלת. בתור התחלה ראוי לציין שאת השאלון החביב מצאתי פה: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=44026&amp;year=2007&amp;month=10 בגלל שהייתי משועמם באותו רגע ובגלל שממש אהבתי את הרעיון, החלטתי לענות עליו בעצמי. ולתשובות: איך העולם רואה אותי: Evereyday-Jon Bon Jovi, טוב לדעת מה מחכה לי בעתיד: התחנה הישנה-טיפקס. אז זו לא תחזית אופטימית במיוחד, אבל אפשר לחיות עם זה. מה אנשים באמת חושבים עליי: Green Day- Wake Me Up When September Ends. לשם שינוי, אני ממש ממש מקווה שמדיה פלייר all mighty טעה. האם אנשים חושקים בי בסתר: Depeche Mode- Precious. אהמ...כן? איך אני יכול לעשות את עצמי מאושר: Coldplay-Talk. הדרךאל האושר, מסתבר, היא יותר פשוטה ממה שהעזתי לדמיין. מה אני צריך לעשות עם חיי: אפרת גוש- לראות את האור. וואו, זה אפילו הגיוני, לפחות אם נותנים לזה פרשנות מטאפורית מרחיקת לכת, אבל זה בערך הגיוני! עצה טובה בשבילי: Garbage- Sh</div>Thu, 15 Nov 2007 23:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (GayGeek)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=7931125http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488068&blog=7931125http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=7882048<div align="right" dir="rtl">אז הבלוג פתוח כבר שבועיים אבל הפוסט הראשון מגיע רק עכשיו. לא אורתודוקסי, אני מודה. ויש לי אפילו סיבה טובה. אבל קודם, כמה פרטים על עצמי: אני בן שמונה עשרה, את השירות הצבאי דחיתי כדי ללמוד באוניברסיטה (ותסלחו לי אם אני לא מציין כרגע מה, זה השלב הפרנואידי שבוא אני קנאי לפרטיות שלי במידה שרוב האנשים יגדירו "לא בריאה") אני גר במעונות באוניברסיטה וחוזר הבייתה לסופי שבוע. דהיינו יש לי גישה מינימליתלמחשבים, במקרה הטוב, במשך חמישה ימים בשבוע וגם אז אין לי פרטיות מיותרת משמע אני לא יכול לכתוב פוסט בזמן הזה. כמו שיסגירו הטבעות שהבלוג משתייך אליהן, אני הומו, והסיבה היחידה שאני טורח לציין את זה היא שמרבית הפוסטים בבלוג יעסקו בדיוק בזה, ראו הוזהרתם וכיו"ב. אף אחד באוניברסיטה לא יודע שאני הומו, וגם אין לי כוונה לספר להם. מצד שני,זה קצת מעצבן לחזור שוב לארון אחרי שסיפרתי לחברים הטובים שלי מהתיכון. הפתרון הוא, איך לא, לכתוב הכל פה. בכל אופן, עדכון ראשון מחיי האוניברסיטה. הסיפור הבא הוא מוכר וידועואני בטוח שאפשר למצוא אחד כזה בכל בלוג הומוסקואלי. הכוונה היא, איך לא, לסיפור ההתאהבות בסטרייט. אז נ</div>Sat, 10 Nov 2007 02:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (GayGeek)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=488068&blogcode=7882048http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=488068&blog=7882048