http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768מטומטמות העולם- התאחדו! אין לכן מה להפסיד מלבד את המוח שלכן!...heCopyright 2026 freya the guru. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=15001168<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: left; direction: ltr;"><span style="font-size: small;">This a story for a new Fan Fic.</span></div> <div style="text-align: left; direction: ltr;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div> <div style="text-align: left; direction: ltr;"><span style="font-size: small;">It based on a picture that I saw of Tay and New. One of them won an award, don't bother to find out who. They are looking so smily and lovey dovey, but I know, I really know that they are no longer friends.</span></div> <div style="text-align: left; direction: ltr;"><span style="font-size: small;">they are so many incidents around their friendship. The fact that New is a big asshole doesn't help the situation. Maybe I''ll elaborate in the future.</span></div> <div style="text-align: left; direction: ltr;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div> <div style="text-align: left; direction: ltr;"><span style="font-size: small;">So besiacaly our two guys are working together. They know each other for a a long time and had a solid friendship together. After a couple succesful shows that they acted a gay couple, life intervined.</span></div> <div style="text-align: left; direction: ltr;"><span style="font-size: small;">Their bosses are forcing them to keep appearing together, they are thrown into a viraty shows, interviews, commercials. They are no longer on speaking terms. they barley maintain civil facade. </span></div> <div style="text-align: left; direction: ltr;"><span style="font-size: small;">But what happening when two guys are forced to keep their ship in oreder to work?&nbsp;</span></div> <div style="text-align: left; direction: ltr;"><span style="font-size: small;">Do feeling change? is friendship gonne forever? And how a few supporting guys from the company relate to that?</span></div> <div style="text-align: left; direction: ltr;"><span style="font-size: small;">I want to write this story...</span></div></div>Tue, 20 Oct 2020 21:23:00 +0200istartedajoke@walla.co.il (freya the guru)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=15001168http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48768&blog=15001168http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=15001156<div align="right" dir="rtl"><p>חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח</p> <p>בחיים לא חשבתי שהעלטיזאכן הזה עוד עובד</p> <p>אני לא מאמינה!!!!</p></div>Mon, 19 Oct 2020 22:55:00 +0200istartedajoke@walla.co.il (freya the guru)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=15001156http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48768&blog=15001156http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14360147<div align="right" dir="rtl"><p>תמיד יהיו דברים שיריצו אותי בסופו של דבר אל הבלוג. מה אני אגיד, עדיין ישנם דברים שאני לא מרגישה שאני יכולה לספר לאהובי היקר או לקרובים אליי.</p><BR><p>אולי בגלל שסביר להניח שחפרתי בנושא עד טחינה דקה דקה.</p><BR><p>אולי בגלל שלקרובים אליי אין פיתרון ממשי. לא ממש..</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אי אפשר לומר שאני צעירה בגיל. או תמימה. או לא מנוסה. לצערי, אני יותר קרובה בגילי לגיל 40 מאשר לגיל בו פתחתי בלוג יקר זה. אני הרבה שנים בשטח- עובדת, יוצרת, פועלת- מכירה את המערכת.</p><BR><p>אבל...</p><BR><p>עדיין לא למדתי לפתח עור של פיל.&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>זה נאמר לי עוד מימי העבודה בעירייה בי-ם. לאחר מכן, בעבודה בקורפריישן המקולל ואני חווה את זה גם עכשיו.</p><BR><p>יסכים איתי הקורא היחיד שלי, שאני הרבה הרבה אובר קווליפייד לעבודת האאוטסורסין שאני עושה. אני יודעת מי אני ומכירה בערך שלי. לכן אני עדיין נעלבת כשאני מגלה כמה אחרים לא. אולי יאמרו לי שאני מתנשאת. אולי אני דוחפת את עצמי למקומות בהם אני לא רצוייה. אבל, מילה שהתעופפה לאוויר. התעלמות בדברים שובנים מאליהם שיגיעו אליי. בחינה מדוקדקת ומאוד רצינית מצידי מביאים אותי למסקנה שבמקום העבודה שבו אני עובדת כרגע- פשוט לא שמים עליי!!</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>זה מעליב.</p><BR><p>זה מרגיז.</p><BR><p>זה גורם לי לטחינת המחשבה מתחילת הפוסט וכל אלה מביאים לכך שאני אתעצבן לאללה...</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>במחשבה קרה ומפוכחת, אני אדע לומר לעצמי שזה מקום עבודה קטן, עם אנשים קטנים שקיבלו טיפהלה כוח. אני אדע להוסיף שלא משלמים לי על כל האחריות הנוספת שמפילים עליי ואני צריכה בעצם לומר תודה על זה שמתעלמים ממני.</p><BR><p>אני מקבלת מינימום בקושי. <strong>על מה העפתי לעצמי את הסכך?....?</strong></p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>מה שעצוב שזה מפריע לי. עד כדי כך שחזרתי לבלוג עתיק יומין בכדי לכתוב על זה..</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>(חיוך מבעד לעיניים קצת דומעות, אבל מאושר- על זה שאחרי הרבה מאוד זמן, יצא לי פוסט)</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>פרייה</p><BR><p><img title="חיבוק של הסוררת" src="../moodicons/hug.gif" alt="חיבוק של הסוררת" width="29" height="15"></p></div>Mon, 27 Jul 2015 23:02:00 +0200istartedajoke@walla.co.il (freya the guru)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14360147http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48768&blog=14360147http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14358760<div align="right" dir="rtl"><p>שלום, המממ.. שלום...</p> <p>אני כאן רק חולפת. רק באתי להציץ וללכת.</p> <p><span>באמת שלא צריך לעשות מזה עניין&nbsp;</span><span>לא, לא, אני לא נשארת.&nbsp;</span></p> <p><span>אבל אולי, טיפלה התגעגעתי.</span></p> <p><span>אולי, קצת חסרתם לי.</span></p> <p><span>אולי אני כן רוצה לכתוב בישראבלוג.</span></p> <p>אולי אני כן מתגעגעת לקהילה, למילה הכתובה, לתחושה האורגזמית מקבלים כשרואים שהתקבלה נוטיפירציה חדשה על תגובה... .&nbsp;</p></div>Sat, 25 Jul 2015 12:23:00 +0200istartedajoke@walla.co.il (freya the guru)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14358760http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48768&blog=14358760http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14121848<div align="right" dir="rtl"><p>היום היה לי סוג של דה ז'ה וו.</p> <p>נזכרתי למה הייתי מתחרפנת מלהיות כ"כ קרובה לקומבי (למרות שמי ידע מה זה אורגזמה איתו) ולמה קשה היה לי כ"כ לשחרר האת המתאבד (איזה נפתלין בשקית ניילון מרשרשת).</p> <p>היה להם תמיד ריח כזה של זיעה של גבר מעורבת עם בושם. תמיד הייתי פוגשת אותם לא מייד אחרי מקלחת, אלא כמה זמן אחרי כשהספיקו לזוז, לנוע, להזיע והריח הטבעי שלהם היה מתערבב עם הבושם המדליק של הגברים שהיה שולח אותי למחוזות החרמנות. </p> <p>היום בעבודה, ישבתי ליד אחד הבחורים החדשים בעבודה. הוא אוהב שאני יושבת לידו, כי אני נותנת לו ביטחון ושלווה לענות על תשובות. שנינו חלקנו נייר טואלו, כיאה למחלחמה משפעת קשה ואחוזת ליחה. באחד מהפעמים כשהוא רכן מעליי כדי לקחת נייר טואלט, קלטתי את זה.</p> <p>הרחתי את הריח הזה של גבר.. של זיעה.. של כיף... של סקס...</p> <p>את אותו הריח...</p> <p>אני חייבת להדגיש שהוא לא עושה לי את זה ואני לא נמשכת אליו בכלל. אבל הריח הזה, התחושה הזו... יאמממ</p> <p>לאהובי אין את זה. אולי כי הוא לא שם בושם, כי הוא לא אוהב. בכלל אין לו ריח זיעה&nbsp;לגמרי. אני לא מריחה ממנו כלום. אולי כבר התרגלתי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אולי אני מתגעגעת לסקס משין שהייתי פעם, לפני שבאו השומן והילדים<br /></p></div>Sun, 25 May 2014 20:00:00 +0200istartedajoke@walla.co.il (freya the guru)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14121848http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48768&blog=14121848http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14101473<div align="right" dir="rtl"><p>ב- 2009&nbsp;חזרתי סופית לחור שבהר והפכתי להיות מצעירה תוססת לאשה מבוגרת.</p> <p>2010 הייתה שנה של גידול ילדה, עזבתי את הקורפוריישן ועברתי לאאוטסורסינג.</p> <p>2011 הייתה שנה מחורבנת שבה הייתי חולה פצועה ולמדתי להיות בה יועצת גורו מעפנה.</p> <p>2012 הייתה שנה בה ניסיתי להיות עצמאית.</p> <p>2013&nbsp;הייתה שנה בה הייתי באבל ונולד הילד הקטן.</p> <p>אז נראה ש2014 זו שנה של להיות עקרת בית. </p> <p>אולי ב- 2015 אני אצליח לסיים את הלימודים שלי סוף סוף?...<br /></p></div>Thu, 01 May 2014 20:36:00 +0200istartedajoke@walla.co.il (freya the guru)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14101473http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48768&blog=14101473http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14096005<div align="right" dir="rtl"><p>**קודם גיגלתי את שם המחבר כדי לראות מה יעלה כשמחפשים אותו.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>קוראים ותיקים שלי (שזה בערך אף אחד, כיוון שאפילו את אהובי לא הכרתי אז) אולי יזכרו את הסיפור של איך פעם באזור 2003, בעודי סטודנטית שנה ראשונה או שניה, מצאתי בספריה של האוניברסיטה ספר שנקרא "גולני לא שלי". הוא משך את תשומת ליבי כיוון שהייתי יחסית משוחררת טריה מיחידה שנקראית, נכון לא טעיתם,גולני. חשבתי שכתבו על היחידה, מעניין אם אזהה מקומות ואולי אפילו אנשים. אז השאלתי וקראתי. מסתבר שהספר היה שיר הלל אחד של הכותב לשנאה כלפי גולני, כלפי המערכת, כלפי חבריו למערכה.</p><BR><p>בפרספקטיבה של היום, אני יכולה לראות ולהבין את מה שהבחור הרגיש ואת מסכת היסורים אותה הוא עבר עד השיחרור המיוחל. אבל אז, הספר טילטל אותי עמוקות ורציתי לדבר עם המחבר. רציתי לנסות להבין מה גרם לו לכתוב את מה שכתב ולדבר על החוויה שלו, שהייתה שונה מהחוויה שלי (טוב אני לא הייתי לוחמת במסייעת)</p><BR><p>כך התחיל המרדף אחרי אור ספיבק.</p><BR><p>איפה לא חיפשתי אותו- הצלחתי להגיע לכתובת של ההורים שלו. דיברתי עם חברים שלו ליחידה דרך "מקושרים". כשמצאתי את הטלפון (אז הסלולאריים לא היו דבר חזק), לא היה לי את האומץ לדבר איתו בבית של ההורים שלו ולא התקשרתי. חברות שהיו איתי באותה התקופה: נשואה2 ושותפותיה לדירה, חוו איתי את החווייה המטלטלת ואת החיפושים אחרי הבחור. כשלא התקשרתי אליו, הדחף התפוגג אבל לא נעלם. חודשים עברו ואני התחלתי לעבוד בשמירה ובאחד מסידורי העבודה ראיתי את השם שלו. צחקתי ואמרתי לחבריי לשמירה שאיזה קטע, אני מכירה (בערך) בחור בשם הזה שכתב ספר ויש כאן מישהו בדיוק עם אותו השם. השכיל לומר לי איזה ויטלי אחד (אני לא זוכרת את השם המקורי) שהסתלבט ואמר- כתב ספר ותראי איפה הוא היום... שכחתי מזה ואז בארוחת ערב משותפת אחת עם הנשואה וחברותיה, השם עלה ואז אחת מהשותפות אמרה לי: אבל פרייה, אותו בחור באמת עובד איתנו. כן, זה אותו אחד שכתב את הספר על גולני. אותו אחד שחיפשתי פעם כ"כ הרבה זמן.</p><BR><p>איזה קטע, חשבתי לעצמי בחצי צחוק חצי השתאות. כמה חיפשתי את הבחור הזה וכל הזמן הוא היה כ"כ כ"כ קרוב..</p><BR><p>לא עברו 10 שנים, עברו חמש עשרה... </p><BR><p>סתם לא עברו כ"כ הרבה שנים. אבל, אני השתנתי. הפסקתי לקורא ספרים מנייר בכלל וספרים בעברית בפרט. התחתנתי, ילדתי ילדים, עזבתי את האוניברסיטה ואת ירושלים, הזדקנתי. </p><BR><p>באחת משיחות הטלפון שלי, כחלק מנוהל הזיהוי שאלתי עם מי אני מדברת, ענה לי הפונה: אור ספיבק</p><BR><p>אור ספיבק של גולני? שאלתי</p><BR><p>הוא ענה לי: כן..</p><BR><p>אני לא מאמינה, אתה לא יודע כמה חיפשתי אותך בזמנו, כשרציתי לדבר איתך על הספר הזה (כשאמרתי שנראה לי שאני הייתי היחידה שקראה אותו. אז הוא צחק ואמר שהוא מקווה שלא)</p><BR><p>אז בואי נדבר, הוא אמר</p><BR><p>זה לא אפשרי, עניתי. לא כשחיכית כ"כ הרבה זמן על הקו ואתה רוצה לקבל מידע&nbsp;על משהו אחר. חוץ מזה, הצורך לדבר איתך היה רלוונטי ללפני 9 שנים. היום, זה כ"כ משנה מה אנשים מרגישים כלפי גולני</p><BR><p>הוא צחק..</p><BR><p>איך שהוא, מבלי לדבר, לחפור ולנפח את המוח עד מוות, סגרתי מעגל עם הספר הזה, עם הכותב ואיך שהרגשתי ומרגישה כלפי גולני.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p></div>Thu, 24 Apr 2014 17:28:00 +0200istartedajoke@walla.co.il (freya the guru)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14096005http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48768&blog=14096005http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14077479<div align="right" dir="rtl"><p>ההודעה הראשונה אמרה "אני מתגעגע אליך, אחי"</p> <p>אז הגבתי בתגובות באופן ליצני "אל תדאג, אני בטוחה שיטפלו בו ממש טוב במקום שהוא מגיע אליו" קיבלתי כמה לייקים מאחותו ומאוד כמה אנשים וממש התרגשתי. ידעתי שהוא הולך לבקר כאן ולהעביר פה שנה שלמה. נראה את הילד כל סוף שבוע אצל קמניה ונקבל פיסה קטנה של אמריקה בארץ ישראל הקטנה.</p> <p>ההודעה השניה אמרה "ההלוויה של הילד תתקיים בתאריך ___ ותצא מ____"...</p> <p>הייתי בשוק..</p> <p>המשמעות של התגובה הלא רצינית שלי הכה בי חזק ביותר. אני חשבתי שהילד בן ה-17 שצריך להגיע בקיץ להעביר שנה בארץ ישראל עומד אוטוטו להגיע. בפועל הייה זה אחיו הגדול, אותו פגשתי בקיץ שעבר שנפרד ממנו לתמיד</p> <p>&nbsp;</p> <p>זאת אחרי שהתבשרתי שבדצמבר האחרון איבדתי את הדוד של אבא שלי, זה שהעברתי אצלם ערבים וסופי שבוע בירושלים ןעם המוות שלו, נמחק לחלוטין כל קשר שהיה לי לעיר הבירה כולל הלמיודים שלי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ממש אבדות קשות</p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: x-small;">(עדיין לא מתכננת לטנף את המיני פוסט הזה באנשים הקקות שמקיפים את חיי)</span><br /></p></div>Mon, 31 Mar 2014 19:19:00 +0200istartedajoke@walla.co.il (freya the guru)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14077479http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48768&blog=14077479http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14076854<div align="right" dir="rtl"><p>אני לא יודעת על מה לכתוב פה- על גסיסתו של ישראבלוג או על השטויות בחיים שלי.</p> <p>אגב, שום דבר פה הוא לא דבר שלא נחפר עד לעיסה ירוקה צמיגית ומגעילה באזניו של אהובי היקר. מסכן...</p> <p>&nbsp;</p> <p>כשהתחלתי לכתוב פה, איי אז בשלהיי 2004. הייתי סטודנטית, הייתי בשנות העשרים לחיי, גרתי בירושלים, הייתי רווקה. ג'יגלתי בין עבודת המוקד (שרק היום אני יודעת להעריך כמה מוצלחת היא הייתה) לבין לימודי הליבה יחד עם כמה קורסי העשרה פה ושם (אבל בצורה לא מוצלחת).</p> <p>אני זוכרת שנורא רציתי חבר. נורא.כל הזמן התעסקתי בין צ'טים, לאודיגו, להכרויות, למסיבות, לשטויות ולבלאגן. לא הייתה לי עצם רצינית אחת בגוף, למרות שלקחתי את עצמי ברצינות יתרה. היו לי חברות כמו האמריקאית, כמו הנשואות, כמו כ ושותפתי לדירה ל' שהיום אני לא זוכרת איזה כינוי נתתי לה.</p> <p>המקום באמת סיפק לי מפלט. התאפקתי כ"כ לא לכתוב כמה פוסטים ביום, בשביל האפקט והרגשתי שהקהילה לוקחת אותי מאוד ברצינות ומספקת לי סוג של עולם. הכרתי אנשים- וירטואלים וגם קצת פחות- התחברנו, צחקנו, רבנו וגם אהבנו. אהבנו לקרוא אחד את השני והיה קשה לי להפרד או לקבל ארועים ששינו את חיינו כגון ההתאבדות של מירב או ההעלמות של מרגי- היא, היא זאת שבהזכותה הבלוג שלי נפתח ובעצם פתוח עד היום.</p> <p>לימים הכרתי את אוהבי היקר והנה, אנחנו ביחד כבר 8 שנים. לא הרבה יודעים שהכרנו פה, ממש פה בין דפי ישראבלוג. כשהוא כתב על דכאונות וחיי יום יום בקורפוריישן, אני כתבתי על מסיבות, דיאטות, בנים וגם קצת חברויות ולימודים. המוסיקה, הספרים, ההומור והבלוג הם אלה שקירבו אותנו. ירושלים הייתה זו שחיברה ביננו.</p> <p>אז נכון, ישרא שינה את פניו במשך השנים והפך לפלטפורמה למכורות אנה ובלוגי הגשות. אבל תמיד תהייה בתוכי איזו תחושת נוסטלגיה וצביטה כזו בלב. אני לא רוצה שיסגרו את האתר. אני יכולה להמשיך לייחל לימים עברו ולתקופת הזוהר. אבל אני יודעת שאלו לא ישובו ושצריך, כמו כל דבר בחיים שלי כרגע, להסתפק במה שיש. ויתרה מזאת, תמיד כיף לחזור כמה פעם בחודשים ולראות את ישראבלוג היקר והמוכר ולדעת שאם איי פעם, יש לי שלשול מילולי, אז גם יש לי איפה לשפוך אותו.</p> <p>&nbsp;</p> <p><img title="חיבוק" src="../Common/JScript/tiny_mce/plugins/emotionsisrablog/img/smiley2-hug.gif" border="0" alt="חיבוק" /></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: x-small;">(לא בא לי לזהם את מה שכתבתי עכשיו בפוסט דפוק על האנשים בחיי. זה יהיה לפעם אחרת)</span><br /></p></div>Sun, 30 Mar 2014 20:54:00 +0200istartedajoke@walla.co.il (freya the guru)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14076854http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48768&blog=14076854http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14069699<div align="right" dir="rtl"><p>שונאת, שונאת, פשוט שונאת להיות חולה!</p> <p>מאז שחזרתי לאאוטסורסינג אני עובדת במשרה מלאה. אין יותר משרת אם קצרה מלווה במשרה של עצמאית שלא קיימת. אני עובדת כל יום מ7:45 עד ארבע בצהרים ולפעמים אפילו עד חמש או שש.אני מגיעה גמורה הביתה, אני לא מדברת שאחרי שעה וחצי הקטנים שלי כ"כ גמורים שהם הולכים לישון. בשעה שמונה בערב, אני מעולפת על הספה. כך שהרבה ערבים פשוט אין לי כוח. אין לי כוח להזיז את עצמי לבשל, לנקות שירותים, להפעיל מכונה ולקפל כביסה. אז הכל מצטבר לסוף השבוע</p> <p>אבל מה קרה?...</p> <p>קמתי הבוקר עם גרון סגור. הראש מסתחרר ואני לא יכולה לעשות כלום.עם כל זה, קטני מסרב ללכת לישון בצהרים וספינקה מנדנדת ברמות על. הבטחתי לאמא שלי שאבשל משהו להיום בערב ורציתי נורא להכין עוגה עבור יום ההולדת של אהובי היקר שמתרחש מחר</p> <p>אז כלום! נאדה!</p> <p>כלום לא נעשה.</p> <p>אני לא יכולה להסתכל על הבית, נהיה לי שחור בעיניים (לא מעצבים, הרצפות פשוט שחורות מרוב לכלוך).</p> <p>יחד עם כל אלה, אני לא יכולה להרשות לעצמי לקח חופש מחלה כי אני צריכה שעות מסויימות לתלוש המשכורת לגן של הגבר הקטן שלי. חוץ מזה שכל העדרות שלי, זה סיפור שלא מהעולם הזה במקום העבודה הישן חדש שלי</p> <p>&nbsp;</p> <p>פשוט כיף! כיף להיות אני!!</p> <p>&nbsp;</p></div>Fri, 21 Mar 2014 16:27:00 +0200istartedajoke@walla.co.il (freya the guru)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48768&blogcode=14069699http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48768&blog=14069699