http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557מלמד אנתרופולוגיה באוניברסיטה. כותב תיזה על חובבי/אניני יין בישראל.heCopyright 2026 נ.ג. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7873884<div align="right" dir="rtl">נזכרתי שההוא בתצפית אתמול אמר לי שבשביל להיות חובב יין ובשביל להבין ביין צריך "שיהיה לך משהו בתוך הקופסא" וש"אם אתה לא מתעסק בזה אז אתה מת". אני חושב שזה מרתק איך אנשים מייצרים את העיסוק הזה כאינטלקטואלי וכמרכיב חיוני לחיים עוד הוא אמר שמה שהוא אוהב בלשתות יין עם חבר זה הידיעה שמה שקורה אצלו בפה זה מה שקורה אצל החבר שלו בפה. פה אני חושב על יחסים אינטר סובייקטיביים בין גברים, יחסים אינטימיים, בלי מילים, רק גוף שמדבר אשתו אמרה גם משהו מעניין. היא דיברה על זוג חברים ששותים איתם. היא אמרה בחיוך, עינייים נעצמות בעונג: "זה כיף לדעת שקנית למישהו משהו שאתה יודע שהוא יאהב, ושגם אתה אוהב". בהקשר הזה יש ספרות אנתרופולוגית ענפה, החל ממרסל מוס והמסה שלו 'המתנה'. </div>Fri, 09 Nov 2007 09:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (נ.ג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7873884http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487557&blog=7873884http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7872254<div align="right" dir="rtl">אני מאד שמח להגיד שהחלטתי היום לפני התצפית לא לגעת ביין . זה לא היה קל! בסוף הטעימה היה יין שאף פעם לא טעמתי. יין, שכשהציגו אותו , אמרו עליו שהוא 'מלך היינות' של אותו איזור באיטליה. כשהסתכלתי על האנשים שותים ציפיתי לשמוע מהם קולות גירגור והנאה מיוחדים באופן יוצא דופן. אבל הם התנהגו כרגיל. מקסימום הם היו טיפה יותר מבושמים, פנים סמוקות יותר, עיניים יותר אדמדמות. כתבתי פה כבר על התיזה שאומרת שאנשים שותים לא רק את הנוזל אלא את מה ש'אנשים שמבינים' אומרים עליו. כלומר, הם שותים את הדימוי ובאיזה שהוא אופן הופכים לדימוי הזה, ככה שהמילים הללו ממש נוגעות בגוף שלהם. בקיצור, כשג. אמר שהיין הזה הוא מלך היינות חשבתי על התזה הזאת וזה עזר לי להתמיד בהחלטה לא לשתות. אח"כ במרפסת,ליד תחנת הדלק, כשהטעימה הסתיימה, דיברתי עם זוג בגילי שהיה שם. בסוף השיחה אמרתי להם: "אני שונא לעשות את זה, אבל נראה לכם שאני אוכל לבוא לראיין אתכם ולהקליט?" נראה לי שהוא די שמח.הוא חייך אלי ואמר "בטח, בשמחה, אבל לא נראה לי לגבי ההקלטה". ואז הוא שאל "אתה שותה יין?" עניתי לו מה שאמרתי לכל כך הרבה אנשים היום, בגאווה, שהחלטתי שלצרכי</div>Thu, 08 Nov 2007 22:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (נ.ג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7872254http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487557&blog=7872254http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7864498<div align="right" dir="rtl">תצפית חזרתי עכשיו מטעימת יינות שאירגנה החברה שאני עובד בה. זאת הייתה תצפית. זאת אחת התצפיות הראשונות שאני עושה. יותר נכון, זאת אחת התצפיות הראשונות שאני עושה מאז התצפיות שעשיתי לפני שנה, כשהתחלתי עם התזה. כתבתי עכשיו יותר מארבעה עמודים במחברת אבל לא מתחשק לי להשתמש בה כרגע. אני כמובן אשתמש בה אבל לא עכשיו ולא כאן. חזרתי משם ממש כרגע. חזרתי על האופניים. כל הדרך דיוושתי לאט, מנסה לשמור קו ישר בין הברך לקרסול. דפקתי את הברך בשיעור יוגה מוקדם יותר היום, אז אני מקרטע, סוחב רגל. זה כואב. אחרי שיעורי יוגה יש לי עניין של להיות ישר וסימטרי. לשמור כפות רגליים מקבילות כשאני משתין, לשמור קו ישר בין הברך לקרסול, במיוחד כשהברך כואבת כל כך. דפקתי את הברך כשניסיתי להרים את עצמי באמצעות הידיים ממצב ישיבה למצב שכיבה. הטעימה הייתה של שבעה יינות איטלקיים של יקב מסויים, לא גדול במונחים איטלקיים, מאיזור מסויים. אם אני אכתוב איפה ואיזה יקב זה, אני אפול למלכודת שאני נופל אליה תמיד והיאמלכודת הפטישיזם שלי.הגיעו לטעימה 24 אנשים. חמש מהם נשים. רובן התלוו לבעלים שלהן. בנוסף, היו שם המרצה היפה, מנהל החנ</div>Wed, 07 Nov 2007 23:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (נ.ג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7864498http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487557&blog=7864498http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7859599<div align="right" dir="rtl">הופה! הצלחתי לשנות את השם המטופש בנתיים נקרא לזה תותים. לפני שבוע, כשהחלטתי לכתוב פה, לפני שידעתי שזאת משימה מורכבת ולא פשוטה בכלל, כשהתלבטתי איפה לכתוב, באיזו פלטפורמה לכתוב, כמו שכותבים באתרים שכותבים על אינטרנט, מצאתי את עצמי כותב: בנתיים נקרא לזה תותים כי בשלבי העלאת הבלוג לאוויר, הייתה איזו פונקציה של העלאת תמונה, ובתמונה הזאת אכלתי תותים, והמילה בנתיים הוסיפה לדעתי איזה מימד זמני שמצא חן בעיני, אך אחרי כמה גלישות פה בבלוגים של אחרים גיליתי שהמימד הזה של 'בנתיים', וגם השימוש המפורש במילה בנתיים, נמצא באינפלציה, ובגלל שאני, אחד הדברים שאני יודע על עצמי, זה שאני מתרחק ומפחד מאינפלציה, הייתי חייב לשנות את השם. את המילה תותים אהבתי כנראה מאותן סיבות שרבים אוהבים אותם (יש כאן בישרא-בלוג 70 אנשים שהשתמשו במילה תותים בכותרת הבלוג שלהם). אני מניח שזה קשור לחושניות ולצבע האדום. אני, מצידי, איכשהוא חשבתי שחושניות משתלבת עם התיזה שלי שמנסה לדבר על חושים ועל איך הם משתלבים במשחק החברתי של אנשים מסויימים, ואיך אותם אנשים מסויימים נעזרים בחושים, או יותר עדכני: בכל מיני 'מופעים' של חושים, ככה כו</div>Wed, 07 Nov 2007 15:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (נ.ג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7859599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487557&blog=7859599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7850137<div align="right" dir="rtl">אני רוצה לכתוב משהו שבסופו יהיה משפט פשוט ודקלרטיבי כמו: כאן כתבתי מדוע אני לא מצליח. עד אותו משפט יהיה הסבר פרטני של המדוע. בעוד שבוע אני צריך לפגוש את י. אני צריך לבוא לפגישה הזאת עם פנים של מישהו שעבר שינוי דרמטי והפך להיות חוקר. בפגישתנו הקודמת הוא אמר לי בשלב מסויים: 'זאת לא שיחה טובה' ו'אתה צריך לשנות את המוד שלךלמוד של חוקר'. בנתיים אני כותב קטעים תלושים פה ושם ומקווה לחבר אותם למשהו עם נפח, שאותו אוכל להביא לו. זה מורכב מראיון שהוא כבר קרא וקטעים שכתבתי פה ושני מסמכים של וורד שפתוחים לי על הלפ טופ, ואני חוזר אליהם וכותב דברים דחוסים וקצרים, כמו פה בעצם. לא סתם אני כותב שתי שורות ומשאיר רווח של שורה. זה הקצב המקרטע שבו אני חושב בימים האחרונים. זאת שורה שמטרתה לפגוע בתחושה של סימטריות. מישהו כתב לי שמשהו בכתיבה שלי מזכיר לו אוטיזם. זה מוצא חן בעיני. לפני שזה מצא חן בעיני זה הטריד אותי. לא התוכן של מה שהוא כתב. אלה מי כתב אותו: לפני שבוע ישבתי לאכול עם אבא שלי ואח שלי. אכלנו דגים במסעדה שאומרת על עצמה שהיא ותיקה באיזור שנקרא הצפון הישן של תל אביב. אבא שלי קיב</div>Tue, 06 Nov 2007 12:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (נ.ג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7850137http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487557&blog=7850137http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7771028<div align="right" dir="rtl">הבחור ההוא, מי שכתבתי עליו בפוסט הקודם. הלקוח מחנות היין. אני עדיין חושב על מה שהוא אמר לי בחנות, על זה שהאנשים האלה שאני מסתכל עליהם אינם אנינים אלא משהו שדומה יותר לאפיסיאונדו. דיברתי על זה היום בבוקר עם השכן. הוא אמר: "זה ברור לך שאתה בתוך המשחק שלהם". היה משהו מאשים בטון שלו. הוא צודק כמובן. אני הלכתי שבי אחרי הסיפור הזה עם האפיסיונאדו. משהו באקזוטיות של המילה הזאת גרם לי לא לראות את זה, שבשבילו זאת דרך מסויימת של הצגת עצמי. תמיד קשה לי להכניס לניתוחים דברים כמו: 'הוא חושב', 'לטענתו', 'האופן שבו הוא מפרש את המצב הוא', 'הוא מציג את עצמו כ...', 'חלק מהצורך שלו לשלוט התבטא באיך שהוא מחלק את האנשים סביבו ל...' בכל מקרה, הנה קטע יפה מהספר שהוא המליץ לי עליו. זה קטע שמדבר על המפגש של המספר-ג'ק, ביל ומונטויה באיזו עיירה ספרדית. באותו ערב מביאים את הפרים ומלחמות הפרים אמורות להתחיל באותו שבוע. לפי הקטע הזה, אפיסיונאדו זה משהו שקשור לסוג של 'סוד כמוס',ו- 'מגונה', ששייך תמיד לקבוצה של אנשים, כמובן גברים. בסוף השיחה בין ג'ק למונטויה המינגוואי אומר: "אפיסיון פירושו להט. אפיסיונאדו הוא מ</div>Sat, 27 Oct 2007 15:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (נ.ג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7771028http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487557&blog=7771028http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7769027<div align="right" dir="rtl">לפרנסתי אני עובד, בין היתר, במכירה של יין. בתעשיית היין לא קוראים לזה 'מוכר' או 'משווק' אלא 'מטעים'.אני עושה את זה באחת החנויות הגדולות בת"א. אתמול פגשתי שם מישהו שמגיע כל יום שישי לחנות. הוא טיפוס קצת תמהוני. מסתובב תמיד עם כובע מצחייה, כל פעם כובע אחר. כשהוא מגיע, כל מי שעובד בחנות ניגש אליו ואומר לו שלום, לוחץ לו את היד ומדבר איתו על יין. השיחות בינהם יחסית קצרות. אחרי שהוא יוצא מהחנות, בדרך כלל שעה-שעתיים אחרי שנכנס - תמיד יהיה מישהו שיגיד עליו שהוא מדבר יותר מדי, מעייף, ולא קונה. הפעם הוא הגיע בסביבות 1300 בצהריים ונשאר שם עד סביבות שתיים. הוא נכנס לחנות ומגיע לחבית היין הראשונה שהוא רואה. ההילוך שלו קצת מוזר, והוא כל הזמן מסתכל לצדדים ונראה לא מרוכז. הוא מגיע לחנות עם האופניים שלו אני חושב, מה שמסביר את המבטים התכופים שלו אל הרחבה שבחוץ. הוא גר בתל אביב. אבל זה לא רק האופניים שהוא חרד להם. יש אצלו מין חוסר שקט כזה שמתבטא במבטים האלה. בכל מקרה, הוא מייד נכנס לאיזו שיחה על יין עם מישהו מצוות החנות. אחרי כמה דקות של שיחה הוא ניגש אלי. אני הפעם עמדתי בחלק מרוחק של החנות, ליד הבשר. בכ</div>Sat, 27 Oct 2007 09:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (נ.ג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7769027http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487557&blog=7769027http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7766849<div align="right" dir="rtl">הצהרת כוונות כאן יהיו קטגוריות ותתי קטגוריות שיעזרו לי לסדר את הראש. הניסוחים שלי יהיו מסודרים לפי קריטריונים ברורים. הכל יהיה מסודר ובהיר. חומרים שאספתי יפרסו כאן באופן שיטתי ויעיל. חומרים שטרם נאספו ישוחזרו בדייקנות. הם יופיעו כאן, כן. אך תחת הזהרה שתתנוסס מעל ותגיד משהו כמו: החומרים האלה עלולים לא להיות אובייקטיביים, ציטוטים אינם בהכרח ציטוטי-אמת. אני מתכוון להשתמש בבלוג הזה בשביל להיות, מה שאנשים שונים אומרים לי להיות: יעיל יותר. אבל דווקא בצורה נחמדה. מה שכתבתי קודם זאת משאלה. הקדמה בנתיים יש שם זמני וצילום שלי אוכל תותים. הצילום עדיין לא עלה לפה. זה יקח קצת זמן. אולי עד אז יוחלף השם. פשוט, בשביל לערוך את הבלוג הזה צריך למלא כל מיני סעיפים - לפני שניגשים לכתוב משהו. כרגע, הכתיבה כאן עדיין לא יכולה ממש להיות מה שנקרא, על עצמי. יש אנשים שמכירים אותי שיכולים לקרוא את זה בטעות. והם עלולים לחשוב לעצמם או להגיד לעצמם משהו בנוסח 'כבר בפוסט הראשון הוא מדבר על עצמו'. זה לא בריא להתחיל ככה, עם מחשבות על מה אנשים ציניים יחשבו. ולכן ההתחלה שלי היא קצת מין משהו מבולבל ומתחכם כזה, זאת</div>Fri, 26 Oct 2007 21:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (נ.ג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487557&blogcode=7766849http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487557&blog=7766849