http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555heCopyright 2026 סנאפיתת!! XD. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9123612<div align="right" dir="rtl">נועה ממש התרגשה . כשהיא חזרה הביתה היה כבר ממש מאוחר .. היא קצת פחדה לנסוע באוטובוס בשעה כזאת .אבל היא התגברה על הפחד . כמו תמיד כשהיא חוזרת מאוחר הביתה מחכה לה מירה בסלון . נועה ראתה אותה כשהיא נכנסה הביתה . "היי מירה !" היא אמרה בחיוך ענקי . מירה לא הבינה מה פשר החיוך . היא הייתה בטוחה שנועה התאהבה במישהו בפעם הראשונה בחייה . נועה תמיד הייתה זורקת בחורים . היא לא הרגישה שום דבר עם זה . היא בכלל לא ידעה איך ההרגשה , לכן לא כאב לה . היא הייתה יפה מאוד . ולכן הרבה מאוד פעמים בנים התאהבו בה . מירה הביטה בנועה במבט שואל . נועה התיישבה לידה והחלה לספר לה על מאורעות היום . נועה תמיד סיפרה למירה כל דבר . אפילו את הרכילויות הסודיות ביותר . באותו הבוקר נועה לא סיפרה למירה שהיא הולכת לפגוש את אביה אחרי בית הספר . היא אמרה לה שהיא הולכת לאכול גלידה ותחזור מאוחר . היא החליטה שאם באמת יצא מהפגישה משהו - היא תספר , ואם לא - אז לא . מירה שמחה מאוד לשמוע על כך . היא מאוד אהבה את נועה,היא תמיד רצתה רק בטובתה . "נועה .. זה היה יום ארוך מאוד .. ומחר יש לך בית ספר .. כדאי שתלכי לישון .. " אמרה לה מירה .</div>Sun, 04 May 2008 15:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנאפיתת!! XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9123612http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487555&blog=9123612http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9122244<div align="right" dir="rtl">אור חזר מהגלידריה . כבר היה מאוחר . עברו כבר כמה שעות מהשיחה ששמע . הוא הכיר את נועה . בעצם .. לא הכיר - הכיר אבל .. הוא זיהה את הפנים שלה וידע את הטעם האהוב עליה . בישביל אור הטעם האהוב זה כמו שם . הוא ראה ושמע את אורן משוחחעמה - כשהיה בדוכן .. הוא לא העז להרים את העניים פן ייתפס . אבל היה רגע אחד שבו הוא אזר קצת אומץ , הרים את הראש ו .. זה היה כמעט בלתי יאומן .. עד כמה שאורן ונועה היו דומים .. היה ברור כשמש שאורן הוא אביה .. אבל לא מעז לספר לה .. כל אותו הערב לא היה מסוגל אור להסתכל בעיניהם של אורן ונועה . הוא מסר לנועה את גלידתה בלי להביט בה , במהירות . הוא הסתכל אך ורק על מקרר הגלידות או אל מזרקת הסירופ . כל חבריו אמור לו שהוא נראה מעט חיוור .ואורן .. "אורן היה פשוט מבסוט" לדבריה של נועה . היה לו קשה להאמין שמהפרסום בבית ספר "האודם" יבואו כל כך הרבה לקוחות .. וכל כך הרבה הכנסות .. והכל בזכות אור .. אבל לפני שהספיק להודות לו , ברח אור במהירות בחזרה לביתו .ברגע שהגיע אור לביתו הוא עלה לחדרו , לא אמר שלום אפילו . כלום . הוא הגיע לחדר והיה המום . בעצם .. הוא המשיך להיות המום . הוא לא כ</div>Sun, 04 May 2008 12:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנאפיתת!! XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9122244http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487555&blog=9122244http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9113322<div align="right" dir="rtl">נועה ראתה את בעל החנות החדשה מתקרב אליה . היא הייתה בטוחה מה הוא הולך לומר לה . הוא הולך לומר לה שהוא סוגר את החנותושהיא צריכה ללכת . היא ידעה שאסור היה לה לצפות לכלום . אבל בכל זאת היא ציפתה .. והינה היא צריכה לשאת בתוצאות ולהיתאכזב .. "שלום נועה .." אמר אורן . "היי" היא אמרה . אורן לא רצה לדבר איתה על כך באופן ישיר . "את מחכה פה למישהו ?" הוא שאל . 'הוו הינה זה מגיע ..' היא חשבה לעצמה ואמרה - "כן .. למה ?" היא שאלה . למרות שהיא כבר ידעה למה . "סתם .." הוא אמר .. ומיד אחר כך הוסיף - "למי ?" הוא ידע למי היא מחכה . אבל הוא שאל בכל זאת . היא היתפלאה למה אמר סתם .. אולי הוא רוצה להיות מנומס .. "לאבא שלי .." וכעט היא היתפלאה עוד יותר שהייתה כה גלוייה איתו . היא לא ידעה למה . אבל הייתה לה הרגשה מוזרה אליו .. הייתה לה הרגשה שהיא מאמינה לו .." את יודעת .. אף פעם לא ראיתי את אבא שלך .." אמר אורן לאחר שתיקה קצרה . "אני מתכוון .. הוא אף פעם לא בא לחנות שלי . הוא אולי לא אוהב גלידה ?" אמר כאילו בצחוק . "האמת שאני בעצמי מעולם לא פגשתי אותו . אני פוגשת אותו לראשונה .." היא באמת אבל באמתלא ידעה מאין</div>Fri, 02 May 2008 18:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנאפיתת!! XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9113322http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487555&blog=9113322http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9112845<div align="right" dir="rtl">( קטע זה התרחש מספר דקות ליפני הקטע השני בפרק האחרון) "אמא !!!!!!!!" קרא אור בחוזקה ממרומי חדרו . הוא ירד במהירות הבזק כשעל פניו היה מבט מפוחד . "אני עומד לאחר לעבודה !! אם אני אלך ברגל אני אגיע חצי שעה בערך אחרי הפתיחה !!" הוא אמר . "טוב הבנתי את המסר - אני אקח אותך . למרות שזה לוקח רק 10 דקות להגיע לשם . " אמרה נוגה - אמו של אור . היא שמחה שסוף סוף בנה הולך לעבוד ומרוויח כסף משלו . היא עוד יותר שמחה שהוא מכין גלידה לכל השכונה והיא מקבלת ים תשבוחות עליו ועל הגלידה שלו . 'הוא משתלב הרבה יותר טוב ממני בשכונה הזאת ..' חשבה נוגה . 'אולי בזכותו אני גם אוכל להישתלב . ואז אולי סוף כל סוף אוכל להקים קונדטורייה כמו שרציתי' . אור הגיע לחנות הגלידה . הוא ראה שאורן עסוק עם הלקוחות . הוא נכנס אל תוך המטבח והחל להכין גלידה במרץ . הוא הכין המון אבל המון גלידה . הוא ידע שיהיה היום עומסלקוחות מכיוון שהוא פירסם מודעות בכל רחבי בית-ספר "האודם" - בית הספר שלו -על הגלידריה של אורן . והיום יום שישי . כל החבר'ה מיתכוונים לבוא . הוא ידע שגם אם יישאר גלידה למחר הוא יכין עוד . כמה שיותר , יותר טוב . הוא ראה ש</div>Fri, 02 May 2008 17:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנאפיתת!! XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9112845http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487555&blog=9112845http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9112370<div align="right" dir="rtl">עמית חזרה הביתה . מעולם , אבל מעולםהיא לא זכרה שהוריה היו בבית אחרי בית הספר בימי חול . ולכן היא מאוד מאוד התפלאה כאשר ראתה בחנייה שלידביתה את הרכב של אמה . היא ממש אבל ממש שמחה . לא היה לה משנה מהי הסיבה שאמה בבית - העיקר שהיא פה . היא רצה במהירות במדרגות , מקטרת על הקושי שבעלייתן למרות שהיא גרה רק בקומה השנייה . היא תיכננה לפתוח את הדלת בכוח ( שתהיה בוודאי פתוחה כי אמה בבית ) , לרוץ אל אמאשלה במהירות ולתת לה חיבוק חזק . אם היא לא הכינה אוכל - היא החליטה - היא אפילו לא תקטר על כך . אבל כשהגיעה אל פתח הבית שמעה מעבר לדלת בכי . לא בדיוק בכי - יבבה , יבבה חנוקה . היא הייתה בטוחה , כמעט במאת האחוזים שזאת אמה . היא נכנסה פנימה . * * * * * נועה נכנסה אל חנות הגלידה . את כל מי שהיא ראתה - היא הכירה . זאת הייתה חנות גלידה חדשה . פעם , לפני שהייתה שם החנות הזאת , הייתה חנות אחרת . גם חנות גלידה . כולם הכירו את כולם שם , כל אחד ידע איזה טעם כל אחד אוהב . נועה אהבה גלידה בטעם וניל עם פיצפוצי שוקולד , מעליה עוד כדור תות עם סירופ שוקולד מעל הכל . אבל בשלב מסוים בעל החנות התרושש בגלל שחתם ערבות ל</div>Fri, 02 May 2008 16:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנאפיתת!! XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9112370http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487555&blog=9112370http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9111352<div align="right" dir="rtl">"לא !!!!! רק לא זה !!!!!!!" צעקה תוך כדי ציחקוקיעל בת ה6 כשהיא רצה במהירות במדרגות , מיד אחריה נראה גם אחיה הגדול - אור - רץ במהירות . "כן ועוד איך !" הוא אמר בשובבות . תמיד כשהם משחקים יחד הוא חש כאילו גם הוא בגילה , הוא אהב את התחושה הזאת . הם המשיכו לרוץ אחד אחרי השניה ולהסתתר אחד מפני השניה עוד שעה ארוכה . בסופו של דבר התייאש אור ונשכב על הכורסא . יעל חייכה באוושת ניצחון , "אמרתי לך שאני יותר מהירה " אמרה באושר . "זה שאני מתעיף יותר מהר זה לא אומר שאני פחות מהיר" החזיר לה בתגובה . "אבל עדין ניצחתי" אמרה יעל והלכה לה בנחת לחדרה תוך כדי התנשפות . אור חייך לעצמו . היה לו ממש קשה להאמין שהיא בטוחה שעשה זאת רק כדי להוכיח לה שהוא יותר מהיר . הוא קם והלך גם הוא אל חדרו . מה הוא יכול לעשות. הרי מחר יש לו מועד ב' למבחן במדעים , הוא חייב להצליח . * * * * * כרגיל כמו כל הפסקה בבית-ספר "האודם" התהלך לו דוד . עובר בין תלמידיו , אומר שלום למנהל וממשיך .. עד שהוא מגיע למעבדת המחשבים . זה היה המקום האהוב עליו , הוא אהב אותו כ"ך בעיקר ביגלל שהתלמידים בבית-ספר "האודם" לא מאוד אהבו את החדר . היו מע</div>Fri, 02 May 2008 14:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנאפיתת!! XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9111352http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487555&blog=9111352http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9110567<div align="right" dir="rtl">מיכאלה חילקה את המבחנים . "לא להתחיל עד שזה לא מגיע לרונן" היא אמרה והצביעה על רונן שישב בקצהו השני של הכיתה . נהדר , חשבהעמית . מקום הישיבה שלה היה מאוד מאוד רחוק מרונן . 'יקח חמישים שנה עד שאוכל להתחיל ..' היא חשבה , ובלי ששמה לב היא שינתה את הבעתה לאותה ההבעה הקוטרית שגורמת לכולם לא כ"ך לחבב אותה . לאחר שהגיע הטופס לרונן עמית הפכה את הדף במהירות . היא הסתכלה על השאלות במבחן שלה במדעים . היא הייתה די בסדר במדעים . במחצית הקודמת היא קיבלה את הציון 90 . זה היה ציון די באמצע בתעודה שלה . השאלות היו הרבה יותר קלות מהשאלות שהיא היתאמנה עליהם בבית . היא ניזכרה בשעות הרבות והיקרות שהקדישה להכנה למבחן הזה . זה לא היה מבחן שעומד להוות יותר מדי אחוזים מהציון הסופי - אבל בכל זאת מבחן זה מבחן . היו לרשותה שעתיים . והיא החלה מיד בפתירת השאלות . כמובן שכמו תמיד גמרה מיד על ההתחלה את השוקולד שהיא הביאה עמה למבחן , כל מבחן היא הייתה משתדלת מאוד מאוד לאכול לאט לאט "כמו כולם" לפי דבריה . כצפוי היא סיימה לענות על כל השאלות ולבדוק אות כולן בדקדקנות לפחות פעמיים , הרבה הרבה ליפני כולם . היא רצתה להגיש את</div>Fri, 02 May 2008 13:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנאפיתת!! XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9110567http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487555&blog=9110567http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9091043<div align="right" dir="rtl">טובב .. אני לא מצפה שאפחד ייכנס .. אני גם לא מיתכוונת לפרסם .. אז אם מישוו במיקרה ניכנס ורואה מה יש פה .. סתם שתדעו שזה בלוג סיפור בהמשכים .. ואני פשוט כותבת אותו ומעדכנת מתי שבא ןלי אם בא לי . זהו .. אזז .. בי אני חושבת .. ~ שחרר ~</div>Mon, 28 Apr 2008 21:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (סנאפיתת!! XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487555&blogcode=9091043http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487555&blog=9091043