http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524heCopyright 2026 the_writer. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=8469575<div align="right" dir="rtl">לא עדכנתי הרבה זמן. כנראה כי זה חשבתי שאף אחד לא קורא פה. בכל מקרה, חזרתי לכתוב. יש לי לחץ של מבחנים עכשיו בגלל השביתה. אבל אני אנסה לעדכן יותר. פרק 7 מאיה יצאה מהשירותים. "נו? מה?" שאלה גילת בחוסר סבלנות."יש.. יש.. לי ילד?" היא הייתה המומה. "מה זה?" צעקה גילת. היא שתקה והושיטה לעברה את הבדיקה. "ש..שני קווים. אני לא מאמינה. פאק. ילד מאיה? ילד?! זה.. גיא, יש לך ילד מאיה את קולטת בכלל?.. ילד!" מאיה לא שמעה כלום. לא את הצעקות של גילת. לא את הכאב שחשה באותו רגע</div>Mon, 21 Jan 2008 17:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (the_writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=8469575http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487524&blog=8469575http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=8123985<div align="right" dir="rtl">הכל יהיה בסדר, אל תבכי. אני איתך, תחייכי. ושוב אותו חיוך מזויף, על פנים עייפות. רק שלא ידעו, שאין לי כבר בשביל מה לחיות. עוד חיוך, ועוד צחוק. פה? כבר אי אפשר לפרוק. כי בכל פעם, שתזילי דמעה. 'אל תבכי' יגידו לך. ינסו לעודד אותך, במילים מדכאות. יחבקו אותך, בידיים קרות. יסתכלו עלייך, במבט דוקר. העיקר 'אל תבכי'. תבכי! זה משחרר. תצעקי זה עוזר. אל תתני לעצמך ליפול, אל תעמידי פנים. כי הרי בסופו של דבר כולם יודעים. אבל שותקים. 'אל תבכי' הם לך אומרים. וחושבים שזה עוזר. 'אל תבכי' הם לוחשים. ובתוך עצמם? מחייכים. כי הרי הם לא אלה שבוכים. _ כבר שיר 2 ברצף. מצטערת שהפרק מתעכב. אבל אני לא רואה כמעט תגובות על הפרקים. אני כותבת לאוויר. :/ לילהטוב.</div>Thu, 06 Dec 2007 23:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (the_writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=8123985http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487524&blog=8123985http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=8103322<div align="right" dir="rtl">היא צעדה, כמו גדולה. למדה להמשיך הלאה, לא משנה מה יקרה, ומה כבר קרה. היא ידעה שעם היא תישבר עכשיו, היא תפסיד. בשבילה זאת מלחמה. מלחמה על השרדות, מלחמה על אהבה, מלחמה על כבוד, מלחמה שלעולם לא פסקה. היא המשיכה ללכת, לא הסתכלה לאחור. וכך כמה שנים, עד אותה שנייה, שהתנפצה לנגד עיניה אותה אשליה, של 'אני חזקה'. 'אני עייפה' לחשה לעצמה. וטבעה בדמעות, בעצב, בבדידות ובקור. 'אלתעזוב אותי עכשיו' לחשה שנית. ורק הוא מלמעלה, עצוב. בה מביט... יצא קצת דפוק :/ אני יודעת. אבל בעיקרון זה שיר עם מסר. שאפילו להכי חזק, יש רגעי שבירה לפעמים. גם עם לא כל כך רואים את זה.. The Writer. 33&gt;</div>Tue, 04 Dec 2007 20:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (the_writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=8103322http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487524&blog=8103322http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=8092622<div align="right" dir="rtl">קודם כל, סליחה שלא עדכנתי כמה זמן. אבל הייתה לי סיבה לזה. הרגשתי שאני כותבת לאוויר. נכון, אני אמורה לכתוב בשביל עצמי לא בשביל תגובות. אבל תבינו, זה מעודד כאשר יש מישהו שמפרסם את הדעה שלו על הפרק. ככה לפחות אני יודעת שאנשים קוראים פה. אז עם אתם כן עוקבים אחרי הסיפור, או סתם החלטתם לקרוא פרק אחד. בבקשה תגיבו, שאני אדע מה אני צריכה לשפר, או שאני סתם אדע שאני לא הקוראת היחידה פה. פרק 6 "תעזוב." היא צעקה. בעודו תופס אותה ונוגע בישבנה. "תעזוב!!!" היא צעקה.. ורק ההד שלה נשמע... "תעזבי אותי!" זה המשפט הראשון שיצא לה מהפה ברגע שהיא פתחה את דלת הבית. "מאמיל'ה, מה קרה?" שאלה אמא בכל זאת. "שמעת מה אמרתי בכלל?! ת ע ז ב י ! א ו ת י !" היא צעקה עליה, בעודה מנגבת את הדמעות שהספיקו להתייבש בדרך. היא רצה אל תוך החדר וטרקה את הדלת בעוצמה. נשכבה על המיטה וכיסתה את עצמה בשמיכה, מתחמקת מהעולם. "מאיה!" אמא השילה את השמיכה מעל מאיה. "מה? מה את רוצה אה? פתאום כשאת רואה אותי בוכה את מתחילה להתעניין בי אמא? מה קרה שנזכרת שיש לך עוד ילדה חוץ מה 'מאמי הקטנה' שלך?" היא צעקה. "תגידי לי, את בכלל מקשיבה</div>Mon, 03 Dec 2007 16:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (the_writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=8092622http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487524&blog=8092622http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=7967525<div align="right" dir="rtl">פרק 5 "אמא? תבואי לקחת אותי.." אמרה, כשהיא נחנקת מעט מהדמעות.. _ "מאיה! את יודעת כמה דאגתי? איפה את? אני אבוא.." היא אמרה למאיה בקול מתרגש. "אני.. אני ליד הגשר המרכזי." היא רעדה. "אני באה. אל תזוזי משם!" נשמע ניתוק. <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'</div>Tue, 20 Nov 2007 11:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (the_writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=7967525http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487524&blog=7967525http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=7855158<div align="right" dir="rtl">כמו שכולכם רואים עיצוב חדש :] http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487560#7800192 V הבלוג הזה עיצב לי מה דעתכם? D: מצטערת שלוקח לי כל הרבה זמן לעלות את פרק 5 פשוט לא יוצא לי כל כך לכתוב בימים האחרונים.. -הוא כבר כמעט מוכן :] - לילהטוב 33&gt;</div>Tue, 06 Nov 2007 21:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (the_writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=7855158http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487524&blog=7855158http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=7804608<div align="right" dir="rtl"> פרק 4 -פאטתי.. - חשבה לעצמה מאיה. בעודה בוהה בגילת קפואה מסתכלת על המסך. היא מיד לחצה על נתק. "מה אני עושה עכשיו?" נהייתה גילת רצינית. "לא יודעת.. מה אכפת לך? גם ככה רצית להיפרד ממנו, לא?" ענתה לה מאיה ברוגע.. "כן.. אבל, למה לא ניפרדתי ממנו? לא רציתי לפגוע בו. רציתי שהוא יפרד ממנו מרצונו. מבינה?" רעדה במעט גילת. "כן.. לא יודעת מה להגיד לך." אבל חייכה בליבה -כל כלב בא יומו- עבר המשפט הזה למאיה בראש. וחיוך קטן בצבץ על שפתיה. _ "בוקר טוב מאיה!" צעקה שלומית. "היי" היא חייכה אליה בחזרה. שלומית הייתה חברה של מאיה, היחידה בכל אופן. הן לא היו החברות הכי טובות, אבל חלקו מספר סודות יחד. "יש לי חדשות טובות בשבילך!" היא צחקה. "מה?" שאלה מאיה בסקרנות. "גיא וגילת! תקשיבי לי טוב. נ פ ר ד ו!" היא אייתה לה את זה. "כן? טוב. תקשיבי אני אדבר איתך עוד מעט. יש לי איזה משהו... ביי" לא הספיקה מאיה לסיים את המשפט כשפלתע ראתה את גיא, על אותו ספסל ישן ליד מגרש הכדורסל. "גיא!" צעקה מאיה מתנשפת והתיישבה לידו. "היי מאיה, את צריכה משהו? כי אני ממש לא במצב רוח עכשיו." הוא השפיל את מבטו. "כ..כן..</div>Wed, 31 Oct 2007 20:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (the_writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=7804608http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487524&blog=7804608http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=7797802<div align="right" dir="rtl"> פרק 3 הוא חיבק אותה חזק... בעוד שהירח מעליהם בתפאורה מושלמת.. היא עמדה שם בזרועותיו... בוכה... _ היא התהפכה במיטה כל הלילה, לא הפסיקה לרגע לחשוב על מה שהיה. פעם ראשונה בחייה הרגישה שמישהו אוהב אותה. דואג לה. אמא אף פעם לא הבינה אותה, ואבא שלה? היה עסוק רק בעצמו ובעסק שלו. חברות אמיתיות? לא היו לה אף פעם. היא לא אהבה לצאת, היא לא אהבה לראות אנשים... אבל איתו? זה היה אחרת.. היא ידעה. שהיום זה לא נגמר. והסיפור הזה? רק מתחיל... _ היא נכנסה דרך שערי בית הספר, ועיניה חיפשו אותו. היא רצתה לראות רק אותו. סדרך נתקלה בנועה. &lt;נועה הייתה ילדה לא כל כך חברותית, אבל חכמה. יותר מדי חכמה עם אתם מבינים למה אני מתכוונת... &gt; "היי נועה, תגידי ראית את גיא במקרה?" חייכה אליה מאיה. "לא! מה לך ולגיא? ממתי את מדברת איתו בכלל?" ענתה לה נועה בקול מתנשא. "לא שזה אמור לעניין אותך. אבל.. איך להגיד לך את זה? אני וגיא יצאנו אתמול." חייכה לה מאיה חיוך מנצח. "חחח.. יצאתם?" צחקה נועה, ולא הצליחה לשלוט בצחוק. "כן. משהו מצחיק אותך?" עיקמה מאיה את הפרצוף. "לא, כלום... פשוט, מעניין אותי לדעת איך י</div>Tue, 30 Oct 2007 21:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (the_writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=7797802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487524&blog=7797802http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=7796353<div align="right" dir="rtl"> you cry in the night. and smile in the day. you afried to give and you afried to take it all away. you don't see people, you have no friends. you drown in the tears of yourself. you never love beafore. you hate them all, so tell me please: how those it feel to be alone? please don't go now. now when i'm here. i weel love you, i promise. i will be there to dry your tear. מה דעתכם? </div>Tue, 30 Oct 2007 19:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (the_writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=7796353http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487524&blog=7796353http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=7780989<div align="right" dir="rtl">אני יודעת שזה אמור להיות רק בלוג סיפורים... אבל, החלטתי שאני אספר גם לפעמים מה שעובר עליי. :/ במילא אפחד שאני מכירה לא קורא פה. (אני מקווה XD) בזמן האחרון אני מבולבלת, לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. מתאהבת מהר. נפגעת מהר. אני לא יודעת למה זה ככה, ואולי משהו לא בסדר אצלי, יש לי מין מנהג כזה. אני אוהבת מישהו, עד הרגע שהוא מתחיל להתעניין בי, ואז אני מתרחקת ממנו. בדרך? אני פוגעת באנשים. לא מתוך כוונה. =/ אני שונאת את התכונה הזאת בי. כנראה זה היעוד שלי. להשאר לבד . _ פרק 2 "...10 ימים של צום וזה מה שאני מקבלת?" צעקה מאיה. "מה זה?" עמדה אמא המומה בפתח הדלת. _ "מה?" עמדה מאיה מגמגמת ורועדת. "תחזרי על מה שאמרת עכשיו! אני רוצה להבין, את בצום 10 ימים?!" צעקה. "לא! מאמי, זה.. חלק מסצנה. בשיעור דרמה היום. נתנו לנו קטע להתאמן עליו. וזה הקטע שלי." חייכה חיוך מזויף. "זה מה שזה היה? את בטוחה מאיה? אל תשקרי לי..." הסתכלה לכיוון מאיה במבט מרוכז ,מנסה להבחין בשקר בעיניה. "באמת שכן. אל תדאגי.. חחח" צחקה... אך בפנים רעדה מפחד. " מאמי, שתדעי. עם קורה לך משהו, אל תחשבי אפילו. תבו</div>Sun, 28 Oct 2007 18:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (the_writer)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487524&blogcode=7780989http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487524&blog=7780989