http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715"זה האור שנראה כשאת מחייכת, זה האור שיאיר כשתתחילי לחיות..." heCopyright 2026 חיוך הפוך . All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715 http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1964783<div align="right" dir="rtl">4 שנים של אהבה, נעלמו בשנייה אחת. וכל מה שהייתי צריכה זה שתתאהב בה, תודה לךִ. (מאז שהעפתי אנשים שמכירים אותי מהבלוג האחר שלי, אני כבר לא מוצאת צורך לכתוב כאן.)</div>Mon, 20 Jun 2005 20:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיוך הפוך )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1964783http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48715&blog=1964783http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1641734<div align="right" dir="rtl">ברקע ~ Bon Jovi- always ~ לפעמים נדמה לי שלא הייתה שווה הדרך הזאת, כולה. רק כדי להגיע לכאן היום, עומדת מולך ושותקת. שתיקה כואבת מדיי, שתיקה ריקנית מדיי, שתיקה. לפעמים נראהשמאוחר מדיי, והאורות כבו גם בחלונות של מישהו אחר. האהבה נגמרה גם בלבבות אחרים, ורק אצלי היא עדיין דולקת. אפשר לחשוב שהאורות סינוורו אותך, כל כך חזק עד שהזזת את מבטך.אותי האורות סינוורו עד כדי כישוף, שקעתי בהם אל דמותך. כשהכל כל כך דומם מסביב, רק הכאב שבפנים מתערבל, אני מנסה להבין, אם אתה חושב שזה בגללך, אם אתה יודע שאני לא עושה את הכל סתם ככה, בלי סיבה. This romeo is bleeding But you can't see his blood It's nothing but some feelings I can't sing a love song Like the way it's meant to be Well, I guess I'm not that good anymore But baby, that's just me מעולם לא הצלחת לקבל אותי כמו שאני, אבל תמיד רציתי שתצליח, תמיד חיכיתי שתנסה. נשברתי כשהפסקת. You see I've always been a fighter But without you I give up And I will love you, baby - Always And I'll be there forever and a day - Always I'll</div>Sat, 16 Apr 2005 20:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיוך הפוך )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1641734http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48715&blog=1641734http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1445845<div align="right" dir="rtl">זאת המילה היחידה שעולה בראשי לדמותך. שימות כל החלק הטוב שבך, כל החלק שכל כך דומה לי. שימות החלק שהתחיל לכתוב ולשלוח לי את ההאהבות שלו על דף וירטואלי, פוגעות כמו סכין בגופי. שימות החלק שמסתכל עליי ומחייך במצב הכי אירוני, וימותו העיניים העצובות שמשאירות אותי חסרת מילים, רוצה רק לחבק אותך. שימותו כל המוטיבציות שאי פעם הצלחת להחדיר בי, וימותו המילים שנאמרו בשקט, מעלות חיוך על שפתיי. שימות הרגע שבו הכרתי אותך, והתאהבתי, וימות כל הזמן שבו לא הצלחתי לשכוח אותך. שימותו הרגעים שניסיתי לעזור לך, ובשתיקה שלך אפילו תודה לא נאמרה. שימותו הרגעים שהכאבת לי, אלה שידעת עליהם, ואלה שנשארו בדממה. שימותו כל הזמנים שרציתי אותך. ובסוף, שימות החלק שהתאהבתי בו. כדי שאני אוכל להרפות לתמיד, בפעם האחרונה.</div>Mon, 28 Feb 2005 19:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיוך הפוך )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1445845http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48715&blog=1445845http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1445496<div align="right" dir="rtl">מישהי להשען עליה, לחבק אותה ולאהוב. בדיוק כשאני צריכה. ואח"כ, אני אהיה שם לעזור לו להתמודד עם הכאב, להחזיק את השברים חזק כדי שמישהי אחרת ששוב לא תהיה אני תאחה אותם חזרה. זה אירוני וכואב עד דמעות, זה אפילו לא מצחיק יותר. ידעתי שהרגשות האלה נמצאים שם עמוק, ידעתי שהם יצופו עוד פעם. לא ידעתי שהם ישטפו את כל הגוף בכאב. לילה טוב.</div>Mon, 28 Feb 2005 19:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיוך הפוך )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1445496http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48715&blog=1445496http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1412741<div align="right" dir="rtl">הצרחה הפנימית שלך כל כך שקטה בימים האחרונים, גם את מבחינה בה רק בדממה של הלילה. הם שואלים מה שלומך, ואת מחייכת מן חיוך חצי אמיתי כזה. אחד שהם מצפים לראות. אומרת נהדר חוץ מהצינוןומסתובבת, הולכת משם. כבר לא מבינה, אם הדמעות בעיניים הן באמת מהצינון, או שזה משהו אחר שמסתובב אצלך בגוף. סוחט את קצות הדמעות עד שירדו במהירות, וללא הפסקה. מנסה להבין, אם אלה החתכים על היד שלה, הציונים והעומס, האכזבה או אולי העובדה שהמראה מראה לך יותר מדיי אמת בזמן האחרון. וזה קצת יותר מדיי ממה שחשבת. "טיפשה", את שומעת לחישה בלילה ממקום לא ידוע, רק שעם הזמן את מבינה, שזאת את שאמרת את זה. והדמעות לא מפסיקות לרדת. הם צודקים, את צודקת. טיפשה זה כל מה שהיה ממך וזה כל מה שיהיה. למה ניסית להיות אחרת? כי האמנת להם, שיש בך משהו מעבר לטיפשות הזאת? כי הלכת אחריהם כמו עיוורת והאמנת שהם צודקים, ויש לך עתיד? כי שכחת שהם בסכ"ה לא רצו שתשנאי את עצמך קצת יותר ממה שכבר הצלחת? זה כבר לא כל כך כואב כמו פעם, רק שורף קצת בכל נשימה. זה כבר לא כל כך הרסני, רק קצת מקרב אותך לסוף.</div>Sun, 20 Feb 2005 17:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיוך הפוך )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1412741http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48715&blog=1412741http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1409285<div align="right" dir="rtl">מכוסה קווים, עמוקים. באותו הרגע לא היה לה אכפת שיראו את זה אחרי זה. "זה יפה" היא אומרת. "גם אני חושבת שזה יפה", אמרתי בשקט. אבל לא הוספתי, שזה לא יפה ככה. לא כשזה כל כך הרבה. לא כשזה עליה. הגעתי הביתה, הסתכלתי על היד שלי. לא, זה לאיפה, זה מפחיד. מפחיד מדיי. לא מתקרבת לזה עוד פעם, לא פלא שהוא נבהל, לא פלא שאני נבהלתי כשראיתי את זה. התמונה עדיין לא יוצאת לי מהראש. איך היא הורסת את עצמה מרגע לרגע, משנייה לשנייה. החתכים. ההקאות. והכל כל כך קוסם לה, וגם לי. אבל אני לא נותנת לזה להראות לי כל כך יפה יותר, זה לא. זה לא בסדר. זה מעוות. זאת לא המציאות. זאת לא צריכה להיות המציאות. לא שלה ולא שלי. לאף אחד אין את הזכות לפגוע בגוף של האדם, גם לא לאותו אדם. זה מוזר איך צריך ניעור קטן מהצד כדי להתפכח ולהבין שזה לא בסדר. שזה לא נכון. עכשיו אני רק צריכה למצוא דרך לגרום לה להבין את זה ולהפסיק. אסור לי לתת לה להמשיך להרוס את עצמה ולהשאר כל כך אדישה. אסור לי.</div>Sat, 19 Feb 2005 20:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיוך הפוך )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1409285http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48715&blog=1409285http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1384861<div align="right" dir="rtl">הכאב שלי. כבר לא מבחינים בו גם מבעד לזכוכית השקופה. כשאת יושבת על הרצפה, עוצרת את הדמעות, מסווה של קריאה בכמה דפים חסרי משמעות, שגם ככה את לא מסוגלת לראות את הכתוב בהם מבעד למסך הדמעות. עוצמת את העיניים חזק ומנסה להכניע את הכאב, את לא רואה אותו. את לא מרגישה אותו. לא, זה לא עובד. הוא עדיין שם. מבקשת עזרה מהאדם האחרון שאת עוד מעיזה לפנות אליו, והוא מנפנף אותך. רואה את הכלקרוב כל כך, וזה מפחיד אותך שאת רועדת. וזה הרגע הזה, בו הפחד הוא מעצמך. ולא מאחרים. את מחפשת מקום לברוח אליו, אבל אין לאן. את ממשיכה לנסות לעצור את הדמעות ומכריחה את עצמך להפסיק לרעוד. ואז את משתתקת. ולא רואים את הכאב שלך, גם לא מבעד לזכוכית השבורה.</div>Sun, 13 Feb 2005 14:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיוך הפוך )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1384861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48715&blog=1384861http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1382018<div align="right" dir="rtl">ישבתי שם על הרצפה, והחזקתי את החבילה ביד. לקחתי כדור אחד, שניים, שלושה. וזהו. 3 כדורים לא יהרגו אותי, הם רק ירגיעו את הכאב.באתי להחזיר את הכדורים לקופסא, ונשארו כל כך הרבה, מספיק. פתאום זה תפס אותי, לקחת עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד, רק עד שהחבילה תגמר. לשתות כוס של איזה משקה אלכוהולי שאני אמצא בבית וללכת לישון.להרוג את עצמי בקלות הזאת.להרוג את הכאב לנצח.למות בנצח של שלווה.זה כל מה שאני רוצה כבר כל כך הרבה זמן, וזה מול עיני. הפתרון. לכאב, להפרעות, לאובססיות.במרחק של מספר כדורים מכאן.להגיד לך שזה לא העביר בי פחד מרטיט, לדעת שהמוות כל כך קרוב? אני לא אוכל לשקר.רעדתי. והחנק התעצם משנייה לשנייה.אפילו המאיותהאצו את הקצב.הכאב הזה דחק אותי לפינה, ממש הכריח אותי לבחור במוות. גם אם רציתי. וגם אם לא.הוא תמיד היה דיקטטור, אני טוענת. הכאב.מעולם לא התחשב ברצונות שלי, התוכניות שלו היו ידועות מראש. ואפילו לי הוא לא אמר אותן.נתן לי פקודות חסרות כל היגיון, שמעולם לא הצלחתי לחבר ביחד.אחת, אחת. הסתיר את המטרה הסופית. היו ימים שאני אוכל בלב שלם להגיד לך, שלא הקשבתי לו ולפקודותיו. כעבור כמה סירובים כאלההוא</div>Sat, 12 Feb 2005 21:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיוך הפוך )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1382018http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48715&blog=1382018http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1376837<div align="right" dir="rtl">שאת בוכה. תצעקי קצת יותר חזק מולו, וגם אז צעקותייך ישמעו כמו לחישות ברוח. והרוח תהיה חזקה יותר. זה לא אומר לו כלום, שאת מבקשת עזרה. הוא שותק. </div>Fri, 11 Feb 2005 18:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיוך הפוך )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1376837http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48715&blog=1376837http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1367848<div align="right" dir="rtl">לא מצליחה לעצור אותן מאותו הרגע. "מילא זה היה עקרוני בשבילי". "זה לא עקרוני בשבילך?" משום מה זה פגע בי. "לא." "טוב, אז תחליט." "אני אלך מחר" "טוב" מביטה בו במבט מאוכזב וממשיכה לעמוד במקום. הוא מפנה את הגב והולך, ממשיכה ישר, ישר, ישר. מתיישבת על המדרכה עם המוזיקה אני מרגישה אותן מגיעות משום מקום, עוצמת את העיניים חזק כדי שלא ירדו. אבל זהלא עוזר. הן ירדו, והן עדיין יורדות. פוקחת אותן, והכל מטושטש מדיי. אפילו השמים האפורים מעורבבים עם כחול נראים כמו שחור אחד גדול. זה הרגע בו נמאס לי מעצמי, הרגע בו אני נוטשת. כל הנסיעה עצמתי את העיניים וניסיתי חזק לעצור אותן, כדי שאמא שלי לא תבחין כשאני אחזור הביתה. כל הנסיעה חשבתי על איך אני נעלמת מכאן בדרך המהירה ביותר, והפחות כואבת לסביבה. ולא מצאתי. שונאת את הכאב הזה, שונאת את הסיבה לכאב. שיילך לעזאזל כבר, שפשוט יילך.</div>Wed, 09 Feb 2005 15:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיוך הפוך )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=48715&blogcode=1367848http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=48715&blog=1367848