http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487075heCopyright 2026 Pancreas. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487075http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487075&blogcode=8671419<div align="right" dir="rtl">. wait you see that dot in the middle? seemingly its a dot, but maybe its a point of time where things go through consideration, before going further. and you look back at it and remember that time, in which you had control.</div>Wed, 20 Feb 2008 16:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Pancreas)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487075&blogcode=8671419http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487075&blog=8671419http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487075&blogcode=8544962<div align="right" dir="rtl">אולי זה מן רגע כזה שהכל עוצר. הופך להיות קשה, וקשיח ויציב. והזמן עומד אצלו על פרק היד, מחליק בין האצבעות. מחליק אחת, אחת כמו מגלשה ענקית. ואורב לך עד שתזוז, שתוכל לעשות משהו. כבשים דוהרים לשום מקום, ענני צמר גפן ענקיים, מחפשים פיתיון, אתה נראה טוב, בטוח, מלא יוהרה. ששש.. אל תזוז, אתה מרגיש את החוסר תזוזה. ושם יש צופה ברקע מחכה לך שתנחת. הוא יושב עם עט דיו פותר סודוקו בנונשלנטיות. עוד עב"מ, עוד כבש, עוד אדם, עוד רגע אחד שהיה שולי במעבורת הזמן. <</div>Fri, 01 Feb 2008 13:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Pancreas)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487075&blogcode=8544962http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487075&blog=8544962http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487075&blogcode=7789651<div align="right" dir="rtl">טוווווווווווווווווווו! צרח הקומקום שהורתח. "יוסף אכפת לך להזיז אותו מהכיריים!" יוסף קם מן הספה, דילג מעל הצעצועים, והזיז את הקומקום מהמעמד החשמלי. "אווץ!" "תיזהר לא להישרף!" צרחה אמו מן החדר הסמוך, בעודה מודדת את השמלה שקנתה שנה שעברה, בתקווה שתעלה עליה. יוסף לקח קוביית קרח ושם על האצבע שנכוותה. "איך אני נראית?" "טוב. אל תאמר דבר, זה גם בסדר." "אני ממהרת תדאג לאחותך." "יש אוכל במקרר ואת המספר שלי על הדלת." הדלת נטרקה במהירות אחריה. "יוסף!!" צעקה אחותו. "מה?!" "בוא מהר!!" "מה קרה?!" ג'ני הצביעה על ג'וק מתחת לכיור באמבטיה. "זה בסדר, הוא לא יעשה לך שום דבר." "איך אתה יודע?" "אני לא יודע." הג'וק הזיז את המחושים שלו פעם בכמה זמן, עד שיוסף הרים אותו בזהירות ושחרר אותו במרפסת. "אתה חושב שהוא יחזור?" "לא." "למה?" "כי הם אף פעם לא חוזרים." הם ראו ביחד סרטים מצוירים על דאפי דאק ובאגס באני. ואכלו אוכל מחומם במיקרו, במידה מספקת שלא היתה חמה מדי או קרה מדי או טעימה. הם שמו את הצלחות במדיח. ויוסף חיבק את אחותו חזק, חזק. כי היא ביקשה. כשהתחילו להיעצם להם העיניים מבלי שירגיש</div>Mon, 29 Oct 2007 20:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Pancreas)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=487075&blogcode=7789651http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=487075&blog=7789651