http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993heCopyright 2026 H.E.R. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=13540710<div align="right" dir="rtl">"מראה מראה שעל הקיר", היא לחשה. עומדת ומתבוננת על עצמה, קרובה במיוחד, כאשר יד אחת עוברת וממששת את תווי פניה, ועם היד השניה נשענת על המראה. האדים במראה מעידים על נשיפותיה השקטות והרכות. האיפור מתחת לעינייה כמו ענן שחור, שמבשר על מבול הדמעות הבא. "תגידי לי שאני יפה", ממשיכה להתנשף. שפתייה אדומות, ולחייה סמוקות. מגרונה נשמעים יבבות של עצב. כאב. פותחת את הברז בכיור באגרסיביות שגופייתה נרטבת כליל, שוטפת את פניה במהירות הבזק. מושכת בדלת הארונית ושולפת משם קופסאת כדורים. מסתכלת עליהם, ואז על המראה. ואז שוב על הכדורים, ושוב על המראה. זורקת את החפיסה בעצבים. מנגבת את פנייה. נשכבת על המיטה, בוכיה ומתוסכלת. עוצמת את עינייה וחשה סחרחורת קלה, האלכוהול זורם בדמה במהירות הבזק. בראשה רצות מחשבות ללא הפסקה. תמונות מהילדות, זכרונות. מנסה לקשור מקרה לגופו. מתעקשת להבין את שעלה בגורלה, ורוצה לשמוע תשובות לשאלות. "אתה שם למעלה", לוחשת לו, שולחת לו איתותים אך אין קול ואין עונה. אין קול ואין עונה. סתם התחשק לי לאנוס את המוזה בקצת עצב.</div>Mon, 05 Nov 2012 23:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.E.R)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=13540710http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486993&blog=13540710http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=13449035<div align="right" dir="rtl">ועד מהרה הפכת להיות רק עוד אחת, פשוט קמת והלכת, השארת אותי יושבת כאן וכותבת עלייך תובעת במחשבות, מנסה לשחזר כמה מילים יפות שאמרת את הפרפרים בבטן כשחיבקת. את הרגע שישבנו על המיטה, ורגלינו מכורבלות האחת בתוך השניה, משולבות כאילו לעולם לא ניפרד וברקע מתנגן לו שיר של החיפושיות, ואת לוחשת לי אותו באוזן, ושתינו מחוייכות ונדמה היה לי שהחיוך מעולם לא יירד. עוד אחת מהמלאכים שפגשתי בדרך כה ארוכה ומפרכת, מסע שלפעמים נדמה שאין לו קץ הבטחתי לי שאת תהיי הסוף הטוב שלו, ולא קיימתי. מתבוננות בתמונות שלך, ולא רואה שלמות, את סך הכל עוד כמה חלקים חסרים שיכולת להשלים בי. עוד שבר בתמונה. הפנטזיות שלי מתנפצות מאז שנולדתי, נשברות כמו הגלים, בים ערמומי של הבטחות מבחוץ נראה תמים ובהיר, ומבפנים כחול ועמוק כמו הרגעים שם בים שהחסרתי נשימה, חותרת מנסה לצאת מהמערבולת, ואת עוברת לי במחשבות בלי בושה וכעת אני בחוץ, מתמודדת עם סערת רגשות עוצמתית הרבה יותר מהים אך הפעם עם הראש בחוץ, מסדירה נשימה, חותרת בעדינות, יד אחר יד, לא מוותרת ומשתדלת לא להסיט את ראשי אחורה. נשכבת על החוף ושם מוצאת את ה</div>Tue, 04 Sep 2012 21:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.E.R)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=13449035http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486993&blog=13449035http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=12244060<div align="right" dir="rtl">לפעמים אפשר לשמוע את נקישות הלב, מרוב ששקט פה... זה מרגיש כאילו הוא מנסה לקבל נוכחות, להזכיר שגם הוא רוצה להתמלא יש פינה ריקה כל כך גדולה בתוכו שלפעמים רק הפנטזיות מצליחות למלא אותה ואז מרגישים שנכנסנו לאיזו אידילייה מסויימת כזאת, שהלב שלוו, כמו טבע שמושקה בגשם ופתאום מתעורר לחיים הכל בעיקר ירוק, ועוד מגוון צבעים מרשימים והפרפרים מתעופפים בדיוק כמו הלב שלי כשאני חולמת בהקיץ, פתאום זה מרגיש כאילו גל של פרפרים עוטף אותו הכנפיים שלהם מתחככות זה בזו מהצפיפות הלב מחייך וממש אפשר לחוש בזה... לפעמים לא בא לי להתעורר בבוקר, כי החלום כל כך מרתק ... הוא ממלא אותי מחדש באנרגיות ובתקוות, זה גורם לי להרגיש שהרבה יותר כייף לחיות בחלום או בפנטזיה. ואולי העייפות המתמדת והחשקים לישון נובעים מפערים שנצברו עם החודשים עד שנים נטולי הרגש והמשמעות האלה... מחכה ליום בו החלום והמציאות דרכם יתחברו באופן טבעי כל מערכות הגוף יתחדשו, הלב יוזן מחדש והכל יפרח, בדיוק כמו בטבע . </div>Sat, 01 Jan 2011 15:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.E.R)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=12244060http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486993&blog=12244060http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=12089881<div align="right" dir="rtl">&lt;p&gt;אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותך...&lt;/p&gt;&lt;p&gt;הכל היה לי ברור. &lt;/p&gt;&lt;p&gt;מבט אחד בעינייך וישר רצו לי סרטים בראש.&lt;/p&gt;&lt;p&gt;רצף תמונות מטורף כזה.&lt;/p&gt;&lt;p&gt;כבר אז התחלתי לשקול את הדברים.&lt;/p&gt;&lt;p&gt;ראיתי את הנולד, נקרא לזה כך?&lt;/p&gt;&lt;p&gt;אבל לא חשבתי שעד כדי כך.&lt;/p&gt;&lt;p&gt;שזה מגיע למצב שעוררת רגשות שישנו כבר חודשים,&lt;/p&gt;&lt;p&gt;רצון להיות קרובים.&lt;/p&gt;&lt;p&gt;רגשות שכמעט שכחתי מקיומם. &lt;/p&gt;&lt;p&gt;אני יכולה לפרט על כל פעם ופעם שנפגשנו,&lt;/p&gt;&lt;p&gt;על המבט הראשון, הדיבור הראשון, הקרבה הראשונה&lt;/p&gt;&lt;p&gt;החלפת המספרים&lt;/p&gt;&lt;p&gt;הסמס ביומהולדת&lt;/p&gt;&lt;p&gt;הטיולים לאור הירח,&lt;/p&gt;&lt;p&gt;המגע מתחת לשולחן,&lt;/p&gt;&lt;p&gt;החיבוק &lt;/p&gt;&lt;p&gt;הדמעה &lt;/p&gt;&lt;p&gt;המכתב &lt;/p&gt;&lt;p&gt;הריב&lt;/p&gt;&lt;p&gt;ההסתכנות&lt;br /&gt;&lt;/p&gt;&lt;p&gt;הנשיקה &lt;/p&gt;&lt;p&gt;- הראשונים.&lt;br /&gt;&lt;/p&gt;&lt;p&gt;הלילה הראשון&lt;/p&gt;&lt;p&gt;הפרפרים. ההתרגשות.&</div>Fri, 08 Oct 2010 21:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.E.R)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=12089881http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486993&blog=12089881http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=12089878<div align="right" dir="rtl">אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותך... הכל היה לי ברור. מבט אחד בעינייך וישר רצו לי סרטים בראש. רצף תמונות מטורף כזה. כבר אז התחלתי לשקול את הדברים. ראיתי את הנולד, נקרא לזה כך? אבל לא חשבתי שעד כדי כך. שזה מגיע למצב שעוררת רגשות שישנו כבר חודשים, רצון להיות קרובים. רגשות שכמעט שכחתי מקיומם. אני יכולה לפרט על כל פעם ופעם שנפגשנו, על המבט הראשון, הדיבור הראשון, הקרבה הראשונה החלפת המספרים הסמס ביומהולדת הטיולים לאור הירח, המגע מתחת לשולחן, החיבוק הדמעה המכתב הריב ההסתכנות הנשיקה - הראשונים. הלילה הראשון הפרפרים. ההתרגשות. הגעגוע... השמחה... האהבה... שעות של שיחות טלפון. חיזור פלירטוטים. כל הדברים שלכאורה נראו קטנים, ומבפנים היו מלאיי משמעות. אמרתי לך את זה. לא הצלחת להבין כמה משמעות היו לדברים, מתחת לפני השטח. תמיד אמרתי לך שרק אני מבינה אותך, רק אני יודעת לסלוח ולהבין מאיפה הדברים נובעים. אני בחיים לא אשכח שום דבר מהתהליך הזה... שהתחיל קטן הגיע לשיא ונגמר. כמו כל דבר טוב לפעמים אני מתחרטת על כל מה שהיה מעבר ... רק כי אני יודעת שזה מה שהרס. אב</div>Fri, 08 Oct 2010 20:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.E.R)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=12089878http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486993&blog=12089878http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=12067063<div align="right" dir="rtl">ציירתי שניים. האחת, עם שיער ארוך, שופעת חיים שמחה ומחוייכת ולצידה עוד דמות... מסביבם מילים כלכך חזקות שהמחשבה לא מסוגלת להכיל ולכן פרסתי אותן על דף, חרוטות שם הדמיון כבר לא מסוגל לשאת את הפנטזיות המתוקות האלה. ומשום מה המציאות נשארת מרירה. הידיים שלהם כל כך קרובות על כל אחד לב כל כך רחב, שיכול להכיל את כל המילים... שמאחוריהן מסתתרת משמעות שונה אחרת מיוחדת. שונה לי, אחרת לי, מיוחדת בשבילי כל זה היה כל כך חסר כל השנים. ואתה תמיד חושב שזה יבוא... ואתה אף פעם לא מספיק פעיל מסתבר. ולפני שהכל יתפוצץ, והמילים יפרחו זה הזמן לתעד שהן היו... ועם האמונה הן גם יהיו הרגשות כל כך עמוקים, חרוטים בנפש האדם הן כמו שורשים, שעתידים לפרוח ובני האדם הם הגננים שלהם, צריכים לטפח ולהשקיע בהן שמא ינבלו צריך לתת להן סיכויי לגדול בכלל, בעצם... זה מפחיד שאתה מרגיש איבוד תקווה חוסר כוחות ואז יום אחד אתה קם בבוקר ומסתכל אחורה, ומוצא אותך צריך לעקור שורשים שהיה להם סיכויי. ולקחת להם אותו ואז אתה בוכה על זה ומעורר רגש אחר... שלילי ונוצר אצלך סלט שלם של רגשות לא רצויים. בואו נאזור כוחו</div>Tue, 28 Sep 2010 00:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.E.R)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=12067063http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486993&blog=12067063http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=11793901<div align="right" dir="rtl">ויש אנשים שתמיד יידעו איך להחזיר לי את החיוך הפנימי. </div>Wed, 19 May 2010 14:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.E.R)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=11793901http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486993&blog=11793901http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=11792250<div align="right" dir="rtl">ריקנות. בין כל הטוב והאושר, משהו שם בפנים תמיד ירגיש חסר. איבדתי את עצמי איפשהו שם מזמן. כבר לא מרגיש אותו הדבר, כבר לא ניראת אותו הדבר ואם אתאמץ למצוא את עצמי, את מי שאני מכירה אצטרך להוריד איזה כמה שכבות שומן, ולנבור שם ולהעלות טיפה את הביטחון. למצוא את האיזון. איבדת תקווה שתמיד היתה, כבר קשה לך למצוא את הטוב שבעתיד. אבל את משתדלת לא ללכת עם הזרם, נאחזת באיזה ענף תלוש שגם לו כבר אבדו הכוחות, וגם הוא כבר כמעט נמלט משורשיו. ואת רוצה להמשיך להאמין שיש עוד משהו באדמה הזאת שכן רוצה אותך חייה. קשה, אבל תישארי חזקה בשביל אחרים שצריכים אותך. כבר שכחתי איך זה מרגיש להרגיש. בהחלט, אם אין אני לי מי לי. רע.</div>Tue, 18 May 2010 18:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.E.R)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=11792250http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486993&blog=11792250http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=11752521<div align="right" dir="rtl">החזקתי את עצמי כל כך חזק סירסתי כל טיפת רגש שאי פעם היתה לי שרפו לי העיניים כל האהבה התנדפה יחד עם העשן התעקשתי ונלחמתי בדמעות כל נשימה שרפה והכחידה נהיה פה חם הבטתי למעלה וראיתי ענן של תקווה קר נשפתי חזק ופיזרתי אותו לכל עבר כואב אמרתי מנסה להסדיר את הנשימה נאחזת בזיכרונות שהולכים ונהיים רחוקים שינויי אני מנסה צעקתי חיוך מנסה למצוא זכר לעצמי לוקחת נשימה אחרונה הכל בסדר.</div>Fri, 30 Apr 2010 12:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.E.R)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=11752521http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486993&blog=11752521http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=11538506<div align="right" dir="rtl">"love is a love even though it's not supposed to be" </div>Thu, 21 Jan 2010 13:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (H.E.R)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486993&blogcode=11538506http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486993&blog=11538506