http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576"Maybe we can't see heaven because one of us is a j-o-o"heCopyright 2026 Pronto. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=10438730<div align="right" dir="rtl">היום לא יהיה סיפור, למרות שהבלוג הזה כבר מזמן איבד את המקום שלו בתור הפינה שבה אני יכול לקשקש (כמעט) על כל דבר שזז, וגם על רוב הדברים שלא.<br>לא, היום אני רוצה להפנות את תשומת לבכם, המעטים שבאים לקרוא כאן, לתמונה אחת שממש הכעיסה אותי.<br>כשאני אומר הכעיסה, אני לא מתכוון ל"ערערה את שלוות נפשי לשתי דקות וחצי". אני מתכוון לכך שזה הכעיס אותי מבחינה עקרונית ויסודית לחלוטין.<br><br><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/76/65/48/486576/posts/17736222.jpg" style="width: 1440px; height: 900px;" border="0"><br><br>עכשיו, אני חייב לציין, כבר ראיתי הכל.<br>זה לא שאני לא נפגע מזה אישית. להיפך, כאדם "פרוותי" אני בהחלט נפגע מזה אישית.<br>אבל הפעם זה יותר מזה. הפעם הגיע הזמן שמישהו יעצור את כל מפרסמי הדיאטות למיניהם ויגיד להם "עד פה, ומפה אתם כבר עוברים את הגבול".<br>אז יכול להיות שהבנ'דם מפרסם איזה דיאטה חסרת תועלת בשקל וחצי, שגם ככה היא לא תתרום לאף אחד,<br>אבל את זה כבר ראינו.<br>יכול להיות שאותו בנ'דם משתמש במילים פרובוקטיביות כביכול בשביל לפרסם את עצמו,<br>אבל גם את זה כבר ראינו.<br>ברגע שהאדם הזה לוקח אמירה כזאת (להלן,"שמן זה איכס"), ופאקינג מוציא אותה כאילו שהיא לגיטימית לגמרי,<br>זה כבר מזמן עובר את גבול הטעם הטוב.<br>אנשים שמנים היו קיימים בחברה שלנו כמו כולם מאז ומתמיד,<br>אז תסלחו לי על האנלוגיה הנפשעת, אבל זה בדיוק כמו לכתוב "שחור זה איכס" או "דתי זה איכס". ההבדל היחיד הוא שלאנשים שחורים ולאנשים דתיים יש לגיטימציה "חוקית" עלק כדי לפסול כאלו אמירות.<br>ואל שמנים אנשים התייחסו כאל "פגם גופני". אנשים כמוני לא יכולים להיחשב כקבוצה מוגדרת, ובגלל זה אין אף אחד שיכול לעצור פרסומות נפשעות כאלה.<br><br>וכאן אני פונה לאנשים שמפרסמים כאלו סוגים של דברים. יחסינו לאן?<br>אם אתם תמשיכו להתייחס לאדם הקטן כאילו הוא צעצוע, ולא תתחשבו בעובדה שאולי "שמן זה איכס" יכול, עשוי ועלול לפגוע במישהו, המצב שלנו כחברה יתדרדר משמעותית.<br>הדבר הבא שיכתבו על מודעות ב-Ynet זה דברים כמו שהזכרתי למעלה.<br><br>נעזוב דקה את עניין הפרסום, כי יש דבר אחר שאני צריך להתייחס אליו בנוגע לפרסומת הנ"ל,<br>אידיאל היופי.<br>שתי מילים שיוצרות טרור (ואני לא צוחק) במוחות של אנשים יום אחרי יום אחרי יום.<br>אתם מודעים לעובדה שכמעט כל האנשים בגילאי 14-15 עד 20-25 מעבירים את היום עם המחשבה המזעזעת של "איך אני נראה".<br>כל כך הרבה אנשים חושבים רק על יופי ודיאטה וחיטוב ושטויות כאלה כל הזמן.<br>תחשבו על זה, כל דקה שאנשים חושבים על כזה דבר (אני לא אגיד עושים משהו בעניין כי זה נושא אחר), היא פשוטו כמשמעו דקה שהם ביזבזו בחיים.<br>על כל הזמן הזה שהם חשבו "יאו איזה שמנה אני" ו-"האם אנשים חושבים שאני נראה טוב או לא",<br>הם יכלו ללכת לסרטים<br>הם יכלו לצאת עם חברים<br>הם יכלו ללכת למסיבות, להשתכר או אנ'לא יודע מה<br>הם יכלו פשוט ליהנות מהחיים.<br>ליהנות מהחיים.<br>אבל היום זה פשוט פאקינג קשה מדי לכולם.<br><br>אז יש לי רק דבר אחד להגיד לכם.<br>אני אדם שמן,<br>ואני חי עם זה,<br>ואני שמח עם זה,<br>ואני <span style="font-weight: bold;">נהנה מהחיים עם זה, תאמינו או לא.</span><br></div>Tue, 20 Jan 2009 16:01:00 +0200barak.rozenberg@Gmail.com (Pronto)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=10438730http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486576&blog=10438730http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=10271341<div align="right" dir="rtl"><![if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view></w:view><w:trackmoves><w:trackformatting><w:punctuationkerning><w:validateagainstschemas><w:donotpromoteqf><w:compatibility><w:breakwrappedtables><w:snaptogridincell><w:wraptextwithpunct><w:useasianbreakrules><w:dontgrowautofit><w:splitpgbreakandparamark><w:dontvertaligncellwithsp><w:dontbreakconstrainedforcedtables><w:dontvertalignintxbx><w:word11kerningpairs><m:mathpr><m:mathfont m:val="Cambria Math"><m:brkbin m:val="before"><m:brkbinsub m:val="&amp;#45;-"><m:smallfrac m:val="off"><m:dispdef><m:lmargin m:val="0"><m:rmargin m:val="0"><m:defjc m:val="centerGroup"><xml><w:latentstyles deflockedstate="false" defunhidewhenused="true" defsemihidden="true" defqformat="false" defpriority="99" latentstylecount="267"><w:lsdexception locked="false" priority="0" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Normal"><w:lsdexception locked="false" priority="9" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="heading 1"><w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 2"><w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 3"><w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 4"><w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 5"><w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 6"><w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 7"><w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 8"><w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 9"><w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 1"><w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 2"><w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 3"><w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 4"><w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 5"><w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 6"><w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 7"><w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 8"><w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 9"><w:lsdexception locked="false" priority="35" qformat="true" name="caption"><w:lsdexception locked="false" priority="10" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Title"><w:lsdexception locked="false" priority="1" name="Default Paragraph Font"><w:lsdexception locked="false" priority="11" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Subtitle"><w:lsdexception locked="false" priority="22" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Strong"><w:lsdexception locked="false" priority="20" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Emphasis"><w:lsdexception locked="false" priority="59" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Table Grid"><w:lsdexception locked="false" unhidewhenused="false" name="Placeholder Text"><w:lsdexception locked="false" priority="1" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="No Spacing"><w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading"><w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List"><w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid"><w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1"><w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2"><w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1"><w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2"><w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1"><w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2"><w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3"><w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List"><w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading"><w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List"><w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid"><w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 1"><w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 1"><w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 1"><w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 1"><w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 1"><w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 1"><w:lsdexception locked="false" unhidewhenused="false" name="Revision"><w:lsdexception locked="false" priority="34" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="List Paragraph"><w:lsdexception locked="false" priority="29" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Quote"><w:lsdexception locked="false" priority="30" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Intense Quote"><w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 1"><w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 1"><w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 1"><w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 1"><w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 1"><w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 1"><w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 1"><w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 1"><w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 2"><w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 2"><w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 2"><w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 2"><w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 2"><w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 2"><w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 2"><w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 2"><w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 2"><w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 2"><w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 2"><w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 2"><w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 2"><w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 2"><w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 3"><w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 3"><w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 3"><w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 3"><w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 3"><w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 3"><w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 3"><w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 3"><w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 3"><w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 3"><w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 3"><w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 3"><w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 3"><w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 3"><w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 4"><w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 4"><w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 4"><w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 4"><w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 4"><w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 4"><w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 4"><w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 4"><w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 4"><w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 4"><w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 4"><w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 4"><w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 4"><w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 4"><w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 5"><w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 5"><w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 5"><w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 5"><w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 5"><w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 5"><w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 5"><w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 5"><w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 5"><w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 5"><w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 5"><w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 5"><w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 5"><w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 5"><w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 6"><w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 6"><w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 6"><w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 6"><w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 6"><w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 6"><w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 6"><w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 6"><w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 6"><w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 6"><w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 6"><w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 6"><w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 6"><w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 6"><w:lsdexception locked="false" priority="19" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Subtle Emphasis"><w:lsdexception locked="false" priority="21" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Intense Emphasis"><w:lsdexception locked="false" priority="31" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Subtle Reference"><w:lsdexception locked="false" priority="32" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Intense Reference"><w:lsdexception locked="false" priority="33" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Book Title"><![endif]> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="" arial="" ,="" sans-serif="" ;="" lang="HE">היא מכרה אותי.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="" arial="" ,="" sans-serif="" ;="" lang="HE">כן, כן...בדיוק מה שאתם שומעים. היא מכרה אותי, ולא טרחה אפילו להודיע לי. לא שהיה לי הרבה מה לעשות בעניין, כי זה כבר היה קצת מאוחר מדי, אבל זה המצב. היא הודיעה לי על זה בדיוק כשנחתנו בטיסה חזרה מפריז. ההורים שלה ישבו במחלקת עסקים, מאלה שלא אוהבים להתערבב עם נוסעים ישראליים אחרים והציבור המקומי, ואני יכולתי להרשות לעצמי רק כרטיס רגיל. מיכל אף פעם לא אהבה את הרגילות שלי. היא תמיד חיפשה כל מיני דברים אצלי שמרגשים אותה, ולא שכחה להתלונן על זה שהיא פשוט לא מצליחה למצוא "שום פאקינג דבר". אני לא מאשים אותה. אני בחור רגיל. גר בדרום ת"א, מעביר את הזמן בבהייה בגשם של ת"א, וכשאין אני פשוט הולך לאיזה בר ומחזיק מעצמי אלכוהוליסט עם ידע נרחב בנושא. לאף אחד מהחברים שלי זה לא הפריע עד עכשיו, אבל למיכל כן. היא החליטה שהיא רוצה איזה חייל, או מישהו עם השכלה, ולא איזה אומן שצריך לגרד שלושים שקל כדי לשלם חשבון טלפון. אני מצידי אף פעם לא התלוננתי, כי נראה כאילו מיכל היא היחידה שאי פעם רצתה או תרצה מישהו כמוני, ובטח מי שקנה אותי זה איזה סוטה אחד עם עבר שהס מלהזכיר אותו. היא הורידה אותי מהמטוס בעדינות, ועם אותו מבט שהיה לה כשנפגשנו בפעם הראשונה, עד שלרגע אחד הייתי בטוח שהכל היה בדיחה וזה לא באמת נכון.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="" arial="" ,="" sans-serif="" ;="" lang="HE">ואז הגיעה המכה.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="" arial="" ,="" sans-serif="" ;="" lang="HE">"פרסמתי מודעה באינטרנט, ומישהו החליט שמתאים לו לקנות אותך. אני כל כך מצטערת." בפנים שלה ראיתי הכל חוץ מצער. ראיתי שמחה, חופש..כל מה שלא היה לי באותו זמן, ובאותו רגע המוח שלי נכנס לפוקוס אדיר על מטרה אחת: נקמה במי שהחליט להפריד אותי ואת מיכל. ביומיים הבאים עשיתי כל מה שיכולתי בשביל לשנות את דעתה, ולגרום לה לרצות אותי בחזרה, אבל שום דבר לא עזר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="" arial="" ,="" sans-serif="" ;="" lang="HE">ואז זה קרה. אפילו בלי ששמתי לב. עוד לא התעוררתי וכבר שמעתי את מיכל מדריכה את האדם שבא לקנות אותי לתוך הבית, מציעה לו קפה ועוד כל מיני דברים, ואני החלטתי שאני עושה מה שאני יכול כדי לא לעזוב. התחרטתי מיד כשהבנתי מי החליט לקנות אותי. היא הייתה ממש יפה, הרבה יותר ממיכל. ג'ינג'ית כזאת עם עיניים שכאילו אמרו "אצלי יהיה לך הרבה יותר טוב". עשיתי מבט אחרון של עצב כדי לא לבאס את מיכל ויצאתי מהבית, גורר את המזוודה שלי מאחוריי. היא חייכה מאחורה, וההורים שלה ליוו אותה בחזרה פנימה, כאילו שגם ככה הם הרגישו שהבת שלהם יותר מדי מקולקלת, גם אם אני לא איתה. במובן מסוים, אני לא מאשים אותה. מי לא היה רוצה לעמוד בדרישות של ההורים שלו?<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="" arial="" ,="" sans-serif="" ;="" lang="HE">שנינו, אני והג'ינג'ית, נכנסנו למכונית טויוטה פריוס, קצת ישנה כזאת, עם סימני חבטות. כשהתיישבנו בפנים היא הציגה את עצמה. אמרה שקוראים לה נטלי, ושהיא לוקחת אותי למקום טוב יותר. הצעתי שאני אנהג, והסעתי אותה לאיזו מסעדת דגים טובה שאני מכיר, באיזור קיסריה. כי בפגישה ראשונה שווה להשקיע.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="" arial="" ,="" sans-serif="" ;="" lang="HE">שנתיים אחר-כך, אני קם בשש בבוקר ויוצא מהחדר שלנו, כשנטלי עוד נשארה לישון. אני מרים את העיתון ומתחיל לקרוא על ירידות בבורסה ועל שחיתויות בממשלה וכל מיני כאלה. נטלי יוצאת, ומחליטה שהכלב שלנו עושה יותר מדי בעיות וצריך למסור אותו לאימוץ, כי אף אחד מאיתנו לא יכול לטפל בו יותר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="" arial="" ,="" sans-serif="" ;="" lang="HE">ואני רק עושה סימן כזה עם הראש, ומסנן בן השיניים "הכלב נשאר."<o:p></o:p></span></p> </w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:lsdexception></w:latentstyles></xml></m:defjc></m:rmargin></m:lmargin></m:dispdef></m:smallfrac></m:brkbinsub></m:brkbin></m:mathfont></m:mathpr></w:word11kerningpairs></w:dontvertalignintxbx></w:dontbreakconstrainedforcedtables></w:dontvertaligncellwithsp></w:splitpgbreakandparamark></w:dontgrowautofit></w:useasianbreakrules></w:wraptextwithpunct></w:snaptogridincell></w:breakwrappedtables></w:compatibility></w:donotpromoteqf></w:validateagainstschemas></w:punctuationkerning></w:trackformatting></w:trackmoves></w:worddocument></xml></div>Tue, 09 Dec 2008 16:47:00 +0200barak.rozenberg@Gmail.com (Pronto)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=10271341http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486576&blog=10271341http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=10004173<div align="right" dir="rtl"><P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>זאת לא הדרך. זאת לא, ואני ממשיך להגיד את זה לעצמי. אבל הדברים שאני עושה והדברים שאני חושב אף פעם לא היו בקו ישר אחד. את היית כזאת שתמיד ידעה מה היא רוצה, ותמיד ידעה מה צריך לעשות כדי להשיג את זה. אני הייתי יציב, את היית אימפולסיבית. עושה כל דבר בדיוק ברגע שאת רוצה לעשות אותו. במונחים מקצועיים יותר קוראים לזה "בעיות בדחיית סיפוקים". אז נסעת. נסעת רחוק אפילו. לטיבט. למקום שבו אף אחד לא יכול למצוא אותך, ואף אחד גם לא טרח לחפש. אחרי כמה חודשים מצאתי אותך, באיזה מועדון, ממלצרת. אחרי שירין גרר אותי לראות את אחד מהופעות האינדי האלה שהוא כל כך אוהב. קפאתי ברגע שהמבטים שלנו הצטלבו, אבל את הסתכלת עליי כאילו ראית חייזר. כאילו זה לא אני. מיד אחרי השניה הראשונה הבנתי שאין לך מושג מי אני, ושבשבילך אני עוד איזה קליינט מסריח מאלכוהול. מיד התנגדתי לרעיון בראש. אני לא שותה.</FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>&nbsp;החברים הכי טובים שלי לא יכלו לעזור לי להבין מה קרה ואיך ולמה ומתי, ובסוף כל מה שנשאר לי ממך היה מכתב קטן, כתוב על הצד האחורי של תמונה, וציור שעשית לי כשלימדתי אותך קצת. שיחה קצרה עם אחותך, והיא מספרת לי שהפכת לאדם אחר לגמרי. שמחקת את כל הזיכרונות מהעבר, ואת כל האנשים מהעבר, כי לא רצית לפגוע בעצמך שוב. כי לא יכולת לפגוע בעצמך. שיחה אחת קצרה, ואני לא יותר מרוח בשבילך. צל של משהו שהיה והלך, משהו לא מזוהה.</FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>בפרוספקט של ה"מכון להיטהרות" שהיה ממוקם על איזה הר נידח בטיבט, היה רשום שכל אחד יכול לשנות את החיים של עצמו, עם קצת מאמץ וקצת רצון, אז אני אורז מזוודה וחצי, את כל הדברים שממילא רציתי להיפטר מהם אני אורז בשקית וזורק מהחלון, ישר לתוך הפח, ומצלצל למונית לנתב"ג. שדה התעופה ריק בשעה כזאת, אבל אותי זה לא מעניין, ואני מחליק דרך כל הבדיקות ישר לתוך הטיסה, ומקווה שתוך כמה חודשים, גם אני אהיה אדם שונה. אני נזכר ברגע האחרון שראיתי אותך, כשבכית שלא מגיע לך שאני אגיד לך את מה שאמרתי. ההרגשה הזאת של אכזבה, חרטה ושאר כל מיני רגשות מעורבים פגעה בי ברגע שהמטוס המריא, כמו עשרה קילו של אבנים. אני אוהב אותך. המחשבה הזאת צפה לי בראש ופגעה חזק בפינות. יותר ויותר חזק כל פעם. זאת לא הדרך. זאת לא, ואני ממשיך להגיד את זה לעצמי. אחרי טיפוס של אלף-ומשהו מדרגות אחד הנזירים מחייך בחיוך חסר שיניים איך שאני נכנס, ומכוונים אותי לחדר לבן, מרובע בלי כלום בתוכו. אני מתיישב. אני אוהב אותך, המחשבה עולה לי שוב. אני אוהב אותך. </FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אחרי שעה של מחשבה כבר עומד לי בגרון ואני צועק את זה. ואת שם, מולי, מדברת. אני תמיד אהיה אתך. המחשבה הזאת עולה חזק יותר, ופתאום אני שומע אותך אומרת את זה. אני תמיד אהיה אתך. ופתאום כל הזיכרונות מתחילים להציף אותי. את רצית להיות אדם חדש, אני רציתי להיות בלעדייך. אנחנו שם, בחדר הקטן והלבן, מדברים, והשיחה הזאת היא השיחה האחרונה שתהיה לנו, ואני אתעורר אחרי זה בבוקר, כאילו כל מה שהיה קודם היה פשוט חלום. כמו לילה ששתיתי בו יותר מדי. זה לא עובד. נו בטח, אני לא שותה. אחרי חודשיים וקצת שיחררו אותי בטענה שאני נקי, ושהדרך שלי מתגלה לפניי לאט לאט. </FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>מור באה לאסוף אותי מנתב"ג איך שאני נוחת, עם חיוך לבן וגדול, כמו תמיד, ויש לי בפנים הרגשה ענקית של החמצה, ומה שמוזר זה שאין לי שמץ של מושג למה. באוטובוס לתל-אביב ראיתי אותך, בחורה עם חיוך לא מהעולם הזה. נראית כאילו את ממלצרת באיזו מסעדה או משהו. אנחנו מדברים, ומחליפים מספרי טלפון. את לא מכאן, את אומרת, מהצפון או משהו. את מוצאת חן בעיניי, וגם אני בעינייך, ואת מפתיעה אותי בדירה אחרי חודש בט"ו באב. ביום ההולדת שלי. אחרי לילה ארוך של מרתון סרטים בטלוויזיה, אני מארגן לך מיטה בחדר אורחים, ואז יוצא לסלון לקחת בירה, בדיוק כשאת קוראת לי. כאילו ראית רוח. אני נכנס לחדר, ואת עם התמונה ביד, הופכת כדי לוודא שזה אמיתי ולא מאמינה. את ואני קוראים את מה שכתוב בצד האחורי שלה. אני תמיד אהיה אתך. </FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>את מחזיקה את התמונה, ומתחילה לבכות.</FONT></SPAN></P></div>Wed, 08 Oct 2008 23:11:00 +0200barak.rozenberg@Gmail.com (Pronto)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=10004173http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486576&blog=10004173http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=9853331<div align="right" dir="rtl"><P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>כשהיא נפרדה ממני, הלכתי לאלברטו.<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>הבר שלו נראה מוזנח מהרגיל, ולא הרבה קליינטים הגיעו, חוץ ממני. וזה גם כי הייתי חבר ממש טוב שלו. ישבנו על הבר וסיפרתי לו את הבעיות שלי. סיפרתי לו שענת נפטרה ממני, עד כמה אכזרי שזה נשמע, דרך איזו תוכנת מסרים במחשב. אמרה שנמאס לה, שהיא לא עומדת בלחץ, ושיותר עדיף לה<SPAN style="mso-spacerun: yes">&nbsp; </SPAN>שנישאר ידידים. סיפרתי לו גם שאני, בגלל שגם ככה המצב שלי היה על הקרשים, איבדתי את העשתונות לחלוטין, עמדתי עם חתיכת זכוכית על היד עד שהיא התחילה לבכות ולבקש שאני לא אעשה שום דבר שיפגע בי. אלברטו הקפיץ שני בקבוקי וודקה ישנים מהמדף העליון והתחיל לשחק אתם תוך כדי כשסיפרתי לו את הבעיות שלי. "אל תפחד מאף אישה," הוא אמר, במבטא איטלקי כבד, שתאם את השפם הלבן העבה שלו, "זה לא בריא." הוא הוסיף אחרי שהורדתי את בקבוק הבירה המי-יודע-כמה שלי. המוח שלי התעסק באותו רגע בסוגיה עד כמה אני יכול לשתות לפני שאני אשתכר לחלוטין, אבל החזרתי אותו באותה מהירות לנושא הקודם. "אני לא יודע מה לעשות" התחלתי לבכות, ואלברטו, עם הגישה הקיצונית-משהו שלו לנושאים כאלה, התחיל להטיח בי את מספר הנשים שהוא שבר להן את הלב, ואת מספר הנשים ששברו לו, ונזכר לציין שהשני היה גדול כמעט פי שלוש מהראשון, עם בקבוק הליקר השביעי שהוא סידר על המדף לאותו ערב. הוא אף פעם לא סגר את המקום, ותמיד האור היחיד שהיה בבר הקטן שלו, שהיה פרוז'קטור קטן ועלוב בשלושים שקל והיה תלוי מתקרת העץ הישנה של הבר, היה דלוק, כאילו מנסה להשוויץ עד כמה, למרות שהוא קטן, הוא יכול להאיר את המקום הזה כמו תאורה מכובדת. והאמת, הוא עשה עבודה לא רעה בכלל. </FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>"תקשיב לאלברטו, ותקשיב לו טוב," הוא התחיל את אחד מהמשפטים האלה, שהוא תמיד מתחיל ולא יודע איך לסיים, "אתה צריך לדעת שלא כל דבר כזה חייב להיגמר בזה שמצב-רוח שלך על הקרשים, אתה חייב לדעת שאישה זה כמו חומת לבנים. אם תנסה להיכנס מצד אחד בכל הכח, בסופו של דבר תהיה חייב לצאת מצד שני של חומה, מבין?" הוא שאל, והחזיק לי את העורף כאילו הייתי בקבוק של ליקר שהוא מנסה להוציא ממנו את הטיפות האחרונות. הנהנתי בהסכמה וחזרתי לבירה שלי, אולי כי חשבתי שזה יוציא את הבעיות מהראש. </FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אלברטו מכיר אותי מאז שהייתי ילד. הוא היה חבר מאוד קרוב של אבא שלי, והמורה הרוחני שלי בהרבה מאוד נושאים. הוא הראשון שלימד אותי להתכונן לתחרות יריקה לרוחק, או הראשון שלימד אותי להחליק מטבע לתוך מכונת משקאות ולגרום לו לצאת עם המשקה ביחד. בין השאר, הוא גם זה שלימד אותי איך להתחיל עם בנות. </FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>"תשמע לאלברטו" הוא תמיד היה אומר לי לפני כל דבר.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>כשהיא נפרדה ממני, לא ידעתי מה לעשות. הייתי בקריזה נוראית עליה, ועל עצמי, ועל העולם, ורציתי, באמת שרציתי לברוח. זהו, לעשות את זה. להתאבד ולברוח. אבל היה שם בן אדם אחד ששמר שאני לא אעשה את זה. בן אדם אחד, והמשקאות שהוא הקפיץ כל ערב, כל לילה, לחבורה של אנשים ריקים, שלא מבינים מהחיים שלהם. המקום של אלברטו היה תמיד הבר היחיד שיכולתי לבוא אליו, ולקבל עצה אמיתית מחבר. גם אם החבר הזה מבוגר ממני בשלושים שנה, עם שיער לבן ושפם עבה, ויש לו מבטא איטלקי כבד ומיומנות במזיגת משקאות.</FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>&nbsp;גם אם זאת הבירה החמישים שלך, אלברטו יוריד לך בקבוק, עם חיוך מפה ועד להודעה חדשה.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אחרי שהיא נפרדה ממני, ממש כמה ימים אחרי, שמעתי שהמקום של אלברטו נשרף עד היסוד, ולא מצאו מאז את הגופה שלו. הוא לא ברח, אני יודע את זה, כי המקום היחיד שהרגיש לו נוח היה הבר. להלוויה שלו הגיעו המון אנשים, חלקם אנשים שראיתי כי אלברטו הפגיש לי אותם כשהייתי קטן, ואת חלקם לא הכרתי. והייתה שם ענת. </FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>ענת הייתה הנכדה היחידה שלו, והיא תמיד אמרה שהמשפחה שלה היא משפחה של מלאכים ובני אדם ביחד. היא אמרה שסבא שלה היה מלאך, שבעצם בא לכאן כדי לגרום לאנשים להרגיש טוב עם עצמם. אף אחד לא האמין לה חוץ ממני.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אחרי שהיא נפרדה ממני, חזרתי הביתה, אספתי את כל הדברים שלי מהילדות בקופסה קטנה בדירה, והתפללתי. התפללתי שיהיה בסדר, שהעולם הזה לא מגעיל כמו שחושבים לפעמים, ושאני טועה. והתפללתי שאלברטו נמצא גם שם, למעלה, מוריד עוד שני בקבוקים ומחייך עם השפם האיטלקי שלו, כאילו בדיוק הביאו לו תאורה נורמלית, שתחליף את הפרוז'קטור הישן בבר. </FONT></SPAN></P></div>Wed, 03 Sep 2008 23:19:00 +0200barak.rozenberg@Gmail.com (Pronto)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=9853331http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486576&blog=9853331http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=9830869<div align="right" dir="rtl"><P><FONT size=1>את זה קצת פחות אהבתי, אבל תהנו בכל מקרה...</FONT></P> <P><FONT size=1></FONT>&nbsp;</P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><SPAN dir=rtl></SPAN><FONT size=3>"אל תלכי," <SPAN style="mso-spacerun: yes">&nbsp;</SPAN>הוא אמר, "אל תעשי לי את זה..בבקשה".<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אבל האישה עם השיער הג'ינג'י כבר עלתה על הרכבת שהובילה אל המקום ההוא. המקום שאמור לגרום לה להרגיש טוב יותר עם עצמה. סיבוב אחרון של הראש לכיוון קצה התחנה, והיא כבר לא הייתה שם. היא הביטה קדימה, אל המקום שבו תרגיש טוב יותר. הוא התחיל לבכות. וזה היה בסדר, וזה היה מקובל, וזה היה טבעי שאחרי דבר כזה מישהו יתחיל לבכות בצורה כזאת, אבל זה עדיין נראה לו מוזר, או לא טבעי, או לא בסדר. האיש התיישב על איזו בליטה ברצפה, והתחיל לנגב החוצה את המחשבות הרעות שהיו. הוא לא שם לב שכמה זיכרונות טובים עפו ביחד איתם, אבל זה גם לא היה חשוב. הוא רצה לשכוח את הג'ינג'ית, אבל המחשבה היחידה עליה נדבקה למוח שלו כאילו עם מסקינגטייפ.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>כולם כבר עלו על רכבת, כי כולם החליטו מה הם רוצים להרגיש. רק הבחור עם הזכרונות נשאר יושב על הרצפה של התחנה. הוא, והאיש שהפעיל את הרכבות. "אה," הוא זרק לבחור כאילו בניסיון לעודד, או רק בשביל שישים לב אליו, אבל הבחור נשאר על הרצפה, מנסה לשאוב החוצה את הזכרון האחרון של הג'ינג'ית, שלא תחזור אליו. "החיים קשים כשאתה לא יודע מה אתה רוצה." האיש אמר, והוריד ידית אחת חלודה שהייתה אמורה להפעיל את הרכבת לכיוון המקום שבו אתה יכול להרגיש שלם עם עצמך. הרכבת קרטעה קצת, והתחילה לנסוע. "איך אתה יודע מה אתה מרגיש?" הבחור שאל, ואחרונת הדמעות יצאה מתוך העין השמאלית שלו. "אני לא יודע," ענה האיש, שכיסה את עצמו עכשיו במעיל עור ישן, "בגלל זה אני מפעיל את התחנה, כי מעולם לא עליתי על אף רכבת."<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>כשהבחור שתק, האיש במעיל הוסיף, "הבחורה הזאת, הג'ינג'ית הזאת שרדפת אחריה, היא כבר הלכה למקום שבו תרגיש טוב עם עצמה, וזה לא משנה לגמרי מה היא עשתה קודם. אז היא הלכה, ואתה בינתיים יושב פה, מנגב החוצה את כל הזכרונות שרק גורמים לך להרגיש רע עם עצמך. הרכבת האחרונה יוצאת עוד מעט, למקום שכולו טוב."<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>כשהוא סיים להגיד את זה, שני אנשים עברו לידם, ורצו לרכבת שכבר התחילה לשקשק לקראת יציאה. הבחור התחיל לפחד שהוא יעלה על הרכב למקום הלא נכון, והחליט שהוא לא רוצה מקום שכולו טוב, כי אין מקום שכולו טוב בלי אותה בחורה, שעזבה אותו למקום שבו תרגיש טוב עם עצמה. ואז המחשבה האחרונה, כמו נורה שנדלקה לו בראש, קפצה במהירות לתוך העיניים שלו. הוא הבין שהוא בחיים לא יידע מה להרגיש, ואין מה לעשות. היא הלכה, והיא הלכה ביחד עם כל הרגשות שלו. האיש, שהזקן שלו כבר התחיל להאפיר, הוריד את המעיל שלו, ושם את כרטיס העובד של הרכבת ליד הידיות. הוא התקדם לכיוון הרכבת, ולפני שעלה זרק לבחור, "הידית מצד שמאל מפעילה את הרכבת הזאת. הפעם הבאה שהרכבות יגיעו היא בעוד חמישים שנה, תהיה מוכן, העשר שנים הראשונות הכי קשות." ועלה על הרכבת.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>היא הלכה, אתה חייב להבין את זה. הלכה, והיא בטח תרגיש יותר טוב עם עצמה עכשיו. אין מה לעשות. אז אתה בחור טמבל, שנשאר בלי מה להרגיש, בלי רכבת לעלות עליה, מחכה ליום שכל שאר הרכבות יחזרו, ותמצא עוד מישהו בלי מה להרגיש שיחליף אותך. הבחור גירד לעצמו את המחשבה האחרונה הזאת מהראש, והוציא כלי עבה ממתכת שהיה בתוך המעיל של האיש, שכבר מזמן הפליג למקום שכולו טוב.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>השמיים היו אפורים, וההרגשה הייתה עוד יותר אפורה בפנים, ומקום שכולו טוב נראה קורץ לבחור מתמיד, גם אם הדרך היחידה להגיע לשם, היא עם הכלי העבה ממתכת.</FONT></SPAN></P></div>Sat, 30 Aug 2008 10:40:00 +0200barak.rozenberg@Gmail.com (Pronto)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=9830869http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486576&blog=9830869http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=9464998<div align="right" dir="rtl"><P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אח שלי הגדול ירה בעצמו.<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>סתם ככה, בלי שום התראה מוקדמת. וזה לא כאילו שהוא פלט כדור, כי זה היה מאוד מחושב לפי מה שהוציאו מהנתיחה שלאחר המוות. כדור אחד ברקה, ובום, אני ילד יחיד.&nbsp;שיר ואני&nbsp;היינו בבית באותו זמן, ראינו איזה סרט מלוקק באחד הערוצים האלה שמשלמים עליהם תמיד יותר מדי, ומה שמשדרים שם אף פעם לא תואם את הציפיות של זה ששילם. כשחבר של אח שלי מהגרעין התקשר והודיע שהוא מילא לעצמו את הראש בעופרת, שיר התחילה לבכות, ואני לא הצלחתי. לא בגלל שאני חסר רגישות, זה פשוט היה צפוי מדי. הכרתי את אח שלי, וידעתי שהוא היה בן אדם כזה שנשבר מכל דבר קטן, ואפילו בלי להתאמץ. הוא היה גדול ממני בשנתיים וחצי, ותמיד הסתכלתי עליו כאילו הוא אבא שלי. תמיד כשהוא התחיל ריב עם ההורים שלי, הוא היה ננעל בחדר, ואני, אולי מרוב כעס ואולי מרוב הזדהות, גם ננעלתי בחדר שלי, ובסוף שנינו היינו ישנים לבד. היה לו הרבה מאוד כישרון, אבל לא הייתה לו מוטיבציה, שזה חמישים אחוז מהצלחה, לפי מה ששמעתי. נסענו להלוויה למחרת בבוקר, אני ושיר, ועברנו בתל-אביב לאסוף את אמא שלי. אח שלי תמיד היה זה שנותן לאנשים לדרוך עליו, כי אף פעם לא היה לו מי-יודע-מה אכפת. הרב שעמד מעל הקבר מלמל את "אל מלא רחמים" והלך, כאילו הוא עושה למישהו טובה. דוד שלי עלה לאיזו במה שעמדה שם וקרא איזה הספד מצוץ מהאצבע על מה אח שלי עשה בחיים, שהוא היה אדם שייזכר לעד, ושטויות כאלה. זה לא שלא אהבתי את אח שלי, אבל זה פשוט לא היה נכון. לאח שלי היה הכל, הוא פשוט לא ידע מה לעשות עם זה. הוא לא ידע איך ממשיכים הלאה. כשהחברה הראשונה שלו זרקה אותו, הוא לא יצא מהחדר שבוע, אפילו כשדחפתי לו מכתב אהבה שמישהי שלחה לו מתחת לדלת. הוא היה פלגמט כזה, אח שלי. חוץ מהמקרים שמישהו ממש העלה לו את הסעיף, ואז הוא היה מראה לו. פעם הוא שבר לרון שוורצמן מט' 3 את שתי השיניים הקדמיות כי הוא התחיל לדבר על ההורים שלי. סבא שלי עלה והתחיל לספר את כל מה שאח שלי היה עושה כשהוא היה קטן, בערך בן שלוש אם לא פחות, ואחרי זה מה קרה כשאני נולדתי, ואחרי זה מה קרה כשהוא התחיל ללכת לבית-ספר, ואחר כך תיכון, ואחר-כך צבא, עד למה שקרה אתמול, והוא התחיל לבכות כמו ילד קטן, למרות שידעתי שהוא לא באמת מתכוון לזה. אח שלי אף פעם לא גרם לאף אחד לבכות, אבל הוא כן גרם להרבה אנשים לרחם עליו. אני ואח שלי היינו נוסעים ליד הבית באופניים, עוברים את בליך ומתחילים למצוא קירות לרסס עליהם גרפיטי. אח שלי לימד אותי הרבה מאוד בחיים, אפילו יותר ממה שהוא לימד את עצמו. הוא תמיד ראה את אלה שמסביבו כראשונים, גם כשזה בא על חשבונו, או לפניו, או בזכותו.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>בסוף עליתי אני. עליתי לבמה, מול כל האנשים, אחרי שכל החברים של אח שלי מהצבא עלו ודיברו על המסירות שלו לצבא, ואחד זרק איזו בדיחה עמומה, אני עליתי. עליתי ושתקתי. לא בגלל שהייתי ביישן, פשוט לא היה לי מה להגיד. אח שלי היה אח שלי. הוא לא היה חייל, ולא היה פלגמט, ולא היה רכוש צה"ל, ולא היה משחית רכוש ציבורי. הוא היה אח שלי. זה כל מה שאמרתי, וירדתי מהבמה. ראיתי את שיר מחבקת את אמא שלי ובוכה. שיר ואח שלי היו ביחד שנה, ונפרדו לפני שנתיים, כשאח שלי היה בתיכון, ובשביל להוציא אותו אחרי שהוא הסתגר בחדר שבוע, כתבתי לו מכתב אהבה מאולתר בשם של איזו מישהי שהוא מכיר בכתב מקושקש, רק בשביל להוציא אותו. </FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>שבוע אחרי ששיר ואני נפגשנו, אח שלי ירה בעצמו. סתם ככה, ירה בעצמו, ולפעמים עוד יש לי הרגשה שזה גם קצת בגללי.</FONT></SPAN></P></div>Sat, 28 Jun 2008 19:00:00 +0200barak.rozenberg@Gmail.com (Pronto)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=9464998http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486576&blog=9464998http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=9397818<div align="right" dir="rtl"><P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri"><FONT size=1>לשחף, שאם היא לא הייתה תפוסה הייתי נותן לה גם כינוי ;) <HR id=null> </FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri"><FONT size=3>בהתחלה זה הגיע ביחידים, רק לאנשים שבאמת היו צריכים את זה, ואחר-כך זה התחיל להגיע בחבילות. הרבה מאוד חברות התחילו לפרסם שהן תומכות בזה כדי להשיג את תמיכת הציבור. המוצר הקטן והפשוט הזה שנקרא "דעה אישית" הגיע בחבילה קטנה שחורה, מאורגנת יפה, וצריך לחבר את זה למקום הזה במוח שאחראי על המחשבות. איך שאתה מחבר את הדעה האישית בראש, מופיעה לך מדבקה כזאת, סגולה יפה על העורף, שמצהירה בחגיגיות "לי יש דעה אישית". האחריות של המוצר הזה, שבהתחלה נמכר בהרבה מאוד כסף ואחר כך יותר בזול, הייתה לכל החיים, אבל ברגע שמסירים את המדבקה מהעורף, האחריות פגה ביחד איתה. מדי פעם משהו נדפק שם, במקום של המוח שאחראי על המחשבות, ועכשיו גם על הדעות, אבל החברה שהמציאה את זה (שאגב, גם מייצרת רגשות חיוביים) החליטה שהיא מסכימה לתקן כל בעיה שתצוץ. כי גם אם התיקון ייכשל, לאף אחד לא תהיה דעה נגד החברה, כי לא תהיה דעה אישית.<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri"><FONT size=3>הרבה אנשים התחילו להסתובב עם דעה אישית, וזה התחיל לאט-לאט לשנות את פני החברה. פרצו מהפיכות, מלחמות, סערות תקשורתיות ומה לא. הם חשבו שיש להם כח ביד, האנשים עם הדעה האישית, כי הם גילו, ביחד עם הפטנט הזה, את הדבר שנקרא "חופש הביטוי" ו-"חופש הדעה" ועוד הרבה דברים דומים. אבל אלה באו בנפרד, בלי חבילה, וייצרו את זה במדינה שאף אחד בכלל לא שמע עליה. לכן הרבה מדינות החליטו ש"חופש ביטוי" זה לא טוב , ומתוך כך החליטו להשתמש באלימות כדי לבטל אותו. היו מדינות שהיו מוצפות באנשים עם דעה אישית, והיו מדינות קטנות, עצמאיות, שלא היו בהם הרבה כאלה.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri"><FONT size=3>רונן גר בעיר קטנה, ענייה, שבה לא היה אף אחד עם דעה אישית, כי לאף אחד לא היה כסף לקנות אחת. רונן ואחותו חסכו כסף במשך כל החיים שלהם כדי לקנות דעה אישית, ולראות באמת מה כל הרעש מסביב לזה במקומות אחרים. כשרונן הלך לחנות היבואן וקנה את הדעה האישית שלו, שעכשיו בדיוק הייתה במבצע, ההתרגשות הייתה מלווה בהרגשה שלא ייצא מכל העסק הזה משהו טוב. הוא הלך הביתה וחיבר את הדעה האישית למוח, והמדבקה הסגולה הופיעה בדיוק שבריר שניה אחרי שהמוח קיבל את הדעה של רונן בזרועות פתוחות.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri"><FONT size=3>רונן הבין שדעה אישית לא תעזור בשום דבר אם לא יעשו איתה שום דבר, ולכן התחיל לאסוף אנשים ברחוב שלו, ואחר-כך בשכונה שלו, ובסוף בכל העיר, שיבואו אחריו ויפעלו לפי הדעה האישית שלו, כי לאף אחד אחר לא הייתה דעה. הכוח הגיע והפרסום הגיע מהר אחריו. רונן נהיה מנהיג. המנהיג החופשי של האנשים הלא-חופשיים.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri"><FONT size=3>כמו רוב האנשים, ההצלחה שינתה את רונן. הוא נהיה יותר מופנם, יותר עסוק, יותר בליין ובקיצור, יותר מעוד הרבה דברים. ביחד עם הדברים האלה, ההרגשה שמשהו לא טוב ייצא מזה עדיין הציקה לרונן, ופימפמה לו חזק חזק במוח, ממש ליד איפה שהדעה האישית התיישבה לו. הוא נהיה יותר אנוכי, וההרגשה שהוא לא ממצה את עצמו הגיעה ביחד עם האנוכיות. הוא התחיל להסית נגד אנשים אחרים עם כוח. בהתחלה זה היה העירייה, ואחרי זה הממשלה, שלרובה בכלל אין דעה אישית. האנשים הקטנים והצייתנים הלכו אחרי רונן באש ובמים, ורונן הגיע למה שהוא תמיד רצה להיות. הוא היה האדם עם הכי הרבה כוח במדינה שלו.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri"><FONT size=3>ואז, יום אחד התגלה לציבור שהעניין של הדעה האישית היה שקר, וזה רק היה משהו שמגביר את הרגשות במוח. המניות של החברה צנחו, ואפילו המכירות של הרגשות החיוביים הגיעו לקיצן. החברה נפלה, ולא הייתה יותר דעה אישית, או מה שנראה כמו דעה אישית, למכור לציבור. לאט-לאט כולם התחילו לעזוב את עניין הדעה, אבל לרונן עוד נשארה המדבקה על העורף, ולו עוד הייתה דעה אישית, עד שיום אחד, בכנס שבו הרצה, מישהו עלה לבמה, עמד מאחוריו, ובתנועה מהירה שלף לו את המדבקה מהעורף.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri"><FONT size=3>לא היה לרונן עוד מקום לקנות בו דעה אישית, אבל מישהו אחר, אי שם בעולם, כבר הספיק להמציא פטנט חדש שנקרא "יציבות נפשית". האדם הזה יעשה מליונים, כמובן, אבל רונן ישאר בבית, ויחכה כמו כל שאר האנשים הלא-חופשיים, למנהיג הבא עם דעה אישית.</FONT></SPAN></P></div>Wed, 18 Jun 2008 21:23:00 +0200barak.rozenberg@Gmail.com (Pronto)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=9397818http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486576&blog=9397818http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=9392240<div align="right" dir="rtl"><P><FONT size=1>ברמת העיקרון קראתי לסיפור הזה "ג'וב כמו שלי", אבל זה נראה לי יותר מתאים.</FONT></P> <P>תהנו.</P> <P> <HR id=null> </P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אקדח טעון. ניצרה משוחררת. בינג-באנג-בום, והולכים הביתה. <?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אלה מחשבות נורמליות של אחד עם ג'וב כמו שלי, שבו דבר קטן וחסר משמעות כמו לבצע איזה עסקה בשביל איזה לקוח טחון מהתחת, ואחרי זה לעוף לקיבינימט, כאילו אף פעם לא היית שם, זה משהו שאפילו לא בא על חשבון ארוחת ערב. אולי במקרה הגרוע, שזה מישהו מוקף באנשים, אז לוקח קצת זמן להינעל, אבל חוץ מזה, החיים יפים. מורי ואני בדיוק ישבנו באיזה פאב שהסריח כמו גרביים יד שלישית, כשקיבלתי הזמנה לסדר איזה "משהו" שלקוח ותיק שלי ביקש ממני לסדר. "אז תחליק פעם אחת, לא קרה כלום," מלמל מורי, אבל דיל זה דיל, ואני לא מתכוון לבלות את הלילה עם הבחור שעוד שניה מקיא פה על הברמנית, כשיש לי עבודה. במילא אולי אני אחזור אחר-כך. המטרה היום הייתה אמורה להיות קלה. איזו מישהי שהבחור יצא איתה פעם, וכשהם נפרדו היא התחילה להפיץ עליו שמועות, ודי נשבר לו מזה. אני על איזה גג של בניין ממול, מכין את כל הציוד, למקרה שתהיה איזושהי תזוזה. עשר דקות, אין כלום. <o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אני מחכה. תמיד הייתי טוב בלחכות. כשההורים שלי הבטיחו שיבואו לקחת אותי ואת האח הקטן שלי מהבית-הארחה המעופש שהיינו בו, חיכיתי. כשהחברה הראשונה שלי ביקשה שנחכה עם ה"קטע הרציני", ואחרי זה הלכה ועשתה את זה עם החבר הכי טוב שלי, חיכיתי. כשהג'וב הראשון שלי עבר ברגע האחרון לבחור עם טיפה יותר ניסיון ממני, חיכיתי. <o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>פתאום, בדיוק שניה וחצי לפני שהתחלתי להתקפל ולחפש אותה במקום אחר, הדלת נפתחה והיא יצאה החוצה. יותר יפה ממה שהקליינט תיאר אותה. שיער חום, מדורג כזה, ועיניים כחולות מחשמלות. בשניה שראיתי אותה הבנתי למה מישהו ירצה לחסל אותה. אף אחד לא היה רוצה שבחורה כזאת תתחיל להגיד עליו כל מיני דברים. בחורה יפה, אבל העבודה שלי עדיין עמדה, כל זמן שהבחורה הייתה על שתי רגליים. היא הסתכלה למעלה, כאילו חשדה במשהו. לא היה הרבה מקום לטעויות. מקום ריק מאנשים בשעת לילה מאוחרת. זה היה אמור להיגמר תוך חצי דקה-גג, ובכל זאת משהו עצר בעדי מללחוץ על ההדק. עד היום קשה לי להבין מה זה היה, אבל החלטתי שאני לא נותן לזה לקחת לי את המשכורת. כשזה נוגע לכסף, אני בנאדם ישר, עושה את העבודה בזמן, וכמה שצריך. עכשיו זה לא הזמן להשתפן ולברוח כמו ילד בכיתה ד'.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>פתאום שמעתי משהו שהקפיא לי את הדם בעורקים. <o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>"אתה רוצה כוס יין?" היא צעקה אליי.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אלוהים אדירים. היא עלתה עליי. אני לא יכול לתת שזה יקרה. אני חייב להוציא את זה לפועל, ועכשיו. אבל משהו עדיין מנע ממני לירות את הירייה הקטנה הזאת, וללכת הביתה. משהו אמר לי לקום ולרדת לאיזה כוס יין איכותי. והוא באמת היה איכותי, בסופו של דבר. למרות שנראיתי לה כנראה די אדיש, הבושה כרסמה לי בגוף. אסור ליצור קשר עין עם מטרה, ובמיוחד לא לשתות איתה יין. היא נראתה לי די שקטה מכל העסק, כאילו לא ממש אכפת לה שמישהו פשוט יירה בה מאיזה גג של בניין. "אז מה הסיפור עם הרובים?" היא זרקה אחרי כמה דקות של שתיקה, "אתה מתכוון לירות בי?". שתקתי. אני הרוצח השכיר הכי גרוע שיש, ואסור לי להרוס את זה עוד יותר. בסוף נשברתי. "התכוונתי," אמרתי, "עכשיו זה לא ילך."<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם את המשך הערב. ג'וב זה ג'וב, אבל לפעמים הבנאדם שבך יוצא החוצה. שכבנו אחד ליד השניה, ולרגע אחד עזבתי את העבודה. העבודה כבר לא ממש עניינה אותי. האנשים הקטנים שאני צריך לחסל מפעם לפעם, אלה שלא מודעים לזה שמישהו הולך לירות בהם, הם הכי קלים. ירייה אחת בראש, שניה אולי באזור של מערות האף, וגמרנו. אבל זה היה שונה. זה היה מעניין, וממש לא רציתי שזה ייגמר. "אז מה תעשה עכשיו?" היא שאלה מהצד.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>"יש שני חוקים מרכזיים אם אתה רוצה להיות מתנקש טוב," התחלתי. "הראשון הוא שאסור לבוא במגע עם מטרה, מאיזו סיבה שהיא. אם עוברים על החוק הזה נשאר רק השני."<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>"ומה החוק השני?" היא שאלה. <o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>עצמתי לה את העיניים, ולחשתי לה באוזן, ממש בשקט, "לא משאירים אף אחד שיכול להעיד נגדך".<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>הכסף זרם לחשבון שלי עשר דקות בדיוק אחרי שדיווחתי ללקוח שהמשימה בוצעה. <o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אקדח טעון. ניצרה משוחררת. בינג-באנג-בום, והולכים הביתה.</FONT></SPAN></P></div>Tue, 17 Jun 2008 21:57:00 +0200barak.rozenberg@Gmail.com (Pronto)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=9392240http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486576&blog=9392240http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=9047089<div align="right" dir="rtl"><P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>לחברה שלו יעל הוא קנה<SPAN style="mso-spacerun: yes">&nbsp; </SPAN>בושם בשדה התעופה, כזה שנראה יפה אבל בלי יותר מדי דאווינים, ולאמא שלו הוא קנה סבון. לא היו לו יותר מדי מחשבות בעד או נגד. זה מה שראה, זה מה שקנה, בלי יותר מדי ויכוחים. רק שמה שהוא גילה באותו לילה, לפני שהלך לישון ליד חברה שלו, בדירה המעט-מעופשת שלהם, זה שהסבון התחיל לדבר אליו. לא אמר יותר מדי, אבל הוא ידע שלא צריך יותר מדי בשביל להבין שהוא יוצא מדעתו. לאט- לאט הסבון התחיל לדבר עוד ועוד ועוד, עד שזה הגיע כבר לרמה של זמזומים בלתי נסבלים באוזניים והוא זרק אותו מהחלון. <?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>סתם, בקבוק סבון כזה קטן, אפילו מזכוכית. לא היה שורד אפילו נפילה של עשרים סנטימטר. וחמי הלך לישון באותו לילה, בלי זמזומים באוזן, אבל עם תחושת חרטה, שהנה הלכה המתנה לאמא שלו. מתישהו היא במילא תגיד ש"בחברה הפושטקית שלך אתה משקיע יותר", משמע תיעלב ותכעס עליו, אפילו בלי תירוץ. אמא שלו לא הייתה צריכה תירוצים ,כי היא במילא אף פעם לא טרחה להסביר את עצמה, אבל זה עדיין עשה לחמי זמזומים בלתי פוסקים, ואם לא באוזניים אז בחלק הרגשי של המוח ובלב. <o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אחרי כמה שעות של לילה הוא קם ויצא מהדירה לכיוון הכניסה לבניין, כדי לאסוף את מה שנשאר מהסבון, ולחשוב על תירוץ יפה למתנה המזעזעת שהוא בחר בלי שבריר שנייה של מחשבה. הסבון, בקבוק זהוב, יפה כזה מזכוכית, שכב על המדרגות בכניסה לבניין, בלי סדק קטן שבקטנים, וחמי לא האמין למראה עיניו. אבל הניח שזה מכיוון שהוא עוד בטח ישן, ושהוא עוד דקה יתעורר וימצא את עצמו ליד יעל, עם אי-נוחות מוסרית שהבקבוק של הסבון עוד נמצא למטה, שבור. אבל הוא לא ישן. למעשה הוא היה ערני מאוד, והבקבוק עדיין היה שם, אפילו בלי שריטה, ועם כל הנוזל הסבוני שלו בפנים. חמי החליט שזה לא זמן להתווכח עם עצמו ולקח את הבקבוק למעלה. הוא התיישב ובחן את הסבון לאור המנורה הקטנה שליד שולחן העבודה&nbsp;שלו. <o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>מבחוץ זה נראה כמו בקבוק סבון רגיל, שעכשיו אפילו נראה לו קצת מעפן, רק שהבקבוק הזה ידע לדבר. ולא סתם לדבר, הוא ידע להגיד לחמי בדיוק מה הוא חושב, ומה הוא רוצה, עד שחמי באמת החליט שהוא יוצא מדעתו. לסבון הייתה תכונה כזאת, לגרום לאנשים לחשוב שהם משתגעים, כי איזה בנאדם שפוי יושב בשתיים בלילה ומדבר אל בקבוקון זהוב קטן עם סבון בפנים. הסבון אמר לו משפטים כמו "מה-זה חיכיתי לך" ו-"אתה לא באמת חושב שלקחת אותי במקרה, נכון?" עד שחמי, עד כמה שזה נראה לו מטומטם, אבל אולי גם בגלל שלא היה אף אחד שישמע אותו, התחיל לענות. הם פיתחו שיחה, והסבון סיפר לו על כל מה שעבר עליו. סיפר לו שהוא בעצם נצר לאיזה משפחת מלוכה, שלקחו את המוח שלו ועשו ממנו סבון, אבל הוא איכשהו שרד את זה, וככה הוא יודע להבין בני אדם ולדבר איתם, וחמי סיפר לו על הבעיות שלו, שהוא עובד באיזו חברת היי-טק סוג ז', ושהבוס מתנכל אליו, ושהוא בכלל לא אוהב לעבוד שם, אבל הוא עושה את זה בשביל שחברה שלו לא תחשוב שהוא לוזר ותעזוב אותו. <o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>הסבון אמר לו, כאילו הם מכירים אחד את השני שנים, שהוא מבין על מה חמי מדבר, ושהחיים בתור סבון הם לא יותר משעשעים, או חלקים, או נחמדים משל בני אדם, במיוחד כשמישהו זורק אותך מחוץ לחלון מקומה רביעית באמצע הלילה. חמי והסבון צחקו, וחמי הרגיש שיש לו עם מי לדבר סוף- סוף, אחרי כל כך הרבה שנים, גם אם זה רק בקבוק של סבון שטוען שהוא איזה מלך מלפני אלף שנה. <o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>בסוף חברה שלו יעל גילתה שהוא מדבר לבקבוק סבון, ועזבה אותו כי הייתה בטוחה שהוא משוגע, והסבון נשאר לגור איתו בדירה. את הבושם שהוא קנה ליעל הביא לאמא שלו, כי יעל במילא לא השתמשה בו אף פעם, ואמא של חמי, אמא של חמי בסוף נעלבה וכעסה עליו בלי סיבה, כרגיל.</FONT></SPAN></P></div>Tue, 22 Apr 2008 11:34:00 +0200barak.rozenberg@Gmail.com (Pronto)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=9047089http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486576&blog=9047089http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=9039241<div align="right" dir="rtl"><P>אומרים שהשראה באה תמיד ביחד עם מצב רוח נאחס.</P> <P>&nbsp;</P> <P>סתם משהו שיצא. תהנו.</P> <P>&nbsp;</P> <P class=MsoNormalCxSpFirst dir=rtl><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>האיש שבחלום עמד שם, וחיכה לו.<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormalCxSpMiddle dir=rtl><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>זה לא היה אמור להיות חלום מיוחד. סתם, מסך לבן כזה. מאלה הלא-צפויים. אין לך מושג מה עומד לקרות עד שבא אליך האיש בחלום, ומראה לך מה אתה עומד לחלום עכשיו. לאט-לאט הוא יצא מהענן המוזר הזה של חוסר וודאות והתקדם אל עבר האיש שבחלום, שעכשיו היה במרחק של עשרה צעדים ממנו. אולי אפילו טיפ-טיפה יותר. האיש, שעכשיו אתה בטח מדמיין אותו כסתם בחור, היה למעשה איש די גבוה, ושברירי עוד יותר. מאלה שאם תזרוק עליהם אבן-הם נשברים לאלפי חתיכות קטנות. אבל הוא היה עמיד. עמיד מאוד למעשה. <o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormalCxSpMiddle dir=rtl><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>חיכיתי לך, הוא אמר. כולנו חיכינו. אי אפשר שלא לחשוב על אילו כולם הוא מדבר, אבל למעשה הוא היה שייך לחברה גדולה, אפילו ענקית, שייצרה חלומות.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormalCxSpMiddle dir=rtl><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אף אחד לא ידע<SPAN style="mso-spacerun: yes">&nbsp; </SPAN>על העסק הזה, וספק אם מישהו אי פעם התעניין בו מלכתחילה. אבל הוא היה שם. הוא היה שם תמיד. עוד מהתקופות הקדומות, כשאנשים רצו לחלום על קידמה- החברה הזאת סיפקה להם חלומות על מכוניות ואוטובוסים ורכבות. כשאנשים רצו לחלום על אהבה, סיפקו להם חלומות על בן הזוג האידיאלי, וכשרצו לחלום על ייאוש וצער, סיפקו להם חלומות שחורים, שהיו ריקים מתוכן וללא מוצא. החברה הזאת, שהצליחה בדרך מאוד מעניינת להתחמק מעין הציבור במשך מיליונים של שנים, הייתה החברה היחידה בעולם שסיפקה את הסחורה כמו שצריך, חוץ ממקרים נדירים של כשל זמני במערכות שלהם, שגרר מצב של שינה נטולת חלומות.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormalCxSpMiddle dir=rtl><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>האיש שבחלום היה דווקא, אם לומר בעדינות, בדרגה פחות גבוהה באותה חברה, אבל הוא היה צריך להעביר חלומות ליעדיהם, וכך עשה. הוא החליט שבמקום רק להעביר את החלומות, הוא גם מתכוון לפתח איזשהו קשר ידידותי עם האנשים שחולמים אותם. המזל שלו היה שאף אחד בחיים לא הצליח לזכור אותו אחרי לילה אחד, ושבזמן החלום אף אחד עוד לא ברח לו כשהוא ניסה לפתח שיחה.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormalCxSpMiddle dir=rtl><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>החלום הזה היה שונה מכל החלומות שהוא עבר בהם עד עכשיו. הבחור שחלם אותו היה בחור רגיל מכל בחינה וזווית ראיה אפשרית, אבל זה עדיין היה חלום מיוחד. כשהוא התקדם, נראה היה לאיש מהחלום שהבחור הזה לא מתאים לחלום שהותאם לו, אבל בכל זאת התחיל לפתח שיחה. "אני מקווה שתפיק את המיטב מהחלום הזה" אמר לו, "זה באמת חלום חשוב." ונעלם. הבחור נכנס לתוך החלום שלו, והזדעזע ממה שהוא ראה. אנשים רצו בכל מקום, בניינים נפלו, היו הרבה כאב, סבל, זוועות ורעש, ובמרכז החלום, ראה הבחור את עצמו. את עצמו ואת האיש שבחלום, מנופף לו. היה לו מבט זדוני בעיניים, והבחור ידע שהחלום הזה לא ייגמר טוב. אבל הבחור מהחלום שיחק עם השפם הדליל שלו, וחייך. פשוט חייך, כאילו הכל יהיה בסדר.</FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormalCxSpMiddle dir=rtl><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>זה היה חלום על מהפיכה.</FONT></SPAN></P></div>Mon, 21 Apr 2008 00:14:00 +0200barak.rozenberg@Gmail.com (Pronto)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486576&blogcode=9039241http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486576&blog=9039241