http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541heCopyright 2026 joyka. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11647135<div align="right" dir="rtl">זו כניראה הפעם הראשונה והאחרונה שאני אספר לכם איך אני ואבא הכרנו. כשהייתי בת 8, רק בכתה ג', חליתי בסרטן. גילו אצלי את המחלה בשלבים יחסית מתקדמים אבל היתה עוד תקווה בישבילי. התקווה הזו היתה בידי ילד אחר, בן 10 בלבד, שנמצא היחיד בארץ כתורם מתאים למח עצם בישבילי. באופן כללי אסור לקחת תרומה מילדים והדם שלו לא צריך להיות בכלל במאגר הדם אך כמה שנים קודם לכן התגלה אצלו חדש למחלה תורשתית ולכן בדקו אותו והכניסו את דמו לבנק הדם. אבא, שהיה אז בן 10 בלבד, התגייס למשימת ההצלה שלי בכל כוחו. הטיפולים שלו, הבדיקות, ההזרקות, לקיחת הדם ומח העצם לא היו פחות כואבים מהתהליך שאני עברתי, אבל הוא כמו שהוא יודע עשה זאת בלי כל בעיה, מתוך רצון ומתוך צורך לעזור למישהו שזקוק לעזרה. <SPAN sty</div>Sat, 13 Mar 2010 20:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (joyka)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11647135http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486541&blog=11647135http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11526048<div align="right" dir="rtl">כולנו ראינו אותה ביום שהיא נכנסה לבסיס. טוב זה לא היה כל כך קשה, היא היתה יפה. מאוד. ושווה ממש. ואפשר לומר שאולי גם קצת פראית. ראינו שאין לה צל של מושג למה היא פה. שאין לה צל של מושג אפילו מה קורה פה. אבל בכל זאת, בלי שתכננו את זה, כולנו התאהבנו בה. ועכשיו לקראת הסוף, כל התקופה הזאת שהיא היתה איתנו, ניראית כמו משהו מטושטש. משהו שרק חלמנו אותו. למרות שהוא קרה באמת. בתור חייל שעתיד לשרת במודיעין, לא ממש הבנתי מה אני הולך לעשות כל יום בצבא. לא הבנתי את התפקיד שלי בכלל. רק ידעתי ערבית, דיי טוב אפשר לומר. ובגלל זה החליטו שטוב לי להיות פה. הייתי אמור להתחיל קורס כבר לפני שבועיים אבל משהו לא הסתדר עם הלוחות זמנים אז הקורס שלי מתחיל רק מחר, אבל על השבועיים שהייתי פה לא הייתי מוותר. כל בוקר קמנו והלכנו למסדר בוקר, לא הבנתי למה צריך את זה, אבל ככה זה היה. הייתי אחד כזה שמקבל על עצמו את כל מה שאומרים. צריך לקום ב6 וחצי למסדר אז קמים ב6 וחצי למסדר. הלכנו לאכול ואז עשינו כל מיני עבודות קטנות כאלה שהמפקדות נתנו לנו רק בישביל להעסיק אותנו. כל ערב היינו משחקים כדורגל במגרש, מנגנים ושרי</div>Fri, 15 Jan 2010 16:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (joyka)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11526048http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486541&blog=11526048http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11509482<div align="right" dir="rtl">רע לי עכשיו וזה מרגיש כאילו לא נשאר לי עוד כלום כאילו אף פעם לא היה ורק חשבתי שכן ומה אני עושה אני לא יודעת באמת שאני איבדתי את הדרך דרך שמעולם לא היתה לי ואני כבר לא רוצה להיות פה אני רוצה לחזור אחורה אבל להתקד קדימה ואני מתגעגעת לא טוב לי פה איתכם ובלעדיכם ובלעדיו בעיקר זה רע וזה לא מגיע לאף אחד מביניינו אבל ככה זה ואף פעם לא רציתי לברוח מהרגשות שלי כמו עכשיו משהו קרה השתבש ואני לא יודעת מה הוא ואני לא יודעת איך לתקן אותו כי אף פעם לא טוב לי בעצם אף פעם ואני משתדלת לעשות את מה שכולם עושים כדי להיות אחת מכולם ואל כדי להיות אחת מעצמי ואני לא אוהבת אותי בכלל </div>Thu, 07 Jan 2010 17:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (joyka)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11509482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486541&blog=11509482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11381671<div align="right" dir="rtl">אזזזזזזזזזזזזזזזזז יצאתי לטיול השנתי, ניראה אם יהיה לי חשק לספר חוויות, לא ניאלי בכל אופן. אני לא באמת יודעת למה אני עדין מחזיקה את הבלוג הזה אחרי שנתיים :\ מלכה !!</div>Wed, 11 Nov 2009 05:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (joyka)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11381671http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486541&blog=11381671http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11362921<div align="right" dir="rtl"> אז את האמת שלא כמו בכל חורף אחר, לא דרוש לי חבר לחורף. ולא כי יש לי חבר, אלה כי סתם הבנתי שזה לא יקרה עכשיו. סתם בא לי כמה ידידים טובים לשבת ולצחוק איתם מתחת לשמיכה .. :\ </div>Mon, 02 Nov 2009 20:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (joyka)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11362921http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486541&blog=11362921http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11327029<div align="right" dir="rtl">מי נהר זורמיםהבטאלו הם ימי חייךהם מימי חייךנשטפים בזרםשמתחיל עם גשם ראשוןמי נהר זורמיםהבטאלו הם פלגי המיםשיגיעו אל מדבר גוועעם השקט שיבואגם אם אשתה את כל היםהוא לא ירווה את צימאונילעוד יום קרוב אליךלעוד יום בזרועותיךגם אם אשב מתחת שמשלא ישרפו אותי קרניהכמו לבי נשרף בלהבות אהבתך אז היומולדת עברה, אני רואה את זה בעיקר כסוג של ציון תקופה שנגמרה או שהתחילה או שאני לומדת להתרגל לזה שהיא כבר כאן. ונכון שתמיד אומרים שאנשים צריכים להוכיח את החברות שלהם בזמנים הקשים ? ושרואים מי חבר אמיתי רק בזמן שהכי קשה להיות כזה ? אז רק שתדעו, חברים נמדדים גם לפי הרגעים השמחים שהם גורמים לך, והחברות שלי, אלופות בזה (: אני אוהבת אתכם, ואותן, ואת כולם בעצם. יש בי אופטימיות. נונו ושוש, אני אוהבת אתכן במיוחד, ואני מתגעגעת, ודיי קשה לי לאחרונה לחשוב על החיים הכל כך נפרדים שלנו זו מזו. אבל בכל זאת, הכל יהיה טוב. תחייכו.</div>Sun, 18 Oct 2009 00:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (joyka)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11327029http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486541&blog=11327029http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11295877<div align="right" dir="rtl">ניסיתי, באמת שניסיתי לפרוש כנפיים, ולנסות דברים חדשים, ולהיות ספונטניות ופתוחה, וחוויתית. חשבתי שבאמת לא אכפת לי ושבאמת אני לא שונה ולא מוזרה ושהכל אצלי בסדר. אבל האמת היא שהוא לא בסדר. ושאני לא בסדר. ושהכל לא בסדר אצלי עכשיו. כי אני רוצה משהו אחד ועושה את ההפך הגמור. ואני אומרת משהו אחד ומרגישה משהו אחר. וכי אני חושבת שאני לא צריכהמישהו להיות איתו. וכי אני ממש בטוחה בזה שזה יקרה, אבל אני לא שמה לב שאני בטוה בזה כבר 3 שנים ושום דבר לא זז לי בחיים מאז. ואני יודעת שזה כזה נדוש לומר שאני רוצה מישהו, שרק יהיה פה לצידי בכל דבר לא משנה מה. ואני רוצה, אבל בינתיים אני גם חושבת שאני פשוט לא בנויה לזה ואני רק רוצה להתנסות בדברים חדשים. ואני רוצה שהחיים שלי יזוזו אבל אני עוצרת אותם כי אני מפחדת. ואני משכנעת את עצמי שזו לא אשמתי אבל זאת כן ואני כזאת פתאטית טכזאת מסכנה וכזאת מוזרה ומכוערת. וכשמתחילים עם חברה שלי ברחוב אני באמת מוחמאת כי אני חושבת שזה עם שתיינו או בכל זאת תיהי מציאותית כי זה כל כך לא אלייך וזה כל כך עלוב שאת באמת חושבת את זה. ואני פשוט בנאדם של מצבי רוחץ כל הזמן בלי להיות מודע</div>Tue, 06 Oct 2009 01:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (joyka)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11295877http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486541&blog=11295877http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11207404<div align="right" dir="rtl">"את מוכנה לזה?" "לא." כל החיים התכוננתי, וחלמתי, וחיכיתי, ותכננתי. ועכשיו כשזה כאן. אני לא רוצה שזה יבוא. ובא לי לבכות עכשיו, כי אני נזכרת אותי חדשה בכתה א', וחמש חברות מאמצות אותי אליהן. ואני זוכרת שבשלב מוים גם כל אחת עזבה לדרכה שלה ונשארנו 3. והצטרפו אלינו חדשות. והלכנו מאיתנו ישנות. ואפילו אני בעצמי עזבתי וחזרתי. ועלינו לחטיבה, וסיימנו אותה. וכמה שרציתי לסיים אותה כך אני רוצה עכשיו לחזור אליה. כי עצוב לי שאני גדלה. שכל דקה שעוברת לא תחזור אלי שוב. ואני רוצה להספיק הכל מהכל אבל אני מפחדת. לא. אני לא מוכנה ללכת לתיכון עדיין. אבל זה מחר. ואני פשוט אצטרך ללמוד להתמודד עם זה. </div>Mon, 31 Aug 2009 19:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (joyka)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11207404http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486541&blog=11207404http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11198279<div align="right" dir="rtl">אז שתיהיה לנו אחלה של שנה. אני כל כך רוצה שהיא תתחיל כבר, אבל כל כך רוצה שהיא כבר תגמר. יהיה בסדר לא ? למען האמת לא ניראלי.. תמיד אני שואלת את עצמי אם יהיה בסדר, ואף פעם זה לא ממש טוב. בינתיים בסדר מספק אותי. אבל לא לאורך זמן .. אל תתנו לי לבלבל אתכם .. אוהבת, ג'וי.</div>Sat, 29 Aug 2009 00:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (joyka)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11198279http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486541&blog=11198279http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11059410<div align="right" dir="rtl">קראתי את השאלון השבועי ומצאתי שם שאלה אחת שמאוד מצאה חן בעיני, תנסו לענות עליה בלב, בפתיחות עם עצמכם, אני אשמח אם תשתפו אותי בתגובות אפילו ב'ללא שם'. מעניין אותי לשמוע מה דעתכם. מה היה קורה אם הכל היה ההפך ממה שהוא עכשיו? אם הכל היה ההפך ממה שהוא עכשיו, לא היתה לי משפחה תומכת ואוהבת, לא היתה לי אחות שהאופי שלה הוא בדיוק ההפך ממני ולכן היא משלימה אותי, לא הייתי גרה בבית הזה, בשכונה הזו ובעיר הזו, החברים שלי לא היו אותם החברים, לא הייתי לומדת בבית הספר שלי ועולה לתיכון שאני אמורה לעלות אליו, לא הייתי מכירה את האנשים שאני מכירה, לא היו לי את כל החפצים שיש לי, הכתיבה שלי היתה שונה, המראה שלי היה שונה, החסרונות והייתרונות בי היו שונים. אם הכל היה ההפך ממה שהוא עכשיו, אולי היתה לי משפחה שלא היתה כל כך קרובה אלי ותומכת בי, אבל אולי היתה לי משפחה שאני הייתי כל עולמה, אולי אני ואחותי לא היינו כל כך מסתדרות והינו רחוקות אחת מהשנייה, אבל אולי היינו כמו תאומות בלתי נפרדות, אולי לא הייתי גרה בבית הזה אלה בבית הרבה יותר קטן, בשכונה הרבה יותר קטנה, ובעיר אחרת בכלל מוזנחת ומלוכלכת, אבל אולי היי</div>Tue, 14 Jul 2009 01:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (joyka)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486541&blogcode=11059410http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486541&blog=11059410