http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172Seize the day, or die regretting the time you lost.heCopyright 2026 Dreamsprite. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=13422656<div align="right" dir="rtl">במשך תקופה זה היה בעליות ומורדות, אבל בהדרגה כל כך איטית, שאני לא יכולה להצביע באיזה יום החלה ההתדרדרות, או באיזה חודש או שנה, אבל זה קרה. ואחד האנשים הכי יקרים לי כבר כמעט ולא איתי. היא איתי אבל כמעט ואיננה. היא עדיין רואה, אך לא מביטה - רק בוהה. היא עדיין אוהבת, כך לפחות אומרת, כשהיא זוכרת. למרות כל ההזייה הזו, היא עדיין אמא שלי. שנים של ריבים בתקופה הכי סוערת בחיים של שתינו, בתקופה של גיל ההתבגרות שלי, ואפשר להגיד שעברנו את הכל ביחד, אבל לא חשבתי שזה יסתיים ככה. אולי זה מוקדם מדיי לדבר ככה, אבל ככה אני מרגישה. תמיד אמרת שרצית שנהיה חברות, ואני מצטערת שאף פעם לא כיוונתי לזה, ולא נתתי לזה לקרות, כי הייתי כל כך טיפשה, אולי בגלל זה קוראים לזה גיל הטיפשעשרה. ועכשיו, כשאני ממש רוצה, כבר לא ממש אפשר. את אחד האנשים הכי חזקים שהכרתי, ואני גאה להגיד שאת אמא שלי. אני מצטערת על הכל אמא, ואניאוהבת אותך, ואני יודעת שאת יודעת את זה, כמו שאני יודעת היום שאת אוהבת אותי, אני מנסה לכפר על הכל עכשיו, אולי זה קצת מאוחר מדיי, אבל אני מנסה באמת כמה שאפשר. And please, Mammy...know</div>Sat, 18 Aug 2012 20:41:00 +0200hilush92@walla.com (Dreamsprite)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=13422656http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486172&blog=13422656http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=13224184<div align="right" dir="rtl"> באיזשהו מקום לאחרונה מתחיל להפריע לי כל מה שהשארתי מאחור. כל מה שלא טרחתי או שאולי לא היה אפשר להציל גם ככה. את כל הימים במקומות אהובים עם החברים שאיתם אהבתי להיות.ֿ מעולם לא חשבתי שארגיש ככה אחרי שבמו ידיי נתתי לדברים להעלם לי, מסיבות שונות. אולי חשבתי שזה כבר לא בשבילי. תמיד אמרתי ותמיד אדבוק במשפט: "לעולם אל תתחרט". כי אין לשם מה. אין דרך להחזיר דברים אחורה. או לשנותם לאחר שנעשו. לכן, חבל על הרגש המבוזבז של משהו שהוא מעבר לכוחך, ניתן רק להשלים איתו או לתקנו ולהמשיך הלאה. המקומות האהובים נותרו ריקים מנוכחותינו ואומנם נוצרים בו זכרונות בלתי נשכחים - אבל לא שלנו, אלא של אחרים. והיופי הוא, שמה שגרם למקומות הללו להיות מיוחדים כל כך, הם אנחנו. כי תמיד ידענו למצוא את המקום הכי שכוח, ולהפוך אותו שלנו. אני רק מקווה שבעתיד אני אלמד לא לתת למקומות או לאנשים שאהבתי כל כך, לגרום לי להרגיש את אחד הדברים הנוראים ביותר עבורי - להתחרט. ולכן, אני יודעת, או לפחות מפצירה בי, שעל הבמה, לא אוותר לעולם. זה המקום היחיד, שלא משנה מה אעשה בחיי, שתמיד אדע שבו יש לי מפלט ובית. זה המקום הי</div>Sun, 22 Apr 2012 20:34:00 +0200hilush92@walla.com (Dreamsprite)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=13224184http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486172&blog=13224184http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=13217024<div align="right" dir="rtl">משפט שנחקק בזיכרון. משפט שנאמר לילדה נאיבית בת 4 בערך, שבכתה לאביה כשהיה חשש למחלמה, ופחדה לאבד אותו. משפט שכיום, לאותה ילדה, שאולי כבר לא כל-כך נאיבית, בת עוד מעט 20, כבר לא אומר כלום. כי היא כבר יודעתאת ההרגשהכשנתלשות הידיים מאדם שהתאמצת ורצית להחזיק קרוב, והבטיח גם הוא נצח. וכשהיא רק חושבת על העתיד, או אפילו כשהנושא עולה במין סוג של הומור-שחור, דמעות מציפות את עייניה, היא לא מסוגלת אפילו לחשוב על העובדה של יום ללא אבא. הנושא הופך רגיש יותר ויותר מתקופה לתקופה, אך לעולם לא מתאחה. וההרגשה הריקנית שמחלחלת שוב ושוב, מבלי שתהיה את האופציה להלחם בה, כי מול ההרגשה הזאת, תמיד יש רק חוסר אונים מטורף, של אדם, שסכ"ה רוצה לראות את יקירו, אך אינו יכול. של אדם, שסכ"ה שכח לשאול שאלה שתמיד רצה, ועכשיו לעולם לא יוכל. ומה עם להתייעץ?.. בטח שלא לחבק. עולה בי לפעמים השאלה, מה יותר תמים מזה? מהצורך הבסיסי של בן אדם לחום. הצורך הבסיסי הזה, שעבור אדם כמו הילדה הזאת, הופך לטלטלה. וכמו סכין זה ננעצת כתשובה "ואם מחר הוא כבר לא יהיה? מה יהיה עליי אז?" בנתיים נותר רק לתחוב את הראש בשגר</div>Wed, 18 Apr 2012 20:10:00 +0200hilush92@walla.com (Dreamsprite)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=13217024http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486172&blog=13217024http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=12434897<div align="right" dir="rtl">כמה זמן לא כתבתי פה. חסרה לי הכתיבה מאוד. לא רק פה בבלוג, אלא בכלל.. אבל למי יש זמן לכתוב. והאמת שאין גם מה. לחפור שוב באינספור דימויים כואבים על כמה שבא לי לתקופות אחרות. או ליתר דיוק את ההרגשה שלהן? שוב לחזור על זה שכלום כבר לא יהיה אותו דבר?, ושגם כשיש מה שיחזיק אותך - מרתיע, מהפחד לאבד. מהפחד לסוף. מהפחד להמשך. מהפחד להמשיך. ואז מה משם? לבד?</div>Sun, 17 Apr 2011 18:43:00 +0200hilush92@walla.com (Dreamsprite)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=12434897http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486172&blog=12434897http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=12169987<div align="right" dir="rtl">תקופה שלאט לאט מכרסמת ומזכירה נשכחות. מחזירה אותי 3 שנים אחורה. לתקופה שבסביבה הקרובה, לא היה למי לפנות. תחושה שלמעשה הגוף מתקיים בבת ים, אבל החיים, והלב ממשיכים להתקיים במקום אחר. תקופה. ובאמת, בבקשה ממכם, שלא תחשבו להפנות אצבע מאשימה אליי בהתרחקות. מה שכבר קרה. כשההיעלמות, וההתעלמותשלכם הייתה עוד הרבה לפני. כשהיו לכם הרבה עיסוקים חוץ ממני. כבר הבהרתי, אני לא מחכהלאף אחד, ולא ארדוף שוב אחרי אף אחד, אתם יודעים איפה למצוא אותי.</div>Sun, 21 Nov 2010 21:38:00 +0200hilush92@walla.com (Dreamsprite)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=12169987http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486172&blog=12169987http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=12109760<div align="right" dir="rtl">רק פעם. יש טעם, אין טעם. עם כוח, בלי כוח. שער הרחמים. בואי איתי ביחד, בואי מתוך הפחד, כי את, גם את חלק, משער הרחמים.</div>Tue, 19 Oct 2010 12:04:00 +0200hilush92@walla.com (Dreamsprite)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=12109760http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486172&blog=12109760http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=12098606<div align="right" dir="rtl"> What can I say what can I do This is who I am and I'm hurting you What can I say what can I do No matter how strong my feelings are I always end up hurting you I always end up hurting you I'm hurting YOU.</div>Wed, 13 Oct 2010 15:05:00 +0200hilush92@walla.com (Dreamsprite)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=12098606http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486172&blog=12098606http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=12094951<div align="right" dir="rtl">אוקיי. כאב, בטירוף. באמת. חח כאב באמת כמעט ובלתי נסבל. ועוד כואב לי עכשיו. אבלללללל היה שווה את זה :] סקסי קטן שלי 3&gt; http://img827.imageshack.us/img827/3482/mytat.png http://www.facebook.com/home.php?ref=logo#!/photo.php?fbid=1659995579261&amp;set=a.1658246215528.2097285.1218300588 ^.^ יש לו למעשה שתי משמעויות. התאטרון, שזאת אחת האהבות שלי בחיים. ולמעשה יש אנשים שעושים את הקעקוע של 2 המסיכות, (לא הספציפי הזה, בכללי 2 מסיכות) כדי לסמל תקופה שהם היו צריכים להתמודד עם פרידה, מוות, של אדם קרוב אלייהם. ככה שלמעשה זה מסמל גם את אחי הגדול ז"ל. ככה שהקעקוע הזה כיסה לי 2 דברים שרציתי לסמל בעצמי, ולקחת איתי לכל החיים3&gt; אני אוהבת אותוווו :] אבל כאב לי &gt;:</div>Mon, 11 Oct 2010 10:34:00 +0200hilush92@walla.com (Dreamsprite)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=12094951http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486172&blog=12094951http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=12064211<div align="right" dir="rtl">I tried to not reach for the phoneBut something bigger makes me call youI don't know what to doI'm into you.Is it gravity, chemistry, physically pullin meWhat could it be boyCause I'm so drawn to youLike a foolI keep coming back, it's trueI can't stand itYou're like a magnet.I don't know whether I should move on or move inMaybe a part of me is fine with never knowingCause I try to leave, but that won't workCause being strong just makes it worse soWhat should I do? I'm torn into two</div>Sun, 26 Sep 2010 20:57:00 +0200hilush92@walla.com (Dreamsprite)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=12064211http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486172&blog=12064211http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=12063986<div align="right" dir="rtl"> מרגיש לי כאילו לאט לאט.. תקופה של שקט. אחרי כל כך הרבה בלאגן, חייב להיות שקט. לפחות לקצת. אז שיגיע כבר. אני לא יודעת כמה אניעודאחזיק עם כל כך הרבה בלאגן. </div>Sun, 26 Sep 2010 19:06:00 +0200hilush92@walla.com (Dreamsprite)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=486172&blogcode=12063986http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=486172&blog=12063986