http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566heCopyright 2026 Normally Crazy. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13464001<div align="right" dir="rtl">נמאס ממאס. נמאס מלהתלונן. צריך למצוא אלטרנטיבה בדחיפות.</div>Sat, 15 Sep 2012 22:17:00 +0200ilanush94@walla.com (Normally Crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13464001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484566&blog=13464001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13455359<div align="right" dir="rtl">כשרע לנו, אנחנו מנסים למצוא אשמים להרגשה הזאת.. הרשימה שלי יכולה להיות ארוכה .. אבל בתכלס אני האשמה היחידה. אני בוחרת למה להתייחס, ממה להעלב ומה לקחת אישית .. אני ילדה עם שריטות , כמו כל אחד בערך.. השריטה שלי היא לחשוב שכשרע או לא טוב למישהו אחר - זה קשור אליי. שאני אחראית לזה. אני תמיד רוצה לגרום לטוב לאנשים שמסביבי , ואיכשהו זה מתפקשש ואני הופכת את זה לפעמים אני לחוצה, אני קריזיונרית, עם פתיל קצר שקשה לה לשמור דברים בבטן .. אבל.. אמרתי וניסיתי להגיד את זה כלכך הרבה פעמים שלפעמים אני כבר חושבת שמה שאני מרגישה זה לא נכון אבל זה מה שאני מרגישה הרי.. אף אחד לא יכול להכתיב לי איך להרגיש , לא ? היה לנו את הנופש הכי טוב שאפשר היה לבקש, הפעם הראשונה שלי בחו"ל ועוד איתו..4 לילות שהוא היה לצידי, מנותקים מהכל .. אבל כשחזרנו לפה, נדמה היה ש..נשארנו שם .. במחשבה ההיא , באמצע הים עדיין, ברצון לחזור לשם ובטח שאני רוצה, אבל אין לי מה לעשות עם זה , ונראה שמאז שום דבר לא ישתווה לזה אני מסתכלת בתמונות שגורמות לי לחייך ולהזכר בחוויות טובות אבל אז גם להתבאס כי .. אני תמיד רוצה לרצות אנשים,</div>Sun, 09 Sep 2012 15:22:00 +0200ilanush94@walla.com (Normally Crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13455359http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484566&blog=13455359http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13402259<div align="right" dir="rtl">למה אנחנו כל כך מפחדים להפגע ? טוב שאלה רטורית, כי זה .. כואב. אבל הפחד הזה, הדמות הקטנה והאפלולית שיושבת לנו על הכתף ומושכת לנו בשיער כשאנחנו רוצים לעשות משהו שבודק את הגבולות שלנו, את הגבולות שאנחנו מכירים, ואנחנו סקרנים לראות עד כמה אפשר להגדיל אותם.. אבל הפחד עולה על הסקרנות, ואז אנחנו נמנעים מיותר מדי מעשים, שומרים על פרופיל נמוך. קצת אחרי זה מגלים שיכולנו לעשות את זה, אבל למה לא עשינו את זה?? ומגיע שלב החרטה, בוכים את עצמנו למה לא עשינו את זה, ואז אנחנו מבטיחים שבפעם הבאה - נעשה את זה ! אבל, הצחקנו את עצמנו, שוב הדמות הקטנה והחמודה הזאת באה ומושכת לנו בשיער.. מעגליות שכזו. איך שוברים את זה ? איך מעיפים את הקרצייה הקטנה הזאת מהכתף ? זה מונע מאיתנו כל כך הרבה דברים, מונע חוויות, מונע כיף, מונע ניסיונות ולמידת לקחים הגבולות נשארים באותו מקום שהיו, נשמרים ע"י האחיות הקרציות של זו על הכתף.</div>Sun, 05 Aug 2012 22:31:00 +0200ilanush94@walla.com (Normally Crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13402259http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484566&blog=13402259http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13356391<div align="right" dir="rtl">בחיי שאני לא מבינה את זה, כאילו כן תהרגו אותי , כולנו שונים וכל אחד רגיל למשהו אחר אבל לפעמים יש טו מאץ', לא ככה ? אני לא מבינה את הזוגות הכל כך דביקים האלה, שגם דואגים להראות את זה בחוץ. בסדר , יש הפגנת אהבה בציבור, ויש הטרדה לציבור !!! אף אחד לא צריך לדעת מה קורה לכם במערכת יחסים, אני גם לא צריכה לראות תמונה של הנשיקה שלכם ממרחק טלסקופי, או את הלשונות שלכם נדבקים אחד לשני, ואני לא חושבת שאחרים גם. אל תתחילו לדבר ולהתנהג אל אחרים בהתאם למה שקורה. קרה משהו רע ? רק אתם צריכים לדעת, ובסדר אולי גם חברים קרובים ככה שיהיה עם מי לדבר, אבל לא כולםםםםםםםם !!!!!!! ועוד משהו, אם כבר בדביקות עסקינן ! זה לא משהו אישי, פשוט .. מאוד עיצבן אותי. כרגיל. אז יש לי חברה, שיש לה חבר כן ? ופתאום היא מאוד התבאסה, כאילו בצורה דרסטית כששאלתי אותה מה קרה, היא אמרה לי שחבר שלה לא התקשר אליה לפני השינה - משהו שמאוד קשה לה כי היא צריכה לשמוע את הקול שלו לפני שנרדמת. הו COME ONNNNNNNNNNNNN כאילו יש .. גבול בחייאת. אני לא מצליחה להבין את זה ואני לא חושבת שאני אבין את זה ! מילא לא היית מדברת איתו כל</div>Mon, 09 Jul 2012 01:14:00 +0200ilanush94@walla.com (Normally Crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13356391http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484566&blog=13356391http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13277362<div align="right" dir="rtl"> Remember those walls I built Well, baby they're tumbling down And they didn't even put up a fight They didn't even make up a sound I found a way to let you in But I never really had a doubt Standing in the light of your halo I got my angel now It's like I've been awakened Every rule I had you breakin' It's the risk that I'm takin' I ain't never gonna shut you out Everywhere I'm looking now I'm surrounded by your embrace Baby I can see your halo You know you're my saving grace You're everything I need and more It's written all over your face Baby I can feel your halo <div style="</div>Wed, 23 May 2012 23:45:00 +0200ilanush94@walla.com (Normally Crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13277362http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484566&blog=13277362http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13227695<div align="right" dir="rtl">איך היום הזה, שבו אנחנו נמצאים עם חברים ומשפחה ועסוקים בהכל או לפחות אני.. עוסק בכל השטויות שרק אפשר לחשוב עליהן , כמובן בידיעה שבערב זה יהיה ערב יום הזיכרון , משתנה בן רגע ומקבל את כל המשמעות שלו - בצפירה ? בצפירה הפעם עמדתי בחדר שלי, מול החלון ויחד עם השפלת המבט מטה , הצצתי לכביש (אני גרה בקומה שמינית) וראיתי שמספר מכוניות נעצרו , האנשים בהם יצאו והרכינו ראש. התמונה הזאת הצליחה להעלות בי דמעות ולרגש אותי. כבר לא התייחסתי לאלו שפשוט המשיכו לנסוע, אלא כל ההתרגשות והכבוד שלי היה כלפי אלו שכן עצרו וכיבדו את הצפירה. יחד עם זאת, הדקה הזאת הצליחה להעלות בי כל רגש ומחשבה אפשרית. דבר ראשון נזכרתי בשיר "שום דבר לא יפגע בי" שמבוצע ע"י כנסיית השכל ונכתב ע"י ארז שטרק שנפל בשנת 1997 באסון המסוקים. את השיר הזה הכרתי בטיול השנתי שהיה לנו בתחילת השנה. אחד המקומות בהם ביקרנו היה האנדרטה לאסון המסוקים והמקום בו נפל המסוק. לחשוב שפעם המקום הכלכך יפה והטהור הזה, ידע רק הרס, חורבן ומוות בטרם עת. למי שלא מכיר, האנדרטה מעוצבת במעין עיגול בו עומדים סלעים שתחילה נראים דומים, אך לאחר מבט שני נראים</div>Tue, 24 Apr 2012 20:04:00 +0200ilanush94@walla.com (Normally Crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13227695http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484566&blog=13227695http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13216113<div align="right" dir="rtl">לא.זה לא יהיה פוסט על הרוטב הזה, אלא על הכלבה שלי , מי שהייתה הכלבה שלי - צ'ילי. תחילה לא ידעתי אם לכתוב עליה פוסט שלם, תחשבו שהיא משוגעת שכותבת על כלבים, אבל אני חושבת שכל בעלי הכלבים או כל חיות המחמד למינהם, יוכלו להבין אותי טוב מאוד. צ'ילי הייתה הכלבה הראשונה שלנו, שלי ושלי אחיות שלי. אחרי שההורים דיברו עם המי ומי (אני מניחה) וראו שאני לא אצא מהדיכאון, ולא אצא מהבית בלי עזרה מסוימת, הם החליטו לשבור את ה"לא" הכי גדול שלהם - ולחפש כלב. אז מה עשינו? ביקרנו בצער בעלי חיים, וחיפשנו גור. בהתחלה לא ידעתי מה אני רוצה ואם אני רוצה, אבל בהחלט הייתה לי עדיפות לכלב קטן , או האידיאל שבכלבים - הלברדור. (טוב לא האידיאל אבל תמיד רציתי אחד) אבל פתאום כששאלו אם אנחנו צריכים עזרה בחיפוש, אמא ישר אמרה כן, אנחנו מחפשים גור שיגדל לגודל בינוני עד גדול. טוב זה לא הפתיע אותי, שאמא עוד ברוסיה היה לה רועה גרמני או משהו בסגנון גדול כזה ויפה. ואז הראו לנו את הגורה הכי מתוקה בעולם, כמו פוף קטן ושחור, עם עיניים נוצצות ושובבות, עם גווני חום שמתגדלים בשמש, לבנה באמצע הבטן, עם גרביים לבנות וצ'ופצ'יק לבן</div>Wed, 18 Apr 2012 10:39:00 +0200ilanush94@walla.com (Normally Crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13216113http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484566&blog=13216113http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13190736<div align="right" dir="rtl">איך המצבי רוח האלה נופלים משום מקום, בחיי. אולי זה העבודה הזאת שמתישה אותי פיזית והופכת אותי לממורמרת , אולי זה סתם חסר סיבה שיחלוף עם הרוח.. ואולי.. ואולי.. ואולי.. אולי זו אני? האובר סנטימיטליות הזאת שאני לא מצליחה להראות בשיט לאף אחד , והיא שקועה עמוק אצלי מכבידה עליי. אני לא יכולה להגיד למישהו שמפריע לי משהו, כי .. אולי זה סתם טיפשי? אני לא יכולה להביע רגש , כי .. אני מתוסבכת. אני לא יכולה להשאר במצברוח טוב כשלמישהו חשוב לי רע, כי.. טוב אני מניחה שזה קורה להרבה. אני אף פעם לא מרוצה, ואם כן,זה רגעי וחולף מהר. למה ? למה אני עושה לעצמי ולאחרים חיים קשים ? ולמה אני מדברת שטויות? ולמה אני מדברת על עצמי כל כך הרבה? הלוואי הייתי יכולה לגרום לכולם לשמוח ....... (יופי ממש קשור.)</div>Wed, 04 Apr 2012 00:04:00 +0200ilanush94@walla.com (Normally Crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13190736http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484566&blog=13190736http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13137753<div align="right" dir="rtl">מתי את הכי מאושרת?כשאני רואה אחרים מחייכים בזכותימי האנשים שגורמים לך אושר?חבר שלי&#9829; , חברות שלי&#9829; והמשפחה לפעמים אם הם נחמדיםהאם יותר כסף יגרום לך אושר?אהע.. זה יספק לי דברים אבל אושר לא תלוי בכסף לדעתי:)האם אהבה היא מרכיב באושר שלך?זה חלק מהנוסחההאם קרה שלא היית מאושרת תקופה ארוכה?וואו בטחאם ענית &quot;כן&quot; בשאלה הקודמת, מה גרם לך להרגיש לא מאושרת?מצבים אישיים , ריבים עם המשפחה וכאלהאם היית יכולה לגרום למישהו להיות מאושר, למי זה היה?למי שחסר לו קצת אושר&#9786;</div>Fri, 23 Mar 2012 00:41:00 +0200ilanush94@walla.com (Normally Crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13137753http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484566&blog=13137753http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13133463<div align="right" dir="rtl">כנראה שמאז, את כבר לא מתגאה בי כלכך.. את אפילו מתביישת. ועזבי את זה, מאז שהפסקתי ללכת לבית הספר , בטח כבר נגמרו לך הכוחות ממני. לא וויתרת, לא הפסקת , תמיד ניסית לדחוף אותי, להחזיר אותי למקומות שבהם הייתי ואפילו יותר גבוה.. אבל הבעיה היא שאת לא יודעת מה את עושה. כן זה מעודד לרוב, וזה עוזר .. אבל את לא מבינה מה הולך לי בראש. דווקא את מכולם, צריכה להבין אותי יותר מכולם. ומה שאני מקבלת זה העמדת פנים מושלמת והדחקה טוטאלית של המצב הקיים ועדיין מנסה לקדם אותי בשביל האידיאליזם שלך. את לא מבינה שאני לא צריכה עונשים, כי אני מבינה טוב מאוד גם בלי זה מה התוצאות של המעשים שלי. אני לא שמחה שעשיתי אותם, אני לא גאה בהם. ומה הכי פוגע? עזבי שהיא חושבת ככה, אלא שאת (!) חושבת שאני עושה את זה בכוונה, במודע, שכבר תכננתי את זה. את לא סומכת עליי, את חושבת שאני שקרנית. נו בטח שאני שקרנית, כי כבר קשה להגיד את האמת כל כך הרבה פעמים בלי שתביני. ואוו ואם אני אמשיך זה גם יגיע לזה שאת חושבת שזה מצחיק להעביר ביקורת. על אנשים אחרים בלי סוף, וזה תמיד רע. אני כמעט לא שומעת משהו טוב.לאנשים שאת לא מכירה את קרה</div>Wed, 21 Mar 2012 20:11:00 +0200ilanush94@walla.com (Normally Crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=484566&blogcode=13133463http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=484566&blog=13133463