http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855יש האומרים שרוסים זה העם שהכי סובל במדינה, אני בהחלט חולק עליכםheCopyright 2026 באד באנדי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/55/38/48/483855/misc/12113149.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=8104392<div align="right" dir="rtl">הבטיחו לי פרו, כל כך רציתי פרו, אם היה לי פרו סביר להניח שהייתי משנה את העיצוב של הפורום, ואז ההיתי נזכר שאני לא יודע אז העיצוב ישאר כמו שהוא כנראה. בכל מקרה, חנוכה הגיע, יאי, אולי החג האחרון שאני אחגוג השנה ולא אלמד בו, אלא אם השביתה תימשך עד סו... על מי אני עובד, יבטלו לי גם ככה את החופש הגדול. טוב מצטער על שלא עדכנתי פשוט אני מחכה שאיתי וחבר שלו יסיימו את השיר של שיט69 שממש חייבים אותו בשביל הפרק שנכתב בהשראתו של חבר של איתי, ובינתיים משעמם לי נורא אז מתחתי את גבולות יכולת העשייה ביד שלי ל12 פעמים ביום, מה שלפי דעת מ' מוגזם למדי, לדעתה 11 פעמים זה די והותר. טוב אין לי ממש מה לעשות אז אני כותב את מה שאיתי ביקש ממני לכתוב: לאלכוהול יצא שם רע בגלל שבנות 12 לא יודעות לשתות ומנת המשכל שלהן גם ככה נמוכה יותר משל קוף אז הן גם כמעט מתות מזה (להלן הפירוט של איתי על איך הוא יכול לשתות את אותה כמות אלכוהול מבלי להשתכר ולמה הילדה בכלל כמעט מתה, הוא כתב לי את זה בשבילי) הילדה הלכה לחברים שלה בשעה 1 בלילה, נניח שהיא אכלה ארוחת ערב בשעה 8 ואכלה חביתה וסלט, ושתתה 2 כוסות קולה ואחרי זה כוס מי</div>Tue, 04 Dec 2007 21:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (באד באנדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=8104392http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483855&blog=8104392http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7966659<div align="right" dir="rtl">קודם כל קצת חדשות: הפרק של יום שישי הקרוב יבוטל כי איתי וחבר שלו עובדים קטע נחמד שמהווה פרודיה על ביט69, אני רוצה להדגיש כי המעשה שיעשה כאן לא נועד על מנת שאנשים יכירו את הלהקה ויתחילו לשמוע אותה אלא יצחקו עליה ואני והם לוקחים על זה את הקרדיט :-)למרות שיש מלא כאלה שצוחקים עליה אז לא משנה ישרא-בלוג החליטה ללת פרו לכל המשתמשים אבל לא כל כך הבנתי איך, אבל אישית אני רוצה פרו, לא ידע מה אני אעשה עם זה אבל יהיה נחמד להוסיף שטויות, אולי אני קצת אעבוד על העיצוב, יום נעים לכולכם, מופסה חי!!!</div>Tue, 20 Nov 2007 08:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (באד באנדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7966659http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483855&blog=7966659http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7936539<div align="right" dir="rtl">מאירועי הפרק הקודם: שרוך מגלה שברוך וטום אבני משתמשים בסמים קשים והחליט לבטל את התוכנית ולעזוב את הארץ. עליתי על המטוס והגעתי למקום, למזלי המקום לידי היה רק אז יכולתי לישון בשקט, מה שבדיעבד לא הצליח כי אני לא בן אדם שנרדם בקלות אזלקחתי שני כדורי שינה וניסיתי להירגע, עצמתי את העיניים ונרגעתי, אני לא בטוח שנרדמתי כי שמעתי לידי תינוק בוכה. קמתי לשירותים וגיליתי שהכדורים עיין משפיעים לכן כשניסיתי ללכת בקו ישר נכנסתי בשלושה כיסאות. כסוף סוף הגעתי לשירותים וניסיתי להשתין, משימה פשוטה כאמור אך מסובכת כשאתה מסטול, השתנתי לכל כיוון חוץ מהאסלה, לבסוף שתפתי ידיים ויצאתי, ראיתי בחורה נכנסת אחריי וריחמתי עלייה, חזרתי לכיסא ונרדמתי, קמתי עוד פעם לשירותים כשמטוס התחיל לרעוד, הטייס אמר שיש כיס אוויר וצריך לחזור לכיסאות ולהחגר. מה לעשות שזה היה קריאת הטבע שלחצה על השלפוחית שלי אז החלטתי להמשיך לשירותים, ראיתי את הדיילת עוברת ואומרת לכולם "לשבת בבקשה" "בבקשה תישבו" "לשבת בבקשה" אז התיישבתי. המטוס התחיל לרעוד ממש ולפני ששמתי לב המטוס התפרק באוויר, קיבלתי מכה ממזוודה והתעלפתי, כשקמתי שמעתי צ</div>Fri, 16 Nov 2007 18:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (באד באנדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7936539http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483855&blog=7936539http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7876254<div align="right" dir="rtl">כמו שהבטחתי שבוע שעבר הנה הסיפור שלי בהמשכים "סיפורו של שרוך" והפרק הראשון "הפרידה" אני רוצה להודות לאיתי, ס', מ' וסנאפלס על העזרה בכתיבה, הסיפור כתוב בגוף ראשון כי אין לי כוח להסתבך עם זה שעה לפני הפרק של היוםהלכתי לחדרו של ברוך כדי לקרוא לו לחזרה אחרונה,הגעתי לחדר וראיתי שהחדר נעול שרוך: "ברוך יא שמן תפתח כבר יש חזרה" ברוך: "אין לי כוח" (בקול מנומנם) שרוך: "עוד פעם אתה מחשש בלעדיי? במה הפעם, ג'וינט? באנג? נרגילה? טוב זה לא מצחיק תכבה את זה, אני אכין לך קפה ונתחיל את החזרה" ברוך:... שרוך: "ברוך הכל בסדר?" ברוך:... פתחתי את הדלת בכוח וראיתי את הראש של ברוך מונח על השולחן כאילו הוא ישן אבל ראיתי אבקה לבנה על האף שלו. חיכיתי שהוא התעורר והתחלתי לצעוק עליו שרוך: "אתה הבטחת שלא תתחיל עם סמים קשים, אתה הבטחת!" ברוך: "מה אתה כועס? אז הסנפתי קצת קוקאין, לא קרה כלום, גם לך לא יקרה כלום עם תירגע ותסניף קצת" שרוך: "זה מה שאמרת על החשיש ותראה לאן הגעת! אתה אמרת לי שיהיה בסדר ואנחנו לא מתקרבים לחומרים כימיים, אני מבטל את התוכנית היום" ברוך: "אז שיקרתי, בו הו, אתה יודע מה? אני ל</div>Fri, 09 Nov 2007 14:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (באד באנדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7876254http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483855&blog=7876254http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7832355<div align="right" dir="rtl">קצת באיחור אבל לא נורא. בעודי נהנה מהשביתה ופיטוריי מהעבודה לקום ב-10 ליסוע לעיר ולחזור בחצות ישבנו: אני, סנאפלס, מ' וס' והרהרנו על החיים. כשאני אומר הרהרנו על החיים הכוונה לארבעת הנושאים האלה: 1) איך ילדה הופכת לפקאצה 2) איך ילדה הופכת לכוסית 3)איך ילדה הופכת לשמוטה 4) איך שרמוטה הופכת לנימפומנית סנאפלס: "... לא כל שרמוטה היא נימפונית, זה בולשיט, נכון שהגבול ביניהם הוא דק אבל עדיין צריך לעבור אותו, שרמוטה היא אחת שנותנת ונימפומנית היא אחת שחייבתת להזדיין..." ס': "אני מקווה שאת לא מדברת מניסיון" סנאפלס: "רק מהניסיון של באד" באד: "יש לי ניסיון בשרמוטות? יותר טוב מזה, יש לי ניסיון בנימפוניות?" מ': "חשבתם פעם על המילה בולשיט? יענו מה המשמעות שלה?" באד: "חרא של שור?" מ': "אני מתכוונת איך היא הפכה למילה שאפשר סתם להביא באמצע משפט" ס': "מה זאת אומרת?" סנאפלס: "היא צודקת, למשל, בולשיט, אתה לא אגזוזן" ס': "אם אבלשום קור היה שומע אותך" באד: "סביר להניח שהוא היה דוקר אותך" סנאפלס: "מה שבעצמושלאדבר רע מידי, בשביל מה אה?" באד: "כדי או למעל, אבל לא בשביל learn some english weman</div>Sat, 03 Nov 2007 23:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (באד באנדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7832355http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483855&blog=7832355http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7796848<div align="right" dir="rtl">כמו שהוכח לנו בשנים האחרונות, אמני ישראל הבאמת טובים הולכים לעולמם בקצב די מטריד האמת. אני יכול לכתוב פוסט של שעתיים עד כמה זה לא פייר שהאמנים הטובים באמת כמו פולי ולא כמו הפקאצות של היום מתים אבל אז זה יהיה סתם דבילי. בפוסט הזה אני הולך לדבר על איך פולי שינה לי את החיים. הפעם הראשונה ששמעתי על הגשש החיוור הייתה כשהייתי בן 6 ושידרו את "גבעת חלפון אינה עונה", כבר אחרי 2 דקות התגלגלתי מצחוק. מאז כמו כל ילד בן 6 הקלטתי את זה וצפיתי בזה שוב ושוב ושוב וכל פעם צחקתי מחדש, אחרי זה גיליתי שיש להם יותר מסרט אחד ויש להם מערכונים קורעים לא פחות, לסרג'יו פניתי כשיעמם לי, לא טעיתי. כבר התחלתי לדבר גששית והתחלתי לדקלם מערכונים וכל פעם ששואלים ממתי אני עושה משהו התשובה שלי היא בשא"ש,קשה לחשוב אפילו עד כמה הגשש בכלל ופולי בפרט נכנסולי אל החיים מרוב שזה בשגרה שלי. אני אביא בקרוב ציטוטים נבחרים של פולי, ציטוטים שאהבתי במיוחד. אני רוצה לסיים את הפוסט בדקת דומייה לזכרו של פולי.... תודה לך פולי על מה שנתת לי, מה שאני מבין רק עכשיו שיחסר כשלא תיהיה פה. אין מה לומר ואין מה לעשות מאשר לשמוע את להיטי</div>Tue, 30 Oct 2007 20:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (באד באנדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7796848http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483855&blog=7796848http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7766014<div align="right" dir="rtl">כן כן הגיע הזמן לפוסט סוף השבוע, נתחיל מזה התכנית שלי להביא קוראים הצליחה שאותה אפרסם כשאיהיה בלוגר ברשימת הפעילים. קודם כל תודה לאיתי על העזרה ועכשיו לפוסט מצאתי עבודה באיזה מסעדה מסכנה בעיר, זה אולי חרא משכורת אבל זה עדיין עדיף על להיות מרושש, הבוס שלי שלצורך העניין נקרא לו לוציפר מאוד שונא אותי וגיליתי שכשאני הולך יוצאים לי קליקים מכף הרגל וזה נורא מעצבן אותו. לוציפר: מה לעזאזל הרעש הזה? באד זה אתה? באד: אין לי מושג על מה אתה מדבר (באותו הזמן באמת לא ידעתי), עברתי שוב לידו לוציפר: מי עושה את הרעש הזה? אז כבר הבנתי שאני זה משעצבן אותו ושמחתי על הידיעה שפעם ראשונה זה לא ההפך. לוציפר: אני נשבע לכם שברגע שאני תופס את זה שעושה את הרעש הזה אני מפטר אותו על המקום!! המשכתי ללכת אבל הפעם בלי הרעש כי זה לא חכם לאבד את העבודה עוד לפני שעברו יומיים. עברתי ליד שולחן של כמה חבר'ה בני 17 שהבינו שזה אני לקוח: אחי זה אתה עושה את הרעש נכון? באד: כן אחי למה? לקוח: איך אתה עושה את זה? באד: זה טבעי אחי לקוח: כל אחד מאיתנו נותן לך 50 שקל אם אתה עובר לידו ועושה את זה 200 זה יותר ממ</div>Fri, 26 Oct 2007 19:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (באד באנדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7766014http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483855&blog=7766014http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7730049<div align="right" dir="rtl">לפני שאני מתחיל את הפוסט של היום יש לי כמה הודעות א' כמו שרציתי בקושי שבוע אחרי שהבלוג נפתח כבר יש מריבות לגביי זהותי אז אני אתן כמה פרטים כי אני מבין שאיתי עשה קצת בלגן, קצת יותר מידי בלגן אבל שיהיה אני באד באנדי, אני עוד מעט איהיה בן 15 ואני לומד בתיכון של הפסגה. בחטיבה למדתי עם שולמית לכן אני מבין את הטמטום שלה. הבלוג עצמו בנוי מסיטואציות שקרו או לי או לאנשים שאני מכיר והוקצנו על ידי לכן אם אתם מזהים את הסיפור כי הוא קרה לכם או למישהו שאתם מכירים סביר להניח שאני גם מכיר אותו והוא סיפר את זה ואני פשוט הקצנתי אותו. אוקי עכשיו לנושא של הפוסט. אני יודע שקצת באיחור אבל טוקיו הוטל כבר עלו לי העצבים, בהתחלה חשבתי שהם מגניבים כי moonsoon באמת נחמד אבל חלאס!! כמה אפשר לחיות על שיר וחצי? אני לא מבין למה צריך לפתוח בלוגים להערצה של הפאקינג להקה הזאת? אז הם שרים בגרמנית, ביג דיל! אתם רוצים לשמוע גרמנים מטורפים פשוט כנסו ליוטוב וחפשו את השפילר (הגרמני שמטורף שהורס את המקלדת שלו) לא צריך לפתוח על בלוג ובטח שבטח לא מאה! נכון לרגע בו כתבתי את הפוסט מופיעות 53 תוצאות בחיפוש אם כותבים טוק</div>Mon, 22 Oct 2007 12:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (באד באנדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7730049http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483855&blog=7730049http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7708335<div align="right" dir="rtl">הרהרתי קצת לעצמי וחשבתי על הבלוג, הגעתי למסקנה שאין טעם שהבלוג ייצג את החיים שלי ואין לי טעם לבכות על כמה הם קשיםלכן כמו אבי לכינוי ולתפקיד אל באנדי הבלוג יהוה הקצנה של האירועים האמיתיים בחיים שלי. לקחתי את אחי הקטן לקניון לאכול בבורגראנץ', סיימתי לאכול והתכוננתי ללכת. שבע: "באד אפשר 5 שקל?" באד: "למה?" שבע: "למשחקיה" באד: טוב שיהיה, אבל אל תבכה להורים שאני אף פעם לא קונה לך דברים... מסתבר שדיברתי אל עצמי כי הוא כבר היה באמצע משחק כשפקחתי את העיניים אחרי שמצמצתי. זרקתי הכל לזבל ונכנסנתי למשחקייה כדי לראות מה קורה, ראיתי אותו עומד ליד סוג של מכונת הימורים (שמנסיון אצל חבר שלי יכולה רק לשדוד ממך כסף) מסתכל על ילד שברוב פיגורו בזבז על המכונה 20 שקל בפעם אחת, הילד הרוויח ניקוד מסויים ולחץ על הכפתור שהופך אתם לאסימונים. שמעתי את המכונה מוציאה מלא מטבעות וראיתי שהוא מוציא רק שניים, שלחתי יד לפתח את המכונה לראות למה תוך כדי שאני אומר "יש שם עוד כמה" ובתגובה קיבלתי "אל תיגע זה שלי" באד: "כולה באתי לראות" ילד: "ואם לא בא לי שתראה?" אוקי שתבינו הילד היה בגובה של הביצה שלי אז לחשתי "א</div>Fri, 19 Oct 2007 14:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (באד באנדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7708335http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483855&blog=7708335http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7701514<div align="right" dir="rtl">סוף השבוע מתקרב וזה אומר שבניגוד לשאר השבוע אני צריך לשבת לעשות שיעורים. הנה 4 דברים שאני הולך לעשות בסוף השבוע וממליץ גם לכם לעשות 1) ליסוע על הסקייטבורד של חבר שלי בזמן שאני בטיול עם הכלב. 2) לסיים את מרתון העונה השלישית של שנות ה-70 3) לעצב את הבלוג 4) סביר להניח שלעבוד על אנשים בטלפון והנה משהו שאני לא הולך לעשות ואין גם אינטרס לעשות אבל אני ממליץ לכל הערסים והפקאצות לעשות 5) לשתות אקונומיקה ובנושא אחר לגמריי, החטיבה שלי בהסתדרות לכן אני לא שובת חלק מהמורים שלי כן בארגון אז הם שובתים לכן אני לא לומד אנגלית, צרפתית, של"ח ולצערי גם כלכלת בית. ובגלל שחצי מהמערכת שלי היא מקצועות הללו אז יוצא שאני מתחיל ב-11 לפעמים ובימים אחרי מסיים ב-11, אתמול למשל באתי ללמוד לשעה והלכתי הביתה, דבר שמצד אחד יותר מגניב מלשבות כי זה נותן לך תחושה שלא ביזבזתי את היום בלשבת בבית ולא לעשות כלום, אני גם פוגש את החברים שלי אז זה נותן לי את התחושה שעשיתי משהו, משהו חסר תועלת אבל מצחיק. מצד שני גם יכולתי לנסוע לעיר עם חברים, אבל עכשיו כשאני חושב על זה אמא שלי פרנואידית לכן לא הייתי יכול ליסו</div>Thu, 18 Oct 2007 17:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (באד באנדי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483855&blogcode=7701514http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483855&blog=7701514