http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345כל מיני סיפורים שלי.. תהנו (:heCopyright 2026 הכותבת בע''מ (:. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=14202250<div align="right" dir="rtl">לא ניראה לי שהבלוג יחזור בזמן הקרוב..אבל מוזמנים לקרוא את הסיפורים (למרות שרובם לא גמורים), יש כמה שהם קצרים.</div>Fri, 19 Sep 2014 16:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת בע''מ (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=14202250http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483345&blog=14202250http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=13772531<div align="right" dir="rtl">שוב אין פעילות בבלוג.. אך הוא חוזר בקיץ ובגדול ! אז לבנתיים - ס-ג-ו-ר ! </div>Wed, 08 May 2013 20:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת בע''מ (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=13772531http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483345&blog=13772531http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=13644950<div align="right" dir="rtl">*דיויד אונס אותה והם בורחים*הילדה בוכה ואז היא רואה שהיא מלאה בדם*כעבור זמן מה ההורים חוזרים, ורואים אותה על הרצפה, הם קוראים למשטרה*ההורים שומעים זעקות מלמעלה, ומבינים שזו המטפלת.</div>Wed, 23 Jan 2013 20:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת בע''מ (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=13644950http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483345&blog=13644950http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=13640408<div align="right" dir="rtl">פרק 1 בגיל 8 וחצי נאנסתי. זה קרה לפני כ6 שנים , אך אני זוכרת כאילו זה קרה אתמול. באותו היום לא הלכתי לבית ספר, כי הייתי חולה ולכן נשארתי בבית . גרתי אותו זמן באחוזת ווילבהורן המהוללת. יותר מאוחר תבינו למה פרט זה חשוב ראיתי טלוויזיה, הראו שם איזה סרט מצויר שאינני זוכרת את שמו, אך אין זה משנה. אני מסתכלת על החתכים שעל היד שלי ונזכרת. הייתה דפיקה בדלת. חשבתי שהמשרתת תפתח, אך מכיוון שהורי נתנו לה יום חופש, הלכתי לפתוח את הדלת לבדי. כמו תמיד שאלתי מי שם. ''דין , הדוור'' הקול ענה. בדקתי בעינית, ראיתי שזה הוא . הורי לימדו אותי לעשות כך. פתחתי לו את הדלת, והוא הוציא את המכתבים והביא לי. הוא פנה ללכת כשאמרתי לו ''תודה'', אך ראיתי שהוא עומד ליפול , או יותר גרוע להתעלף. שאלתי אותו : ''אדוני אתה בסדר?'' ''כן, כן'', הוא ענה, אך ראיתי שלא. ''אתה רוצה אולי לשתות ? בוא תכנס אני אביא לך לשתות קצת, והמטפלת שלי תביא לך כדור הרגעה'' באותה עת לא ידעתי דהדני נכנס מלמעלה וקשר את אליזבט , המטפלת. ''תודה'', הוא נכנס והלך למטבח. ''עכשיו אני אסגור איתך את החשבון, ממזרית קטנה'' הוא אמר, הושיב או</div>Sun, 20 Jan 2013 01:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת בע''מ (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=13640408http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483345&blog=13640408http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=13483622<div align="right" dir="rtl">בתחילה חשבתי שזה היום המאושר בחיי. הכל התחיל באותו היום כשהייתי בת 18, בערב שלהנשף, לפני 10 שנים. אני יושבת בחדר של הילדה שלי, פותחת את היומן ונזכרת: ''זה היה מושלם מבחינתי. האווירה הנעימה, המקום, הבן זוג האוהב. הנשף היה יותר מדי טוב. הייתי בטוחה ששום דבר לא יכול להרוס אותו. לבשתי את השמלה הזהובה שלי שאמי, אליזבת, קנתה לי מחוץ לארץ. השמלה איתה נכנסתי לנשף, וכולם התפערו ממנה. אני מסתכלת ימינה, על המיטה שלה, ורואה בדמותי איך לבשתי את השימלה. הרי גם אני גרתי בחדר הזה פעם. '' ג'סיקה, השמלה הזאת מדהימה.'' ''מאיפה קנית אותה?'' ''אני גם רוצה כזאת'' ועוד ועוד מחמאות. הרגשתי אלוהית. הבן זוג שהיה איתי, בריאן, הסמיק, כי הוא הרגיש גם כמו אל שהולך יד ביד עם אלה. '' אהובה, אני מרגיש שהערב הזה הוא מושלם. את ואני פה , בנשף סיום התיכון, אנחנו ביחד, אוהבים אחד את השנייה, הקהל אוהב אותנו, ואנחנו נהנים מכל רגע.'' בריאן אמר והסתכל בי בעיניים ונשק לי. הנשיקה הייתה עדינה ורגועה, כמו שרק אנחנו אהבנו. התחלנו לרקוד, כל המבטים עלינו. לאחר כמה דקות כשסיימנו לרקוד, ראיתי שנכנסת אנסטסיה, השקדנ</div>Fri, 28 Sep 2012 19:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת בע''מ (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=13483622http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483345&blog=13483622http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=13305866<div align="right" dir="rtl">ממש נטשתי ... אין זמן לכתוב את הסיפור אפילו .... כמה אירוני אה ? מקווה שבקרוב כן יהיה זמן. </div>Sat, 09 Jun 2012 15:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת בע''מ (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=13305866http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483345&blog=13305866http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=13229352<div align="right" dir="rtl">סיפור זה הוא סיפור בדוי, כל קשר למציאות מקרי בהחלט. הערה: יהיו פה גם קטעים מהחיים שלי. פרק 1: קוראים לי איריס, אני בת 15, גרה כרגע בישראל, כותבת יומן. בעלת עיניים חומות ושיער ארוך גולש. כשהייתי ילדה קטנה גרתי באירופה, איטליה יותר נכון. היו לי הרבה חברים, הלכתי לגן שם, לבית ספר.בקיצור, 10 שנים מהחיים שלי העברתי שם. אבל לא, לא נולדתי באיטליה. נולדתי בדרום רוסיה, ככה סיפרו לי. מפני שאבא שלי קיבל עבודה באיטליה, אז עברנו לגור שם. בגיל 11 הגעתי לארץ, כי אמא שלי איבדה את העבודה שם. קיבלו אותי דיי יפה ביסודי, לא לעגו לא כלום. בכיתה לא היו לי ממש הרבה חברות, אבל לא התבאסתי, כי אני שומרת קשר עם החברות שלי מאיטליה. מפני שידעתי את השפה טוב, אז יותר ויותר ילדים רצו שאלמד אותם את השפה, אבל הרגשתי שהם פשוט מנצלים אותי. למרות שהם אמרו שלא. לפני שנתיים נולדה לי אחות חמודה וקראנו לה נטלי. אני ודודה שלי מטפלות בה וכמובן גם אמא שלי, אבל היא עובדת המון. באיטליה היה לי חבר, וקראו לו ז'קה. הוא היה ספרדי, שהגיע מארגנטינה, כי היגרו אותם משם. היינו ביחד שנתיים. כשאני נזכרת בו, אני מסתכלת על התמו</div>Tue, 24 Apr 2012 17:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת בע''מ (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=13229352http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483345&blog=13229352http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=13077336<div align="right" dir="rtl">היי, סופסוף סיימתי את המבחן אמי''ר היום... מחר אשב על פרק 2 , ארשום אותו ובע''ה אעלה אותו (ספויילרים לפרק 2 יש כבר) </div>Mon, 27 Feb 2012 15:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת בע''מ (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=13077336http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483345&blog=13077336http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=12902029<div align="right" dir="rtl">טוב אז הייתי החודש בחו''ל, והתחלתי לכתוב סיפור חדש.. מקווה שייקראו אותו . פרק 1: על הרצח שנעשה, היא החליטה שלא תיסלח לו עליו לעולם. הוא הבטיח לה שבחיים לא ירצח מישהו שוב. אבל ההבטחה הופרה. זה קרה באותו היום, שהיא פתחה את דלת ביתה, וראתה אותו שוכן מעל גופה, ומוציא סכין מחזה של אישה בעלת שיער חום. היא זיהתה את אמא שלה, והחלה לצעוק: ''שקרן! רוצח! איך יכלת? זאת אמא שלי, איך יכלת לרצוח אותה? שקרן! לא הכרת אותה וכבר רצחת אותה? מה כבר היא עשתה לך?'' ליז צעקה עליו וטרקה את הדלת, רצה אליו ואל גופת האם המתה, ''לך מפה רוצח!'' בוכה ומסתכלת על פניה של אמה. עיניה היפות היו סגורות, היא הייתה מאופרת קלילות. לאמה קראו ברברה. ''ליז, אני מבין שאת נסערת, אבל תביני - אני לא אשם במות אימך,לא הרגתי אותה. באתי לבקר אותך כמו שקבענו, הבאתי לך את המצרכים כמו שהבטחתי. באתי מוקדם מהרגיל, צלצלתי בפעמון כמה פעמים ולא פתחו את הדלת. שמתי לב שהדלת הייתה פתוחה במקצת , דחפתי אותה קלות, וכשנכנסתי ראיתי את אמך מוטלת על הרצפה, ובחזה שלה - סכין. שמתי את המצרכים על הספה , ומהר רצתי למטבח כדי להתקשר למד''א, הם אמרו שה</div>Wed, 30 Nov 2011 01:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת בע''מ (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=12902029http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483345&blog=12902029http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=12566531<div align="right" dir="rtl">היי, שמי קלי סטיוארט, אני בת 25 ממונריאל. כעקרון, אני מישראל, אבלמגיל 15 עברנו עם המשפחה למונריאל, כי אבא שלי מצא עבודה קבועה פה. הייתי צריכהלעזוב את הבית ספר ואת החברים שלי. היה לי קשה מאוד, במיוחד לעזוב את קים,חברתי הטובה מאז הילדות, שהיא הייתה בשבילי כמו אחות. אני אפילו זוכרת את היוםשההורים שלי אמרו לי ולג'ן על המעבר. [= ג'ן, בת 23, סטודנטית לרפואה בקליפורניה,מאורסת לג'ים כבר שנה וחצי]. ''דאמט אבא, אתה לא רציני! למה פתאום לעזוב?אז מה שמצאת עבודה שם? מה איתי, עם ג'ן? מהבצפר? לא חשבת על זה?!'' צרחתי על אבאשלי , כשהוא אמר לי את מה שאמר.''קלי,חשבתי על הכול. תביני, מאז שאמאנפטרה, אני מרגיש שאנחנו לא ממש מסתדרים פה כמשפחה, ואנחנו צריכים לעבור לחו''ל.אני לא מצליח להתקדם פה, והעבודה באה לי בדיוק בזמן'' אבא ענה , ולקח לי את היד.''אבל... אבל עד שהסתדרתי עם החבר'ה, התחלתילהשקיע בלימודים, ככה באת אליי בבום בלי להתייעץ? מה ג'ן תגיד? היא בטוח תתנגד.''עניתי לו בצעקות.''דיברתי עם ג'ן, והיא דווקא הסכימה, היא הרירצתה במילא לעבור לחו''ל, אז אמרתי שזה רעיון טוב'' ענה.''יופי אבא, תודה שאמרת לי את זה. מ</div>Sat, 18 Jun 2011 23:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכותבת בע''מ (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=483345&blogcode=12566531http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=483345&blog=12566531