http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733heCopyright 2026 singer girl :). All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/66/83/36/368366/misc/11243185.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8398673<div align="right" dir="rtl"> מכירים את הקטעים האלה שיש לכם יומולדת, ואתם חושבים על כל מה שעשיתם בחייכם, על מה את רוצים לעשות בהמשך, כמה שאתה מצפה מאחרים שאולי יעשו בשבילך ביום הולדתך, או עושה להם סוג של מבחן לראות עד כמה אכפת להם ממך? וקורה שכמעט כל שנה אתם מתאכזבים, אבל... ממשיכים כאילו כלום לא קרה... או קרה פעם הרגשה שפשוט לא בא לכם לחגוג את יומולדתכם? למרות שכולם שמחים בשבילכם, ועוד שנייה, ממש עוד שניה מכבים לך את הנר של העוגה. אבל פשוט לא בא לכם על זה, כאילו מיציתם, ואתם בסה"כ בני 16? כאילו הכל אותו דבר, כאילו גם מה שנראה חשוב כבר לא. כאילו כל הרוח מהמפרשים יוצאת... כאילו שבא לכם שהיום הזה כבר יעבור, כאילו הוא לא חשוב, כאילו אתם לא חשובים. אז באתם לעולם ביום הזה. סוו וואט? כאילו זה לא אומר כלום, כאילו לא בא לכם לחגוג את זה... ובכל יום הולדת עצובים מחדש, מאוכזבים מחדש... לא יודעת ממה בדיוק, לא מבינים מה גורם לכם להרגיש ככה, של שנה ושנה, ולא מוצאים תשובה לזה, כמה שמחפשים. פשוט לא שמחים, לא מרגישים שצריך לחגוג, או שלא חוגגים מספיק. מין פיצול אישיות שלא ברור. שכנראה יישאר ככה, אולי נראה כב</div>Thu, 10 Jan 2008 23:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (singer girl :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8398673http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482733&blog=8398673http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8286669<div align="right" dir="rtl">אני באמת לא מדברת סתם שטויות, אני באמת לא מתלוננת סתם. פשוט אני לא יכולה יותר... אני לא יכולה. אני לא עומדת בזה. זה ברור עכשיו מי כל אחד ואחד מכם. חבורה של זבלים, בדיוק כמו שהייתם, בדיוק כמו שזה היה. ההיסטוריה חוזרת על עצמה [?] עלאק חברים. פ'חחח. </div>Thu, 27 Dec 2007 15:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (singer girl :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8286669http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482733&blog=8286669http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8259160<div align="right" dir="rtl">חשבתי שאוכל להמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה, אחרי הכל מה אני צריכה לעבור? עוד יום, ועוד יום, ועוד יום, ועוד אחד ועוד אחד... וככה יעברו להם 3 שנים. אבל על מי אני עובדת? כן, אני יודעת שהכי חשוב עכשיו זה הלימודים, אני יודעת שהחברים האמיתיים תמיד ישארו איתי. אבל אני פשוט מרגישה כ"כ לא שייכת לכיתה הזאת, כ"כ לא מוצאת את עצמי בתוך האנשים האלה ששונים ממני במרחק שנות אור. עוד פחות מחודש אני בת 16, ועדין מרגישה בת 6, עדין מרגישה ביסודי... הילדה המפוחדת הזאת שאני לא יכולה לשכוח אותה, ומפחדת כ"כ לחזור למי שהיא הייתה... למרות שאני יודעת היום מי זאת טל, כמה היא גדלה והתפתחה, מה הוא הנשק שלה, ואיך היא משתמשת בו. אני התבגרתי, והבנתי מי אני היום, ובטוחה קצת יותר בעצמי מפעם... אבל בכל זאת, מרגישה כל הזמן למטה, כמו מוכנה לנפילה ששוב תבוא, שאני כ"כ פוחדת שתבוא. ששוב אני אמצא את אותה הילדה, שכ"כ פוחדת מהכל... ויותר מהכל - מעצמה. כמו נוצה, ברוח הפראית הוא לא ימצא אותך במקום שהיית לפעמים עולה בי הד קולך, והוא חוזר אליי והוא בא והולך לפעמים את יודעת רק הבכי מזמן לזמן בא מתוך געג</div>Sun, 23 Dec 2007 18:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (singer girl :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8259160http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482733&blog=8259160http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8229348<div align="right" dir="rtl">לא, אתם לא מבינים. אתם רואים ויודעים ומסרבים להאמין. אני באמת רוצה את זה, אני באמת אוהבת את זה. זה לא רק תחביב, זה לא משהו שאני נהנת לעשות בזמני הפנוי, זה לא משהו שאני מחבבת, זו מי שאני. אין, לא קיימת טל ללא שירה. אין חיים, אין אוויר, אין עוד יום חדש בלי לשיר. יום אחד שעובר בלי שירה עובר כיום פקעת עצבים. אני לא מגזימה, אני רצינית לחלוטין, ולא, לא שתיתי לפני כתיבת הפוסט הזה. אתם פשוט לא מבינים מה זה בשבילי, זה אני מוכנה לתת בשביל זה. אתם באמת שלא מבינים! אתם לא יודעים. הצחוקים האלה לא עובדים עליי, אני לא אוהבת את הלעג הזה מיצד האישה הזאת שקוראת לעצמה אמא. נמאס לי כ"כ מההתנהגות שלה, היא פשוט עולה לי על כל פיוז אפשרי. גררר. אני אוהבת אותה, אבל אני לא יכולה איתה כבר. היא כבר כ"כ לא נסבלת, במיוחד אחרי מה שהיא אמרה היום. שתילך, גררר, מעצבנת. השיר שאולי קצת מקל על ההרגשה, כי הוא מספר אותה... אחד השירים שאהובים עליי בעולם. 3&gt; SARAH McLACHLAN AngelSpend all your time waiting for that second chance for a break that would make it okay there's always one r</div>Wed, 19 Dec 2007 17:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (singer girl :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8229348http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482733&blog=8229348http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8190649<div align="right" dir="rtl"> ובדיוק בזמן שאני מנסה לשכנע את עצמי שאני מתחילה התחלות חדשות, שהאנשים סביבי משתנים לטובה אני מגלה שאני טועה, שאני שוב פעם טועה. שהכל היה כקמותו, חרא. אני יודעת אני יודעת, אני צריכה להעריך את מה שיש לי. אבל אני לא יכולה להסתפק עכשיו במה שיש לי, מסיבה אחת פשוטה - אין לי תמיד את הכוח להסתכל על זה ככה. אני כ"כ רוצה להשתנות לטובה איתו ובכלל, אבל הוא לא נותן. חשבתי שהוא השתנה, כנראה שזאת הייתה סוג של הדמייה. הוא עדין כשהיה. כנראה שזה לא משנה, אנשים לא משתנים. Second chances they don't ever matter, people never change. אני מצפה ומתאכזבת, פעם אחר פעם... לא משנה כמה אני משתדלת, אף אחד לא רואה את זה. פשוט שום דבר לא טוב מספיק, בשביל אף אחד. לא טובה מספיק גם בשבילי... Sarah McLachlan - Good Enough Hey your glass is emptyIt’s a hell of a long way homeWhy don’t you let me take youIt’s no good to go aloneI never would have opened upBut you seemed so real to meAfter all the bullshit I’ve heardIt’s refreshing not to seeI don’t have to pretendShe doesn’t expect it from meDon</div>Fri, 14 Dec 2007 15:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (singer girl :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8190649http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482733&blog=8190649http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8179935<div align="right" dir="rtl"> ברנדר שו פעם אמר: ישנם 2 טרגדיות הכי גדולות בחיים. אחת - לאבד את משאלת ליבך. השניה - להגשים את משאלת ליבך. אוקיי, אני מסכימה. לאבד את משאלת ליבך זה הדבר הכי קשה שיש. אבל להגשים אותה? היי, הבחור קצת מתבלבל. אנחנו חיים בשביל להגשים את עצמנו, את האהבות שלנו, את המטרות שלנו. יש לנו צ'אנס אחד להיות מי שאנחנו רוצים להיות, להגשים את משאלת ליבך. לא הגשמתי עדין את שלי, אבל שאגשים, אני בטוחה שההרגשה תיהיה הכי טובה בעולם. ואני רוצה לוותר על ההרגשה הזאת בחיים. זה נתן לי זמן לחשוב ולחשוב עם עצמי, ולראות עד כמה שאני לא יכולה לוותר על המשאלה, על החלום הכי גדול שלי - בעד שום הון שבעולם. כנראה שלשו נשבר כמה פעמים הלב. מזכיר לי קצת אותי. על השיברון הלב שלי השנה. על איך שכל השנה התחילה, שניה לפני שטרם חוזרים ללמוד, שניה שהכל מתחיל שוב, אני מוצאת את עצמי שוב אבודה בתוך ערפל. בתוך בלאגן שאני נמצאת בו. אבל אני מבינה בכל יום ויום יותר מה חשוב ומה סתמי, ומה טוב ומה רע, מה שנכון ומה שגוי. איפה אני ולאן אני רוצה ללכת... אני חושבת שהגיע הזמן למצוא את הילדה שמזמן הלכה לאיבוד. היל</div>Thu, 13 Dec 2007 01:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (singer girl :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8179935http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482733&blog=8179935http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8041716<div align="right" dir="rtl"> כן, אז מסתבר שכולם קראו בבלוג את הפוסט האחרון. אבל אין שום תגובה. חח כן, אבל כולם מסתבר קראו, והגיבו כבר בפרטי. אז ככה: עברו עליי ימים לא קלים, הייתי אומרת לא קלים לא בכלל, אבל לא נגזים. היו ריבים ודברים כאלה שהם פרטיים לי. אבל הכל דיי ישב במקומו בשלום. לא ה-כ-ל, אבל רוב הדברים. ואני בטוחה שהכל יסתדר לצד הטוב ביותר. וזו רק תקופה שתעבור לה. אפילו ההורסקופ אומר: מומלץ: להתעודד - זו רק תקופה. לא מומלץ: להילחץ, זה יעבור. לא כזאת מאמינה גדולה בדברים האלה, אבל כשאלה דברים טובים אז למה לא? אקיצר, אני בטוחה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. ועל כל ענין של השירה - נראלכם שנולד הבן זונה שישבור אותי? אולי אני לפעמים מרגישה מובסת, מרגישה עייפה, וחסרת כוחות להמשיך הלאה. וחושבת שאני פשוט גרועה ואפסית. אבל עמוק בלב אני יודעת מה אני שווה. ואני שווה הרבה מאוד. ומי שפשוט לא יודע להעריך את זה, [ואני מתכוונת לכל מילה] יכול ללכת להזדיין :) סבבה? D: לא רוצה להיות בוטה, אבל אין מילה אחרת לשים במקום. <IMG st</div>Tue, 27 Nov 2007 23:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (singer girl :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8041716http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482733&blog=8041716http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8022073<div align="right" dir="rtl">הבנתם כבר מהפוסט הקודם שהמצב לא כ"כ טוב. בימים האחרונים יש לי פתיל קצר שפשוט באמת חבל על הזמן. כל דבר הכי קטן יכול לעצבן אותי. וילדותיים - לא, אני לא במחזור! אתם רואים? אפילו זה מעצבן אותי חח אני בתקופה מוזרה, שמכל דבר אני נפגעת, נעלבת, מתעצבנת, ומתאכזבת. גם אם זה דברים שבחיים לא הייתי שמה עליהם, עכשיו אני פשוט מקבלת את הקריז של החיים. כשאני הכי מרגישה שאני צריכה חיזוקים, ועד שסופסוף אני גאה בעצמי, שאני סופסוף מרוצה מאיך שאני שרה. הן באות ומפוצצות לי את זה בפרצוף. אני לא יכולה לשכוח את מה שהיא אמרה, 'אבל את בשביל להיות זמרת את צריכה להיות כוסית.' אני - 'אבל מה קשור?? נינט בכוכב נולד הייתה רזה??' - 'נו באמת, אבל נינט יש אחת למליון. את לא נינט'. כמוסכין שתקעו לך בלב. את אומרת שאני לא מיוחדת? כן. זה מה שאמרת. זה מה שתמיד חשבת. אני משקיעה את הלב והנשמה, שעות על גביי שעות, ולאף אחד לא אכפת מזה, לאף אחד לא אכפת ממני. וזה נכון, ואני לא סתם מתבכיינת. אני כ"כ מחכה שמישהו יאמין באמת, שאני אאמין למה שהוא אומר. שאני אוכל כבר לצאת מהתדמית של הלוזרית. אני כן, אבל אני לא רוצה</div>Sun, 25 Nov 2007 22:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (singer girl :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=8022073http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482733&blog=8022073http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=7995197<div align="right" dir="rtl">You could see me reachingSo why couldn't you haveMet me halfwayYou could see me bleedingBut you could not putPressure on the woundYou only think about yourselfYou only think about yourselfYou'd better bend before I goOn the first train to MexicoYou could see me breathingBut you still keptYour hand over my mouthYou could feel me seethingBut you just turnedYour nose up in the airYou only think about yourselfYou only think about yourselfYou'd better bend before I goOn the first train to MexicoYou only think about yourselfYou only think about yourselfYou'd better bend before I goOn the first train to Mexico _____________________________ אני לא יודעת מה להגיד יותר. נגמרו לי כל המילים. enoughis enough.</div>Fri, 23 Nov 2007 01:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (singer girl :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=7995197http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482733&blog=7995197http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=7966018<div align="right" dir="rtl"> אמרתי שהפוסט הבא יהיה על כמה אנשים מאוד מיוחדים, אבל דברים לא צפויים קורים. אמא של אליאב נפטרה. היה לי כ"כ קשה להאמין, ועדין קשה לי. התעוררתי ב3 ורבע כשאחי מעיר אותי לקום לאכול. הכל חשוך, הכל אפור, סופות בחוץ... חשבתי שהגיע כבר הערב. הכל חשוך. קודם לכן שמעתי שהיו טלפונים, טוב נו טלפונים, זה רגיל... הרי חשבתי בערב, בטח הבנות התקשרו או משהו, הן רוצות לנסוע לסופרלנד בטח. חשבתי לעצמי. רואה 3 שיחות ממורי... *אוקיי... =\* 2 שיחות מפיר *אהמ... טוב.* שיחה מגלוש. *רגע! מה קורה פה?* 2 הודעות קוליות, ואז הודעת טקסט אחת: 'אמא של אליאב נפטרה. ההלוויה ב3:00' ________________________ מהההההה? לא. לא. זה בגלל הדלקת בעיניים, אין מצב. אני מנסה לשפשף את העיניים ומנסה לקרוא שוב מחדש. כן, זה אותו טקסט. זה קרה. הייתי בשוק, ואני עד עכשיו בשוק. לא הלכתי להלוויה, היה מאוחר מידי... לא שגם אמא שלי הייתה מרשה לי ללכת בכל מקרה, היא פשוט לא מוכנה שאני אלך למקומות כאלה. אני פשוט לא מאמינה עדין. </div>Tue, 20 Nov 2007 01:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (singer girl :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482733&blogcode=7966018http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482733&blog=7966018