http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641סיפור בהמשכים.heCopyright 2026 עננים אפורים (סיפור). All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=12003224<div align="right" dir="rtl">המים החמים של המסיבה מתערבבים במים הקרים שלי, לרגע הבחורים מקציפים אותי ובשניה הבאה אני לבד במקלחת של הפנימיה."לא לא לא לא לא לא" שמעתי את עצמי לוחשת. לא יכולה להתמודד עם ערבוב של ההווה והעבר.אבל הבחורים נשארים לי בתוך המקלחת והראש ממשיך להסתחרר ואני נשארת במערבולת של החיים שלי."סשה? סש?" קול מוכר. לא יכולה לענות. אני מרוקנת."מתוקה, את בסדר? מה קרה?""כואב לי הראש." אני מצליחה להגיד."את מדאיגה אותי." איתן ליטף לי את השיער."סליחה""זה לא עניין של סליחה, רק תספרי לי מה עובר עלייך. אני פה בשבילך, את יודעת."חיבקתי אותו ושתקתי."אהובה שלי, למה את מתמסטלת כל הזמן? למה את מתנהגת ככה?""סתם איתן, סתם.""אני בכלל לא מכיר אותך, אנחנו יוצאים כבר פאקינג יותר משלושה חודשים ואני לא יודע עלייך כלום.""מה...מה אתה רוצה לדעת?""מי את, איך הגעת לכאן, מה עברת.""בבקשה, בבקשה לא.." מלמלתי, מתחננת."מי כיבה עלייך סיגריות, אל תחשבי שלא ראיתי. מי את, סשה? באמת שאני אקבל אותך לא משנה מה.""אתה רוצה אותי בשביל לבלות, איתן, אני יודעת" הרגשתי את הדמעות על הלחיים שלי "אתה כזה""יפה שלי, אם היית יודעת כמה את חשובה לי, אני יו</div>Fri, 27 Aug 2010 13:33:00 +0200story01@walla.com (עננים אפורים (סיפור))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=12003224http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482641&blog=12003224http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11997196<div align="right" dir="rtl">שיער אסוף בקוקו הדוק, שתי הזלפות של בושם בריח קייצי, חולצה חושפת גב, ג'ינס רפוי ויוצאת לחדר אוכל.על מגש פלסטיק מניחה כוס קפה ושתי עוגיות, מתיישבת, מקרבת את אחת העוגיות לפה ו..צלצול מחריש אוזניים גורם לי לזנוח את ארוחת הבוקר לטובת שיעור היסטוריה.מגיעה לשיעור בדיוק כשהמורה נכנסת."יש לך מזל" היא מזייפת חיוך. מתיישבת ומניחה את המחברת על השולחן.המורה מדברת ומדברת אלוהים יודע על מה, ואני מחפשת תירוץ לצאת מהכיתה לסיגריה של בוקר שלא הספקתי לעשן. אולי אפילו קפה מהמכונה, אם זה יהיה תירוץ ממש מוצלח."סשה קורונוב?" תלמיד מציץ לכתה ומחזיר אותי לריכוז. "היועצת קוראת לך."תודה אלוהים.ברגע שסגרתי אחרי את הדלת כבר חיטטתי בכיס והוצאתי את המצית. הסתכלתי בשעון - 9:32. אם אני אעשן ממש מהר ב9:37 אני יכולה כבר להגיע לחדר היועצת.הולכת אל מאחורי הבניין, מדליקה את הסיגריה, אין זמן לשבת, מבטיחה לעצמי שמתישהו אני אפסיק- עצוב כבר כמה שאני מכורה, גומרת, זורקת את הסיגריה על האספלט, דורכת ושוב בהליכה מהירה לחדר של היועצת.דופקת על הדלת."פתוח. סשה?""בוקר טוב" רואים שהיא קראה איזה מדריך "איך ליצור תחושת ביטחון ופתיחות בחד</div>Tue, 24 Aug 2010 15:01:00 +0200story01@walla.com (עננים אפורים (סיפור))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11997196http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482641&blog=11997196http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11983164<div align="right" dir="rtl">הזחנתי את הסיפור ואני מתלבטת אם יש טעם להמשיך אותו או שהקוראים גם ככה שכחו/עזבו.(מפתיע לראות אגב שהסטטיסטיקות מראות שעדיין יש קוראים)בבקשה תענו לי מהר, תודה 3&gt;</div>Tue, 17 Aug 2010 16:03:00 +0200story01@walla.com (עננים אפורים (סיפור))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11983164http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482641&blog=11983164http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11909833<div align="right" dir="rtl">איזה איחור בפרסום הפרק, אני אבין אם מתחשק לכם לחנוק אותי. תודה לקוראים שממשיכים לקרוא ולהגיב למרות ההזנחה המזעזעת - אני ממש מעריכה את זה 3&gt; מבטיחה, עוד פרק בקרוב. משקה אחרי משקה, כבר הפסקתי לספור. שוטים ומיקסים וכמה סוגי אלכוהול זול מעורבבים עם מיציםשקוראים להם "קוקטיילים". ללא הייתי לבד, כל מי שהיה בחדר היה שיכור - חלקם שכבו על הרצפה ובהו, אחרים התמזמזו בפינות החדר, כמה רקדו והרובשוחחו שיחות חסרות משמעות ברחבי החדר. איתן ואני התחבקנו ופטפטנו לנו. פתאוםהמוזיקה התחלפה - מפופ קופצני לצלילים שקטים ונוגים. יכול להיות שזה..לד זפלין? אכן, מהמוזיקה הטראשית של כל המסיבה עברו ל.Stairway to Heaven עם המילה הראשונה של השיר מישהי טפחה לאיתן על השכם, הסתובבנו. "זוכר?" שרון לחשה לו לתוך האוזן, השפתיים שלה משוכות בשכבה חדשה של ליפסטיק, כמעט נוגעות בו. "בטח שזוכר." איתן ענה לה, לא הבנתי על מה הם מדברים. "ריקוד אחד, תן לי את עצמך לשיר אחד." היא אמרה והעיניים האדומות מאלכוהול שלה נצצו. איתן הסתכל עלי. "אם להיות איתה זה מה שאתה רוצה" גלגלתי עיניים. "אל תהיי כזאת" איתן אמר ו</div>Mon, 12 Jul 2010 21:58:00 +0200story01@walla.com (עננים אפורים (סיפור))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11909833http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482641&blog=11909833http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11832874<div align="right" dir="rtl">"אהוו אתם לא ייודעים שדופקים?" איתן אמר והתנתק ממני בשביל לשלוח יד ולסגור את הדלת. הורדתי במהירות את החולצה וניסיתי להדק שוב את השיער האסוף. "אופסי." שרון צחקקה. "זה בסדר" איתן מלמל וחזר לנשק אותי. "מה היא רצתה בכלל?" שאלתי, מחפשת תירוץ בשביל לא לשכב איתו. "ממתי איכפת לך?" הוא נישק אותי שוב. "סתם, לא משנה" מלמלתי כששמעתי טון קצת מרוחק בקול שלו. "פשוט...תירגעי, הכל בסדר, את יודעת." הוא פרם את השיער שלי שוב, הפעם לגמרי. "אני יודעת" מלמלתי ונצמדתי אליו. "אני אוהב אותך" הוא לחש לאוזני ונישק אותי בנקודה שבין הלסת לצוואר. יד אחת שלו אחזה לי במותן ועם השניה הוא ליטף לי את עצם האגן. בעדינות היד שלו ירדה אלהמכנסיים שליוהוא פשט אותם. נישקתי אותו המון נשיקות קטנות בחזה ומשם לבטן, הוא דחף לי את הראש למטה. "לא.." מלמלתי. לא מוכנה לרדת לו, זאת כבר השפלה מוחלטת מבחינתי - פחדתי שזה יחזיר אלי הכל בבת אחת - את כל הבנים שהשפילו אותי, כל הפעמיםבהן הייתי צריכה להתכופף בשביל לספק אותם בצורה הכי מבחילה שקיימת. לא הייתי מוכנה לזה, לא הפעם - אולי אף פעם לא. "איך שאת רוצה מותק"הער</div>Sun, 06 Jun 2010 14:14:00 +0200story01@walla.com (עננים אפורים (סיפור))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11832874http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482641&blog=11832874http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11813321<div align="right" dir="rtl">אז בשביל לא להתקל בה ובאף אחד אחר פשוט נכנסתי למיטה והסתובבתי לכיוון הקיר - יודעת שהשינה לא תבוא. התעוררתי בבוקר לקולות הפאן של צוף. "כבי את זה!!" התחננתיושמתי את הכרית מעל הראש. לא מספיק שקמתי עם כאב ראש נוראי, אני צריכה לסבול גם את הרעש של מייבש השיער שלה?? "בחייאת סשה, שתי דקות.שלא יתנפח לי." "אבל על הבוקר?" "את יודעת, יש כאלה שהולכים לבית ספר על הבוקר, סתם..מנהג כזה." היא צחקה. "אבל בשעה כזאת? עכשיו כאילו.." הסתכלתי בצג של הפלא' "8 וחצי!!" "מתי את מתחילה?" היא שאלה. "רבע לתשע, ואם אני אאחר עוד פעם המורה הזאת פשוט תהרוג אותי." "אז מה אומרים?" היא חייכה בהתגרות. "מה?" לא הבנתי. "תווודה" היא צחקה, כמה אנרגיות יש לילדה הזאת. "למה תודה?" "כי הערתי אותך עם המייבש שיער." "מוואהה" שלחתי לה נשיקה באוויר וחיפשתי על המדף שלי את האקמול. שני כדורים ואני מסודרת, ידעתי. בחרתי לי ג'ינס בהיר, כפכפים וחולצה בצבע גוף עם מחשוף גב. "חייבתלרוץ." צעקתי לה, יודעת שאין סיכוי שאני אשרוד את השיעור הזה בלי קפה וסיגריה של בוקר. נזכרתי ביום הקודם, באיתן. זה החזיר אותי למצב רוח המזע</div>Fri, 28 May 2010 12:14:00 +0200story01@walla.com (עננים אפורים (סיפור))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11813321http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482641&blog=11813321http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11806418<div align="right" dir="rtl"> "בייב, אנחנו כבר מספיק זמן ביחד, אפשר להתקדם עוד שלב" הוא העביריד על הירך שלי "את יודעת במה עוד הרוסיות האמיתיות טובות." הוא ניסה לפתוח לי את הרגליים. "במה הם טובות, הא??" מצאתי את עצמי צורחת. "לא התכוונתי." הוא אמר, ניסה להצמד אלי. "אני רוצה אוויר." אמרתי וקמתי. אספתי את השיער הפרוע, לבשתי שוב את החצאית והנעליים, לקחתי את התיק ויצאתי. התיישבתי מכווצת על ספסל, מתלבטת אם להעביר את הלילה ברחוב, כבר עברתי דברים גרועים יותר והעדפתי את זה על ההשפלה בלהודיע לצוף שאין לי מקום לישון בו. "לוס!" צעקתי אליה. היא הסתכלה אלי במבט לא מזהה ואז התקרבה. "על מה את מדברת מותק?" "שאני תמיד אשאר אותה זונה, לא משנה כמה אני אתרחק מהסרסור המסריח ההוא או מהמועדון, אני אשאר עם אותו גוף שמי שרצה עשה בו מה שהוא רצה, אותו גוף שאני כבר לא מכירה, שהוא כבר לא שלי. " - "סליחה על מה שהיה שם" "אני צריכה לבקש סליחה, הייתי ילדותית ומטומטמת." הכל בשביל שהוא יסלח לי. הוא חיבק אותי, מהחיבוקים החזקים שגורמים לי להרגיש מוגנת. "טוב, כבר מתחיל לי שיעור, אז.." הוא הרפה את החיבוק. שקרן, חשבתי. "אז נ</div>Mon, 24 May 2010 22:22:00 +0200story01@walla.com (עננים אפורים (סיפור))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11806418http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482641&blog=11806418http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11776293<div align="right" dir="rtl">כרגע מלא בגרויות, המון לחץ אבל בקרוב אני אחזור - מה אתם מעדיפים (אם נשארו בכלל קוראים אחרי ההזנחה המוגזמת הזאת), להמשיך עם "עננים אפורים" או לגמור אותו ולהתחיל סיפור חדש לקיץ? מקווה שתענו 3&gt; אוהבת ומתנצלת.</div>Tue, 11 May 2010 13:06:00 +0200story01@walla.com (עננים אפורים (סיפור))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11776293http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482641&blog=11776293http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11585442<div align="right" dir="rtl">ישבתי ככה בערך שעה ועישנתי בשרשרת, 16 בדלים כבר היו מפוזרים סביבי, עד שפתאום ראיתי דמות מוכרת. לא הייתי בטוחה מאיפה אני מכירה אותה עד שראיתי את הפנים שלה, רק רזים יותר ומביעים ייאוש. "לוס!" צעקתי אליה. היא הסתכלה אלי במבט לא מזהה ואז התקרבה. "סשה?" לא הבנתי, כל כך השתניתי? חייכתי והיא נפלה עלי בחיבוק. "אוי, יפה שלי. כמה התגעגעתי. לא ידענו איפה את, כולם דאגו. אמרו שרבת עם סרגי הסרסור וברחת. וואו, אני לא מאמינה שאת בסדר." היא שוב נפלה עלי בחיבוק. "אז מה איתך? ספרי הכל." חייכתי אליה. "אז..אממ..לקוח ששילם לי המון הרגע, האמת שבזכותו יש לי זמן לדבר עכשיו. אצלי אותו דבר, ואת? איפה מתחבאת?" "אני בפנימיה" "והכל הסתדר כבר?" "אם הכל הסתדר? אני מניחה, הבעיות שלי הפכו לכאלה שטויות שזה בכלל לא משנה." "רוצה להוריד אחת?" היא הוציאה שקית קטנה עם אבקה לבנה. "כמה זמן לא הרחתי." סידרתי שורה של קוק והסנפתי אותה, אחרי גם לוס לקחה כמה. "ואיך אצלך?" שאלתי אותה. "הדברים מתדרדרים בבית." צרמה לי העובדה שהיא קראה לבית בושת "הבית". "מה קורה שם?" התענייתי. "אחת התאבדה, את לא היחידה שברחה, א</div>Fri, 12 Feb 2010 16:00:00 +0200story01@walla.com (עננים אפורים (סיפור))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11585442http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482641&blog=11585442http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11567476<div align="right" dir="rtl">כבר עבר חודש מאז שהגעתי לפנימיה ואיתו גם השבת החופשית השניה שלי, כלומר שבת בה כולם הולכים למשפחה או לחברים מחוץ לפנימיה - מה שלצערי לא היו לי. בפעם הקודמת נשארתי בפנימיה בתירוץ של מבחן חשובביום ראשון, גמגמתי משהו על זה שאני צריכה שקט וספגתי את המבט המרחם של דריה. "בייבי" איתןצעק כשהוא ראה אותי"את באה אלי לשבת?" "לשבת? אממ.. כן, בטח..למה לא.." הוא לא ידע כמה שמחתי, נפטרתי משבת של בדידות בפנימיה. "תכירי את ההורים שלי, הם ממש יאהבו אותך." זונה רוסיה, ממש החלום של כל הורה.. חשבתי בזלזול, לפחות אף אחד לא יודע. ואז, אחרי נשיקת-להתראות הוטרדתי מהעובדה שלא היה לי מושג מה אני אמורה ללבוש. היו לי מעט בגדים ואף אחד מהם לא היה חגיגי או חדש מספיק בשביל להתאים לארוחת שבת - מיותר לציין שאף פעם לא הייתי באחת כזאת. - "תמדדי את זה" צוף זרקה עלי שמלה. "נאא, יותר מדי שמלת השבת של חנהל'ה" שרון פסקה לא היה לי מושג למה היא מתכוונת, אבל פשוט פשטתי אותה. "מה עם החצאית הזאת?" חצאית די קצרה, אבל לא מדי - שחורה עם ארבעה כפתורים גדולים בחזית. "מושלם" שתיהן חייכו. "עם הקרדיגן האפור שלך ונעלי</div>Wed, 03 Feb 2010 21:29:00 +0200story01@walla.com (עננים אפורים (סיפור))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482641&blogcode=11567476http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482641&blog=11567476