http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523heCopyright 2026 Killer Likes Candy. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=11538999<div align="right" dir="rtl">לפעמים חוסר הטאקט מדהים אותי כל פעם מחדש, זה מדהים איך שאני מסבכתלעצמי את החיים מחדש.. משגע העובדה שיכולתי למנוע את זה, או לפחות לשכוח, נדחפת כל פעם מחדש למה צריך את הצרות האלה מתי שאני רק נערה צעירה ומטומטמת שמנסה לעמוד על שלה בכל דבר ודבר השיגעון הזה מעצבן ומבאס באחד, כי ברור שלא יצא מזה דבר. או יצא ואני רק עוצרת הכל עם החששות שלי? אני בוגרת יותר משהייתי, השתנתי,אז למה אותו הדבר שהציק והעיק לי אז.. בא ותוקף גם היום.. למרות הכל, אני יודעת שהיא צודקת, שאני צריכה לעשות משהו ולבדוק אם זה באמת מה שאני רוצה, אך לצערי זה קשה משחשבתי לא רק בגלל העקשנות והטיפשות שלי, אלא גם בגלל זה ברור שלשקר זה לא פיתרון, אבל לקבל את העובדה הזאת.. זה קשה הרבה יותר. לא הייתי צריכה להתחיל עם זה מההתחלה. אם לא הייתי מתחילה, אולי זה היה נרגע ונשכח? אלווי והייתי יודעת. למה רגשות זה דבר קשה כל כך? אחרי נטישה אכזרית וחסרת לב, ידעתי שאני החזור לפה לבסוף. למקום הפומבי והקטן שלי, בלי להסתיר את הכל בפנים למה אני חלשה כל כך? הגשם נותן אפשרות לבכות בלי שיסתכלו עליך כמו על מוגבל. הדבר הנ"ל לא נכון. עד</div>Thu, 21 Jan 2010 17:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Killer Likes Candy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=11538999http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482523&blog=11538999http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=11050578<div align="right" dir="rtl">וזה נדמה לי הפוסט היחיד מהזמן האחרון שהוא לא שורה אחת וקיצונית להפליא! מדהים.. אני שואלת את עצמי למה אני עושה את זה בכלל, ולענות אני לא יכולה. כנראה כי הבלוג הזה היה פעם חלק חשוב בחיים שלי או משהו בסגנון בקיצור, יש סיכוי שאני חוזרת לפה, למרות הכל. ודבר אחד לסיכום, זה מוזר לכתוב לעמוד באינטרנט.</div>Sat, 11 Jul 2009 16:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Killer Likes Candy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=11050578http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482523&blog=11050578http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10915740<div align="right" dir="rtl">נמאס לי. פשוט נמאס, עזבו אותי בשקט</div>Mon, 01 Jun 2009 20:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Killer Likes Candy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10915740http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482523&blog=10915740http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10748473<div align="right" dir="rtl"></div>Wed, 15 Apr 2009 20:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Killer Likes Candy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10748473http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482523&blog=10748473http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10747893<div align="right" dir="rtl">ימים עוברים, אנשים גדלים, מתבגרים, ויש כאלה שנשארים כמו שהם. קראתי הרגע קטע ששינה מעט את חוט המחשבה שלי"I heard people DIE"הדיבר הזה כל כך נכון. במיוחד בדרך הפשוטה שבא נאמר, וזה בעצם, איך שהבנתי, דרך המחשבה של כמעט כל אדם בעולם. כמעט ולא הכפת לאנשים ממה שקורה סביבם (חוץ מדברים שקשורים אליהם כמובן). נזכרתי פתאום ביום סינימטק של שנה שעברה, המדריכה אמרה בתגובה לסרט אמריקאי קיטשי שבו בתחלה נאמר "כמובן שאתם חושבים שזאת פירסומת לקרם שיזוף, אבל לא. אלא החיים פה" וגם כן על הקטע שתלמידה חדשה מגיעה והנערות ה"כוסיות" של השיכבה שאלות אותה אם היא רוצה להצטרף אליהן לשיפור התדמית בשבילה. "כפי שאתם ראיתם, פה מתארים את החיים של הנערות והנערים המריקאים, היפים, החטובים, והעשירים כטובים יותר מחיים של תלמידה חדשה ופשוטה שבאה ליומה הראשון". כמובן ששמתם לב שממה שהתחלתי וזה אין קשר, אבל ישנו קשר קטן. זה רק מזכיר שוב את הפשטות של האנשים, את החשק "לשנות את העולם, לעולם טוב יותר" (אני בטוחה ששמעתם את הזיבולי מוח האלה לא פעם) ולהפוך אותו למושלם.זה נשמע מאוד אנוכי מצידי להגיד שלאנשים לא הכפת ממה שקורה סביבם, כמובן</div>Wed, 15 Apr 2009 17:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (Killer Likes Candy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10747893http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482523&blog=10747893http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10698069<div align="right" dir="rtl">שלום שלום, שלומות ושלומלומיםאחרי שנים, ימים ושעות שישבתי וחשבתי איך לפתוח את הפוסט הזה, ומה צריך להיות מוכנס לתוכו, החלטתי בסוף פשוט לכתוב את כל מה ששכתבתי לעצמי בזמן טיולים מרעננים עם כלבתי.לא מבינה למה, אבל יש לי הרגשה שהבלוג הזה יינתש בקרוב, וזה יצער אותי במיוחד, אך לצערי רוב האקשן והכיף שהיו בחיי נעלמו כאחד. האמת השיגרה כבר עולה לי על העצבים. לשבת בחדר ולשמוע מוזיקה, להתווכח עם ההורים, לצאת לטייל, לאכול, ללכת לישון ועוד כמה דברים חיוניים, נמאס כבר.למרות חוסר הקשר של מה שאני כותבת למה שהולך להכתב, יש משמעות נסתרת וסוטרת אך אין מה לעשות.בשלושים ואחד למרץ היה לי יום הולדת, אני לא מרגישה את ההבדל של להיות בת גילי ולמה שהייתי לפני שבוע, אין הבדל. כמובן שישנם אנשים שרוכשים כבוד לאנשים שגדולים מהם, או שלא, אך זה לא העיניין, העיניין הוא שרק הרגשתי שהלכה לי עוד שנה של חיים-ולא יותר.למרות זאת, קיבלתי תזכורת של איזה חברים נהדרים יש לי -עכשיו אני נשמעת כמו אישה בהריון בת 24- קיבלתי את המתנות הכי מושקעות בעולם,ואני מאושרת בגלל זה.משוקוצ'ינו קיבלתי לוח מודעות שהיא עיצבה בעצמה -הכרטיסיה, היתה התו</div>Fri, 03 Apr 2009 14:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Killer Likes Candy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10698069http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482523&blog=10698069http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10665550<div align="right" dir="rtl">שלום לכם חברסהבלוג התחיל להחליד, למרות שאין פה לחות, ברזל וחמצן, הוא החליד.היו לי הרבה דברים לספר, לפרוש, לשפוך ועוד אלפי תיאורים לסיפור דברים, אבל מרוב עצלנותי לא עשיתי זאתהחורף עוד השאיר טיפת אושר אחריו, הגשם מטפטפף לו בעונג על החלון, ואנשים קולטים אותו בשמחה או בכעס עז זה שרצח את המטריה שלהם. אבל לפחות יש לי הזדמנויות פז לשתות שוקו שוויצרי.ועכשיו בגלל שיש לי הרבה זמן פנוי אני הולכת לסדר בנקודות וברוע לב את מה שקרה בזמן שבלוג חלוד זה לא הודכן:-היה לאנה יום הולדת מרגש, חיכיתי לה עם אלפי בלונים בברד. כמה נחמד מצידי, למרות שאז הייתי סחוטה כמו כלב-היסתפרתי -הייתי באילת, היה כיף לא נוראמלי. -היה לחבר שלי מרוסיה יום הולדת בשמונהעשרה לחודש יום הולדת, מזל טוב. יום אחרי היה לאלמה-אבא שלי נהנה עכשיו בגרמניה, יותר נכון נהנה בזה שהוא דוחף חזרה את הבגדים לתיק נסיעות-עוד מעט יהיה לי יום הולדת, למרות שאני לא זוכרת מתי הוא מתקיים1003 ימים גלעד בשבי, אבל אני עדין בטוחה שהוא חי, אנחנו צריכים לעמוד בעמדה שלנו ולדרבן את הממלשלה החרא הזאת לעשות משהו!כל פעם מודיעים בחדשות "המו"מ על שיחרור שליט נדחה\התבטל\</div>Tue, 24 Mar 2009 20:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Killer Likes Candy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10665550http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482523&blog=10665550http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10573250<div align="right" dir="rtl">שלום לכל האנשים הפדופילים והמטרידים שנכנסים לבלוגי (:אז אחרי רוגע ו"שלווה" זמנית החלטתי להטריד אתכם שוב -דמינוצחוקמרושע- כמובן שאני לא התחיל לחפור על דברים שעברו לי כמו ילדה מתלהבת מישרא בת עשרואחרי הפעם השלישית שהפובט המצעבן הזה לא נשמר לי, ואם זה קורה שוב אני מחסלת אותו. המוזה החליטה לבקר אותי, ואני פגשתי אותה בזרועות פתוחות, ישבנו ושתינו קפה, תה עם דבש ולימון וכמובן.. איך בלי עוגיות החמאה. אני מעלה לפוסט זה ציורים מהזמן האחרון, מקווה שתואהבו -הכל צוייר בעיפרון חוץ מהציור אחר לפני האחרון ששם היה קצת עט אדום-ציור של חתול שחור שנראה פה מעוות בצורה מפחידה, צוייר ביום שישי ה13 -במציאות הוא יפה יותר-זאת בחורה שציירת מדימיוני, מצטערת על הפרופורציות הנוראיותזאת ידי, כל שנייה משהו זז בגלל זה זה נראה מוזר כל כך.. בפס הכחול מסביב הוא עיפרון כחור שעבר על כל הקווים שיצאו זוועתייםהפינגווינים.. אחח.. הפינגויינים.. איך אני אוהבת את הציור הזה -לבורים, זה ציור של שני פינגויינים שגדלים עם הזמן-בצורה כזאת אני מתאמת בציור עיניים<img src="http://f.</div>Wed, 25 Feb 2009 17:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Killer Likes Candy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10573250http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482523&blog=10573250http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10571486<div align="right" dir="rtl">if you will touch anyone herei swear, that with this knife i holdI'll kill you </div>Tue, 24 Feb 2009 22:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Killer Likes Candy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10571486http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482523&blog=10571486http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10472684<div align="right" dir="rtl">שלום שלום לכם הנביעותניקים (: בזמן שאני גוססת לי בכיף, אוכלת תפוחי גרין סמיט, שותה מי נביעות ומתכרבלת באלפי שמיכות חמימות אתם יושבים בבית הספר ולומדים אני לועגת לכולכם בשקט ואתם לא יודעים זאת. -חעחע- בזמן האחרון, חזרתי לתחביב הישן שלי-מאגיה -מכל סוג-, סיאנסים, וודו וכדומה כמובן שהרבה אנשים יחשבו שזה מוזר, גותי -לא שיש לי בעיות עם גותים, לדעתי אלא כמה מסוגי האנשים הכי סקסיים-, דוחה, דבילי, חסר משמעות ועוד שורה ארוכה למדי של דימויים אבל יש לי הודעה עצובה לכל אותם האנשים- לא הכפת לי כלל וכלל מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד התעניינתי בצד האפל והמיסטי של העולם והאנושות, החלק שהרבה מפחדים ממנו ודוחקים אותו עד לקצה כדי לעלמו-אבל למזלי מספר אנשים עדין מתעניינים בזה. משך אותי החלק של לצאת מהשגרה ולהפתח לעולם מסטורי, אכזרי, חסר רחמים, עובדות וגבולות. התחלתי להתעמק בזה מאוד בזמני כיתה ו' כאשר הייתי עוד ילדה קטנה. הורי נבהלו בגלל שאז כל הבנות התחילו לדבר על בנים -כמובן שגם אני דיברתי, היה לי אחד-, לשחק עם איפור ולהיות בוורוד קיטשי אבל אני התלבשתי בצבעים כהים מידי והתנהגתי מו</div>Thu, 29 Jan 2009 17:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Killer Likes Candy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482523&blogcode=10472684http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482523&blog=10472684