<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>&quot;No thanks, i&apos;m not Hungry&quot;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482284</link><description>&quot;Get me real real slim- TO feel my bones on your bones&quot;</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Mrs. Fatass. All Rights Reserved.</copyright><image><title>&quot;No thanks, i&apos;m not Hungry&quot;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482284</link><url></url></image><item><title>כשלון.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482284&amp;blogcode=14869629</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;עבר קצת זמן מאז שכתבתי פה. כמעט עשור. 9 שנים. כשכתבתי פה הייתי בת 16 מרדנית, והנה אני פה עכשיו. לא במקום יותר טוב.
היום נכשלתי ונשברתי מזה לגמרי.
אני לא מסוגלת לעמוד מול קהל ולדבר. נכשלתי שם מול כולם. כולם ראו כמה אני חלשה.
ב&apos; מציק לי ומטריד אותי, לא נותן לי מנוח. מציק ומציק.
יש לי ארוחה גדולה בבטן ואני חוששת שהוא ישמע אותי מקיאה. כשהוא בבית אני מקיאה לתוך שקית ומחביאה אותה בפח בארון שלי. כשהוא הולך יש לי הזדמנות טובה להיפטר מהשקית. חבל שלאחרונה אני צריכה להיפטר משקיות קיא לעתים כאלה תכופות.
אני לבד. אני לבד ואין לי אף אחד. ביומיים האחרונים אני רק מהרהרת על דרכים שונות ומשונות שבהן הגורל יעשה לי טובה ואקפח את חיי. אני מדמיינת סרטן, דום לב. סוגי מוות לא אלימים. אני מעדיפה את הסרטן: הפרידה מהאהובים איטית וממושכת, כולם מרחמים עלייך והכי חשוב- את מסכנה ולא באשמתך. ואז אני אמות ויגיע השקט. המכה לא תיפול על המשפחה שלי כרעם ביום בהיר, אלא המוות שלי יתקרב ויבוא, ולא באשמתי. מעדיפה סרטן אלים כזה, שאפילו כימותרפיה וניתוחים לא יוכלו לרפא, ופשוט יתנו לי לבלות את השבועות האחרונים בחיי בנחת.
ח&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 30 Jan 2017 18:39:00 +0200</pubDate><author>dana563@walla.co.il (Mrs. Fatass)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482284&amp;blogcode=14869629</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482284&amp;blog=14869629</comments></item><item><title>רביעי ושלישי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482284&amp;blogcode=7698766</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וובכן, קוראים נכבדים, עליי לציין שכותבת בלוג זה היא כשלון מוחלט. גם בשני, גם בשלישי, וגם ברביעי, צמתי עד הלילה ואז אכלתי.מה יהיה איתי? זה סימן שאני לא הולכת לישון בזמן.נשארו לי שלושה ימים עד השקילה לפצות על זה, ולכן שוב אני נוקטת בצום, אך הפעם יש כמה כללי זהירות שיעזרו לי לעבור את זה בשלום:1. לקחת ב8-7 בערב כדור שינה.2. ברגע שאני מתחילה להתגעגע למטבח אני קופצת למיטה, נשכבת על הבטן , עוצמת עיניים וחולמת על היום בו אעמוד על המשקל ואראה את המשקל הרצוי. זה בטח ירדים אותי רעבה, וזה טוב.עובדה, בימים הקודמים לא הייתי בסדר. לא עשיתי מה שצריך. לא לקחתי את הכדור שינה הזה ולא שכבתי על הבטן. סתם ראיתי טלוויזיה, והבטן שגעה אותי ותמיד בסוף זה הסתחיים במטבח.לפחות היה לי מרווחים של 24 שעות בין הארוחות. אכלתי תמיד ב 9 וחצי- 10 בלילה, ואז הייתי בצום עד הלילה שבא. עכיו זה נגמר. אני בצום עד יום ראשון בארוחת צהריים, וזה סופי. אני חייבת להיות החלטית, לקחת את הכדור הרגעה אפילו אם יש סדרות מעניינות, הרזון מעניין יותר.איזה כיף יצא לי להיות בצום שלושה ימים, וזה יהיה נעים מאד. נו טוב, בהצלחה בהמה קטנה, ובהצלחה ג&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 18 Oct 2007 12:03:00 +0200</pubDate><author>dana563@walla.co.il (Mrs. Fatass)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482284&amp;blogcode=7698766</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482284&amp;blog=7698766</comments></item><item><title>יום ב&apos;, 15.10</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482284&amp;blogcode=7676687</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;היום היה יחסית בסדר, לא אכלתי עד עכשיו אבל אני מודעת לכך שאני אצטרך לאכול בערב, כי אמא אמרה לי שהיא רוצה לראות אותי אוכלת בערב, אין לי דרך להתחמק.
שאלתי אותה מה היא רוצה שאוכל והיא אמרה שחביתה (100), פרוסת לחם רגילה!(80) כף גבינה (20) וסלט (30).
זה יוצא 230, זה יחסית הרבה אבל אין מה לעשות, אני חייבת כדיי שהיא תרד מהגב שלי. אתמול בלילה היא נכנסה לחדר שלי ושאלה &quot;את אכלת היום בכלל? מה אכלת היום?&quot; אז אמרתי לה שקלמנטינה, נודלקס וקורנפלקס והיא אמרה שזה לא מספיק, כך שהיום אני אצטרך &quot;לפצות&quot; אותה.

המזל שלי הוא שתפסתי שכל בבוקר ואמרתי לעצמי שבטח יאכילו אותי, אז הלכתי לעשות צעידה, 3.5 ק&quot;מ, והרגע סיימתי לעשות את הקלטת עיצוב שברשותי, כך שבוודאי שרפתי את מה שאני עומדת בעוד מס&apos; שעות.

עכשיו אני אכנס לעשות אמבטיה חמה ומענגת, אעשה פילינג לגוף ולפנים ואמרח מהקרם גוף האהוב עליי בריח ליצ&apos;י. לאחר מכן אוכל (=\) את הארוחת ערב המתוכננת ואז אלך למד&quot;א. אני כ&quot;כ אוהבת את מד&quot;א. לא הייתי שם יותר משלושה חודשים ואני כ&quot;כ מתגעגעת!
ההתנדבות משכיחה ממני את צרותי שלי ואני רואה את הצרות של אחרים, צרות יותר קשות משל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 15 Oct 2007 15:38:00 +0200</pubDate><author>dana563@walla.co.il (Mrs. Fatass)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482284&amp;blogcode=7676687</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482284&amp;blog=7676687</comments></item><item><title>יום א&apos;, 14.10</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482284&amp;blogcode=7671481</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;היום הלך ממש טוב! צמתי כל היום. 
היה ממש כיף לצום. בצהריים התחמקתי, אמרתי לאבא שאני לא אוהבת אורז עם עוף ושאכלתי, וששאלו אותי מה אכלתי אמרתי שאכלתי קלמנטינה, קורנפלקס דליפקאן ונודלס.. חחחחחחחחחחחחחחחחח. נודלס בתחת שלי. איכ.
לא הרגשתי רעבה כל היום אפילו קצת, היה ממש ממש קל, אח&quot;כ הלכתי לפסיכולוגית והיא אמרה שאני נראית חיוורת, אז אמרתי לה שזה כתוצאה מכך שאני בקושי יוצאת מהבית. 
היא נתנה לי מס&apos; משימות:
1. להתחיל להוציא את הכלבה באופן קבוע- זה טוב בשבילי, כי אז אני יוכל לשרוף יותר קלוריות, וגם לצאת לסיגריה. הכלבה רצה מהר מהר.
2. להתחיל לכתוב סיפור, כדי שהיא תוכל להבין ממנו מה המצב הנפשי שלי.
3. לקנות לעזאזל ג&apos;ינסים לבית ספר. אני לא הולכת לבית ספר כי אני מפחדת שיראו שהשמנתי מהאשפוז. היא אמרה שאני חייבת ללכת כשאני נראית כמו בת אדם, ולא להסתובב עם החולצות של אבא שלי כמו שאני עושה.

היה כיף אצל הפסיכולוגית, אני מחבבת אותה, חוץ מדבר אחד: יש לה חתולים בבית, ואני ממש אוהבת חתולים. לקחתי גור חתלתול בן כמה שבועות להחזיק עליי, ליטפתי אותו והכל במשך 45 דקות, יש בעיה אחת: אני אלרגית לחתולים, וא&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 14 Oct 2007 20:40:00 +0200</pubDate><author>dana563@walla.co.il (Mrs. Fatass)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482284&amp;blogcode=7671481</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482284&amp;blog=7671481</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482284&amp;blogcode=7662177</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מחר זה מתחיל. מחר יום ראשון ואני מתחילה את התכנית של עד 400 קלוריות ליום, שעה הליכה ותכנית חיטוב בקלטת. 
יש לי 25 ק&quot;ג לא רצויים להוריד, והיעד להוריד אותם הוא עד תחילת מרץ, זה הרבה הרבה זמן.
זה יוצא משהו כמו 6 ק&quot;ג לחודש. השקילות יהיו בימי ראשון, כדי לעקוב אחרי המשקל.
זהו. בהצלחה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 13 Oct 2007 18:43:00 +0200</pubDate><author>dana563@walla.co.il (Mrs. Fatass)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482284&amp;blogcode=7662177</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482284&amp;blog=7662177</comments></item><item><title>פרידה ממיה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482284&amp;blogcode=7642083</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;השתחררתי מהבית חולים, עכשיו הגיע הזמן לרזות.והרבה.
התכנון: או צום, או 150 קלוריות (ארוחה אחת.)
אני חייבת להיות חזקה הפעם. אגב, אני לא יודעת מה המשקל שלי ואני פוחדת להשקל. ברגע שאתחיל לראות שינוי כלשהו, אשקל.
או שאולי אצל הדיאטנית אשקל (כן, מכריחים אותי ללכת לדיאטנית. ולפסיכולוגית. ולרופאה להפרעות אכילה. אני עדיין לא חופשיה.)
יום ראשון היה צום
יום שני אכלתי 1000
יום שלישי 130
יום רביעי צמתי עד ארבע ואז אכלתי 550-600

והיום? נקווה שיהיה טוב. וטוב הכוונה צום.

שלום לך מיה. היה טוב, וטוב שהיה.
היית החברה הכי טובה שלי, והאוייבת הכי רעה שלי. 
אני חבה לך את חי, ואת מותי.
לא ניפגש עוד. את היית שם בשבילי שנזקקתי לך, שלא היה לאן לברוח, שהיה לי רע. אבל את היית רק תחליף, מיה. רק תחליף.מעולם לא רציתי אותך. רציתי את אנה.
ושלא התאפשר לי להיות עם אנה,ברחתי אלייך. אבל זה בסדר, אנחנו שוות. את שיקרת לי ואני שיקרתי לך. את אמרת לי שאהיה מאושרת, רזה.. זה לא קרה. הייתי עצובה ושמנה, השמנתי כל מה שירדתי בגללך. 
עכשיו, אני לא זקוקה לך עוד. מצאי לך פרייארית אחרת.
היי שלום, מקוללת.

ברוכה הבאה,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 11 Oct 2007 12:01:00 +0200</pubDate><author>dana563@walla.co.il (Mrs. Fatass)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482284&amp;blogcode=7642083</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482284&amp;blog=7642083</comments></item></channel></rss>