http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162סיפור, פנטזיה, לא מקום לתגובות נאצה(:heCopyright 2026 שיניתי כינוי D:. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/62/21/48/482162/misc/12002846.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=8478270<div align="right" dir="rtl">כן, היה יכול להיות יותר פרקים בזמן האחרון, אבל סופסוף מצאתי לי יום לכתוב בו פרק מבלי שלמחרת אין לי מבחן או בוחן וסיימתי מוקדם ש"ב -___-' אז בלי הרבה קישקושים, פרק (: "..ואחרי זה את התעלפת, לקחנו את הפלאפון שלך והתקשרנו לשיחה הראשונה שראינו בפלאפון שלך, ל'קיריל' " יצאתי מהחדר, מהמלון, ראיתי את העולם בצורה שונה, הכל היה אחרת, לעולם כשיצאתי ממקום כלשהוא לא הייתה לי הרגשה שכזו, באמת שפתאום שמתי לב לכל העולם מסביבי. לאנשים המחייכים, לעצובים, לממהרים. היתה לי מטרה לאן ללכת, קודם כל לשיר, הפלאפון שלי נשאר אצלה. הגעתי לשיר והתקשרתי לקיריל, הוא בטוח ידע מה קרה אז באותו לילה. קבענו שניפגש ב4, הסתקלתי על השעון. השעה הייתה 3. הייתי מוכנה לצאת, הייתי עכשיו אצלי בבית, התיישבתי בחדרי והחלטתי להכנס למחשב, האייסי שלי היה מוצף, לא עניתי לאף אחת, לא קראתי אותן, דיברתי עם שיר. היא כבר התעדכנה, והחלטתי לצאת, היה כבר חמישה ל4... פגשתי את קיריל, הסברתי לו את מה שקרה ומה שטום אמר, הוא כבר ידע את כל זה, אבל הייתה בעיה, טום החליט, לעוות קצת את האמת, אני זוכרת שהוא אמר שהשיחה הראשונה הייתה מקיר</div>Tue, 22 Jan 2008 21:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (שיניתי כינוי D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=8478270http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482162&blog=8478270http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=8353628<div align="right" dir="rtl">תגידו לי גם בתגובות מי רוצה שאני יודיע לו מתי יש פרק ומי לא... תהנו :] אחרי חמש דקות התקבלה השיחה מטום, זהו זה, רגע האמת הגיע.. "הלו?" עניתי, הייתה שתיקה מוזרה, אבל מאלה שדרכן מבינים הכל, לאחר זמן קצר נשמע קול בצד השני, "הא כן, הלו, תשמעי" הוא התחיל להגיד, "לפני שתגיד משהוא, אני לא צריכה הבסרים ממך, אני סמכתי עלייך, ואתה פישלת, רק תגיד לי מה אתה רוצה שיהיה ואני גם יחשוב על איך יהיה" אמרתי " איך..תסבירי לי, איך את יכולה ככה בקלילות להגיד דבר שכזה?" הוא אמר, "אתה חושב שזה בקלילות? אתה לא כאן, אתה לא יכול לדעת מה התגובה שלי ושום דבר" אמרתי לו, "את צודקת" הוא אמר, את האמת, שהופתעתי מאוד, לא ידעתי איך להגיב, אז פשוט לא הגבתי, השיחה הייתה ארוכה, נמשכה כשעה או אולי יותר.. היא לא נגמרה במשהוא מיוחד, לא פיתרון סופי כלשהוא, זאת בעיה, יחסים מערים אחרים זה קשה אז מארץ אחרת שלא נדבר.. ג'יימס היה לידי כשדיברתי עם טום, לא היה קל, גם לו לא, הוא ניסה כמה פעמים לחטוף לי מהידיים את הפלאפון ולדבר לבדו עם טום, קר שעם ג'יימס זה לא נגמר כל כך טוב, בסופו של דבר, הוא נעלב, ולא דיברתי א</div>Fri, 04 Jan 2008 21:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (שיניתי כינוי D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=8353628http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482162&blog=8353628http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=8276429<div align="right" dir="rtl">ממ הנה הפרק, תהנו ותגיבו =] על הפלאפון כתוב: 'טום' היססתי, לענות או שמא לא, השניה הצלחתי להתגבר על העצבות השררה בי, האם אני באמת רוצה לחזור לשם? ברור שלא.. אז מה זה משנה מי הוא באמת, אני זאתי שמחליטה את אשר יהיה איתי. לא עניתי. ידעתי כי יתקשר שוב, אך שניה לאחר שהחלטתי לענות שמעתי דפיקה בדלת, עזבתי את הפלאפון ופתחתי את הדלת, מולי עמד ג'יימס, "אמרת שתחזרי אליי," הוא אמר "אויי נכון, מצטערת, פשוט..נו אתה מבין...זה לא שלא רציתי, פשוט העניין ו.." התחלתי להגיד כשהוא קטע אותי באמצע, "אני מבין, זה בסדר את לא צריכה להסביר לי" הוא אמר "תודה, אז אממ כן, למה באת?" אמרתי וחייכתי כדי לא להראות חצופה, "לדעת מה המצב שלך עם טום" הוא אמר, "עכשיו בסדר," אמרתי, דיברתי איתו, והוא סיפר לי שפעם הוא דיבר עם טום וטום אמר לו שאם הוא יגע בי בכל דרך כלשהיא הוא יחטוף, ושעכשיו הוא זה שפגע בי, אז הוא שאל אם זה תורו לחטוף... אמרתי לו שיעזוב אותו, שיעשה מה שבא לו, אני לא רוצה לדבר איתו, מצידי שישתגע מזה, מה שלא יעשה אני לא צריכה הסברים, לפחות לא ממנו. והשיחה נמשכה זמן רב, ההורים שלי חזרו הבית</div>Tue, 25 Dec 2007 21:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (שיניתי כינוי D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=8276429http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482162&blog=8276429http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=8178138<div align="right" dir="rtl">מצטערת על הזמן שלח לי לכתוב, אין לי מצב רוח, אבל אני כותבת פרק כי אבל הרבה זמן מאז שכתבתי את הפרק הקודם @$@#%#$@#^#%^#@^#$%$#%$@^@$#^@ וכך היה, אבל את האמת, שלא ידעתי כמה סבל יגרום לי לקרוא בבלוג שלה.. קיבלתי יום אחד שיחה מטום, והיה בסדר, התעדכנו בפרטים חדשים והכל, שיחה רגילה, אבל בשיחה הייתי ליד המחשב וברגע מסויים נכנסתי לבלוג של אותה הילדה, "מההה? טום איך אתה יכולת?" אמרתי, זה נפלט לי, וישר אחרי זה הוא הציף אותי בשאלות כמו, 'מה?', 'על מה את מדברת?' ועוד, הסברתי לו הכל, הוא לא הכחיש, הוא אפילו ניסה להצדיק את עצמו, בשלב מסויים לא יכולתי לסבול יותר, ניתקתי לו,החלטתי שאני צריכה לצאת מהבית, לא היה לי כוח להחליף בגדים, הייתי בג'קט שלי, הג'ינס והאולסטאר, ויצאתי מהבית, התיישבתי על המדרכה בשפת הכביש, היה לי רע, אבל עדיין לא בכיתי, עצרתי בפנים את הדמעות, שכבר רצו להתפרץ החוצה, "את מוכרת לי" שמעתי, ואז מישהוא התיישב לידי, הרמתי את הראש, לראות מי זה, זה היה קיריל, ישבנו,דיברנו, הרגשה טובה הייתה בליבי, שמחה, רק שבזמן השיחה, בטעות אמרתי את השם, טום, ואז דמעה זלגה מלחיי, והרגשות הו</div>Wed, 12 Dec 2007 21:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (שיניתי כינוי D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=8178138http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482162&blog=8178138http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=8094726<div align="right" dir="rtl">קודם כל ממש מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב את הפרק הזה, היה לי קצת בעיה להמשיך אותו כי יש לי עכשיו מקיף, וחוגים נוספים, ורציתי לכתוב אתמול, אבל אז אמרו שאולי יוציאו צווי מניעה לשביתה אז לא הייתי מסוגלת לעשות פרק חדש, ככה שסליחה, הפרק החדש אני מקווה שהוא גם יהיה אותו אורך כמו הקודם... אממ, חודש חדש, מזל"ט, החודש האחרון בשנה, אז..תהנו ממנו, ועכשיו לפרק, @$#@%$#%$#^$#%$%#%$#^#%#$%#@#$@#$@$%@#@!$\ הבהרנו את העיניינים בינינו...לפחות ככה חשבתי, אני חושבת כדי שאסביר את עצמי, זה לא שהשיחה הייתה נוראית עבורי, כי כעסתי על טום, כל כך, אבל לא הפגנתי את זה, אני חושבת שבשלב מסויים הוא הרגיש את זה, "אז מה יהיה איתנו?" הוא שאל אותי, לא ידעתי מה לענות, חשבתי שהתשובה ברורה מאליו, אבל הייתי כל כך מבולבלת, 'מה הוא רצה שתהיה התשובה? מה הוא ציפה שאני יענה?' מיליוני שאלות הציפו את ליבי, כאשר מולי אני רואה את טום מחכה לתשובה, התחננתי שלא לענות לשאלה זו עכשיו, כנראה שאלוהים נענה לתפילתי, שיר לפתה קטעה את השיחה וטענה כי אנחנו חייבות ללכת, אמרתי לטום להתראות, ושעוד נדבר, וישר אמרתי ל</div>Mon, 03 Dec 2007 21:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (שיניתי כינוי D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=8094726http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482162&blog=8094726http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=8003157<div align="right" dir="rtl">אז מה דעתכם על פרק? מי שואל אתכם?! חח סתם, תגיבו כי ראיתם מה כמעט קרא בגלל שלא הגבתם... @#@$#@%$#@%#@%@@$%@#$@%@%@ "פאינה, כשאתן טסתם טום אחרי זה הלך לאנשהוא ואני לא מוצא אותו מאז, אם הוא התקשר אלייך בבקשה תודיעי לי, אני דואג לו" הרגשתי כמה חסרת יכולות אני כרגע, התקשרתי לטום, ענה קול של אישה, "מה מי זאת?" שאלתי אותה, "חברה של טום, מי את?" היא ענתה בצד השני, כאשר ברקע אני שומעת את קולו של טום, 'מי זה?תחזרי למה הלכת לי?' ניתקתי, הרגשתי כאילו ליבי התנפץ למיליון רסיסים, התיישבתי על המיטה ולא ידעתי מה להרגיש, לא היה בי שום רגש, לא כעס על טום ולא שנאה כי אין הייתי מסוגלת לכעוס עליו, הכרתי את טום, לא ידעתי שהוא כזה, כלומר רק טסתי, ואז נזכרתי במעריצה, שנגשה אליי, זאת שאיימה עליי, זה היה אותו הקול, זאת היא! הרגשתי אפילו יותר גרוע מעצם העובדה, שהיא זכתה בו בסופו של דבר, לא יכולתי לעשות כלום כי אני בישראל, ולטוס לגרמניה בחזרה? אין לי אפשרות שכזאת... כעבור שבוע החלטתי לשתף את שיר במה שקרה, היא כמובן דיברה עם ביל, אני בטוחה שביל דיבר עם טום, אבל לא עיניין אותי מה הוא אמר ומה טו</div>Fri, 23 Nov 2007 22:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (שיניתי כינוי D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=8003157http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482162&blog=8003157http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=7993644<div align="right" dir="rtl">מגניב, פרק שלושים.. אני מקווה שתהנו ואממ שהוא יהיה לא קצר... @@#$#@%$#%$%#@%$#%@#$@%@#%$@#@ אבל בפארק לא טום חיכה לי... "מה? מי את?" שאלתי כאשר מולי אומרת נערה, "מעריצה, ששונאת אותך.." היא אמרה, "אוקיי, מה את רוצה ממני?" שאלתי אותה, "תראי, יש לי קשרים, אני יכולה לפגוע בטום, אבל אם תעשי מה שאני יגיד לך אני לא יפגע לא בו ולא בך..." היא אמרה, "מה את כבר רוצה ממני?" שאלתי אותה, "אני רוצה שאת תכירי לי את טום, וששתרחקי ממנו, תחזרי לישראל, אף אחד לא רוצה אותך פה!" היא אמרה שבקולה היא כמעט וצועקת, "מה? למה שאני יחזור לישראל? אני כאן בחופשה, אני אוהבת את טום בדיוק כמו שאת אוהבת אותו ואני לא אשמה שהוא אוהב אותי" אמרתי לה, "לא, אבל את תיהיה אשמה בזה שהוא יסבול" היא אמרה, הלכתי לכיוון המלון חזרה, כל הדרך חשבתי מה לעשות, ידעתי שמעריצה תשנא אותי אבל לא ידעתי שזה מה שיקרה... הגעתי למלון, וישר דיברתי עם שיר, ידעתי שהיא תבין אותי, "מה? איך את נקלעת לצרות כאלה? טוב קודם כל , אל תדאגי! זאת רק מעריצה שמאיימת אבל לא עושה כלום, וסתם ליתר ביטחון, נראה לי שצריך להגיד לשומר ראש שיפקח קצת יותר</div>Thu, 22 Nov 2007 22:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (שיניתי כינוי D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=7993644http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482162&blog=7993644http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=7977264<div align="right" dir="rtl">יש עיצוב חדש, כי יש לי מנוי פרו עכשיו(: אל תבקשו ממני להעביר לכם כי אין לי יותר את האפשרות הזאתי, כבר השתמשתי בזה... ועכשיו לפרק @@#%#$%$#%$#%#$%$^%$^$#%^$^%$^%$^%$#%# אחרת אתם יכולים להגיד לטום, שלום!" קראתי, הסתקלתי על השעון, עשרה לשש, לקחתי את המכתב ושמתי אותו בכיס, יצאתי מהבית לכיוון הפארק המרכזי, כל הדרך דאגתי, מה כבר יבקשו ממני בשביל שלא יפגעו בטום? אני יעשה הכל... הגעתי לפארק, טום היה שם, הלכתי אליו וחיבקתי אותו, "רגע, אבל מה עם המכתב?" שאלתי אותו "אין אף אחד שחטף אותי, אבל אני התכוונתי למה שכתוב במכתב, אם לא היית באה לא הייתם רואים אותי יותר..." הוא אמר והשפיל את מבטו, "ברור שאני כאן, אין לי שום דבר עם הג'יימס הזה! חוץ מזה מה חשבת לעצמך, דאגתי לך" אמרתי לו, "מצטער, רק רציתי לבדוק אם את באמת אוהבת אותי או שמא את אוהבת את ג'יימס..." הוא אמר, "מה נראה לך?" צחקתי, "טוב מה שאני יודע שיש לי היום בערב הופעה כאן ולמישהיא יש כרטיסים.." הוא אמר, "נכון!ההופעה היום" אמרתי, לקחנו מונית ונסענו למקום ההופעה, נכנסנו דרך המאחורי הקלעים, שיר כבר הייתה שם, וגם ביל,גיאורג ו</div>Wed, 21 Nov 2007 11:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (שיניתי כינוי D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=7977264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482162&blog=7977264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=7928676<div align="right" dir="rtl">כמו שהבטחתי הנה פרק חדש... @#@$#@$#@%$@#%@#%#@%@#$%@%#@%@#%$#@$#%@ הלכתי למלון, לשיר, היא בטח דואגת, על השטיח מצאתי שתי מכתבים...פתחתי את הראשון, הוא היה מג'יימס והשני מטום, הבחנתי במשהוא מוזר, המכתב של ג'יימס היה פתוח...קראתי אותו, "פאינה, אני אוהב אותך ואני רוצה שניפגש בקרוב, ג'יימס" והשני, היה מטום, קראתי אותו, דמעות עלו בעייני, הכיצד זה ייתכן? הבנתי שטום קרא את המכתב של ג'יימס.. נכנסתי לחדר, שיר הייתה שם כדי לנחם אותי, "מה קרה?" היא שאלה, ננתי לה את שני המכתבים, "מה? מטום, מכתב פרידה? איך...אוי פאינה..." היא גמגמה, "זה בסדר, אני יתגבר עליו" אמרתי למרות שידעתי שיהיה לי קשה, "אני מצטערת, אני קבעתי עם ביל, אבל אני יבטל.." שיר התחילה לדבר, "לא! זה בסדר אני צריכה גם ככה זמן לבד.." אמרתי, שיר יצאה מהחדר ואני שקעתי במחשבות, עד כמה השתנו לי החיים, החיים המשעממים שהיו לי, מאז שפגשתי את טום, מאז שהדבר שהכי רציתי היה שטום בכלל ישים לב אליי ועד עכשיו, לא רציתי לחזור לחיי הקודמים, ללא טום.. לא שמתי לב אל הטלפון שלי, שצלצל כל שנייה, לבסוף כיביתי אותו, כעבור כמה שעות ש</div>Thu, 15 Nov 2007 19:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (שיניתי כינוי D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=7928676http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482162&blog=7928676http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=7906363<div align="right" dir="rtl">אעאעאעא פרק חדששששששששששששששששXD @@@@@@@$#@%@%@%$@#@%%@$#%@#%@ "מה אתה עשית עם חברה שלי?" שמעתי, והבנתי שזה טום, אוי לא איך אני יוצאת מזה עכשיו, המשכתי להקשיב, "כלום, היא התעלפה ודאגתי לה" ג'יימס אמר והלך לכיוון המעלית, הלכתי לכיוון המיטה ועשיתי את עצמי יושנת, טום נכנס לחדר וראה אותי על המיטה, לא נראתי כאילו ישנתי, נראתי כאילו שאני מתה או לפחות ככה גיליתי, טום נשכב לידי,חיבק אותי ודיבר אל עצמו, דברים כמו, "מה הוא עשה לך? אם נפגעת אני לא יסלח לעצמי" הרגשתי כאילו זהו זה, אני לא עומדת בזה! כל רגע יכולתי להשבר ולקום, אבל לא, החזקתי מעמד, ולמזלי בדיוק בשניה שעמדתי להשבר, שיר נכנסה לחדר, ובשנייה שטום יצא, שיר לחשה לי שהוא כבר הלך, קמתי, "איך ידעת שאני מעמידה פנים?" שאלתי אותה "אני מכירה אותך! עכשיו אני חושבת שאת צריכה לי כמה הסברים, ואת האמת גם לטום.." היא אמרה לי, סיפרתי לה הכל, "טוב בנתיים לכי לטום, כי לפי איך שאת נראת אם לא הייתי מכירה אותך כל כך טוב הייתי חושבת שאת מתה.." שיר אמרה ורצתי מחוץ לחדר, ראיתי את טום, חיבקתי אותו, ובאתי לנשק אותו אבל הוא לא נתן לי, "מי זה היה</div>Mon, 12 Nov 2007 22:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (שיניתי כינוי D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482162&blogcode=7906363http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=482162&blog=7906363