http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479672חלקים בעלי משמעות נסתרת שמתחברים בסופו של דבר לתמונה אחת גדולה ומסובכת שאינה יודעת איך תיבנה בתוך מעמקי חלומותיו, מחשבותיו ודעותיו של מר בלאקי ושותפו המסתורי; מר סולheCopyright 2026 Secret Wor(L)d. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479672http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479672&blogcode=7632230<div align="right" dir="rtl"> "..סול?" הוא התעורר והרגיש שמשהו נורא מטריד אותו. השעה הייתה לפני בוקר; לא מוקדם ולא מאוחר מדי ואף אחד לא ענה. חשש פתאומי עבר בראשו, שאולי מר סול עזב ולא מתכוון לחזור. הוא בלע את רוקו ודחף את ראשו עמוק אל תוך הכרית וקילל.תפסיק כבר עם המחשבות האלו! הוא צעק על עצמו במחשבותיו. אף אחד לא עוזב אותך. הוא חשב, למרות שהרגיש אחרת. משלא הצליח להירדם מחדש, הוא קם ממיטתו, התלבש והלך לשטוף את פניו ולהכין קפה. "אם אני כבר לא אשן הלילה, אז כדאי שאכתוב משהו." הוא לקח את כוס הקפה והתיישב מול המחשב. על המסך הופיע דף לבן חדש ומוכן לכתיבה. הוא פיהק בכוח והניח את אצבעותיו הרדומות על המקלדת. מה חשבתי לרשום? אהה! נזכרתי. 'זכרונות ישנים, התחלה חדשה' ואצבעותיו הקלידו את הפיסקה הראשונה. בוא איתי אל סמטת הפעימה מאת אדם בלאק. ...מכל המקומות שתושבי העיר הגדירו כמפחידים, מטרידים, מוזרים או מסתוריים, היה מקום אחד שלא נמשך יותר מ50 מטר ספורים שהיה מקור פחדם ואף סיוטם של עוברי האורח, שחוסר המזל... או אולי גורל אכזרהוביל אותם אל המקום ההוא, שנקרא בלחש; "סמטת הפעימה". אלו שעברו בסמטת הפעימה והצליחו לח</div>Tue, 09 Oct 2007 22:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Secret Wor(L)d)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479672&blogcode=7632230http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479672&blog=7632230http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479672&blogcode=7619971<div align="right" dir="rtl"> הוא היה עייף, סחוט ליתר דיוק. מר סול החליט לצאת הלילה ולבלות אחרי שבילה את כל היום שבוי בחדר העבודה של מארחו ומארחו נרדם, כפי שלאנרדם מזה זמן רב... הוא לא חלם חלומות מציאותיים או הזויים. לא היו שםמבקרים שדחפו את עצמם אל תוך מחשבותיו, לא ניזונו מדיעותיו הלא מודעיות, לא גמרו בעת שחוו בתאווה את הפנטזיות המיניות הסוערות והסוטות שחלפו במוחו בלילה. לא; הלילה הוא ישן כפי שלא ישן מזה שנים רבות. גופו ונפשו נחו כאחת; ספוגי רוגעמלחץ, מתח וחרדה, פחד וייאוש, חשש ופרנויה. הלילה הם נחו; נסחפו במעמקי נהר בלתי נראה של שלווה בעולם שאין בו כלום ואפילו זיכרון קצר של טוב או רוע הלך והתעמעם ונעלם במעמקי המים הבלתיפוסקים והסוחפיםשל הנהר, שלא הרגישו חם או קר מדי. מזה שנים הוא חייך בתוך חלום. מר סול התפוגג באוויר וכמו שהתפוגג, כך גופו מצא את עצמו מתחבר מתוך אוויר בתוך ביוב מצחין. הוא התרומם אל מלוא גובהו, שעמד על מטר שישים וקצת ושחרר את זנבו החוצה מתוך גלימתו, אז הוריד את הברדס שכיסה את ראשו וסידר את צווארו התפוס. פניו היו ארוכים עם אף קטן ושחרחר בקצה לסתו הארוכה. עיניו, שברקו בצבע זהוב לפני כן, היו כ</div>Sun, 07 Oct 2007 23:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Secret Wor(L)d)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479672&blogcode=7619971http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479672&blog=7619971http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479672&blogcode=7619453<div align="right" dir="rtl"> דלת הכניסה לדירה נפתחה בחריקה לא תואמת את מראהו הקלאסי/מודרני של הדירה והוא נכנס פנימה, כשמבטו מורכן מטה. הוא הוריד את ז'קט העור וזרק אותו על הקולב במסדרון הכניסה בלי להביט. הז'קט לא נתפס ונפל על הריצפה, אך לא היה לו איכפת. איך פישלתי... הוא אכל את עצמו. מחדר העבודה נשמע קולו החורק של ידידו העכברוש. "התגעגעת אלי??" הוא שמע את העכברושקורא לו בנימה שמחה, אך הוא הניד בכתפיו והושיט את ידו לכיסו ושלף סיגריה וקופסת גפרורים. "חשבתי שהפסקת לעשן," מר סול אמר מתוך החדר. "מעולם לא חשבתי להתחיל..." הוא נאנח ומשך את העשן העבה אל ריאותיו, אז השתעל בכובד מחוסר הרגל וירק את הסיגריה החוצה על הריצפה. "הראשונה שלך??" "כן, - הוא גיחך - הראשונה שלי." "בוא נדבר." מר סול הציע ומארחו נכנס בחוסר כוחות לחדר העבודה, אז התיישב על המיטה שעמדה לצד שולחן העבודה והביט בידידו העכברוש. עיניו של מר סול ברקו ונראה שהוא מחייך חיוך מרוצה מתחת לקפליברדסו העבה. "אתה נראה מרוצה היום." הוא אמר. "ואתה נראה מבואס לגמרי." מר סול השיב. "אז מה הבעיה שלך?" מר סול משך בכתפיו. "עכשיו שחזרת אין לי שום בעיה. אבל כשלא היי</div>Sun, 07 Oct 2007 22:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Secret Wor(L)d)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479672&blogcode=7619453http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479672&blog=7619453http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479672&blogcode=7618915<div align="right" dir="rtl"> "יש לי עכברוש בבית." "באמת??" "באמת! הוא ממש גדול. כל הזמן מופיע ונעלם. אוהב לשחק איתי, העכברוש הזה." "ואללה, נשמע ערמומי." "ברור שהוא ערמומי, חכמולוגית שכמותך. הוא עכברוש." "נשמע כאילו אתה מחבב אותו..." "אני לא יודע, יכול להיות שכן. הוא טיפוס נחמד." "...אבל אני פוחדת מעכברושים..." "הוא לא ינשך אותך, - אני מקווה." "תגיד, למה הוא הגיע דווקא אליך??" "אין לי מושג. אולי פשוט רציתי עכברוש משלי, כי אף פעם לא היה לי ואז יום אחד הוא פשוט הופיע. ישב מאחוריי כמו דמות מסתורית." "וכירסם גבינה?" "לא," "הממ? אז מה?" "הוא קרא ספר." "באמת?? חחח, אתה צוחק עלי! מה הוא קרא?" "הנסיך הקטן." "..." "הכל בסדר?" "...אני לא יודעת..." "מה קרה?" "אני, פשוט... לא יודעת..." "מה שתגידי. הוא לא נושך." "אולי תפסיק עם זה כבר??" "עם מה??" "לדבר עליו." "עליו?" "כן. עליו." "את מתכוונת למר סול?" "עכשיו יש לו שם??" "ברור." "אני עוזבת..." "למה??! מה קרה לך??!" "אני לא יודעת מה קרה לי... אני כן... אתה, פשוט," "...כן...?" "מוזר." "..." "אתה בסדר...?" "..." "טוב, ביי." "...אל תלכי..." </div>Sun, 07 Oct 2007 22:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Secret Wor(L)d)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479672&blogcode=7618915http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479672&blog=7618915http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479672&blogcode=7618709<div align="right" dir="rtl"> למחרת, בעתשידידו שהה שעות אינספורבמשמרתבעבודתו הגשמית, הרגיש מר סול בדידות מצטברת שהחלה לאטום אותו, בעת שבילה אתשעותיום ראשון החופרי והקרירלבדו בביתו הסגורשל מארחו. בשביל עכברוש מלומד, הרגיש מר סול את קירות השמיים האפרוריים סוגרים עליו, לוחצים אותו פנימה עד שבקושי הצליח לקחתנשימה חנוקהנוספת.כחול השמיים האפרוריאילץ אותו בכוח בלתי נראהלצאת אל מחוץ לחדר עבודה בו הופיע ונעלם. הפעם, כשידידו לא היה לידו, מצא הואאת עצמו מושך בזנבו השעיר למחצה רק כדי להרגיש את הכאב ולהיעלם מהעולם הזה אל עולמו שלו; הלא זהו מישור החלומות. אבל איך יכולה דמות חלום להיעלם מתוך מציאות אחרי שקיבלה חיים... ויותר מזה; תכלית? הוא הרגיש כמו בריאתו הקטנה של אלוהים; כי הרילכלקיום היו חיים וכמובןשהייתה תכלית. זאת הייתה הנוסחה הסודית של הבריאה!, כך הוא הבין לאחר שעות של מבטים רצופים וממוקדים על האפרוריות שעל הקירות השמיימים, עד שדמו בעיניולעננים ומשם מבטו המרוכז להפתיעתיעתעבוובעת שהצבעים האפרוריים התערבבו יחדיו, הסתחררו הם סחור סחורלצורות שונות ומשונות משם הפכו לחיים.בעומק מחשבותיו התבצבצהההבנה של הבריאה הגדולה</div>Sun, 07 Oct 2007 21:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Secret Wor(L)d)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479672&blogcode=7618709http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479672&blog=7618709http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479672&blogcode=7612818<div align="right" dir="rtl"> הוא הביט על השעון; עד מתי הואימשיך לחלום? עד מתי הוא יוכל להחזיק את עצמו ישן? מחוג השעון חלף על פני אחת בלילה והוא נאנח בכובד, כי לא נשאר לו זמן רב... "אתה לא מתכוון לוותר, נכון?"קול חרישי נשמעמאחוריו. הוא סובב את מבטו אל הדמות עטויית הגלימה המרופטתבעלת גווני אדמה חיוורת שישבה מאחוריו והסתירה את פניה הארוכות למדי מתחת לקפלי ברדסה.אצבעותיההארוכות שיחקואחת עם השניה בחוסר סובלנות מתחת לגלימה הכבדה. "חשבתי על זה ואני לא מתכוון לוותר לך עכשיו," הוא ענה והדמותהעלתה חיוך מרוצה על פניה החבויות. "לא חשבתי אחרת, ידידי" היא ענתה בקולה החרישי. דקת דממה ארוכה חלפה ביניהם. "מה תכננת לנו להפעם?" היא שאלהכדי לשבור את השתיקהוהוא ענה; "זכרונות ישנים, התחלה חדשה, מיסטר סול." הדמות עטופת הגלימה גיחכה למשמע השם. "לא חשבתי שנהוג אצלכם לתת לנו שמות..." "אני מניח שכדאי לעבור מדי פעם על החוק." הוא השיב. "לשם מה?" היא שאלה, כשנימה של סקרנות עלתה בפיה. "שלא נפסיק לחלום." הוא ענה. שעה קלילה חלפה ועיניו האדימו וצרבו מרוב כתיבה ומחוג השעון חלף על פני שתיים וחצי בלילה.הוא סובב את מבטו אל מר סול ובי</div>Sun, 07 Oct 2007 00:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Secret Wor(L)d)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479672&blogcode=7612818http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479672&blog=7612818