<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Live And Let Live</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488</link><description>&quot;האמת פחדתי שאברח מפה מהר,תוך יום או יומיים..איכשהו נדמה לי שאפשר להסתדר..&quot;</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 =]NoA. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Live And Let Live</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488</link><url></url></image><item><title>this is fucking awesome</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=13721341</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וואו ככ הרבה זמן!באמת שהתגעגעתי!
האמת יא שכרגיל המצברוח חייב להיות חרא כדי לכתוב פה,אבל לשם שינוי לפני שהתחלתי לכתוב קראתי פוסטים קודמים,הלכתי אחורה עד נובמבר 11&apos; שזה לא כזה הרבה פוסטים תכלס..ובקטע מפתיע זה ממש שיפר לי תמצברוח.כי זה ככ שטויות,כל מה שהיה נראלי כמו ממש חרא ומה אני עושה עם עצמי,עכשיו אני בכלל לא זוכרת על מי דיברתי,דברים הם ככ דינמיים.
אז סתם בשביל שאני לא אוכל סרט על מה ביאס אותי ב27.3.13 אני אומר שהחבר איכזב כהרגלו בזמן האחרון וזה קצת מריח כמו סוף..
עוד יהיה פה מעולה,אין לי ספק.
איזה כיף לחזור הביתה(:
חג שמח..&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 27 Mar 2013 21:54:00 +0200</pubDate><author>noameir1612@gmail.com (=]NoA)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=13721341</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479488&amp;blog=13721341</comments></item><item><title>ורחוק רחוק בצפון,הדבר האמיתי..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=13430692</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ככ הרבה השתנה פה מאז הפעם האחרונה שכתבתי,זה הגיוני בגדול כי עברו כבר איזה שלושה חודשים.אבל החלטתי לכתוב למרות הנטישה כי פתאום קלטתי כמה התפיסה שלי השתנתה.אני עדיין ילדה קטנה בתכלס,ואני הולכת להתבגר עוד ככ הרבה בשנת שרות הזאת ובצבא ובחיים,אבל עם כל צעד אנ קולטת כמה אני מתבגרת,וזה לא תמיד חיובי בעיניי.
למשל זה שהייתי כותבת פעם,סיפורים כאלה בהמשכים,אני לא מוצלחת בזה או משו אבל היה לי כיף,קצת כמו לכתוב על החיים שהייתי רוצה שיהיו לי,על איזו מישי מוצלחת שהבחור שהיא רוצה רוצה אותה והכל מושלם אצלם,הכל מסתדר להם על הצד הטוב ביותר.
ועכשיו,כשישבתי לקרוא את זה פשוט לא יכולתי לסבול את הצרות עין הזאת.למה נראלי שככה החיים מתנהלים?
ואולי זה החוסר אופטימיות שלי כי הפסקתי להאמין באנשים.
אתמול היה אצלי הידיד הכי טוב שלי,היה ממש כיף,דיברנו על כל מה שעבר עלי מאז הפעם האחרונה שהתראנו[ועברו לא מעט דברים] והוא ניגן בגיטרה ואני שרתי והיה כיף חיים..ואז הוא אמר לי שתכלס,אני לא יודעת לשיר.וככ התעצבנתי,לא שאי פעם חשבתי שאני זמרת נהדרת אבל קצת חשבתי שאני שרה לא רע,והוא קצת ביאס אותי.אבל בתכלס,ואמרתי את זה גם לו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 23 Aug 2012 19:15:00 +0200</pubDate><author>noameir1612@gmail.com (=]NoA)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=13430692</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479488&amp;blog=13430692</comments></item><item><title>כלום לא נוגע,רק המבט שלך.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=13245439</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וואו איך הדודו טסה הזה מדהים אותי מחדש..
שוב יצא שפספסתי חודש ולא כתבתי שומדבר באפריל,ואני מניחה שקרו לא מעט דברים באפריל אני רק לא מצליחה לעשות את ההפרדה בין החודשים בראש כי אנחנו כבר לא מעט זמן במאי.סתם,אנחנו ארבעה ימים בתוך מאי,פשוט שאין לי באמת תחושת זמן.

מרל&quot;צ.זהו אני רישמית חלק מהגרעין שבחרתי קודם,אולי עשיתי לטובה שלא כתבתי פה באפריל כי זה היה כולל את ההתלבטות הענקית שבהאם ללכת על זה עם המרל&quot;צ,לחזור לגרעין שלא רצה אותי בהתחלה,או להשאר ברעים,גרעין שלחלוטין רוצה וצריך את העזרה שלי שאני לחלוטין מאמינה בעבודה המדהימה שהוא עושה.אני יודעת,זה נשמע כמו התחרטות,ואולי היא קיימת בי.אבל אני מעדיפה להאמין שבסופש הבא אני אבין שעשיתי את הבחירה הנכונה,יש סמינר עם הקומונה והכל וכשיעלמו החששות של לא להשתלב בקומונה הזו הכל יסתדר.בעניין הזה לפחות(:
ובסוף יצא שכן כתבתי פה על ההתלבטות הזאת,טוב נו זה נראלי יצא הרבה יותר קצר מהמקור לפחות..

יום העצמאות היה דווקא ממש מוצלח יחסית.אולי זה כי לא ציפיתי ממנו ליותר מדי,זה עובד טוב לאחרונה הלא לצפות לדברים,כי הצפייה מעוררת אכזבה.אני שונאת לחשוב ככה אבל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 04 May 2012 22:06:00 +0200</pubDate><author>noameir1612@gmail.com (=]NoA)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=13245439</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479488&amp;blog=13245439</comments></item><item><title>הליקס,אילת ושאר ירקות..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=13143939</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חשבתי שעבר יותר זמן מהפוסט האחרון,אבל מסתבר שכן כתבתי פה כבר החודש,מצחיק.
לא השתנה פה הרבה,סתם נהיה לי מין חשק כזה לכתוב,אולי כי זה דוחה מעט את לסדר את החדר או להתאמן על התרגיל בספורט..
אז נוספה תוספת מתכת על האוזן שאימוש חוששת שבגללה לא יגייסו אותי לצבא,והיה אילת,שהייתה שונה בתכלית מהטירוף שציפיתי שהיא תיהיה,אבל בהחלט חויה נחמדה.
והבחור הזה שחשבתי שאיתו יצא משו טס לי לחול,ועד שהוא יחזור יקח קצת זמן,אז בנתיים הכל קצת באויר.ובכלל חשבתי שיש בחור אחר בנתיים באילת,אבל לא באמת.כי אני שוב מנסה להפוך אנשים שהם מעצבנים רוב הזמן ונחמדים רק בחלק ממש קטן מהזמן לחמודים.זה לא באמת עובד.

ועכשיו אני קצת מסוקרנת,אם התגובה בפסוט הקודם היא של אותו בחור שאמר לי להעיז.ואולי הוא לא בחור בכלל,אלא בחורה.לפי מה בכלל החלטתי?

והכל כבר מרגיש כמו סוף.אנחנו שלושה ימים לפני פסח שאחריו אין בצפר פרט לבגרויות.וכבר אפשר להרגיש את הסוף בכל מסגרת שהיא,אם זו האוירת סוף קורס בשבט,או ההתרחקות מהחברים של בצפר שהיא אפילו לא רצונית,זה פשוט קורה.
אבל שלרגע לא תחשבו שאני פסימית עם כל הנושא הזה,יש גם נקודות של אור בכל ה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 24 Mar 2012 12:49:00 +0200</pubDate><author>noameir1612@gmail.com (=]NoA)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=13143939</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479488&amp;blog=13143939</comments></item><item><title>תעיזי.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=13087380</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא כתבתי בכלל שום פוסט בחודש הקודם,וזה חבל כי ממש לא רציתי לפספס,אבל כשחושבים על זה אולי אין כבר ככ הרבה לכתוב פה כמו פעם.

פתאום קלטתי שמתחת לשם שלי בדף מופיע הגיל 18.אני כבר לא כזו ילדה,אני בת 18.פעם כשהייתי קוראת בבלוגים אחרים ורואה תגיל עד 18 זה עוד ילד,ומעל זו כבר הליגה של הגדולים..אז עכשיו אני בליגה של הגדולים אה?;)

ולעניינו-מישו הגיב על הפוסט האחרון[שכאמור היה די מזמן] תעיזי.הוא לא הוסיף וברור לי למה,כל מילה נוספת מיותרת.והוא צודק.למרות שאני לא בדיוק פועלת כעצתו,הוא צודק.בנאדם בן 18 לא צריך לחשוש ככ מכל פעולה שהוא עושה,מכל תגובה על כל פעולה כזו,מלהתאכזב.וקרו המון דברים מאז הפוסט ההוא,ויצא לדבר עם הברנש ההוא ולקלוט שאין שם שום בעיה.שלדבר על זה שאנחנו לא מדברים זה מטופש.פשוט צריך לדבר,על כל דבר שהוא,כמו פעם.
אבל כן העזתי,אפילו לפני שקראתי את העצה הזו[אני ארשה לעצמי לקחת את זה כעצה ולא כפקודה,טוב?(:] עם ברנש אחר.זתומרת זה מסובך לקרוא לזה להעיז,אבל בעיניי זה דרש לעשות דברים שאני לא עושה בדכ,או לפחות לא עשיתי מאז הברנש הקודם.וזה מדהים אותי כל פעם מחדש איך הציפיות שלי מאנשים הור&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 03 Mar 2012 21:07:00 +0200</pubDate><author>noameir1612@gmail.com (=]NoA)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=13087380</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479488&amp;blog=13087380</comments></item><item><title>לפעמים נראה כאילו כל מה שאני עושה זה לשבת בבתי קפה ולדמיין את החיים שלנו..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=13014617</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מרגיש לי כאילו לא כתבתי פה איזה נצח והתמלאתי חשק פתאום..
חשבתי לכתוב לפני כמה ימים אבל בחרתי בסוף שלא,אולי כי נמאס לי לכתוב כשרע,אני לא רוצה לזכור דברים מבאסים כמו היום שבו גיליתי שמרל&quot;צניקית אני כבר לא אהיה..אבל אני כנראה אזכור אותו,לא מעט,לפחות בתקופה הקרובה..אבל הכל לטובה.באמת,אני נוטה להגיד את זה הרבה בזמן האחרון אבל זה באמת כי אני רוצה להאמין לעצמי.דברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר,הם פשוט חייבים.ואם משו לא נראלי מסתדר עכשיו,אולי הוא פשוט לא אמור להיות כמו שחשבתי..
התגעגעתי לשיחות איתו,באמת.והיום באוטובוס התחלתי לנסח לעצמי מה אני אכתוב לו..משו בסגנון:
&quot;כבר הרבה זמן שאני חושבת לכתוב לך אבל עוצרת את עצמי,אולי כי אני מפחדת שהיא שם או שהיא תגיע ללקרוא את זה ואני אהפוך למין בדיחה שלכם,לא בפני סביר להניח אבל מין בדיחה פרטית כזאת בניכם.ואולי אני פרנואידית,אפילו מאוד סביר שזה המקרה ולא שאני אהפוך לבדיחה אבל אני חושבת שזה מרגיש לי ככה כי זה לא מרגיש שאכפת לך כבר.זה כאילו שרק אתה חסר לי ואני לא חסרה לך בכלל.שכל העניין הוא לחלוטין חד צדדי.ואני באמת כבר לא יודעת אם זה באמת ככה.
אני מתגעגעת א&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 23 Jan 2012 21:24:00 +0200</pubDate><author>noameir1612@gmail.com (=]NoA)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=13014617</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479488&amp;blog=13014617</comments></item><item><title>יומאחד הוא התעורר וראה שהוא מחזיק את הפרח הכי שהוא אי פעם ראה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=12941624</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה נראלי רישמית השיר שלי.הוא פשוט מקסים.
אתמול יומולדת,זהו אני חוקית באופן רישמי,ונטולת צמידים באופן רישמי אף יותר..זה משונה כי פתאום מרגיש לי שנעלם לי חלק מהאופי או משו..לא שהצמידים עושים את הבנאדם אבל זה כן קצת העיד עלי באיזשו אופן,תמיד הייתי אומרת שהצמידים שלי הם אני כי הם מהאנשים שלי..וזה לגמרי נכון,אז עכשיו זה טיפה מוזר בלעדיהם,אבל זה היה צריך לקרות מתישו אז אולי עכשיו זה הזמן.
חוצמזה חגגתי יומולדת בקטנה אתמול,המסיבה האמיתית הייתה בחמישי בערב והיה טרוף,כולם כמעט היו והיה ממש כיף,עד שהתחלתי לשתות..זתומרת אני מניחה שהיה כיף גם אחכ..אני די בטוחה בזה כי הקטעים שאני זוכרת היו כיפיים..אני פשוט לא זוכרת יותר מדי..אבל אומרים שהייתי מצחיקה(:
יש לי רק חשש אחד,היה שם ידיד ממש טוב שלי שממש התגעגעתי אליו,ישלו חברה עכשיו ואנחנו מדברים הרבה פחות ממה שהיינו מדברים פעם,והוא היה שם כשכבר לא היה לי כח להחזיק את הראש,ואני זוכרת שפשוט לא רציתי שהוא ילך.ואז חברה שלו[שבתכלס היא חברה ממש טובה שלי]באה אבל פשוט לא רציתי שהיא תיהיה שם,רציתי אותו קצת לעצמי,אז אני רק מקווה שלא אמרתי את זה בקול.כי אני בטוחה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 17 Dec 2011 17:03:00 +0200</pubDate><author>noameir1612@gmail.com (=]NoA)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=12941624</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479488&amp;blog=12941624</comments></item><item><title>10,עשר,עשרה, ten</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=12917633</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ימים ליומולדת 18 הגדול.היום שיזכר לעד[או אולי לא באמת יזכר בכלל אחרי השבוע,אבל די עם הקטנוניות..]כיום שבו חיל האויר ויתר עלי,או לפחות החלק של טיס שבו.כן כן,אמתכם הנאמנה[אמתכם כמו אמתך..נו תנכסוש וזה..] נוכחה לדעת בערך בשעה 2 של היום בצהריים בקרירות הבלתי מתוארת של פקידה הקבלה החביבה מינוס אי שם בלשכת הירפא בתל השומר ש&quot;אני מצטערת אבל את לא ממשיכה איתנו&quot; שזה במילים יפות,לכי מפה בררה,את כבר לא תיהי טייסת..חח סתם סתם,לא באמת מתוסכלים פה,כי עם כמה שזה אולי היה יכול להיות סרט מאוד מקסים,כולנו[וזה כולל את עצמי,אני ואנוי גם יחד] ידענו שזה לא באמת הולך לקרות,הגברת מעיר האורות היא אולי הרבה דברים אבל טייסת זה כנראה לא אחד מהם[אם כי אימוש אמרה ש&quot;לא נורא,אפשר גם לעשות רישיון טיס אזרחי אם את רוצה&quot; כן אמא,אם רק היה לי מליון כסף..].
אז אולי לא ביום מין הימים הקרובים אבל יכול להיות שיומאחד באמ יצא להטיס מטוס,בנתיים אפילו הסימולטור מחשיש אותי..
ובנושא קצת אחר אבל לא מאוד רחוק,אני ממש מקווה להתקבל לש&quot;ש,ועכשיו יותר מתמיד כי זה באמת המסלול האחרון משלל פתרונות העתיד שהמצאתי לעצמי,ואם גם זה לא יעבוד באמת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 06 Dec 2011 20:28:00 +0200</pubDate><author>noameir1612@gmail.com (=]NoA)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=12917633</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479488&amp;blog=12917633</comments></item><item><title>וואו איזה אבסורד אותו מקרר בגישה ככ שונה..?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=12883223</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אולי זה לא גישה שמה?לאדעת,אם אני טועה אז סליחה..
אז עבר כבר מזמן פסיכו,וטירוף הסוףסוף נגמר..קרו ככ הרבה דברים מאז ואפילו כבר יש תוצאות,לא שאני יודעת מה הציון שלי כי אני פחדנית אבל הן קיימות..האנשים של המרכז הארצי לבחינות והערכה יודעים מה הציון של הגברת מעיר האורות..
ומה עוד קרה חוצמזה?היה יומולדת לבלוגי..שהאמת שבכלל שכחתי ממנו,פעם הפלאפון שלי היה מזכיר לי שזה היום אבל מאז גם התחלף פלאפוני[מאז היומולדת האחרון של בלוגי אני מתכוונת,לא מאז הפוסט האחרון] ועל כן שכחתי את התאריך,אז סליחה בלוגי,ומזל טוב!ותודה על שאתה מקבל אותי תמיד,גם כשאני זבל של בתאדם ששוכחת את היומולדת שלךP:
ומאז גם חזרתי ללסבול ממש מזה שכולם זוגות מסביב,למרות הזוגות המקסימים שלא עושים לי רע על הלב,יש גם את הזוג הזה שפשוט מקשה לי על החיים.וזה עצוב כי אני ככ אוהבת אותם כאנשים בודדים.ככ!
אבל חוצמהשטות הקטנה הזו,באמת שהחיים יפים,החברים טובים,ההדרכה משמעותית,הצבא או לפחות חיל אויר רוצים אותי,אז אין סיבה לבאסה אה?ומחר אני אגלה תציון פסיכו שלי[כי אני בטח כבר אאזור אומץ]ואז אני אוכל להחליט סופסוף אם ממשיכים במיונים לש&quot;ש או זונ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 19 Nov 2011 22:13:00 +0200</pubDate><author>noameir1612@gmail.com (=]NoA)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=12883223</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479488&amp;blog=12883223</comments></item><item><title>אתם תשבו ואני אספר..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=12791629</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא על איך הכל היה פה יפ ולא על איך חבר נשאר חבר,
אבל על זה שזה כבר ממש כאן.נגמר כיפור,והיה לא מאוד קל לשם שינוי,נראלי ששלל החברים הכופרים שלי זיכה אותי בעוד קצת קושי בצום..חח סתם,אבל להיות חולים בכיפור זה לא ככ פינוק..ובכז,צלחתי את הצום הזה והגעתי לרגע שאני מחכה לו חודשיים בערך,
בעצם עוד לא הגעתי אליו ממש..אני אגיע אליו עוד 24 שעות בערך.אני אסיים עם הפסיכו הארור הזה,בתקווה שגם לנצח.
ואחריו,לפחות בחודש הקרוב [כי בו לא יהיה לי מושג עדיין אם פישלתי או לא..] אני אחגוג בטרוף,פשוט כי אפשר!
וחוצמזה,החיים באמת בסדר,אז אולי כולם זוגות מסביב,וזה משו שפעם הייתי מתבכיינת עליו המון[פעם לא מאוד מזמן בעצם] אבל עכשיו כבר באמת שלומדים להתרגל..
פתאום מרגיש שאינלי שומדבר חשוב להגיד,אז נראלי שאני אפסיק להיום..אולי יהיה טיפה יותר שמח מחר או בפעם הבאה שאני אכתוב..אבל בנתיים,זה לא שלא שמח..זה שפשוט עוד לא וואו,אבל החיים יפים(:&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 09 Oct 2011 15:00:00 +0200</pubDate><author>noameir1612@gmail.com (=]NoA)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479488&amp;blogcode=12791629</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479488&amp;blog=12791629</comments></item></channel></rss>