http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479452heCopyright 2026 Miss israblog,. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479452http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479452&blogcode=11278811<div align="right" dir="rtl">התחלתי רשימת קוראים קבועים חדשה. תשלחו הודעה פה בשביל להיכנס:) שבוע נפלאא</div>Tue, 29 Sep 2009 18:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss israblog,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479452&blogcode=11278811http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479452&blog=11278811http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479452&blogcode=11278798<div align="right" dir="rtl"> נכנסתי לשירותים עשיתי את צרכיי ויצאתי במהרה. יצאתי ממבנה השירותים בצעדים איטיים והסתכלתי בפלאפון. תהיתי אם לשלוח לאסף הודעה מכאיבה או לא. אם רק הייתי יכולה להחזיר את הזמן לאחור. רק כמה חודשים אחורה, הייתי עושה הכל כל כך שונה, כל כך אחר.. הסתכלתי שמאלה וחיפשתי את ניב בעייניי. פתאום הרגשתי מישהו גדול וגבוהה מתנגש בי. הסתובבתי לאחור, הוא היה יפה תואר. היו לו עיניים ירוקות ושיער שטני - חום כהה בצבע מיוחד שלא ראיתי אף פעם. "סליחה" הוא מלמל בפיו והיה נראה סוער ועצבני, למרות שלא הכרתי אותו. "זה בסדר" חייכתי חיוך מתנצל וזזתי צעד לאחור. הוא חייך אלי חיוך קטן והמשיך בדרכו. אוקיי ... תהיתי לעצמי. חייגתי לניב. הוא היה בבלו בירד. נכנסתי אל החנות והוא מדד איזה מכנס דגמח יפה. "איך הם?" שאל והסתכל במראה בהסתובבות של דוגמן. "יפים" חייכתי. בזווית העין קלטתי את הילד ההוא שוב. הוא הסתכל עליי דרך המראה ושקלטתי את עיניו הוא הזיז אותן הצידה בשבריר שניה. "טוב, אני אחליף ונזוז. הכל בסדר?" הוא הסתכל עליי במבט של 'נראלי את קצת מעופפות'. "כן כן" חייכתי. - "קח את אלו" אמא של בן הושיטה לו זוג מכנ</div>Tue, 29 Sep 2009 18:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss israblog,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479452&blogcode=11278798http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479452&blog=11278798http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479452&blogcode=11256184<div align="right" dir="rtl">=פרק 2= "שכבתי עם ליאור" היא אמרה במבוכה. ליאור זה החבר של מור,כבר תקופת זמן ארוכה של בערך חצי שנה,משהו כזה.הוא בי"א, שנה מעלינו. "מתי הספקת?" הייתי בהלם. "אתמול, הוא היה אצלי בסביבות 10 כזה.. ואת יודעת,תמיד היינו מגיעים למצב של לפני - אבל עדיין לא. ואז אתמול זה כבר קרה"חייכה חיוך נסתר. "יאווו אני לא מאמינה! מזל טוב בובה"חיבקתי אותה. " אז איך היה?" "האמת שזה די כואב.החלפנו גם סידן אחר כך, זרקנו אותו לפח שאמא שלי לא תראה" היא צחקה. "זה לא כל כך מצחיק. רגע..אבל..." מלמלתי. " עם קונדום נכון?" שאלתי בלחץ. היא הפנתה את מבטה. "מור. אני רוצחת אותך"אמרתי בכעס. "סתםם יא מפגרת.ברור שעם" צחקה. = "ואללה אמא,מזה אין לי עצבים אלייך" בן מלמל בעצבנות. "בן, תפסיק כבר לכעוס עליי. זה רק אבל רק לטובתך" אימו פנתה את הדברים מהשולחן. "מה לטובתי בדיוק?" הוא הביט בה. הוא הכיר את אמא שלו כל כך טוב, הרי זאת אמא שלו. הוא ידע שהיא קשה ועצבנית בדיוק כמוהו, ואם היא החליטה משהו - אין שום סיכוי לשנות את דעתה. "אמא!!" ענבר אחותו הגדולה צרחה מלמעלה. "ענברי תפסיקי לצעוק, אני לא שומעת מה את מדברת" היא מל</div>Sun, 20 Sep 2009 14:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss israblog,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479452&blogcode=11256184http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479452&blog=11256184http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479452&blogcode=11255973<div align="right" dir="rtl">סיפור חדש (: פרק 1. וואי, טוב.. נצא לדרך:] =פרק 1= "אתה מה..?" לא האמנתי למה ששומעות אוזניי. "הילה..יפה שלי" הוא ניסה להתקרב. "עוף ממני" מלמלתי. " אני לא מאמינה שזה קורה לי שוב." הרגשתי שעיניי מתחילות לדמוע. "הילה,בבקשה" הוא התחנן. "עוף מפה" הפנתי את מבטי והצבעתי לכיוון הדלת. "הילה, בבקשה אני..א..את לא מבינה כמה אני מצטער" הוא מלמל. "תעוף מפה!!!!!!!!!!!!!!!!" צרחתי. "דיי הילה אני מתחנן בבקשה" התחילו לרדת לו דמעות מהעיניים. הוא תפס את ידיי. "אל תיגע בי!" צרחתי בבכי. "תעוף מפה!" צרחתי. "הילו...אני אוהב אותך כל כך, אני כל כך מצטער" מלמל. "_ _ ,יש לך עוד שלוש שניות לעוף לי מהחיים" הוא קם.והלך. גם כן, גברים. אני מאמינה על עצמי שאם הוא היה מתחנן עוד קצת, הוא היה נשאר. ואפילו היינו מדברים. אבל לא, אגו של גברים. הוא הלך, וסגר את הדלת אחריו. סגר איתו את התקופה הכי יפה בחיים שלי, שברגע זה התמוטטה, נהרסה. הלב שלי התנפץ ל1000 חלקים,בפעם השניה. לפני חצי שנה..... השולחן שלי רטט בלי הפסקה, בגלל הטלפון שהיה עליו. "מה רוצים ממני עכשיו" חשבתי לעצמי. בעצלנות רבה הצלחת</div>Sun, 20 Sep 2009 12:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss israblog,)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=479452&blogcode=11255973http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=479452&blog=11255973