http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747heCopyright 2026 JellyBean. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=9032703<div align="right" dir="rtl">שזה יהיה הפעם משהו טוב אמיתי באמת. אני ממש רוצה את זה עכשיו, בבקשה.</div>Sun, 20 Apr 2008 00:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (JellyBean)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=9032703http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47747&blog=9032703http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=8985314<div align="right" dir="rtl">כל קטע שאני אכתוב פה, ישמע בדיוק כמו הקודמים. וזה כנראה מעיד על כמה שהמצב לא השתפר. אבל אני בכלל לא צריכה את ההערכת מצב הזאת, אני חיה את זה. כלום לא השתפר, כלום לא זז, אמא לא מבינה בכלל מה עובר עלי (או לפחות לא מתנהגת כאילו היא מבינה), ואני בוכה בערך אחת ליום-יומיים. הלוואי שהייתי יכולה להתנהג כמו שאני חושבת. נמאס לי מהערות של אנשים שלא מכירים אותי בכלל, שמרגישים צורך להגיד שאני צריכה ללכת זקוף, ולמה אני מפחדת לחייך? ולמה לא שומעים אותי? ולמה אני נשמעת בטלפון מבואסת כל כך? ותחייכי שניה, נראה איך את נשמעת כשאת מחייכת? לענות לכם באמת? אני חושבת שאתם חיים בבועה, וגם אני חיה בבועה, אבל אחת אחרת. אתם בחיים לא יכולים להבין מה זה להיות אני, כמו שאני לא יכולה להבין איך אתם יכולים להתנהג כמו שאתם מתנהגים. וזה לאו דוקא רע, איך שאתם מתנהגים. לפעמים אני בשוק מזה, אבל לפעמים אתם בסדר. אני רואה אתכם והראש שלי מתרוקן. אני אומרת לעצמי שפערים כאלה קשה לסגור, ואולי אתם פשוט לא האנשים המתאימים, אבל אני יודעת שזה לא נכון, הבעיה מתחילה, ולהוואי שהיא גם הייתה נגמרת כבר, אצלי. זה כאילו שרק הגוף שלי נ</div>Sun, 13 Apr 2008 00:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (JellyBean)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=8985314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47747&blog=8985314http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=8821912<div align="right" dir="rtl">שיכול להיות שאני בדיכאון אמיתי. ואולי בקרוב אפילו פגישה עם פסיכולוג. הבהלתי את אמא, וגם קצת העלבתי אותה אתמול, אני חושבת. הכל ישמע נורא נדוש, ועוד בישראבלוג. אבל הרגעים שבהם אני חושבת שעדיף למות הולכים ומתרבים. כי החיים שלי מסתכמים בלישון, לקום, לעשות מה שצריך, להתבייש, להרגיש לא בנוח, להשתעמם, לישון, לקום, לעשות מה שצריך,להתבייש, להרגיש לא בנוח, להשתעמם,לישון, לקום... ככה זה היה תמיד, לפעמים יש התרגשות לרגעים, כמו התלהבות ממחמאה, או ציפיה למשהו גדול, אבל אלה דברים לא חשובים באמת. הם תמיד חולפים ואין להם משמעות אמיתית. שום דבר לא מרגש אותי, שום דבר לא קורה, אני תקועה פה, אני צריכה שמשהו יזוז כבר, נמאס לי לחיות באופן פיזי בלבד, ולשמוע איזה יופי לכולם. אני רוצה להיות נורמלית, אני רוצה חברים, אני רוצה להנות, אני רוצה להכיר את עצמי, אני רוצה שיאהבו אותי, אני רוצה להיות שוב חכמה, אני רוצה חבר, אני רוצה שיהיו לי דעות, אני רוצה שישמעו אותן, אני רוצה לחבר בין המחשבות למציאות, אני רוצה שזה יתחיל כבר. אבל מישהו החליט שזה לא מגיע לי. יכול להיות שהמישהו הזה זאת אני.</div>Sun, 16 Mar 2008 00:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (JellyBean)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=8821912http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47747&blog=8821912http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=8662718<div align="right" dir="rtl">הבלוג הזה צריך להיסגר, אבל יש עוד הרבה דברים שצריכים להיות והם לא. יש משהו גדול שאני רוצה להגיד, אבל אין באמת מישהו שאני רוצה להגיד לו את זה, וגם ההחלטה לספר לאמא התגלתה כטעות. אני חולה. לא משהו שאמור להדאיג את אבא, ולא משהו שצריך לרוץ איתו לבית חולים, ובכלל לא משהו שיכול להרוג אותי לבד. ואולי אני סתם דרמטיתמדי,ואולי"חולה" זאת מילה קשה ומוגזמת, אבל ככה אני מרגישה עכשיו, ולא רק עכשיו, כבר כמה זמן. זה כמעט בלתי אפשרי להגיד מה קורה, למרות שאני אלפי פעמים מספרת את זה בדמעותלאנשים שאני מדמיינת שהם קיימים, ופעם אחת, לפני יומיים גם שיתפתי את אמא בגירסה קצת מתונה יותר. אני לא חיה באמת, אני לא מרגישה חיה, בכל אופן, אני מעבירה הכל לידי. מתי בפעם האחרונה נהנתי בכלל? מתי התרגשתי משמחה? מתי הרגשתי שיש לי בכלל טעם בחיים? ואני לא מדברת על "טעם", שאומר סיבה, אלא "טעם" אמיתי, משהו לא יבש, ומשעמם, ומונוטוני. פתאום לא בא לי לחשוב על זה בכלל, נראה לי מורכב מדי להסביר את זה במילים כתובות. אני פשוט לא מבינה מה הבעיה, איפה ומי פישלו פה. כן, אני פיספוס, אני פיספוס גם לכם, שתדעו את זה. יכולתם לאהוב או</div>Mon, 18 Feb 2008 23:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (JellyBean)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=8662718http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47747&blog=8662718http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=8125005<div align="right" dir="rtl">אני באמת לא יודעת ממה להתחיל. כי ההתחלה נראת לי רחוקה מדי, ולמרות שהיא התרחשה לפני חודש וחצי בערך, אני מרגישה כאילו עברה מאז לפחות חצי שנה, ולפעמים היה מאוד מקל עלי להאמין שזאת האמת. צבא זה קשה בשבילי. אף פעם לא הייתי כל כך הרבה זמן מחוץ לבית, אף פעם לא התגעגעתי כל כך למיטה שלי, אף פעם לא הרגשתי כל כך הרבה אחריות על מה שקובה בבית,אף פעם לא הייתי כל כך נואשת, ומלוכלכת. אף פעם לא הרגשתי כל כך לבד. ולמרות שיש לי באמת עיניים נורא קטנות וצרות,הייתי כל כך המומהשהרגשתי שהן חצי מהפנים שלי בשבוע האחרון. את הכל זה הצליח לערער לי. וכל המאפיינים שחשבתי שגיבשתי לי ב18 שנות חיי פשוט נמחקו לי מהראש, ואפילו שניסיתי לשחזר אותם עם עצמי, באיזה שניה שקטה, לא הצלחתי. שכחתי את הקשיים הישנים שלי, ואת הדברים שאני טובה בהם, את כל ההרגליםהטובים והרעים (אלה שלא באו לידי ביטוי באותו זמן)שלי, ואת החלקים היפים שלי. ראיתי את עצמי כסתם מישהי, הביטחון המועט כל כך שהיה לי פשוט נרמס. נרמס על ידי 70 ומשהו בנות שאני לא מכירה, אבל אפילו עם אחת מאותן 70 לא מצאתי שפה משותפת. ולא כי הן לא לרמה שלי, ולא כי הן לא נחמדות, א</div>Fri, 07 Dec 2007 00:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (JellyBean)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=8125005http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47747&blog=8125005http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=7704238<div align="right" dir="rtl">עברתי טסט :) בסופו של דבר דברים נוטים להסתדר. אם רק הייתי חכמה מספיק כדי לזכור את זה, החיים שלי היו הרבה פחות לחוצים. אני באמת ממש שמחה בינתיים ! :)</div>Thu, 18 Oct 2007 22:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (JellyBean)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=7704238http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47747&blog=7704238http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=7612804<div align="right" dir="rtl">חיפשתי פוסט מסויים שלי ולא מצאתי. זה ממש מרגיז. מסתבר שיש לי כבר ממש הרבה, זה הגיוני עם חושבים ל זה שהבלוג קיים כבר שלוש שנים, זה לא הגיוני עם חושבים על התדירות של העדכונים שלי. אני מתגייסת עוד שבועיים, וכבר מתחילים נורא להציק לי עם שאלות כמו מתי הולכים לקנות גופיות, עם איזה תיק אני מתכוונת ללכת, מה אני רוצה לעשות לפני, ומה אני לעזאזל חושבת לאכול בטירונות. וזה באמת נורא מציק. אני ממש חששתי מהתקופה הזאת, שכל פעם שיפנו אלי יגידו לי משהו על הצבא, והנה זה הגיע. נדמה לי שזה עושה אותי סוציומטית קצת יותר מבדרך כלל, אבל יכול להיות שזה רק נדמה לי. לי,ולחברה הקרובה שעוד נשארה פה, לפעמים נראה לי שזה די מרגיז אותה שאני לאמופיעה לכל המפגשים החברתיים האלה. לפעמים אני ממציאה תרוצים, לפעמים אני פשוט אומרת שלא בא לי. למרות שאני מבינה אותה... היא בעצם מתגייסת עודדי הרבה זמן, וממש משעמם לה. משעמם גם לי, אבל אני יודעת שזה הולך להסתיים בקרוב, אז אולי זה עוזר לי להעביר את הזמן הזה יותר בקלות. מה שהולך לי בראש בתקופה האחרונה זה לא כאלה דברים מסובכים: 1. זה מרגיז שאני לא יודעת לאן</div>Sun, 07 Oct 2007 00:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (JellyBean)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=7612804http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47747&blog=7612804http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=7425248<div align="right" dir="rtl">אמרתי שאני לא אתגעגע לבית ספר, ואני באמת לא ממש מתגעגעת לזה. אבל בכל זאת, יש את הדברים שנפסקו, ואני מוצאת את עצמי נזכרת בהם ומחייכת. שתיים משלוש החברות שאני עוד מעריכה, התעופפו להן לעיסוקים שהן תכננו ללפני הצבא. השלישית, שהיא גם בחברה הכי טובה (נראה לי) פה בסביבה, אבל זה לא אותו דבר. כבר מאז שהתחיל החופש הזה, זה לא היה אותו דבר. אני חושבת שאני האחרונה ברשימה שעושה משהו בנידון, אבל אולי אני גם האחרונה ברשימה שאכפת לה. ובכל זאת אני כן מתגעגעת ללהיות במסגרת שגם מעט האנשים שאותם אני אוהבת נמצאים בה. כי לפחות עם השתיים שכבר התעופפו, לא הייתי מתחברת אף פעם אם לא היינו לומדות באותו מקום. ביחד איתן, יש את זה שישב מאוחורי, שהוא, אם אני לא טועה, הידיד הכמעטיחיד שהיה לי אי פעם. אליו אני באמת מתגעגעת, וברורשאני לא אשמור איתו על קשר, גם כי הוא גר די רחוק, וגם כי הוא לגמרי מופרע.אני מרגישה טיפשית שאני כותבת עליו או חושבת עליו בכלל, כי הוא לא יודע שאני באמת נורא חיבבתי אותו. אני חושבת שהוא היחיד שהיה גם בן וגם היה אכפת לו ממני. הוא היהשם לב אם הייתי עושה משהו חדש בשיער, או אם הייתי לובשת משהו ח</div>Wed, 12 Sep 2007 00:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (JellyBean)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=7425248http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47747&blog=7425248http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=7371067<div align="right" dir="rtl">אני בטוחה שיום אחד אני אתעורר, ואני לא אבין איך חייתי ככה עד עכשיו. אחרי שאני אתעורר כבר יפסיק להיות לי אכפת מה כולם חושבים עלי, ולא יהיה אכפת לי להיראות מטומטמת גם כשאני לא. הלוואי שיגיע כבר יום אחד.</div>Mon, 03 Sep 2007 19:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (JellyBean)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=7371067http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47747&blog=7371067http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=7318978<div align="right" dir="rtl">עדכון שני בחודש ! אני דוקא נהנת לראות את כל המחזור שלי מתפרק, אחד הולך לפה, אחד לשם. מגיע להם, במיוחד להן, הם דביקים וגועליים ביחד. לי נשארו עוד חודשיים בדיוק עד שאני אתגייס. לא, אני לא מנצלת את הזמן, כי ככה אני, אני לא יודעת לנצל דברים למטרות הנאה. אני נהנת מלא לנצל דברים. מציק לי ממששאני לא יודעתלאיזה תפקיד אני אתגייס, ממש מציק. זה כל כך מתאים לי לא להתקבל לאף אחד מהמקצועות שהתמיינתי אליהם, לפני כמהזמן עשיתי לעצמי סיכום קטן של 18 השנים שבהם אני חיה. למעשה, אני לא חושבת שהתקבלתי לשום דבר. שום פרוייקט, או עבודה,או ארגון, אפילו כמתנדברת לא קיבלו אותי.בעצם, קיבלו אתכל מי שגרוע, ואותי לא. בכל דוגמה שאני מסתכלת עליה, העדיפו אנשים גרועים ממני בהרבה על פני.ולא, אני לא חושבת שאני אפס וכישלון וכל זה (לא ממש ברגע הזה, בכל אופן), אבל אני חושבת שיש לעולם בעיה רצינית בלהבחין בזה שאני מקסימה בפרק זמן קצר. הייתי אומרת שזה בעיה שלי ולא של העולם, אבל לא בא לי. אני בסדר. דברים שמאוד הייתי רוצה לעשות בחודשיים האלה: לסדר את השיער באופן סופי. לפחות חשבון בנק. לסדר את החדר, לזרוק את המחברות, או</div>Tue, 28 Aug 2007 00:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (JellyBean)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47747&blogcode=7318978http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47747&blog=7318978