http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336בחיים לא הייתי עושה בלוג..אבל..אולי בכל זאת.?heCopyright 2026 R.K. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=8643957<div align="right" dir="rtl">עבר המון זמן מאז שכתבתי פה, כל כך הרבה דברים קרו שאני לא יודע מאיפה להתחיל והאמת,שאני לא בטוח שאני רוצה להתחיל, אני לא בטוח אם כדאי לי עכשיו לשבת מול המחשב ולרשום את כל מה שעברתי פשוט מהסיבה שאין לי סודות מהחברים שלי,אם אני רוצה לספר משהו אני הולך אליהם ומכאן נובעת השאלה,למה אני צריך בלוג? נכון בהתחלה פתחתי אותו כדי לפרוק איזשהו לחץ,ועכשיו אחרי תהליך של כבר כמה חודשים עם אלף ואחד דברים שונים,התחלות חדשות ובכללי היטהרות אני כבר לא בטוח שאני צריך לספר לעולם את כל הדברים הקטנים,כי תכל'ס למי איכפת חוץ מלאנשים שאוהבים אותך? בלוגרים יקרים,אני בדילמה היש טעם לבלוג הרפאים שלי? *חושב ברצינות לסגור,להמשיך הלאה*</div>Sat, 16 Feb 2008 11:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (R.K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=8643957http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477336&blog=8643957http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7824468<div align="right" dir="rtl">הזמן לפעמים ממש חומק לי מהאצבעות...כל כך הרבה תוכניות ועדיין נשאר זמן שחייבים לנצל לפחות הדברים שהספקתי לעשות היו שווים את זה והאמת,הלילה עוד צעיר! אין מה לעשות, עומס זו דרך חיים שאף אחד לא בוחר בה אבל היא תמיד בוחרת אותנו(מקור,ידוע,) </div>Sat, 03 Nov 2007 11:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (R.K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7824468http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477336&blog=7824468http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7823594<div align="right" dir="rtl">תחילה,מספר קטעים מאת "פרי היצירה" *..הייתי ילד קטן כשזה קרה,לא יכלתי עדיין לדבר. יום אחד לפני הרבה זמן אמא שלי ואני נסענו לדרום הרחוק רק אני והיא,אני מאחורה בכיסא הקטן והיא מקדימה נוהגת אני זוכר ששמעתי אותה אומרת שנגמר הדלק וצריך למלא הייה כבר לילה,אני לא אשכח את הלילה הזה,ערפל כבד גשם חזק,סופות ברקים איומות. כמובן,תחנת דלק די נטושה באמצע כביש ## איפשהו עד היום אני זוכר את מה שהייה שם,לא סיפרתי לאף אחד עד היום אני מפחד שזה יחזור. עצרנו בתחנת דלק,אמא שלי נכנסה לתוך התחנה כדיי לשלם הוצאתי את ראשי הקטן מהחלון,וראיתי אישה בודדה,נכנסת למכונית שלה כשהיא כבר ספוגה במים..כנראה שבדיוק חזרה מלשלם על הדלק היא נכנסה לאוטו,סגרה את הדלת והאור של הדלת נכבה ואז..אני ראיתי מישהו במושב האחורי מתחבא(!) אבל הייתי כל כך קטן לא יכלתי לדבר,לא יכלתי לצעוק,הוא הסתכל אליי,קרץ והמכונית התחילה ליסוע בכיתי בהיסטרייה,אמא שלי שכנראה שמעה הגיעה וכמובן שהיא לא הבינה על מה כל המהומה,היא ניסתה להרגיע אותי ונסענו אבל,זה כבר הייה מאוחר מדיי* *וואו,מדהים כמה כוח יש בעיניים האלה האור הבוהק ביותר שחו</div>Sat, 03 Nov 2007 03:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (R.K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7823594http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477336&blog=7823594http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7819122<div align="right" dir="rtl"> שוב שלום! זהו הגיע היום הזה שוב,הגיע הרגיעה, השבועיים האחרונים היו רצופים בים..ולא מהסוג שהולכים לחוף להשתזף if you know what i mean (איך כותבים את זה?!) למרות כל הים הזה דווקא הייה ממש מעניין,יצא לי לפוצץ ממש מלא דברים!! חח והאמת גם ראינו דולפינים וצבי ים!,קפצנו למים ועוד כל מני דברים שהשתיקה יפה להם(סתם בא לי לרשום את זה) האמת,עם כל החרא שיש בצבא,וכל האי נוחות הזאת, יש רגעים שלמענם זה כל כך שווה את זה, סתם דוגמא, הפלגנו די רחוק די בלב ים,בלילה,ואז יצאתי החוצה נשכבתי על הסיפון וראיתי את כל הכוכבים פשוט את כולם כולם,כל אלה שאנחנו לא רואים מהבועה הקטנה שלנו פה בעיר,זה כל כך מהפנט תחשבו,אם לכם בתור בני אדם יש עולם שלם בתוך תוככם,תחשבו מה זה לראות כל כך הרבה עולמות אחרים שבהם יש כל כך הרבה..מדהים שלמרות שאנחנו יודעים שבחוץ יש אינסוף אפשרויות כשמשהו בעולם הפנימי שלנו מתערער,הכל נסגר.זה הטבע שלנו אני מניח. אז אחרי הפילוסופיה הקצרה,תבינו-כל אחד הוא עולם ורק בזכות זה,יש כל כך הרבה אפשרויות שם בחוץ. וכמיטב הבלוג שלי, פיצול אישיות לבלוג!!!,הגענו לחלק 2 שאני מקווה שבקרוב יוכל לה</div>Fri, 02 Nov 2007 16:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (R.K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7819122http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477336&blog=7819122http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7712135<div align="right" dir="rtl">שלום לכולם! הנה עוד סופ"ש בבית, אין כמו בבית...אמרתי את זה כבר יש פה כל כך הרבה אנשים טובים,באמת שבסופ"ש הזה הספקתי לעשות כל כך הרבה דברים ממש הייה כייף לראות ולהכיר אנשים,בכללי אנשים זה דבר נהדר,כל אחד ואחד באמת שזה מה שצריך לפני שחוזרים לשגרה...אוהב את כל מי שהייתי איתו. ועכשיו,כמובן החלק השני. אז ככה,כשאתה עסוק,אתה עסוק ואתה לא חושב וכשאתה חושב אתה לא יכול להפסיק לחשוב ואז מתחילות הבעיות ואז אתה מבין,שכשמשהו שוקע כל החרא צף, יש משפט שאומר-אני יודע לאן אני הולך כי אני יודע מאיפה באתי. אחרי כמעט 3 שנים שהפקדתי את עצמי בלב שלה שנחשפתי בגוף ובנפש לרמה שאף אחד אחר לא הכיר וידע,ולהיפך אחרי כל כך הרבה חוויות וכו' וכו',אני לא בטוח שבדעיכת הקשר שלנו אני ממש יודע מאיפה באתי...כל כך הרבה דברים רצים לי בראש, דברים שאחרי כל האמון הזה,הדבר הבסיסי והחשוב ביותר אחרי כל ההשקעה,האהבה חסרת הגבולות והעיוורת פתאום מתחילות המחשבות,פתאום מתחברים המספרים ואני קולט,שלא באמת הייה לי מה לעשות,אני לא באמת יכלתי להלחם התנאים הציבו לנו כישלון,אני מרגיש שהיא נכשלה נכשלה איפה שהייה קשה,איפה</div>Sat, 20 Oct 2007 03:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (R.K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7712135http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477336&blog=7712135http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7612529<div align="right" dir="rtl">זהו,הרגילה נגמרה ומחר אני חוזר לבסיס,לספינה. הבעייה עם רגילות זה שהן מרגילות(משחק מילים) אותך לחיים מחוץ לצבא וכשהן מסתיימות זה בדיוק כמו להתגייס מחדש.. זה לא שכל כך רע שם זה שבחוץ הרבה יותר טוב,תאמינו לי,מי שבחוץ שינצל את זה לפחות אני יכול להגיד שהספקתי מלא דברים ואיפשהו כן מיציתי את הזמן פגשתי אנשים שהמון זמן לא פגשתי,שהייה חשוב לפגוש אז זהו,לשבוע שבועיים הקרובים אני לא אהייה פה אני מקווה שכולם ישמרו על עצמם,כי אם לא אנחנו אז מי כן? ושיעבור מהר...כיבאמת,פה טוב יותר ובקשר אליה,שמעסיקה אותי כל כך לא יודע כמה זמן צריך לעבור לא יודע כמה זמן אני צריך לחכות זה לא הוגן שלדברים לוקח זמן כשזה רק אני שמוכן אני מקווה שטוב לה,ואיפשהו זאת בדיוק הבעייה שלי התמסרות חסרת גבולות-גם אחרי כל זה פשוט התמסרות חסרת גבולות זה הפאק שלי.ואני סובל ונהנה מזה. שנחייה לנצח. שבוע טוב! </div>Sat, 06 Oct 2007 23:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (R.K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7612529http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477336&blog=7612529http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7590679<div align="right" dir="rtl">כל החיים שלך ניסית למצוא את התרופה לחיי נצח בגיל 92 סוף סוף הצלחת,אני שואל,לא קצת מאוחר? משפט שאדם חכם אמר לי פעם ומאז אני הולך לפיו- "רק דגים מתים שוחים עם הזרם" המשפט הזה ממש נכנס לי לראש ואני מסכים איתו לחלוטין,נכון שיש הרבה מקרים שזה לא נורא לעשות מה שכולם עושים אבל הכוונה במשפט היא שדווקא החיים מורכבים ומעניינים בזכות הדגים החיים האלה שמחליטים לעשות דווקא משהו שונה,ללכת בדרך שלהם המסר-אסור לפחד לעשות משהו רק כי לא כולם עושים אותו אסור לפחד ללכת בדרך שונה,גם היא לא נכונה אסור לפחד לטעות ועוד ציטוט מסרט בהקשר לזה: "איך אתה יכול לטוס איתי אחרי כל הטעויות שעשיתי? - אני מעדיף לטוס עם אדם שעשה טעויות ולמד מהן מאשר עם אדם שלא טעה בעבר"(אני אפילו לא זוכר מאיפה זה). ועכשיו סיפור שקראתי,עם מוסר השכל משעשע ומפתיע.. "...קוראים לי X ויש לי בת זוג,אנחנו עומדים להתחתן והכל ממש מדהים הקשר שלנו ממש טוב ואני מאוד מרוצה,אפילו המשפחות שלנו מיודדות ובאמת הכל נראה טוב,רק דבר אחד מעיק עליי בקשר הזה,זאת אחותה של בת זוגתי,היא כל הזמן עושה לי עיניים ומתכופפת כאילו להרים משהו דווקא כ</div>Thu, 04 Oct 2007 15:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (R.K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7590679http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477336&blog=7590679http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7576058<div align="right" dir="rtl">אוקי,בתור הפוסט ה-3 אני חושב שזה הזמן להסביר קצת מה קורה קרה אז כמו שכבר כתוב,אני רועי,בן 20 מן הסתם כרגע צבא(היי אז איך יש לי זמן לכתוב?? -חופש!!) עד לא מזמן הייתה לי חברה,היינו ביחד כמעט 3 שנים וזה הייה גן עדן לא מזמן נפרדנו מכל מני סיבות,הנושא עדיין קשה לי לא בגלל שאני לא חבר שלה יותר פשוט כי אני לא איתה,היא בנאדם מדהים,מהסוג הנדיר ולכן קשה לי עכשיו עם הנתק בזמן האחרון,אני מנסה לגלות מי אני אני חוזר למי שהייתי לפני 3 שנים,קצת שונה,קצת אחר עדיין,אני יודע שאני יכול להמשיך הלאה,אבל יש לי מן תחושת בזבוז כזאת כי אנחנו צוות טוב,תמיד היינו,אני מקווה להאמין שגם תמיד נהייה,גם אם לא בתור זוג ולמרות כל מה שאנחנו עברנו,לטוב ולרע איפשהו אני מקווה שנוכל לשים את זה מאחורינו אז ברוכים הבאים לבלוג שלי שבו אשתף אותכם במסע חיפוש שלי,שאני מאמין שלא יהייה ארוך מדי אני אכתוב לכם בקרוב מגוון של פינות והרבה דברים לחשוב עליהם, רק תנו קצת זמן תנו לי להתאזן,עד אז, כתיבה עצובה וכמה משפטים נדושים תהנו.</div>Tue, 02 Oct 2007 19:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (R.K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7576058http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477336&blog=7576058http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7570882<div align="right" dir="rtl">אני מפחד,מפחד שהיא תכנס שתקרא את כל מה שלא העזתי להגיד מפחד שאם תקרא את כל זה,לא תרצה בי כידיד והנה אני כותב פה את זה לעצמי,ולכל מי שיכנס ועדיין אני יושב מול המסך מהסס.. (את הקטע הבא כתבתי כשהייתי במצב שלא הכרתי בעבר עם מישהי ששינתה בי המון) איך זה מרגיש.איך זה מרגיש שכשאני מתפרק,את יותר שלמה?איך זה מרגיש שכשאני מתרחק,את חשה קירבה?ואני הייתי כלוא בכלא מפלדהרחוק אי שם לוחם מלחמההולך ומועד נופל מהחומהאת מה שעשיתי למענך,איש לא יעשהאת מה שהיית בשבילי אף אחת לא תהייהאני פשוט קצת כועס שעכשיו שאת יכולה אז את עוזבתכי אני יודע שאם היית צריכה אז היית גם נשארתרק היית צריכה להרים את הראש מעל המיםנכון הייה שיגרתי,והלוואי שזה הייה תלוי ביאבל אם היית אומרת,אם לא היית צוללתהייתי הופך עולמות ונלחם בכל המלחמותולמה שכשהיית אותי צריכה נשארתי על החומה?וכשיכלת לפרוש כנפיים כי היית העוף היפה בשמייםבחרת לעזוב את הקן ,רק כי יכלת.למה נתת לעצמך להפסיק להרגיש במקום לזעזע את העולםלמה לא נלחמת פה קרוב? למה לא נלחמת לאהוב?למה לא ביקשת שאעזור,הייתי עוזב את הכלועכשיו אחרי כל הכעס ותחושת הבזבוזאני עומד פה כמו</div>Tue, 02 Oct 2007 08:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (R.K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7570882http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477336&blog=7570882http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7570745<div align="right" dir="rtl">שלום לכל הקוראים קוראות אנשים ואנשות דבר ראשון אני רוצה להתחיל בזה שבחייייייים שלי לא חשבתי שאני אפתח בלוג! פשוט לא הייה מתאים. אבל מפתיע,הנה אני! אז ככה,קוראים לי רועי ואני מאיזור המרכז(חבל לנסות מאיפה אני) ובניגוד להרבה אנשים שפותחים בלוג אני פתחתי בלוג לא בהתלהבות ולא כי ממש בא לי שכל העולם ידבר איתי על הא ודה באתי לפה לדבר על הדברים המעניינים של החיים באתי לפה כדיי להעלות דברים שיש לי להגיד ולשמוע מה יש לאנשים להגיד עליהם מראש מזהיר,הפוסט או 2 הקרובים לא יהיו שמחים אבל נקווה שאני אלמד איך משנים את העיצוב,וגם המצב רוח ישתפר ויהייה בסדר, המשך יבוא! ובנתיים קצת מושג על מה כל המהומה. אני רחוק על הכחול הניצחיולמה תוותרי?אני בכלא של פלדההאם בליבך המלחמה?אני רחוק,אינספור צעדיםהוויתרת על אותם ימים?הבטחתי,ואת הגהנום אני עוברואת לא מתכננת להשאר?לא אמרת חזורהזמן עבר,לא ישוב לאחורלא אמרת די מספיקלא הבנתי מספיק שדי והנה עכשיו אני קרובולא נשאר בך מקום לאהובועכשיו הכל כמו פעםובעינייך כבר אין טעם כל זה אולי הייה נמנעלו רק היית אומרת מילהמספיק ברורה וחזקההייתי עוזב הכלהכל למע</div>Tue, 02 Oct 2007 06:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (R.K)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477336&blogcode=7570745http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477336&blog=7570745