http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477186heCopyright 2026 ™She Goes On. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477186http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477186&blogcode=7868491<div align="right" dir="rtl">אוקי עדכון מצב. -לפני כמה ימי שישבתי ליד אמא שלי בערב בסלוןטניה (דודה שלי)מתקשרת אליה ואני שומעת פשוט מה שאמא שלי עונה: "אוי זה נורא" "באיזה בית חולים הוא?" "נו..ככה אנטולי, את מכירה אותו" (אנטולי זה השם של אבא שלי) הבנתי שאבא שלי בבית חולים והתחלתי לבכות אבל הסתרתי את זה מאמא שלי כי לא רציתי שזה יעציב אותה. ואז היא אמרה לי שאבא שלי היה בבית שלו ונפל חזק ושבר ירך (ככה אני חושבת שקוראים למקום הזה) לקחו אותו לבית חולים והוא עבר ניתוח מסובך ואני רק התפללתי שהוא יוכל ללכת ושלא יהיה על כסא גלגלים. ועכשיו הוא שוכב של בבית חולים אחרי הניתוח וזה מה שתמיד אצלי בראש ועושה לי את המצב חרא כי מיום ליום כשאני מתקשרת אליו כדי לשאול איך הוא מרגישוהקול שלו נשמע יותר ויותר גרוע... -אתמול יצאתי והיציאות האלה כבר ממש מעצבנות אותי. אני יוצאת כדי לראות חברים אנשים אבל אף פעם כולם לא יכולים פשוט לשבת איפושהו ביחד ולצחוק ולדבר נורמלי, ב"חבורה" הזאת שלנו יש כל מיני חלקים שיש להם בעיות ביניהם כל שניה אני שומעת "בוא רגע לדבר בצד" אבל בעצם אני יודעת למה זה קורה, כי זאת חבורה של מאנייקים שאי אפשר לבט</div>Thu, 08 Nov 2007 16:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (™She Goes On)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477186&blogcode=7868491http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477186&blog=7868491http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477186&blogcode=7832851<div align="right" dir="rtl">אנטה מזל טוב אני כל כ רוצה שתיהי מאושרת למרות כל הקשיים שיש בחיים ושתדעי שאני תמיד לצידך ואוהבת אותך הכי בעולם הזה 333333333333333&gt; אתמול אמא שלי נסעה לאשקלון בערב ולי לא היה כח לסוע איתה, ביקשתי ממנה לצאת כי חברות היו מתחת לבית שלי..... והיא הרשתה לי, אבלרק ליד הבית! ואני לא מבינה היא עוד אומרת לי שאני לא יילך לשקם, אבל כן הלכתי לשם מה לעשות? כי אני רוצה שהיא תבטח בי ותדע שלא יקרה לי שם שום דבר מסוכן וזה סתם מקום נוח להפגש עם חברים, אבל ברור שהיא לא תבטח בי אחרי כל ההסטוריה שקרתה, אז תיראו מה אני עושה כדי סך הכל ליהיות לאיזה 4-5 שעות (והלוואי שיותר) עם חברים שלי, אני רוצה שהיא תראה שזה חשוב לי, נמאס לי שהיא חושבת שכל החברים שלי הם סתם "ערסים רוסיים שמסתובבים עם וודקה ומקללים כללל שניה". ונמאס לי שהיא חושבת שאנחנו כולנו יוצאים ונפגשים רק בשביל לעשן ולשתות! זה עולה לי על העצבים ואני פשוט מתפוצצת! ולא משנה כמה אני מדבר ומסבירה, לא עוזר. אם אמא שלי היתה בוטחת בי הייתי מאושרת, אתם לא יודעים עד כמה אפילו הייתי מאושרת. אז אתמול הייתי צריכה לחזור ב9 ובסוף בכלל חזרתי ב10 ואמא של</div>Sun, 04 Nov 2007 09:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (™She Goes On)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477186&blogcode=7832851http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477186&blog=7832851http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477186&blogcode=7810630<div align="right" dir="rtl">בלאט. למה חזרתי מאילת? למה זה שוב קורה? למה כשחופשה נגמרת הכל שוב חוזר לקדמותו? למה אני צריכה את זה? למה אמא שלי צריכה את זה? למה זה תמיד קורה? כל הזמן אותן סיבות מזדיינות. למה? היום התעוררתי בבוקר אחרי לילה שלם של גילגולים וסיבובים על המיטה ואחרי זה שהלכתי ב1 בלילה להכין לעצמי תה כי כאב לי הגרון מוות וגם היתה לי אלרגיה נוראית שקינחתי את האף כל שניה. לפני זה, עוד בדרך הביתה מאילת אני גם קינחתי את האף והתעטשתי כל הדרך. חזרתי הביתה סידרתי כמה דברים ויצאתי וראיתי חברים והייתי כל כך מאושרת לראות שוב את כולם, לא השתנו כל כך הרבה דברים, הכרתי כמ אנשים חדשים והיה כיף 333&gt; עוד כשיצאתי לא הבנתי ממה כואב לי הגרון ואז חזרתי הביתה הלכתי לישון ולא נרדמתי בגלל זה. אמא שלי התעוררה כשקמתי לשתות תה ואמרתי לה שכואב לי הראש והגרון והיא אמרה לי "קחי את זה אין תרופות אני רוצה לישון". אחרי שסבלתי שבוע בלי לצאת וליהיות תקועה באילת בלי שום חברים בכלל והתנהגתי הכי טוב שאפשר את זה אני מקבלת? אמא שלי חושבת שאני משקרת לה שאני חולה כדי לא לבוא לבצפר ואני כל כך שונאת את זה כי אני בחיים לא יעמיד פני</div>Thu, 01 Nov 2007 16:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (™She Goes On)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477186&blogcode=7810630http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477186&blog=7810630http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477186&blogcode=7740193<div align="right" dir="rtl">מחרמחרמחרמחרמחר, אני נוסעת לאילת ל7 לילות. בתכלס אני יצליח להסתדר, זה לא כזה נורא (אני חושבת) 8 ימים בלי לצאת ולראות את החברים, אבל עדין זה יהיה לי חסר. למרות שאני רוצה לסוע כי קודם כל אני מפסידה בצפר ודבר שני אני באמת צריכה לסוע לאנשהו לחופשה וקצת לנוח ולקנות דברים חדשים ולבלות... טוב אל תדאגו ברגע שאני חוזרת, אני יוצאת ישר! אה וסליחה מאלה שלא הספקתי להפרד מהם... אתמול כשיצאתי בערב חשבתי שאני ייצא גם היום אבל בסוף זה לא יסתדר כי אבא שלי לוקח אותי לאיזה מסעדה ול ראיתי אותו הרבה זמן. אז בואו נעשה כזה ביי קולקטיבי חיבוק ונשיקה ועכשיו הנה אחלה שאלון שמצאתי: כללי. שם מלא: איה ותכף אני גם יגיד שם משפחה " תאריך לידה: 22.11 (שתיים שתיים אחד אחד XD) כתובת: חחחחחחחחחח לא. <F</div>Tue, 23 Oct 2007 15:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (™She Goes On)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477186&blogcode=7740193http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477186&blog=7740193http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477186&blogcode=7707115<div align="right" dir="rtl">הרבה עבר בימים האחרונים... וקשה לי עם זה שכבר אין לי פרטיות בחיים. אין לי את החיים האישיים והסודיים שלי, הכל היא יודעת, אמא שלי. "אמא נו תקשיבי לי רגע תביני אותי!" "אני לא צריכה להבין אותך." כן, ואת אפילו לא מנסה. אני מרגישה שאני לא יכולה לדבר איתה על כלום, זאת עוד בעיה שכל דבר היא לוקחת קשה וברצינות. i know a thing or two about you. your bullshit attitude. you're fucking weak and lemme tell you it shows right through. you don't know shit about me or my friends. what they are what i am. so cut the shit and try not to pretend. you're scared of who and what we are and so you question yourself. but your pride won't let you show your fear to anyone else. you don't know me. so don't judge me. you don't know you. you're too scared to. you think you know. why i'm here after all these years. you wanna know? well i'll tell you fucking why. .go. for myself. for my friends. for my family. forever. i'll take this to the bitter end <IMG style="WIDTH: 300px; HEIG</div>Fri, 19 Oct 2007 12:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (™She Goes On)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477186&blogcode=7707115http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477186&blog=7707115http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477186&blogcode=7646882<div align="right" dir="rtl">והנה אני כותבת לי עוד איזה פוסט מזויין, כי בואו ניהיה כנים לרגע, איך אפשר בלי בלוג? ופשוט הרגשתי שאני חייבת איזה יומן כדי לכתוב בו את הרגשות שלי ומה עובר עליי. אז נתחיל בזה שבזמן האחרון יש לי הרבה בעיות עם אמא שלי שהיא לא מבינה אותי ועוד זאת לא אמא כזאת רגילה ופשוטה, בגלל שבמקרה הזה העבודה של אמא שלי מקשה על היחסים ביניינו. במה אמא שלי עובדת? פסיכולוגית, פסיכולוגית קלינית. כן כן יש כאן אנשים מישרא בלוג שהולכים אליה לטיפול מדי פעם, לא שאני מכירה אותם. בגלל העבודה שלה וכל המטופלים האלה שלה שמתדרדרים לדברים חמורים מאוד היא חושבת שגם אני יהיה ככה ודואגת לי יותר מידי. כן לפני איזה שבוע או שבועיים היא גילתה שאני עישנתי וגם שתיתי ועכשיו היא מביאה לי לצאת רק עד 9 וזה מטריד ביותר. היום היא התעצבנה עלי על שטויות כלכך שעכשיו היא יצאה מהבית בלי להגיד לי ואין לי מושג לאן אפילו. אני רוצה לצאת החוצה ולא להתקע בבית ולהיות עם החברים שלי עכשיו, כי זה תמיד משפר לי את ההרגשה והמצב רוח ואני שוכחת מכל הבעיות שלי. כמה דברים עליי: אני שונאת כשמרחמים עליי, כשרע לי אני צריכה לצאת ולהרגע, אני שונאת</div>Thu, 11 Oct 2007 21:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (™She Goes On)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477186&blogcode=7646882http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477186&blog=7646882