http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929חושקת טועמת נוגעת מרגישה. מחלימה.heCopyright 2026 miss X. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10912208<div align="right" dir="rtl">פרצוף לבן,לסת בולטת,יפה כל כך עדינות ברבורית שמעורבבת עם רזון דוחה במיוחד לא חשבתי שלראות תמונות של עצמי בתקופה ההיא תגרום לי להרגיש קטנה מעוכה..פיצית.המחלהגדולה ממני בהרבה. וגם במקום שאני נמצאת בו עכשיו,אני חושבת שיש יופי בכל דבר חולני. אני אוהבת להיות רעבה ולעשן. לא משנה כמה אנסה להכניס לעצמי לראש שלא. "אל תסתירי מעצמך את המחשבות שלך, אף אחד לא יכול לשמוע אותך, תרגעי."</div>Sun, 31 May 2009 20:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10912208http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=474929&blog=10912208http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10480030<div align="right" dir="rtl">את הדברים שאני אוהבת מפה,רק בגלל הרגשה שאת הדברים שאני באמת אוהבת אי אפשר לתאר בשום צורה, ובמיוחד לא ע"י כתיבת אותם דברים ברשימה שבעצם לא מסמלת שום דבר. הפסקתי לשתות. וכמו כן הפסקתי גם לבכות. זה מצחיק, כי שניהם דומים כמו שתי טיפות מים. שניהם משחררים. ושניהם עושים רע. שכבתי לידו בלילה, אין אור ירח שיאיר את פניו ויעשה את הכל לילי וקסום.אבל יש את האור הבלתי נראה של החושך-הלא-מוחלט. אני אוהבת להסתכל על אנשים ישנים, נשימות סדירות וחלשות,פנים רפויות.. וכל מה שהצלחתי לחשוב הוא שהיא הייתה יותר יפה ממני. שהייתי רזה יותר פעם.. והתביישתי במחשבות שלי.</div>Sat, 31 Jan 2009 14:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10480030http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=474929&blog=10480030http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10467823<div align="right" dir="rtl">שבעצם אי אפשר להחלים מזה, פשוט אי אפשר. כוח רצון לא קשור כלל לעניין הזה, לא אפשרי, הכל נמצא בתוך הראש.שמור עמוק עמוק איפשהו שם הפיתולי המוח, מודחק. הרצון להיות רזה לא מרפה. וכבר חשבתי שעברתי את זה..</div>Wed, 28 Jan 2009 07:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10467823http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=474929&blog=10467823http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10297509<div align="right" dir="rtl"> האנשים מתקשים להרוס פחדים. הפחד מהלא נודע הוא הדבר הכי נורא אני אינני עיוורת, אני רואה את מה שלא אומרים ואת מה שלא מראים, אני רואה שמשהו בס' שונה. אני מתארת בדמיוני את חיו כשאני לא בפנים. הוא קם בבוקר עם מחשבות, יוצא עם מחשבות, אוכל עם מחשבות. איזה מן מחשבות? השאלה מה אני בשבילו היא שאלה כואבת. היא כואבת במידה והתשובה היא לא "הכל".ואני בהחלט לא הכל, אני גם לא מרגישה צורך להיות הכל. בשביל מה? כדי שחיו יהיו קשורים לשלי עד כדי כך שהם יתמזגו לגמרי ויהיו לגוף אחד, ובמקרה שירצו להפרד זה יהיה כואב יותר מהשאלה של מה אני בשבילו. כואב להיות רק סקס בשביל מישהו, אבל לפעמים את טועה. כי בחור לא יסבול להיות עם בחורה שלא מספקת לו דבר פרט לסקס, הוא יסבול אותה לתקופה קצרה, ויראה את הסימנים שיראו לך שאת שם רק בשביל זה. אז מה שכואב בכל העניין הוא שאת חושבת שאת רק סקס. אז לא רק פחדים הורסים אנשים, גם המחשבות הורסות אותם. וזה חבל שאנחנו לא יכולים לשים את עצמנו מחוץ למחשבות ולראות את המצב מהצד, רק לדקה. </div>Tue, 16 Dec 2008 06:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10297509http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=474929&blog=10297509http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10230667<div align="right" dir="rtl">נוחכתי לדעת שאני לא נותנת לעצמי לאהוב אדם שאני יודעת שלא אוהב.לא רק לא אוהב אותי, אלא לא אהב. מה שלא ידעתי הוא, שהוא לא אוהב אותי כי גם אני לא אהבתי.חשבתי שאהבתי, כמו רוב האנשים בעולם, שמגיעים לשלב כלשהו בכל ה'אהבה' הזאת ומבינים שמה שהם הרגישו בכלל לא היה קרוב לאהבה.ס' עושה לי טוב.עשה לי טוב.עד השיחה המציקה ההיא.בזמן שהוא דיבר דמיינתי את עצמי מניחה את הראש על חזהו ותופסת את החולצה הזאת שאני שונאת בשתי ידי ובוכה בשקט ובכעס. מנסה לדבר מילים שיגרמו לו להבין מה עובר לי בראש.אבל זה כיאלו אני מדברת פורטוגזית והוא לא קולט, והידיים שלי קשורות מאחורי הגב אז אני גם לא יכולה להראות לו בתנועות למה אני מתכוונת.איך להראות לבן אדם שחשוב לך בשהוא חשוב בלי לגרום לעצמך להתנהג כמו שאתה בדרך כלל לא מתנהג?</div>Sat, 29 Nov 2008 14:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10230667http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=474929&blog=10230667http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10088245<div align="right" dir="rtl">היום הוא היום החמישי ל"התנתקות" שלי מס'. את זמני העברתי בקריאת רומנים בשקל. גרועים במיוחד, מצויינים בשבילי. אתמול בלילה שתיתי שלוש בירות עם בן דודי, שהתגלה כאדם חכם ונוח לשיחה על כל נושא אפשרי. אחרי שעות של דיבורים, העניינים התחילו להשתנות, בשביל לא להכניס את עצמי לתסביכים ולא לדפוק את הראש בקיר עם מחשבות על -שיט. זה בן דוד שלי. יצאתי וברחתי מזה כמה שיותר מהר. זה לא אנחנו, זה האלכוהול. נסעתי לס'. ישבתי על הספסל של הנשיקה השנייה שלנו, בדיוק מול הבית שלו. כמה פטתי מצידי. חזרתי הביתה.</div>Sat, 25 Oct 2008 09:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10088245http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=474929&blog=10088245http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10068245<div align="right" dir="rtl">אני ואתה נמצאים בעולם אחר, מקביל לזה, הכל ריק מלבד כסא עץ אדום ומפואר ושרפרף פלסטיק נמוך. אתה בוחר את הכסא המפואר ומתיישב, מעוצבנת על הבחירה שלך אני תוהה אם לעמוד בשילוב ידיים או להתיישב על השרפרף. הבחירה השנייה תוריד מהכבוד שלי, אני ארגיש שמעמדי הופחת בעולם הזה. הבחירה הראשונה תראה לו כמה שאני לא מתפשרת ומרבה לכעוס על שטויות. במה לבחור? אתה מסמן לי לשבת על הברך שלך, כמו שסבים אומרים לנכדים שלהם</div>Tue, 21 Oct 2008 09:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10068245http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=474929&blog=10068245http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10063088<div align="right" dir="rtl">כל פעם שאדם מסויים, לרוב בחור, פוגע בי אני נוהגת לחשוב שהוא מת. אני פותחת במסע שכנוע עצמי שאותו אחד לא קיים. אני גאוותנית מידי בשביל להודות שהחרא פגע בי. אבל זה לא עוזר במידה ואותו בחור לא פגע בי. הלכתי מס' כי זה מה שנראה לי הכי נכון באותו רגע. מאסתי מלראות אותו יותר מאשר את ההשתקפות שלי במראה. אבל למעשה פחדתי להתמכר ולהתרגל לנוכחות שלו. הצבתי לעצמי שבוע להעמיד את ס' בסטטוס "גוסס". שובע בלי סקס. שבוע בלי להוריד שיערות. שבוע בלי להוריד כל פעם את מושב באסלה שלו כי הוא לא מוריד אותו אף פעם. שבוע בלי הצקות מאמא על איפה אני ואם כבר מצאתי בית והאם אני עדיין לומדת כמו שצריךץ שבוע בבית. שבוע של סרטים. ושבוע שאני אתחיל ללמוד בו לשם שינוי. שבוע של שנאה עצמית מחשבות אנורקסייה ונסיונות להכחיש שעדיין יש לי את אותן מחשבות. זה יכול להמשך יותר משבוע. ואולי פחות. את זה רק הכוח רצון שלי יגיד לי.</div>Mon, 20 Oct 2008 12:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10063088http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=474929&blog=10063088http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10034575<div align="right" dir="rtl">אז נתתי לעצמי לנוח מעצמי, ומס'יצאתי לדיסקו לשחרר את הראש והמחשבות. מוזיקה חזקה ורועשת היא התרופה למחלות שלי. והדרך שלו להשתחרר היאלצאת לפאב לשתות בירה עם חברים. כמו רוב הזכרים בעולם. אני חושבת שהם קיבלו את הרעיון מסרטים.וכמובן כשבחורה רוקדת במסיבה יבוא טיפוס כלשהו ויתחיל איתה. ואיזה מן בחור הוא יהיה תלוי רק במזל הבחורה ,האופן שבו היא מזיזה את גופה, ויופייה.בחור ממוצע לגמרי נצמד אליי והרגשתי את הרגשת האי חשק והחשק יחד. זה סותר זה את זה ומבלבל אותי.מה לעשות? הרגשתי לרגע כמו בשאלות טריוויה. אני שונאת טריוויה.1- לזרום. זאת מסיבה, לא באים לפה בשביל למצוא בן זוג לחיים, באים לפה בשביל להנות. ובמידה ותלכי עם הבחור הזה שניכם יודעים איך זה יגמר. 2-אני לא רוצה בזה. למרות שאני וק' לא ביחד.והמטרה שלי הייתה להשתחרר ממנו.3-זאת הייתה אפשרות מספר 3. שהיא - לזרום ואז לראות שאני מכירה את אותו הבחור. והוא מכיר את ס'.מצויין. מזכיר טלנובלה גרועה בויוה.הוא נגע בי בצורה שס' נוגע בי. זה רק החמיר את הבלבול שהיה לי בהתחלה.הלוואי והיה אפשרי לרוקן את הפח זבל של המחשבות.</div>Tue, 14 Oct 2008 21:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10034575http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=474929&blog=10034575http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10017487<div align="right" dir="rtl">היא באה שבע פעמים לשאול את הסיבה לפרצוף תשע באב שלי. היא לא וויתרה שאמרתי לה בקול הכי גועלי שלי להסתלק ולעזוב אותי לנפשי. היא חזרה ושאלה, אטמה אוזניים למילים הקרות שלי, דחיתי , כמו שאני תמיד דוחה. באחד הימים, שאני אלמד לקבל את העזרה הזאת היא לא תהיה פה בשביל לחזק ולהקשיב לי, כי אנשים הם לא נצחיים. המילים שלי יעלו לי ביוקר. את זה אני יכולה להגיד בביטחון. </div>Sat, 11 Oct 2008 18:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (miss X)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474929&blogcode=10017487http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=474929&blog=10017487