http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709"What is most thought-provoking in these thought-provoking times, is that we are still not thinking"heCopyright 2026 CornFlake_Girl. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=13452721<div align="right" dir="rtl">אותה מיטה של ילדוּת, אותם קירות צבעוניים, אותן תמונות מזמנים אחרים.רק לא אותה אני.פתאום זה נוחת עלי - אני עוזבת! הייתי כל כך עסוקה בעבודה, סידורים, בירוקרטיות וסגירת קצוות, שבכלל לא שמתי לב שנותרועוד שבועיים והגיע הזמן להתחיל לקבוע פגישות פרידה עם חברים, ואולי באותה הזדמנותגם להתחיל לעכל את העובדה שזהו זה, החיים שלי עומדים להתהפך על פיהם, שוב. אז נכון, אני לא נותנת לעצמי להיסחף בחלומות רחוקים, כי במקרה הגרוע זו עלולהלהיות רק חצי שנה של הרפתקה. אבל במקרה הטוב – זה עלול גם להיות לכל החיים. ורקעכשיו אני מבינה את זה. מאוד יכול להיות שאני לעולם לא אחזור לכאן ליותר מביקוריחג קצרים. לעולם! כמה הזוי זה?! ואם כבר פרידות, אז גם מכאן. המקום שמסמל בעיניי יותר מכל את המהפךהזה בחיי, את האדם שהייתי, הדברים שרציתי, החיים שרדפתי אחריהם בלי סוף, הריגושים,הדרמות, התהפוכות, החיפוש המתמשך אחרי דברים שלא הבנתי שאני לא רוצה בכלל, לאצריכה בכלל, הסערות הפנימיות, החפירות האינסופיות, התובנות, המסקנות, ההחלטות,ההתבגרות שהגיעה סופסוף, ועד לשלווה המיוחלת.רק טוב.<span style="font-size: sma</div>Fri, 07 Sep 2012 18:43:00 +0200cornflakegirl17@gmail.com (CornFlake_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=13452721http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=473709&blog=13452721http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=13370558<div align="right" dir="rtl"> מיסי היגינס יוצאת באלבום חדש. צלילים ראשונים, הברה ראשונה במבטא הזה שלה, ואני כבר שם &ndash; באוסטרליה. תקופה נפלאה שהייתה ולא תחזור יותר לעולם, כמו כל דבר בחיים הקצרים האלה. עבר משובח יש לי, וההתרפקות עליו לפעמים קשה מנשוא. לא שההווה משובח פחות, פשוט ברגעים כאלה אני רוצה לתפוס לזמן בזנב ולהחזיק בו חזק חזק שלא יברח לי מהר מידי, שלא יותיר אותי פעם נוספת עם זיכרונות שאי אפשר לשוב אליהם. - כמה זמן לא כתבתי, כמה זמן לא הנצחתי רגעים קטנים כאלה, כמה זמן לא הרגשתי כמו עצמי. כבר כמעט שנה שהחיים שלי הם בסך הכל המתנה אחת ארוכה לרגע המיוחל הזה שישחרר אותי ממגבלותיהם הרגשיות והנפשיות של 2300 הקילומטרים המפרידים בנינו כעת. רגע אחד שעומד להתממש בעוד פחות מחודשיים. ואז... אז אולי אוכל לחזור להיות עצמי. אבל בינתיים &ndash; הימים עוברים לידי ואין לי חלק ממשי בהם. שום דבר לא נוגע בי יותר, לא מעניין אותי יותר, לא מרגש אותי יותר. שום דבר מלבדה. ואני יודעת שממש עוד מעט &ndash; גם על הרגעים האלה אביט לאחור בגעגוע. רק כי הם היו. ולא יהיו יותר. לעולם. </div>Tue, 17 Jul 2012 19:47:00 +0200cornflakegirl17@gmail.com (CornFlake_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=13370558http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=473709&blog=13370558http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=13142773<div align="right" dir="rtl">אני מתה לכתוב לה הודעה. "היי... אנחנו יכולות לדבר?" אבל אם היא תגיד "לא"? או לא תגיב בכלל? תמיד זה קורה לי. אני לא יודעת למה. אני פשוט לא מסוגלת להיות 'לא בסדר' עם מישהו. זה דפוק לגמרי. למה אני צריכה לדבר איתה? מה יש לי כבר להגיד לה? מה זה ייתן לי? ראיתי אותה ברחוב היום. היא חלפה על פני בדיזינגוף. קצב הלב שלי האיץ ולא הצלחתי להפסיק לחשוב על זה. הייתה לי תחושה שאראה אותה היום. אני לא פונה אליה רק בגלל אגו. כי לא בא לי שהיא תגיד לי "לא". כי איך היא מעזה בכלל להגיד לי "לא"?! אחרי מה שעשתה, אחרי המעשה השפל ביותר שאפשר לעשות לאדם שאהבת. ומה יגרום לי להרגיש טוב יותר? לשמוע אותה מתנצלת. אומרת שהמעשה הבזוי הזה היה טעות חייה. שהיא באמת אהבה אותי וזה לא בגללי... כן, זה העניין. שתגיד שזה לא בגללי. שלא אני הייתי לא בסדר. שלא אני גרמתי לה להפסיק לאהוב אותי. שלא אני הייתי יותר מידי להתמודד איתו. שלא אני הייתי כבר לא סקסית מספיק, כבר לא מעניינת מספיק, כבר לא מרגשת מספיק, כבר לא טובה מספיק כדי להחזיק אותה. כדי שלא תחפש ריגושים במקום אחר. שזו לא אשמתי. כן, זה כל מה שאני צריכה. לדעת</div>Sat, 24 Mar 2012 03:26:00 +0200cornflakegirl17@gmail.com (CornFlake_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=13142773http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=473709&blog=13142773http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=13086077<div align="right" dir="rtl">צלצולים באוזניים, אלכוהול בזרם הדם, ומשפט אחד שמהדהד בראש... "אם המצב היה הפוך, היא הייתה עושה את אותה הקרבה בשבילך?" ואיך אפשר לענות על זה בכלל? הרי המצב לא הפוך. והאם זה באמת משנה? ואם התשובה היא לא? האם זה אומר שאני לא צריכה לעשות את ההקרבה הזו בעצמי? והאם זו באמת הקרבה כזו גדולה? כשבסופו של דבר בצידה השני עומד עתיד טוב יותר במדינה בה אזכה לאיכות חיים טובה פי עשרות מונים מכאן? אני מנסה להסביר שאני רואה במעבר הזה הזדמנות להתחלה חדשה. ששם טוב יותר. אבל כל ההסברים האלו נשמעים כמו תירוצים. ואני לא רוצה לתרץ. מה אם שוב אני עושה טעות? מה אם שוב אני מוכנה לעשות הכל ולתת הכל מבלי להיות בטוחה שהצד השני היה עושה אותו דבר בשבילי, בשבילנו? ומה האלטרנטיבה? לוותר על זה ולא לדעת לעולם מה היה יכול להיות? את זה אני לא מסוגלת לעשות. ולמה כולם מתעקשים לשאול אותי את כל השאלות הקשות אחרי שכבר הגעתי להחלטה? והאם הייתי משנה אותה אם התשובה לא הייתה מספיק טובה? [לא.] ושוב אני רואה אותה, כמו בכל מקום. ושוב מחכה שתגיד משהו, שתראה סימן לחרטה. ושוב &ndash; זה לא קורה. והחלומות ממשיכים לרדוף א</div>Sat, 03 Mar 2012 05:57:00 +0200cornflakegirl17@gmail.com (CornFlake_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=13086077http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=473709&blog=13086077http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=13048120<div align="right" dir="rtl"> חמישי. 9 שעות עבודה טסות. טרמפ הביתה. סוף השבוע מתחיל.מקלחת חמה. לא צריך דוד כי יצאה קצת השמש היום. בא לי שיבטלו ושאוכל להישאר במיטה כל הערב. שיחה ב-Viber כי היא אצל ההורים והמיקרופון של הסקייפ לאעובד.התקבלההודעה חדשה - הם רוצים לצאת. באים אלי לפני. שני בקבוקי קאווה. פאב חדש. נחמד. אולי יקרה משהו. לא קורה. חצי גולדסטאר וצ'ייסר. 2 סיגריות בחוץ. חשבון. גשם. מונית הביתה. לסגור את המרפסת כדי שהחתולים לא יצאו. פיג'מה. פיפי וצחצוח שיניים. מיטה. להריח את החולצה שלה... לשאוף עמוק. אחחח... הריח המטריף הזה שלה. עכשיו הכל רגוע. עוד קצת ואני שם - איתה. אוהבת. כל כך אוהבת. מחשב. קובץ וורד חדש. לכתוב קצת על מה שאני מרגישה. לישון. </div>Fri, 10 Feb 2012 02:00:00 +0200cornflakegirl17@gmail.com (CornFlake_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=13048120http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=473709&blog=13048120http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=12810538<div align="right" dir="rtl"> בת הזוג שלך בוכה לך בטלפון אחרי ריב היסטרי עם ההורים שלה עליכן, ואת מתה להיכנס לאוטו ולנסוע לקחת אותה משם אבל הבעיה היא לא שבכלל אין לך אוטו, אלא שהיא גרה במרחק 3.5 שעות טיסה מכאן. או כשכל החברים שלך אומרים לך לא לצאת בהצהרות מטורפות, לקחת דברים בפרופורציה, ואת לא מבינה לאן נעלמה הרומנטיקה ואיך הם לא מבינים שבחיים לא היית כל כך בטוחה בקשר לשום דבר כמו שאת בטוחה בקשר אליה. או כשאת נזכרת פתאום שהיא צעירה ממך, ולמרות שהיא באותו מקום בחיים - 'כי שם לא עושים צבא' - ולמרות שהיא בוגרת יותר מרוב הבחורות שהכרת בחייך, ולמרות שהיא נותנת לך את כל הביטחון שבעולם, את לא יכולה שלא לשקשק מפחד שפתאום גם היא תתהפך לך. <span style="font</div>Sun, 16 Oct 2011 22:15:00 +0200cornflakegirl17@gmail.com (CornFlake_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=12810538http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=473709&blog=12810538http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=12683055<div align="right" dir="rtl"> "וכל הדם גועש געגועים וכל המעיים הומים געגועים וכל הלב גועה געגועים וכל השמים מרטטים געגועים וכל האוויר רווה געגועים וכל הרחובות נמתחים געגועים וכל המכוניות צופרות געגועים וכל החתולים בוכים געגועים וכל הצעדים נוקשים געגועים וכל העיתונים מרשרשים געגועים וכל הטלפונים מצלצלים געגועים וכל העמודים מחושמלים געגועים וכל הים גואה געגועים וכל החול כבד געגועים וכל הציפורים צווחות געגועים וכל העלים רועדים געגועים וכל השירים מזייפים געגועים וכל החלונות משחירים געגועים וכל נשימה שואפת געגועים וכל נשיפה נושפת געגועים וכל נשמה צועקת געגועים וכל פינה אוספת געגועים וכל הרוח מצליפה געגועים ואין לה, אין לה רגע מנוחה." ["למאטיס יש את השמש בבטן" / יהודית קציר.] </div>Sun, 14 Aug 2011 00:58:00 +0200cornflakegirl17@gmail.com (CornFlake_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=12683055http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=473709&blog=12683055http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=12669518<div align="right" dir="rtl"> פתאום זה מגיע. בבוקר בהיר אחד, בלי קשר לכלום. הרגש. פתאום אני נזכרת שהיה גם טוב. שהייתה גם אהבה גדולה. שהייתה מחשבה אמיתית על עתיד משותף. שיכולתי לדמיין את המשמעות האמיתית של ביחד לנצח, איתה. פתאום מחלחלת אלי תחושת העלבון, הפגיעה. הרמיסה הגסה של כל מה שהבטחנו אחת לשנייה בלי מילים. ובשביל מה? ריגוש רגעי. עד עכשיו לא חשבתי. לא הרגשתי. הייתי עסוקה בלהיות חזקה, וזה אפילו לא היה נראה כל כך קשה. הייתי עסוקה בלמלא את כל מה שהיה חסר לי בקשר הזה, והיו חסרים לי הרבה דברים... וקיבלתי אותם במלוא העוצמה מהאחת שכבר שנים מצליחה בכל פעם מחדש לחדור את מעטה החסינות שלי ולגעת לי בנקודות הכי רגישות. להשתחל לי ישר לתוך הלב ולמלא אותי בהתרגשות שקצת מזכירה לי את גיל ההתבגרות. לילה מדהים ובלתי נשכח שהזכיר לי קצת מי אני, אחרי שאיבדתי את עצמי לגמרי. היא מחזירה לי את האמונה בעצמי וביכולות שלי, מצליחה לקרוא אותי בקלות ולגרום לי לעשות את הדבר שהכי קשה לי &ndash; לדבר. <span style="font-famil</div>Sun, 07 Aug 2011 15:56:00 +0200cornflakegirl17@gmail.com (CornFlake_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=12669518http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=473709&blog=12669518http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=12648145<div align="right" dir="rtl">תקופה כל כך ארוכה של שקט הייתה חייבת להסתיים בפיצוץ דרמטי כזה. איזה גילוי מרעיש... אני עדין לא מצליחה לעכל את גודל הדרמה. ולחשוב שאם דברים היו קורים טיפה אחרת, לעולם לא הייתי מגלה. והייתי ממשיכה לייסר את עצמי שזרקתי משהו טוב בגלל הדפיקויות שלי. אבל לא, זו ממש לא אני. זו לגמרי היא. אנשים שואלים אם אני בסדר, ומה אני אמורה להגיד? שגיליתי שהחברה שלי בגדה בי אבל אני מרגישה הכי טוב שהרגשתי בשנה האחרונה? הם יחשבו שהשתגעתי לגמרי. ואולי זה נכון. זה מציף אותי בתחושות, מטעין אותי באנרגיות חדשות, זורם לי בעורקים, בנימים ובורידים. זה מרגיש לי כמו מנה גדושה מסם שהצלחתי להיגמל ממנו לתקופה כה ארוכה, מה שעושה את זה טוב ממש כמו הפעם הראשונה. אני בעננים. אני מרגישה שחזרתי לחיים, יש לי את הניצוץ הזה בעיניים והפרפרים האלה בבטן. המילים זורמות ממני שוב בשטף כמו סכינים קטנות וחדות. כמה שהיא בכתה... ואין לה מושג כמה היא עוד תבכה עד שאני אסיים איתה. אני מקווה שזה היה ממש ממש טוב, כדי שיהיה שווה את כל זה. בוגדת. שקרנית. פחדנית. היא הצליחה להתעלות מעל כל הדפוקות שלי מהעבר, ואלוהים יודע שהיו הרבה כ</div>Thu, 28 Jul 2011 11:11:00 +0200cornflakegirl17@gmail.com (CornFlake_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=12648145http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=473709&blog=12648145http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=12639970<div align="right" dir="rtl">And it feels like I'm ALIVE נראה לי שהייתי צריכה את זה. את הכאב הזה, שכבר שכחתי לגמרי איך הואמרגיש וזלזלתי בו ובעוצמתו. את הדמעות האלה שזולגות בלי שליטה. הייתי צריכה להרגישאת זה שוב, כל כך ייחלתי לתחושה הזו שתגיע ותמלא את כל הריקנות שטבעתי בה בחודשיםהאחרונים. וזה אכן ממלא אותי, מפוצץ אותי ברגש. ואני מבינה עכשיו כמה היה חסר לילהרגיש... לא משנה מה. רק להרגיש משהו. לא ציפיתי לזה בכלל. ציפיתי להקלה. זהו, סופסוף אני חופשייה, אני לאצריכה לשקול בכובד ראש האם אנחנו מוכנות לצעד הבא, האם היא האחת בשבילי, האם זההגיוני שאחרי שנה וחצי אני עדיין לא יכולה לדבר בחופשיות על הדברים שמפריעים לי, והאם זו רק אשמתי או שגם לה יש חלק בזה, ואיך אנחנו יכולות להסתדר אם אנחנו דפוקות באותם הדברים בדיוק. לא צריכה יותר להשוות אותנו לזוגות אחרים ולחשוב שהלוואי והתקשורת בנינו הייתה קצתיותר כמו שלהן, או הלוואי ותדירות הסקס שלנו הייתה קצת יותר כמו שלהן. לא צריכהיותר לרסן את הצורך שלי בהתרגשות חדשה, התאהבות חדשה, דרמה חדשה. והכי חשוב - אני לא צריכה יותר לתהות האם ישמישהי אחרת אי שם שיכול להיות לי טוב יותר איתה. </div>Sun, 24 Jul 2011 02:06:00 +0200cornflakegirl17@gmail.com (CornFlake_Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=473709&blogcode=12639970http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=473709&blog=12639970