http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848heCopyright 2026 A M. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7384716<div align="right" dir="rtl">סוף סוף! יש לי מזגן בחדר! מי היה מאמין שסוף סוף הוא יגיע.? בחדר הכי חם ביקום. אין אחד שלא נכנס לחדר הזה ואומר "וואו מה זה החום הזה", אבל עכשיו, כבר לא. ותודו שזה הכי כיף להתחפר בתוך סמיכת פוך כשבחוץ 40 מעלות! והנה התקדמתי עוד צעד לעבר "החדר המושלם" שזה בטח יגיע שאני אהיה בן 18. אם חסר לי משהו, זה איזה מיני מקרר עם אספקת שניצל תירס ומיקרו. אה וקטשופ. בעיקרון אני יכול לשרוד בחדר הזה בלי לצאת ממנו אם בא לי.. יש לי טלויזיה, מחשב, מוזיקה, אורגן, מקלחת, שרותים ועכשיו גם מזגן! טוב, סיימתי להשוויץ P: ועכשיו אני אלך לישון. עם גרביים! ברר קר לי. </div>Wed, 05 Sep 2007 22:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (A M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7384716http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=472848&blog=7384716http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7366359<div align="right" dir="rtl">שמעתי את ההורים שלי מדברים. אמא אמרה שהוא רופא רוסי, ושהאמא גם רוסייה. כנראה שגילו אצל הילדהסרטן בלבלב או משהו כזה. ואחרי בירור הבנתי שזאת דוסה, והיא חולה מאוד והיא בבית חולים כרגע. הם לקחו אותי וגם את נועה לבית חולים. ואני כל הנסעה עמדתי לבכות אבל נועה נראתה שלווה לגמריי.. הגענו לבית חולים וראינו את דוסה. היא נראתה דווקא טוב ולא חולה קשה. אמא שלי גם שאלה אותה מי עשה לה את הפוני ושהתסרוקת שלה ממש יפה. ועדיין אני כמעט בכיתי אבל נועה שמרה על מבט רגיל. ואז התעוררתי. "יאו איזה חלום סיוט..היינו בבית חולים". "באמת?" אמא שלי שאלה אותי "מוזר, בדיוק דיברנו על מישהי חולה". "עם סרטן בלבלב?" בדקתי, "כן שהתגלה אצלה בלבלב" "ואבא שלה רוסי!?" "לא.................." אז כנראה הוספתי לשיחה שלהם ששמעתי מתוך שינה פרטים ושיניתי קצת את הסרט.. אבל היה מוזר שהשיחה שלהם השתלבה ככה בחלום. אז תרגעו, דוסה חייה. בעצם........................ כדאי לברר. (שנייה) איזה כיף היה בווליום! אין, היה כל כך כיף. ככה לפני תחילת השנה להתפרק. פשוט היה במקום. בשעה טובה אחרי שלושה פסטיבלים, הבנ</div>Sun, 02 Sep 2007 21:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (A M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7366359http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=472848&blog=7366359http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7263086<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני מרגיש שאני רוצה לאבד את התמימות. ולא רק במובן הזה שעולה לכם ישר לראש, מיתבגרים מלאי הורמונים שכמותכם. בא לי לחוות יותר. לראות יותר רחוק. לגעת, לנשק, לאהוב. ולפרוץ את כל המחסומים האלה שמונעים ממני לעשות דבר כזה. אני מרגיש שאני מפספס את הגיל. כולם בחיים רצים קדימה, אבל אני עומד במקום ומסתכל על כולם משיגים ומתקדמים ומתרחקים. ואני מאחורה. יש כאלה שרצים ויש כאלה שמתקדמים לאט. אבל אני עומד, עומד ולא זז. אולי אני מתעצל לעבור את השלב הראשוני ומנסה הכל בעקיפין. אז אני מעשן יותר, ושותה יותר, ועוד פירסינג. לאבד את התמימות? לא ממש. אולי כלפי חוץ. בפנים אני עדיין תמים כמו חיה קטנה באחו. טוב אולי טיפה יותר. Sometimes it's hard to keep on running"We work so much to keep it goingDon't make me want to give up Running, runningAs fast as we canDo you think we'll make it?(Do you think we'll make it?)We're runningKeep holding my hand"It's so we don't get separated "No Doubt - Running" </div>Tue, 21 Aug 2007 01:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (A M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7263086http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=472848&blog=7263086http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7172211<div align="right" dir="rtl"> אךך, איזה באסה תמיד לחזור מאילת. לחזור לחיים (המשעממים), לחברים (המשעממים - סתם [; ), ולבלוג (המשעמם - לא צחקתי |: ) ןבקיצור לדבר המ-ש-ע-מ-ם שנקרא... אממ איך קוראים לזה? ש י ג ר ה . אני לא מאמין שמילים אלו נכתבות בשיא החופש הגדול אבל זאת האמת. גם שיגרה של חופש בסופו של דבר נהיית טיפה, משעממת. ואז אתה מחכה בקוצר רוח לשובר שיגרה הבא. או שפשוט מסתפק באיזו סידרה טובה או סרט (לכל היסים, תראו סקינס ! סידרה שווה). בקיצור כמו שהבנתם חזרתי מאילת (: זאת הפעם השנייה שלי החופש, הפעם עם המשפחה. חמישה ימים שלמים של חופש................! אבל יציאה עם המשפחה לאילת זה לא דבר קל כל כך. במיוחד שהחבילה "משפחה" כוללת שני ילדים קטנים. אחד בן 8 שמומחה בלעשות רעש (אבל חמוד) והשני בן 12, בגיל ההתבגרות, שזה אומר מושפע, מתלהב, ובמיוחד........ ל=א מ=צ=ח=י=ק. משום מה נכנס בו דחף לנסות לרדת עליי בכל הזדמנות מה שלא ממש הלך לו ולווה במתקפת ירידות נגד ככה שהוא יצא דפוק פעמים רבות XD וכשהוא התחיל למחזר את הבדיחות שלו או את הירידות שלא על ה-"זקן" שלי, הוא חטף גם כאפה קטנה. ובזמן מרתון הסטנדאפ הלא מוצלח</div>Thu, 09 Aug 2007 23:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (A M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7172211http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=472848&blog=7172211http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7069953<div align="right" dir="rtl">אלוהים יקר, רציתי רק לבדוק האם עשיתי לך משהו רע? למה אתה שונא אותי ומנסה לגרום למותי בכל דרך אפשרית? ומילא אם היית סתם מתעלל. מצידי תיתן לי ציונים גרועים, או שאולי תביא את משפתחתי לפשיטת רגל. מצידי תערב אותי בתאונת דרכים. אבל לרמת שפל כזאת? דבר כזה לא הייתי מצפה ממך. זה גם לא שעשיתי משהו רע. אני סה"כ ילד קטן ולא מזיק. הדבר הפלילי הכי גדול שעשיתי היה אולי לגנוב מסטיק. בפנייה זו אני פונה אל הלב שלך. בבקשה, הפעם הגזמת. אני מוכן לשלם כמה שצריך. אבל למה, למה למה למה למהההה חבורתת הזמרר של היישובב יושבתת שעות ארווכות ושרהה לי בחצרררררררררררררררררררר?????? למה!?!? אולי כי אמא שלי הגדילה ראש ועשתה את המפגש המרגש הזה אצלנו, או שאולי אלוהים באמת מנסה להתנקש בחיי. דיי אני יוצא מכליי. איזה 80 זייפנים בחצר בייתי.הם שרו חסקה, ושירים של שלמה ארצי. הייתה סדנת צחוק. ועכשיו הם מתופפים בדרבוקות ושרים.. ושרים.. ושריםם!!! דיייייי תזכרו את המילים האלה. כי אולי אלה יהיו האחרונות. *~*(מזמזם): על גבעתת התחמו-הו-שת!*~* עריכה: ** ובתגובה לאנשים מסויימים שלא מצליחים להבדיל בין הומור ל</div>Sat, 28 Jul 2007 00:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (A M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7069953http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=472848&blog=7069953http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7035679<div align="right" dir="rtl">עזבו את הפוסט הקודם P: זה היה סתם משהו קטן שניפחתי במחשבה וגם הייתי עצבני מעוד הרבה דברים. עבר. היום עבדתי בנחשונית 5 וחצי שעות... הגעתי וישר נתנו לי את התפקיד הכי זוהר. נקיון. במשך 5 שעות הספקתי לקרצף את הריצפה של המסעדה יותר מפעמיים (כולל את השרותים), לנקות משני הצדדים את כל החלונות, לפנות את הזבל כל פעם מחדש, לשתוף כלים, ועם כל זה הייתי צריך לפנות אחרי כל מי שישב במסעדה, ולנקות את השולחן שלו. קיצור, עבדות. היו בנחשונית היום מליוני ערבים, בטח איזה קבוצה מאורגנת.. עכשיו מה, אני בתוך המסעדה (יש מזגן - צולע) ועדיין סובל מחום, והערביות בחוץ בשמש הקודחת, לובשות את הבד השחור הענק הזה, מליוני שכבות, גלימה כזאת ועוד כיסוי ראש. נראה לי אלה מזיעותתת............... קפיצה אחת לבריכהויש הצפה. ועוד משהו על הערבים. היה קצת שקט סוף סוף שפיתאום חבורה של ערבים נכנסו למסעדה, התיישבו ליד שולחן הזמינו והכל (ובנוסף פיצחו גרעינים) וכנראה הם כל כך התלהבו שהפלאפון שלהם יודע להשמיע שירים, איזה פלא, אז הם התחילו לשים חפלות ערביות ככה באמצע המסעדה בלי בושה. אךך.. חירפנו אותי. **נחש</div>Mon, 23 Jul 2007 19:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (A M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7035679http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=472848&blog=7035679http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7026772<div align="right" dir="rtl">שונא להרגיש את זה, שאני עומד להיכנס לדיכאון ואני לא יכול אפילו להסביר למה. או שאולי אני כן יכול להסביר. ההרגשה שלבן אדם שממש קרוב אלייך קצת נמאס ממך. לא בוודאות. הרגשה. ואז חושבים על זה וזה נראה יותר ויותר נכון. אפילו שזה אולי לא. היא כבר לא מתקשרת הרבה סתם ככה. כבר לא יוצא להיפגש איתה לבד. היא כבר לא נותנת תשומת לב. ויותר גרוע, זה לא שקרה משהו לאחרונה. אז מה אני אמור להסיק מזה? שנמאס סתם. כי ככה. (?) מה ישאר לי בסוף. כלום. כלום כלום כלום כלוםםםם. אני מרגיש ריק כל כךך אני לא מתקדם לשום מקום אפס אין עתידד אין כלום. וגם מהדברים שהבנתי שהיא אמרה לאחרונה בשיחה... "אני מעריכה את זה שהוא בא לאילת אני לא הייתי עושה את זה במקומו" , יופי. אז מה? בגלל שהחברים שלי זה בנות אני לא אצא לשום מקום? מה אני יעשה. ככה יצא. זה החיים שלי. מה אני אשב בבית כל היום? למה עד שאני שם זין אני צריך לשמוע את הדבר הדפוק הזה, ומישהו רוצה לקרוא לי הומו? שיקראאאאאא . דיי. נמאס לי לחשוב מה אומרים ומה חושבים. זיןן אוף. אנשים מטומטמים*)^%$# נמאס לי כבר, בא לי לישון כל היום מהבוקר עד הערב כל החיים</div>Sun, 22 Jul 2007 17:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (A M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7026772http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=472848&blog=7026772http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7008247<div align="right" dir="rtl">נכון.. אמרתי שאני לא אכתוב בתקופה הקרובה. אז התקופה הקרובה עברה. מכירים את זה שבלילה אתם מתחילים לחשוב על כל הדברים הקטנים שלא יוצא לכם להתעמק עליהם ביום? משום מה זה גם בא בהקצנה יותר בלילה. אבל זה הכי אמיתי. אתמול הלילה היה סיוט. הלכתי "לישון" ב-3, ולא נרדמתי עד 5-6 לפנות בוקר. פשוט לא הצלחתי להפסיק לחשוב על דברים ולהרדם. רציתי כל כך ללכת כבר לישון הייתי מת מעייפות ולא הצלחתי. משום מה במיוחד בחופש, שאין לימודים ודברים להשיח את הדעת, אתה מתחיל לחשוב על דברים בצורה אחרת. פתאום אתה מרגיש(לפחות אני) שאתה לא זז לשום מקום. אני מרגיש שכולם מתקדמים בחיים שלהם ורק אני עומד במקום. כולם משיגים דברים ומתקדמים ל.... אנשהו, אבל אני עוצר. לא יודע איך בדיוק לתאר את ההרגשה הזאת אבל זה מה שזה. במיוחד אחרי שחזרתי מאילת, פתאום החיים עוצרים. שיגרת חופש משעממת. שנה שעברה הוא לא היה כזה. טוב זה בטח כמה ימים, עוד מעט אני באילת עוד פעם וכל מיני דברים, נקווה שזה יסיח את הדעת. איזה פוסט מבאס יחסית לחופש ... אני לא בדכאון שלא תחשבו, סתם משעמם (אולי כי 2:40 לפנות בוקר עכשיו) בקיצור........</div>Fri, 20 Jul 2007 02:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (A M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=7008247http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=472848&blog=7008247http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=6976921<div align="right" dir="rtl">כן כן! אתם רעים ואתם לא מגיבים אז אני סוגר את הבלוג. ואם תהיו ממש נחמדים עכשיו אני אולי אחשוב להשאיר אותו פתוח! =[ סתם נראה לכם!? מה אני ילדה מסכנה בת 12. ראיתי פוסט זה לפני כמה ימים והתפוצצתי.......... מצחוק. בקיצור נראה לי שאני לא אכתוב פה יותר, לפחות בתקופה הקרובה.. סתם בגלל שאין מוזה. זה מוזר, כי בעיקרון שלא קרה כלום והיה משעמם היה לי מלא לכתוב ועכשיו שקורים דברים פשוט לא בא לי לכתוב עליהם. ובכלל הבלוגיה (או שאפשר לקרוא לה הדיכאוניה)הזאת קצת נמאסה בכללי.. הרוב בלי לפגוע ו/או להעליב רוב הילדים פה הם וונאבי דיכאוניים שהחיים "קורסים" להם בין האצבעות. יאלללללללהה תרגיעו את עצמכם ותפסיקו לבכות יא "אימואים". יצאתםםם לי מכל החורים! אז במקום לכתוב פה כמה כיףףףףףףףףףףף היה לי באילת !!! (!)................. (!!!!!!!) אני פשוט אספר את זה ואתם לא תוכלו לדעת ותמשיכו כהרגלכם "לחתוך ורידים". **הפוסט מדבר אל ילדים מסכנים בלבד אם אתה לא נכלל בקבוצה המוזכרת אין להתייחס/להעלב/להפגע/לקפוץ מהגג/להתאבד או לקחת ברצינות את ההוראה ללכת לחתוך ורידים** היה שלום, אהבתי את כולכם (או שלא),</div>Mon, 16 Jul 2007 00:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (A M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=6976921http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=472848&blog=6976921http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=6919450<div align="right" dir="rtl">יש בבכם בעיה חמורה. אפילו חמורה מאוד. אתם לא אוהבים את נו דאוט.! אל תגידו שלא, אני יודע. למה? כי הם לא ביחד כבר מבערך 2002. אבל הם הולכים לעשות קאמבק P: ב-2008 (נכון זה נשמע עוד אלף שנה? זה עוד חצי שנה בערך.) אז למי שלא מכיר, נו דאוט (no doubt). אם לגמריי לא שמעתם אז בטח מה שאתם כן מכירים זה את הלהיט ההיסטרי Don't Speak ואת הלהיט הנוראיייי Hey Baby ברור שהיו עוד אבל הייתם קטנים מידיי חח (גם אני) אז תכירו: אממ הנה קטע שהעתקתי מאיזה מאמר עליהם.. דיי מייצג את הלהקה: נו דאוטהיא, ללא ספק, אחת הלהקות הבולטות בסצינת הסקא-פופ שזכתה לתחייה בשנות ה-90. ב-96´ כבשה הלהקה בסערה את ארה"ב, למרות שזאת לא היתה הצלחה בין-לילה: לקח ללהקה עשור של פעילות ושלושה אלבומים עד שהגיעה לפיסגה. סוד הקסם של להקת נו דאוט, מעבר לסולנית שלה, גוון סטפאני, הוא היותה אלטרנטיבה אמיתית לרוק הכועס והרועש ששולט כיום בעולם המוסיקה. חברי הלהקה מרשים לעצמם ליצור מוסיקה שמחה, כיפית ורגשית, בלי לגרוע מהעוצמה ומההתלהבות הטבעית.המוסיקה שלהם שואבת ממקורות מוסיקליים מגוונים כמו גל חדש, סקא, רגאיי, פופ, דאנס ורוק. שילוב ה</div>Sun, 08 Jul 2007 17:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (A M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=472848&blogcode=6919450http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=472848&blog=6919450