http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144heCopyright 2026 המלון האנושי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=14670314<div align="right" dir="rtl"><p>אתה גדל בתחושה שהכל בשליטתך, כי כל העולם מונח פרוס לפנייך והכל נראה כל כך רחוק שבפרספקטיבה של ילד יש נצח להגשים. היום המשפט "מה שצריך לקרות יקרה", מושמע מפיה של דמות שאני מסוגלת להאמין בה, הוא הכי מנחם שיכול להיות. אבל אני שואלת את עצמי מדוע. מדוע היאחזות ב"גורל" הראוי לשמצה היא הדבר האחרון שנותר לי, מדוע כבר כל כך איבדתי אמון בעצמי שאני תולה את כל תקוותיי בזכותו של הגורל שבשביל אחדים מאיר פנים ואחרים בזים לו. הרי זהו צחוק הגורל האמיתי- מי שיודע באופן מוחלט שהוא עושה הכל על מנת "לשפר את מזלו", לא זקוק למזל בכלל, כי ברגע שאתה אוהב את עצמך ולא מנהל עם עצמך יחסים של אהבה שנאה, כאשר אהבה היא רק דרך להסתיר עוד שנאה שמחלחלת, אתה יכול לישון בשקט.&nbsp;</p> <p>אני אדם שמאמין בעשייה, אבל למעשה גיליתי על עצמי שיותר קל לי בגורל. מהו גורל? גורל הוא גנטיקה. הוא הכל. אתה לא בוחר איפה להיוולד ולאיזה הורים ובאיזה תקופה, לא בוחר את ה"מתנה" שלך, הכישרון או חוסר הכישרון שלך.. ומעבר לכל זה, הרי הכל זה מה ששכנענו את עצמנו או ששכנעו אותנו לאורך השנים. י<em>לדות קשה לעיתים משכנעת אותך שאתה אפס, אז אתה מנסה להתעלות על זה ולשכנע את עצמך אחרת, אז אתה הופך להיות מנכל בהייטק ומרוויח הרבה כסף כדי שכולם ישתכנעו ואולי יצליחו לשכנע אותך, אתה עובד בלשכנע ולהשתכנע, עד שאתה מת,משוכנע יותר או פחות, וזה כבר לא משנה.</em></p> <p>&nbsp;</p> <p><em><br /></em></p></div>Sat, 27 Feb 2016 17:25:00 +0200thefmel@walla.co.il (המלון האנושי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=14670314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47144&blog=14670314http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=14233388<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p>חלום שמתערבב עם הקפה של הבוקר</p> <p>&nbsp;</p></div>Wed, 12 Nov 2014 22:04:00 +0200thefmel@walla.co.il (המלון האנושי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=14233388http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47144&blog=14233388http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=14177274<div align="right" dir="rtl"><p>רציתי רק להזכיר לעצמי&nbsp;</p> <p>ש<strong>רק כשאני יוצרת</strong> אני אוהבת להיות אני</p> <p>וזה מצחיק לכתוב כזאת קלישאה,</p> <p>אבל פשוט בזמן האחרון כל כך קשה</p> <p>אני מקנאה בכולם</p> <p>למרות שממש טוב לי.</p></div>Sat, 09 Aug 2014 03:00:00 +0200thefmel@walla.co.il (המלון האנושי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=14177274http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47144&blog=14177274http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=14144075<div align="right" dir="rtl"><p>גשם סגול ועצי דקל מתנופפים ברוח ביום חם</p> <p>מבט מבוהל לעבר המכונית המתקרבת</p> <p>חניון תת קרקעי חשוך בעת לילה</p> <p>איש והכלב שלו חולפים על פני מול המזרקה העגולה</p> <p>נמל יפו בקיץ</p> <p>נוסעים למקום הכי יפה בתל-אביב</p> <p>עטלפים טסים מהר מידי לתוך המצח שלי</p> <p>ריח של כלור וסירחון של זיעה</p> <p>פיה אחת הולכת את רוטשילד ברגל</p> <p>מאה שנים של בדידות תהומית</p> <p>זונה בת שישים בסלון ביתך</p> <p>פרסומת למגנום מאיימת על חייך</p> <p>דמעות במקום מקלחת</p> <p>&nbsp;</p></div>Mon, 23 Jun 2014 02:34:00 +0200thefmel@walla.co.il (המלון האנושי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=14144075http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47144&blog=14144075http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=14143286<div align="right" dir="rtl"><p>אנשים מוצלחים הם אלה שעושים לך להרגיש בלתי-מוצלח? זו כנראה סוג של הזייה שאנחנו שוחים בה זמן רב כל כך, שהאצבעות מתקמטות, שהעור מתרכך.. מפתחים רגישות בלתי פרופורציונלית לעולם מקביל מעורר ספקות.</p> <p>משהו ברשתות החברתיות האלה גורם לך לחשוב שהחיים שלך עלובים.. ואלה, המוצלחים, מעלים תמונות שאתה רק רוצה לדעת שביימו אותן. הלוואי שביימו אותן, הלוואי שמציאות אחרת קיימת רק במדינה אחרת, או בכלל לא. הלוואי שגם הם קצת סובלים.</p> <p>בזמנים כאלה, קשה שלא להצטלם. אבל מה אני אתעד? את הפחד שלי אי אפשר לתפוס. ואז עולה רעיון זדוני, אתעד את עצמי מחייכת, מוקפת זרים ברחוב, ואז, מהצד השני של המסך, מישהו אולי יחשוב שהצלחתי.&nbsp;</p></div>Sun, 22 Jun 2014 03:45:00 +0200thefmel@walla.co.il (המלון האנושי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=14143286http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47144&blog=14143286http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=13945206<div align="right" dir="rtl"><p>אני חושבת איך הכתיבה נעשתה ממשהו כל כך יומיומי לנדירה כל כך..&nbsp;</p> <p>יצא לי לדבר על זה עם חן, לפרק את זה לגורמים כמו שאנחנו אוהבות על כוס קפה בלנדוור. היא אמרה שזה יחזור ואני טענתי שאני פשוט חושבת הרבה יותר מפעם על "מה יחשבו עליי", מפחדת יותר, בטוחה פחות. לא יודעת, אולי זה עניין של השראה, אולי זה עניין של עצלנות, אולי זה ה"כומפורט-זון" שלי. אני רוצה לכתוב את עצמי מגעילה כמו פעם ולא לפחד, אז הכי פחות הגעלתי את עצמי..&nbsp;</p> <p>פעם גם לא פחדתי שיקראו, שיקראו שאני שונאת או אוהבת או סתם חרמנית. היום אני חושבת פעמיים עם לכתוב את המילה חרמנית בכלל.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>עכשיו אמצע הלילה והייתה לי שיחה עם חבר של דניאל שעושה מוזיקה אלקטרונית. סגרנו בזה שהוא מרגיש הכי "נקי" כשהוא מפיק משהו שהוא בעצם לא מרגיש אליו כלום. אותי זה קצת דיכא.&nbsp;</p> <p>אתמול הופעתי באיזה מופע של רימון וכל מה שהתחשק לי לפני ואחרי זה ללכת הביתה ולישון, אבל בזמן אמת כשהייתי על הבמה היה בן-זונה. אני מרגישה בלתי מנוצחת כשאני על הבמה, כי אני שם למעלה וכולם שם למטה ואני לא צריכה להסתכל לאף אחד בעיניים ואני לא צריכה לשחק שום משחק של אף אחד כי אני בעמדת כוח בלתי מעורערת וכי כולם שותקים כשאני שרה. אחרי זה בעצם שיגידו כל מה שהם רוצים.</p> <p>זה לא שאני לא מתביישת, לא מפחדת, לא רועדת לפעמים (אבל כבר הרבה הרבה פחות..).. בכל זאת, עד כמה שזה לעולם לא ירגיש כמו בבית, זה הבית. וכשכל העולם מסתכל עלייך אתה מרגיש כאילו אף אחד לא מסתכל עלייך בעצם, אתה שומע את הנשימות של עצמך מהמוניטור כמו שאתה שומע את הנשימות של עצמך בשקט של נדודי השינה האיומים שלך.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני מרגישה כאילו פה היה אמור להסתיים הפוסט הזה ובכל זאת בא לי להמשיך..</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Tue, 22 Oct 2013 04:33:00 +0200thefmel@walla.co.il (המלון האנושי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=13945206http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47144&blog=13945206http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=13896832<div align="right" dir="rtl"><p>הדבר הכי קשה במוזיקה הוא להיות תמיד בטוח בעצמך.</p> <p>יום אחד של עייפות היסטרית מביא איתו תהיות לא מרעננות במיוחד על החיים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אבל כתבתי&nbsp;</p></div>Sun, 01 Sep 2013 21:31:00 +0200thefmel@walla.co.il (המלון האנושי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=13896832http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47144&blog=13896832http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=13792003<div align="right" dir="rtl"><p>את קמה בבוקר פסיכית</p> <p>מנסה לשייך רגשות מעיקים על מציאות ותמיד מצליחה.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Sat, 25 May 2013 12:38:00 +0200thefmel@walla.co.il (המלון האנושי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=13792003http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47144&blog=13792003http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=13791761<div align="right" dir="rtl"><p>טרגדיות קטנות נערמות עם האבק</p> <p>בפינת החדר</p> <p>אז אל תספרי לי על הטרגדיות שלך-</p> <p>הטרגדיות שלך</p> <p>קטנות משלי</p> <p>ואם היה אפשר לקבל מדלייה</p> <p>בטרגדיות</p> <p>אף אחת מאיתנו לא הייתה מקבלת</p> <p>אז אל תספרי לי על הטרגדיות שלך</p> <p>הטרגדיות שלך</p> <p>קטנות משלי</p> <p>ואם היה אפשר לספר במשפט&nbsp;</p> <p>על טרגדיות</p> <p>אף אחת מאיתנו לא הייתה יכולה לספר</p> <p>טרגדיות קטנות נערמות עם האבק</p> <p>בפינת החדר</p> <p>ואז מגיע מישהו</p> <p>ועושה</p> <p>פווו,</p> <p>ואז מגיע מישהו</p> <p>ועושה</p> <p>פווו.</p></div>Sat, 25 May 2013 02:01:00 +0200thefmel@walla.co.il (המלון האנושי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=13791761http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47144&blog=13791761http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=13680246<div align="right" dir="rtl"><p>טוב שיש לי בלוג. לפעמים אני קוראת קטעים רנדומאליים משנים וחודשים שעברו, מרגישה דפוקה אימים, אך&nbsp;בו זמנית המון חמלה ואהבה ליצור הזה שכותב את החיים שלו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אפשר לראות התפתחות, אפשר לראות דעיכה, אפשר לראות שעבר הרבה זמן ועברו הרבה דברים והעור שלי התחספס לו- אבל החמלה הזאת שאני מרגישה כלפי אותו יצור מוזר שכותב פוסטים מוזרים על חיים מוזרים לפעמים ברהיטות שרק שליפה קדחנית של התת מודע יכולה לעצב, היא כל כך נדירה שכשאני מסתכלת במראה, על אותו היצור בדיוק רק עומד על שתיים, נושם, אוכל, שותה וצורך ניקוטין, אני שוכחת. אני הרבה (מידי) דברים. אני דברים שאני שונאת ואני דברים שאני אוהבת ואני דברים שאני מכבדת ודברים שאני יכולה ללגלג עליהם שעות, אני דברים. אני עשוייה מחומרים מתכלים ומפיצה וייב בלתי מאוזן באוויר סביבי. אני דברים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>האם אתה אי פעם מפסיק לשאול את עצמך מי אתה? הרי אני, האופוזיצייה של השגרה, ממציאה את עצמי לפחות פעם ביום, איך אפשר לעקוב בעצם? אבל יש לי בסיס ויש לי עקרונות ויש לי אצבעות שרושמות מהר יותר משאוכל אי פעם לדבר. אז אולי הייתי יכולה להמציא איזה נוסחא ולעשות ממוצע של הכל יחד, לקבל תמונה אמיתית במראה המטושטשת הזאת, לדעת יותר. הדבר הכי מעניין לחקור הוא עצמך, ואם אתה אדם סקרן אתה עושה את זה גם בלי לדעת. אבל אני, אני יודעת, ואני שפן נסיונות של עצמי, תמיד הייתי. </p> <p>זה מחזיר אותי לאיפשהו בכיתה ט', יושבת עם הבחור הראשון שהתאהבתי בו בכיכר בלילה ומציעה לו את עצמי. זה מחזיר אותי גם שנתיים שלוש אחרי, למקום הנידח ביותר בעולם, שם בחרתי&nbsp;לבקש מזה&nbsp;שיהיה האהבה האמיתית שלי "תדחה אותי". זה מחזיר אותי לפולין הקרה לבמה הגדולה ביותר בהופעתי עליה כל חיי. ליום שהתחלתי לכתוב את הפרוייקט הכי גדול שלי על הפסנתר כנף האדום שהיה המתנה המדהימה ביותר שקיבלתי בחיי. זה מחזיר אותי לתקופה שהעדפתי לבלות עם אימי בבית חולים לבריאות הנפש מאשר לחזור הביתה לבית משוגעים האמיתי של החיים. זה מחזיר אותי לחיבוק שקיבלתי מילד אוטיסט בשירות לאומי ולהמון סימנים כחולים שהייתי רק גאה לקבל. </p> <p>&nbsp;</p> <p>על זה אני כותבת, השירים שלי הם זכרונות, הם תזכורות, הם רגשות שאני נושאת איתי כל יום, הם אשמה גדולה שאני לא מצליחה לשכוח. </p> <p>אני יודעת שאני אדם חזק היום, אני יודעת שאני אדם טוב, שאני טובה במה שאני עושה ושאני, אם לא חכמה משאר האנשים, לפחות חושבת יותר. אבל... מי אני, לעזאזל? </p> <p>&nbsp;</p></div>Thu, 21 Feb 2013 02:57:00 +0200thefmel@walla.co.il (המלון האנושי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=47144&blogcode=13680246http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=47144&blog=13680246