<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>stardust</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=470501</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 X.. All Rights Reserved.</copyright><image><title>stardust</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=470501</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=470501&amp;blogcode=14898875</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אין לי זמן
אני מדדה בצעדים אחרונים במירוץ שלי
אני רק רוצה שתגמר השגרה הזאת
כי אני פשוט לא מצליחה לישון בה מספיק
אין לי זמן
להסתכל אל תוכי פנימה הכי עמוק שאפשר
אני רק מסתכלת עלי מהצד
אומרת לעצמי &quot;אל תדאגי, תחזיקי מעמד, עוד קצת ואנחנו ניפגש&quot;
עוד מעט אני אדבר עם עצמי
אברח למקום שבו המים חיים והאוויר לא נתקע בגרון
אבל ההסתכלות הזאת מהצד
אני לא טובה אלי בהסתכלות מהצד
אני מנופפת לעצמי בשטחיות שמשתיקה אותי
שאומרת לי &quot;אין בך שום דבר, אין צורך, חבל שתבזבזי זמן במחשבות על מהות. לא תגיעי לשום עומק&quot;
ואני כבר כולי מאמינה.
אני עובדת בהתנתקות הזאת ימים על גבי חודשים על גבי שנים שבהן אני
רצה מרתון וספרינט ומרתון וספרינט והתנשפויות
רצה עד שקשה לנשום אבל עומדת במקום
וכל מה שנכנס לתוכי נאגר ונאגר ואני אומרת &quot;בסך הכל קצת עמוס לך ומלחיץ. תתגברי&quot;
אני מתחילה לבכות ועוצרת ומחניקה את כולי חזרה פנימה כי אסור לי לבכות
אני רוצה להיות ואני מנסה כל כך חזק להיות אקטיבית במציאות שלי, שלנו ולעשות משהו טוב וחשוב
אבל אז אני מסתכלת עלי מהצד וגורמת לעצמי לברוח הכי מהר ורחוק שאפשר מכל הניצוצות שהצלחתי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 04 Jun 2017 00:14:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (X.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=470501&amp;blogcode=14898875</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=470501&amp;blog=14898875</comments></item></channel></rss>