http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632פיסת המציאות הקטנה שליheCopyright 2026 -Dr Rage-. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10852838<div align="right" dir="rtl">"יש רמות שונות שבהם אוהבים בן אדם אחר. יש את הרמה הזאת בהתחלה שאף אחד לא יודע את זה. אפילו לא אתה. אחר כך יש את הרמה הזאת שבאה מייד אחריה. שכבר רואים עלייך שאתה אוהב. אתה כבר לא מסוגל להסתיר את זה. ואז באה הרמה האחרונה..שאתה אוהב כ"כ שכבר רואים את זה על הבן אדם השני. אף אחד לא יכול להצביע על זה אבל מרגישים את זה באויר לידו. מרגישים שמישהו נמשך אליו בצורה מטורפת. כמה זמן חיכיתי לפגישה איתה. שעתיים לפני התחלתי להתכונן. כ"כ רציתי את זה. אני עדיין רוצה. כשנפגשנו האוירה הייתה מצויינת. השיחות זרמו והיא אפילו חייכה מדי פעם, מה שרק העצים את התחושה, ידעתי שיכול מאוד להיות שמשהו לא בסדר ושהמתמטיקה ממש לא לצדי. המשכתי בכל זאת. כשהכל עמד להגמר הסתכלתי עליה ושאלתי אותה "להגיד לך או לא להגיד לך?" והיא שאלה "להגיד לי מה?" במן חיוך תוהה..אמרתי לה שזה לא משנה ושפשוט תענה. שתגיד לי אם להגיד לה או לא להגיד לה. היא אמרה "תגיד לי"..לא מפתיע. הרי יש אנשים שיכולים להשתגע מספק כזה. עצמתי עיניים לרגע וכשפקחתי אותן אמרתי "אני אוהב אותך" ותחושה של הקלה זרמה לי בגוף. היא ישבה שם מולי דיי המומה. מבולבלת.</div>Thu, 14 May 2009 21:47:00 +0200amon.who@gmail.com (-Dr Rage-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10852838http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469632&blog=10852838http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10852797<div align="right" dir="rtl">וואלה? הרבה זמן לא הייתי פה. התגעגעתי. אז קצת צמצום פערים מאז הפעם האחרונה- המצב קצת מסובך. אני ישן המון..מוצא פתאום זמן לנגן על הבאס..לקרוא קצת על דברים שמעניינים אותי. אין לי כ"כ כוח לבי"ס ואני פשוט שומר על ממוצע 85.. אני יותר ויותר מתעסק בפנימי בעקבות איזשהו ספר שהמורה שלי לפילוסופיה נתן לי..הכל נראה טיפה שונה מאז. אני דווקא נהנה מהזמן. התחלתי לעבוד באלדו (גלידרייה ברמה"ש)..אני פשוט מוצא את עצמי אוכל גלידה כל היום (ועוד מקבל על זה כסף. מי יכול להתלונן?). טוב. בינתיים אני לא יכול להתחיל לכתוב אז אני אמקד את עצמי לנושאים הבאים: הפוסטים הבאים: -"הפרספקטיבה משתנה" -"מוטיבציה להמונים" -החוסן הנפשי -"תאורית הבונזו"-תאוריה שפיתחתי בעצמי בכבודי לעצמי בשבילי בעזרתו של DK הנחמד. -יום החבר הבינלאומי. -הGANG סוגרת שנתיים שלמות Tune in, -Dr Rage-</div>Thu, 14 May 2009 21:36:00 +0200amon.who@gmail.com (-Dr Rage-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10852797http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469632&blog=10852797http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10552896<div align="right" dir="rtl">כבר הרבה זמן חשבתי על זה..התכוננתי לגמרי ליום הזה. לתחילת התהליך הצבאי. אני יודע כבר הרבה זמן שאני שואף לקרבי. טיס. מובחר. הגעתי לתל השומר היום לצו ראשון. כשאני משנן בראש את מספר החדרים בבית. מספרי תעודת זהות של ההורים ושלי. טלפונים. משכורות. תאריכים. כלכך הרבה מספרים. הכניסו אותי למן משרדון עם בחורה בשם ברברה. הזכירה לי קצת את ספיר משום מה..אימות הנתונים היה דיי בסדר. אחר כך הבדיקה הרפואית..ישבתי בחדר המתנה עם עוד חמישה נערים בגיל שלי. נערים מפרדס חנה,פתח תקווה,רמת גן קרית אונו ועוד אחד מעיר שאני לא זוכר. אחר מהם הוציא איזו קופסא קטנה של עוגיות ש"חברה שלו הכינה לו"..העוגיות נראו דיי מגעילות וגם היה להן ריח של זבל אבל הוא ממש נהנה מהן. פתאום קוראים מספר בכרוז. "הימלמן. 203180845." לוקחות שתי שניות עד שאני מבין שזה אני. נכנס. מתפשט. איזו רוסיה מתעסקת לי עם ה...זה. וזהו נגמר. הולך למבחנים הפסיכוטכניים והכל הולך מצוין. במבחן האחרון נשארות לי עוד עשר דקות שבהן אני חוזר ובודק את התשובות. תוך כדי אני שואל את עצמי אם כולם באמת מצליחים בבחינות האלה. למה אני הצלחתי עכשיו להבין באמת את האנלו</div>Thu, 19 Feb 2009 18:06:00 +0200amon.who@gmail.com (-Dr Rage-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10552896http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469632&blog=10552896http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10537599<div align="right" dir="rtl">רק אתמול, מתוך כל התהליך השנתי, ניתנה לאנשים מבחוץ ההזדמנות לראות במו עינהם כמה כוח יש לקבוצה. אנשים שלא שייכים לקבוצה הזאת או היו לפני המון שנים-נסעו חצי שעה כדי לראות כמה כוח יש לילדים שלהם. הצעידות הרעידו את האדמה כמעט. הכל היה מתוזמן בצורה מדוייקת. המסדרים. איך קורה שקבוצה של תיכוניסטים שלא מבינים שום דבר מהחיים שלהם יכולים להסדיר ככה 800 ילדים? הכוח שהיה במסדר הזה היה עצום. ממש אפשר היה לראות איך נוצרה כאן אחדות. איך כולם מדברים באותה שפה ומשתמשים באותן התנועות. מוסכמות חברתיות? ממש לא. איך זה שאיזה ילד בן 17 בקושי יודע להזרק באמצע שומקום ולבנות שם תשתיות, להבעיר אש, להסדיר דברים לוגיסטיים שמנהלים לוקחים קורסים ארוכים כדי אולי לדעת אותם-ותוך כדי הוא גם נהנה..נשמע אבסורד? צופים-בכלל לא מה שחשבתם.</div>Sun, 15 Feb 2009 07:57:00 +0200amon.who@gmail.com (-Dr Rage-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10537599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469632&blog=10537599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10522138<div align="right" dir="rtl">משתגע. משתגע מהדבר הזה. אף אחד ושום דבר בחיים לא הצליח להוציא אותי מאיפוס ככה. בחיים לא הגעתי למצב הזה (או שלפחות אני לא זוכר). הראש כל הזמן במחשבות ובלילה אני מתהפך במיטה דיי כמה אפשר? למה זה לא נפתר? הרי זה אמור להפתר באיזושהי דרך מתישהו. לא היה איזה פרוייקט שדיברנו עליו? אין איזה מישהו שאחראי על זה? התקדמנו לאנשהו בכלל? את משגעת אותי...הלוואי שאת מרגישה אותו דבר. -Dr Rage-</div>Tue, 10 Feb 2009 22:55:00 +0200amon.who@gmail.com (-Dr Rage-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10522138http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469632&blog=10522138http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10474062<div align="right" dir="rtl">ישבתי היום בשיעור והדבר האחרון שרציתי לעשות היה להקשיב למה שיש לענבל להגיד. פתאום משהו שקרה בכיתה העיר אותי כזה..לא זוכר אפילו מה זה היה כי התעוררתי רק אחרי שהוא קרה. לרגע מישהי צעקה "או מיי גאד" כזה..ובתוך כל המצב הישנוני הזה ה"או מיי גאד" החזיר אותי לכיתה ז'. איפשהו בכיתה ז' הייתה מישהי בשכבה שלי שהתחילה עם ה"או מיי גאד" ( אני בטוח שהיא רק הביאה את זה לשכבה ובטח שלא למדה את זה לבד)..מאותו יום כמעט כל הבנות שהכרתי אמרו "או מיי גאד" על כמעט כל דבר. המחשבה הזאת הובילה אותי בעצם לתוך עצמי..מה אני לקחתי מאחרים? ממי אני גנבתי חלקים מהאופי? פתאום הבנתי שלקחתי את ההליכה של ירדן. את הדיבור של אליק. התנועות של רומי והמבט של מתי. לקחתי את הווליום של מיכל ואת החיוך של דויד. וככל שחשבתי על זה יותר ויותר ככה שהבנתי שגם הם לקחו ממני דברים שונים. לא לגמרי מדויק להגיד ש"לקחתי" מהם מאפייני אופי..אלה יותר שאימצתי מאפיינים. אז שאלתי את עצמי למה בעצם לקחתי את הדברים הספציפיים האלה ולמה דווקא מהאנשים האלה? כנראה שניסיתי לסגל לעצמי איזושהי תדמית חדשה או לפחות להתאים את החיצוניות לפנימיות החדשה שק</div>Thu, 29 Jan 2009 21:39:00 +0200amon.who@gmail.com (-Dr Rage-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10474062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469632&blog=10474062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10414941<div align="right" dir="rtl">חשבתי על זה אתמול.. כולנו הרי שונים מאוד אחד מהשני. וכולנו תופשים דברים שונים בצורה שונה דרך תהליכים שונים. אז מה אם נגיד אנחנו בכלל לא רואים את אותם הצבעים? נגיד אני מחזיק מחברת כחולה ואני מרים אותה ואומר "זאת מחברת כחולה"...כולם יגידו לי "נכון. זאת מחברת כחולה" אבל האם כולנו ראינו עכשיו את אותו הכחול? אולי מה שאני רואה בתור כחול נתפש כירוק אצל בן אדם אחר..והוא פשוט למד שלצבע הזה קוראים "כחול". אין לנו באמת דרך לענות על השאלה הזאת (אולי אם נצליח להעביר תודעה של אדם אחד לתוך גוף של אדם אחר). זאת שאלה שמעסיקה הרבה מאוד אנשים כבר הרבה מאוד זמן..בכלל-איך באמת אפשר לדעת שאנחנו מדברים על אותם צבעים? מאז שנולדנו הראו לנו צבעים ולימדו אתנו איך קוראים להם-משהו שנראה לנו ברור מאליו בתור אנשים בוגרים. "לצבע הזה קוראים צהוב..מה לא מובן כאן?" אולי אנחנו פשוט רואים צבעים שונים אבל כל אחד למד שלצבע שהוא רואה עכשיו קוראים "צהוב".. אפשר להשליך את השאלה הזאת כמעט על כל דבר שאנחנו מפענחים באמצעות התודעה..למשל: איך אני יכול להיות בטוח שאני וX נעים באותו רצף זמן. יכול להיות ששנינו אומרים "שניה</div>Wed, 14 Jan 2009 08:24:00 +0200amon.who@gmail.com (-Dr Rage-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10414941http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469632&blog=10414941http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10414930<div align="right" dir="rtl">הנה. אני עומד בפניכם חשוף מתמיד ומוגן מאי פעם. מחקתי את כל הפוסטים הקודמים..הם לא היו רלוונטיים יותר (מה גם שהם נכתבו לפני חצי שנה לכל הפחות). אז מי אני היום? בן 17 עוד פחות מחודשיים.. תיאטרוניסט גאה כבר חמש שנים ברציפות. מנגן צ'לו ובגיטרה באס כבר כמה שנים טובות. תמיד רעב..(רציני.תמיד רעב). משתדל להסתכל על החיים מנקודת מבט חיובית..יש כאלה שיגידו שאני קצת סרקסטי (?) הגעתי היום לבי"ס וברגע שנכנסתי אמרו לי שהתבטלו לי שעתיים ראשונות (וואו..אז תודה שאמרתם כי אחרת עוד הייתי יכול להגיע בזמן ולגלות שיכלתי לישון עוד שעתיים).. זה קצת ביאס. עליתי לספרייה והנה-אני כאן. אין לי שום כוונה להפוך את הבלוג הזה לאיזשהו משהו המוני והיסטרי..סתם מקום קטן שאני יכול לפרוק בו. אז זה -אפשר לומר- היה פוסט ההיכרות. -Dr Rage-</div>Wed, 14 Jan 2009 08:10:00 +0200amon.who@gmail.com (-Dr Rage-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469632&blogcode=10414930http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469632&blog=10414930