http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066heCopyright 2026 Gali ^^. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/66/90/46/469066/misc/14040778.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12625040<div align="right" dir="rtl">התשחחררתי מהבית חולים לפניי שבועיים וחצי. עשיתי את הטיפולים וכימו הקשה וכאביי טופת שרק מתדון יכול עלייהם. והיו לי פצעים בפה נוראיחם. ירדתי במשקל. אבל באותו יום של ההשתלה אני קמה בבוקר ואני רואה רק את חברותיי , 3 מהן.צרחתי ושאלתי "איפה ההורים? איפה אבא הוא הבטיח לי לבוא להשתלה" והתקשרתי לאבא אמא ענתה ואמרה שאבא דיי חלש.בערב באו אמא והרופאים ובישרו לי שאבא שלי ניפטר מדום לב בשינה. לא עיכלתי, צרחתי, חשבתי שעובדים עליי. לא עיכלתי ואני עדיין לא.כל לילה מאז (עבר כבר חודש וחצי) ואני חולמת עליו שהוא מנשק אותי ומספר לי דברים מצחקים ויושן איתי. הוא היה חבר נפש שליי לפני שהיה לי לאב.הוא היה איש קסום. עזר לאחרים בלי תמורה, תמיד תרם לנזקקים, דיבר בשקט, הגניב חיוכים, אפשר להגיד שהוא היה פסיכולוג הכי טוב שהיה לי. הרבה אנשים באו לתמוך והרבה לא.הסתכלתי על מספר שיש לי חברים בפייסבוק שהוא 344, וצחקתי לי בשאת נפש שבתכלס אף אחד מפה לא חבר שלי. זרקו איזה "משתתף בצערך" זול ומכוער ואת זה עשו רק 6 אנשים אחרים התעלמו לא באו לבקר. אבל זה בסדר איננני פוחדת להיות לבד, ואני לא לבד תמיד אבא איתי והמפשחה האו</div>Sat, 16 Jul 2011 21:15:00 +0200puaph@walla.co.il (Gali ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12625040http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469066&blog=12625040http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12519394<div align="right" dir="rtl">אז הנה התחלתי את הטיפול. בעודי כותבת את שורות אלה הכימותרפיה זורמת לה בדמי והורסת כל תא הנקרה בדרכה. בין אם הוא טוב או רע. היום אני מקבלת רק שקית אחת שלי כימו כדיי לא להעמיס יותר מידי על הגוף, מחרתיים כבר אקבל שלוש שקיות ואתחיל קרינה. מחרתיים נשירת השיער תתחיל, הריסים והגבות. אני לא יודעת איך אני אגיב שהספר יגזוז לי את השיער שנותר. אני כמעט בטוחה שלא אגיב. שיהיה מנותקת. אבל יכאב לי מבפנים מאוד. זאת כבר פעם שנייה שיעשו לי קרחת. אני זוכרת את הימים שהייתי עם שיער קצר וקרחת, הרגשתי מוזרה ולא שייכת.. הסתובבתי כל הזמן עם מטפחות כאלה או אחרות כדיי שחס וחלילהלא ייראו את אות ההיכר שלי, סימן הקלון למחלה שהוא הקרחת. ניראה לי שהפעם זה יהיה שונה והפעם אקבל יותר את הקרחת ולא אנסה להסתיר אותה. הריי כולם יודעים שאני חולה ואני עומדת לעבור התשלת מח עצם אז מה הטעם לנוסת ולטאטא הכל מתחת לשטיח? אני מתחילה לקבל כאביי ראש כבר.. וזאתי רק ההתחלה... אני מקוה שזה יעבור חלק, אוהבת! * למען סילוק כל ספק- איני חולה בסרטן. אלא המחלה שניקראת "אנמיה אפלסטית" מי שרוצה לדעת מה זה שיפתח בגוגל (:</div>Sat, 28 May 2011 11:04:00 +0200puaph@walla.co.il (Gali ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12519394http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469066&blog=12519394http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12461455<div align="right" dir="rtl">נישברתי. אבא בבית חולים, אני עוד שנייה נכנסת להשתלת מח עצם, החברות מאכזבות, חיי האהבה מבלבלים. רק צריכה שמישו יחבק אותי חזק חזק ולא ירפה. אני רק צריכה שמישו ילטף אותי ויגיד לי שאלה סתם שעות קשות ועוד שעתיים אני יהיה בסדר. אני כל כך רוצה מ' כדיי לברוח מהכל! כל כך כל כך! לא רוצה להרגיש, לא רוצה לדעת, לא רוצה שיהיה לי אכפת. הכדוריי הרגעה ממש ליידי , אני ממש מתפתה אם לקחת, אני ממש רוצה אבל אני גם רוצה לבכות ולהוציא ולשחרר. כבד לי בחזה, חנוק לי. אני מרגישה שמישהו שם עליי מגבת וחוסם לי את הנשימה ואני מתנגדת ורוצה רק עוד טיפת אוויר. אני חלשה, אני תלויה, אני נסחפת, אני תמימה, אני מפגרת ושמנה. וכל מה שאני צריכה זה רק חיבוק. ובשעות האמיתיות אין מי שיביא לי אותו. ואם כבר חיבוק, אז שלא יהיה מזוייף.</div>Sat, 30 Apr 2011 00:24:00 +0200puaph@walla.co.il (Gali ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12461455http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469066&blog=12461455http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12438062<div align="right" dir="rtl">מי שמע על אמן שלא יודע לצייר? מרוב שהוא לא יודע לצייר הוא אומר לכולם שהוא יודע לצייר כל דבר, כל מה שתגידו כל מה שהוא רוצה.מי שמע על רקדנית שלא יודעת לרקוד? וזמר שלא יודע לשיר? שעושה מעצמו צחוק וחושב שהוא שר ממש יפה, כי החברים וההורים מעודדים אבל הוא שר איום ונורא. ועל אדם מבוגר שלא באמת מבוגר? ולאתואם אתגילו? אולי אני בכלל לא כל מה שחשבתי שאני , אחרי הכל אולי אני לא מכירה את עצמי כפי שניראה לי.זה הזמן לצאת לחפש? ואולי יש דברים שאני אגלה בחיפוש ואני לא רוצה לדעת?</div>Tue, 19 Apr 2011 04:32:00 +0200puaph@walla.co.il (Gali ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12438062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469066&blog=12438062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12375752<div align="right" dir="rtl">כינוי:Gali ^^בת:20MSN: i HAPPY BDAY TO ME :]</div>Thu, 17 Mar 2011 00:58:00 +0200puaph@walla.co.il (Gali ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12375752http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469066&blog=12375752http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12360764<div align="right" dir="rtl">אני לא מאמינה שהוא עשה את זה. בא לי להכחיש שהוא אח שלי. ממש ככה.להכחיש. הוא מגעיל אותי, עצם המחשבה שהוא פגע בבחורה המקסימה הזאת, העדינה. עדיף שהיה שותה או עושה סמים ולא היה מכה. אנחנו המשפחה כבר פחות או יותר רגילים לזה. אני הכי רגילה. הוא היה מרביץ לי כל החיים. חונק אותי ולפעמים גם את ההורים ואת האחיות הקטנות. הזמנו משטרה פעם פעמים אבל זה לא הועיל הוא המשיך בדרך שלו. ועכשיו עד מצא אהבה הוא מוציא עלייה את כל התיסכולים שלו. כל השכונה שומעת אותם רבים צועקים. שומעים את המכות שניטחות על פניי גופה הזעיר, את הבכי את התחינות להפסיק. ואח'כ הוא מבקש סליחה והיא חוזרת במהרה. כל הזמן היא הייתה בוחרת אליי למקלט בטוח שאגן עלייה, שאתן לה כמה דקות של חסד בלי האיום התמידי הזה. רק איתי היא הצליחה לחייך. וכל הזמן שאלתי אותה מדוע היא נישארת. היום היא אומרת שהיא נשארת כי הייתה עיוורת. כי אהבה אותו. אני לא מבינה איך אפשר להישאר עם אדם שעושה לך דברים כאלה. שמשנע אותך שאת אפס, כלום, סמרטוט רצפה. עכשיו זה נגמר, יש שקט שוב בשכונה, כל אחד הלך לדרכו. היא מסומנת בחבלות ובצלקות נפשיות והוא.. אני לא חושב</div>Tue, 08 Mar 2011 13:34:00 +0200puaph@walla.co.il (Gali ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12360764http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469066&blog=12360764http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12351546<div align="right" dir="rtl">Why everything in my life is so complicated? why icant to Fall in love easily like the beging? before my heart broked im feeling like my soul isnt ready to except new love. not before 2 month and not today i think that i hear my heart try to say to me thatit full, noextra place to anyone.. and wheni try to except love ist fell so fake to me, to heavy to continu . even now i didnt find the right words to discraibe my feeling. in the end of every date since my heart broked i finish with the guy. .sometimes i have a good excuses and sometime i just finish it without my heart want to be free, ihave to understand that. becuaseeverytime iignore its hurt to me and i hurting back. im sorry, i wishmy heart willopen someday. but now, leave me alone cuz i bored and when im bored im a slayer hearts,and its hurt believe me. <SPAN style="FONT-SIZE: x-</div>Thu, 03 Mar 2011 04:01:00 +0200puaph@walla.co.il (Gali ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12351546http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469066&blog=12351546http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12339838<div align="right" dir="rtl">רציתי לדחות את הפוסט הזה לחודש הבא אבל לא יכלתי.. אני חייבת להוציא ולשתף.. היום ה24/2/2011 היה היום הכי מאושר בחיים שלי. עדיין אי אפשר לפרט בדיוק למה ,רק האנשים הקרובים אליי יודעים. היום קיבלתי סיבה לחיות. אחריי חודשים של רצון עז להתאבד ולמות. בקשות אין סופיות לאלוהים שייקח את נשמתי.. היום יש לי סיבה לחיות. לא ראיתי את היום הזה ככה בעייני רוחי. דימיינתי אותו אצלה בחדר, שהיא יושבת מלפנים ואני וההורים שלי מולה. שהיא מבשרת לנו שזהו, זאת ההתחלה של הסוף. ושהיא סיפרה לנו את זה, שנייה לפניי שנכנסתי לצילום, בכיתי מאושר. כולם התסכלו אבל לא היה לי אכפת. ריחפתי לא האמנתי שזה קורה לי. קצת מבאס שאני לא יכולה לפרסם את זה בפרהסייה אבל זה רק לטובה. אתם תדעו, עוד חודש וחצי. מבטיחה. בדיוק שחשבתי שככה אני אחייה לעד התמונה השתנתה. בדיוק שהתחלתי ללמוד ואני בפתח של סמסטר ב', בדיוק שהשיער גדל יפה ונצבע בבלונד. בדיוק שקניתי בגדים שיתאימו לגזרה החדשה. אבל מה כל זה? שטויות. אם אני שמה את כל זה ליד ההתחלה של החיים שלי לא אכפת לי אפילו לכרות אצבע. רציתי חופשה, להתנקות מהכל, עכשיו אני רק רוצה להתחיל את הסו</div>Thu, 24 Feb 2011 19:25:00 +0200puaph@walla.co.il (Gali ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12339838http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469066&blog=12339838http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12311591<div align="right" dir="rtl">לאחרונה שמנתי הרבה. אני לוקחת סטרואידים וזה משמין אותי וממש מדכא אותי. המשקל הרגיל שלי הוא בסיבובות ה 50 ואפילו 45,ועכשיו עם הסטרואידים אני שוקלת 70. אני מאוד מצוברחת מזה, למרות שאני ממש נגד אנה אני יעשה כמעט הכל כדיי לחזור ל50.. אני לא יודעת מה קורה איתי. אני ידעת שאנה זה מזיק וזה הדבר האחרון שהגוף שלי צריך עכשיו כי הוא גם ככה חולה. כולם מעירים לי על הבטן הרוטטת שמבצבצת מאחוריי החולצה, כל הבגדים הרזים שיש בארון מוחלפים בבגדים במידות גדולות יותר. אבא אומר לי שאני יפסיק לקחת סטרואידים זה יעבור, הוא צודק , זו לא הפעם הראשונה שאני לוקחת סטרואידים אני יודעת מה הקטע איתם. התחלתי לעשות דיאטה, היום הלכתי לאירובי. אני לא מאמינה, אפעם לא הייתי מסוג הבנות שצריכןת להילחם על המשקל שלהן, תמיד הייתי רזה טבעית, כלתי כמה שרק רציתי שאיכהוא נישארת רזה.. אבל זהו מפה יש לי רק לרדת. לא רק שהשמנתי יש עוד דבר שמפריע לי.. אני מנסה להדחיק את זה אבל זה חזק ממני.. לא מזמן רבתי עם חברה ממש טובה של 4 שנים, היא הייתה כמו אחותי וידעה את כל הסודות שלי.. אני מתעגעת אלייה מאוד, רבנו על דבר טיפשי. לא יודעת ל</div>Tue, 08 Feb 2011 01:51:00 +0200puaph@walla.co.il (Gali ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12311591http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469066&blog=12311591http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12297548<div align="right" dir="rtl">48שעות של סבל. 2 לילות של לילה לבן. אינסוף משככים. כל תנועה, כל תנוחה מצריכה כ''כ הרבה מאמץ וגורמת כ''כ הרבה כאב. דמעות לא מפסיקות לזלוג על הלחיים, ניירות טואלט מקונחים על המיטה ועל הרצפה, ואני מצונפת בתוך השמיכה. קשה לנשום, קשה לישון, קשה לקום, ללכת, לחיות. יש אומרים שזהו כאב טוב, אני אומרת שזה פשוט כואב ותו לא. לא מתבייכנת הרבה, רק שממש כואב. סף הסבל שלי לא ייבייש לוחם בגבעתי. כבר ממזמן זה לא אופטלגין אקמול או נורופן, כל אלה בדיחה ליידי. שלוש שנים של לחימה, של כאב סבל וייאוש. שנה של כאבים עזים מנשוא, ואז, שנה וחצי של שקט. עכשיו זה חזר,הכאב. אני מוכנה לסבול, לא מפחדת מהמחלה או מהכאבים, העיקר שאתעורר כבר לחיים חדשים. </div>Mon, 31 Jan 2011 05:42:00 +0200puaph@walla.co.il (Gali ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=469066&blogcode=12297548http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=469066&blog=12297548