http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643. . . מה כבר אפשר להגיד=החיים שלי . . .heCopyright 2026 I Know This Girl?!?. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/43/86/46/468643/misc/13951588.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=9374605<div align="right" dir="rtl">ריקנות ששה מילים, שלושה הברות ומשמעות אחת עצומה. מדהים. עוצר נשימה. אני מרגישה כ"כ קטנה וחסרת אונים מול הטבע. יש בי מין הרגשה של ריקנות שהולכת ומתעצמת עם הזמן. אני מרגישה שנוצר בלב שלי חור כ"כ ענק שרק הולך ומתעצם. ולי אין שום דרך לעצור את אותו חור. או שאולי זו בלל לא ריקנות. מצחיק אבל אני כבר לא יודעת או לחילופין, מבינה מה קורה לי. יש כאלה שיאמרו שאני מתבגרת, לפי דעתי, התבגרתי ממזמן, אולי אין שום שינוי בחיצוניות אבל התבגרות זו בפנימיות. כן. התבגרתי כבר. אז מה זאת ההרגשה הזאת? זו באמת ריקנות או שבעצם זה משהו אחר? כל מה שאני יודעת זה שאני מנסה שוב ושוב למלות את אותו החור שמתעצם בלב שלי, בכל דבר אפשרי. כל דבר. זה לא עוזר. אני מרגישה שהחברות הן לא אותם חברות, ובכלל אני מרגישה שהן אף פעם לא היו חברות אמיתיות, אף אחת מהן. אני מדברת אם חברות וירטואליות שבאופן מסוים הרבה יותר עוזרות לי. אתם מבינים, פעם ששהייתי מדוכאת הייתי פונה לחברות שלי. והיום, כבר לא. אני פומה לוירטואליות,אני מתקשרת אליהן ומשתפת אותן בכל בעיה שלי(טוב אולי לא בכל בעיה) והן אותי. כשמשתפים אותי במשהו אני מרגיש</div>Sat, 14 Jun 2008 23:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (I Know This Girl?!?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=9374605http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468643&blog=9374605http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=9185993<div align="right" dir="rtl">היי.. מממ.. התגעגעתי לאפשרות לפרוק. וסתם אני רוצה להשמיע לכם שיר שלא קשור לכלום אבל הוא מדהים.. אל תתיחסו לקליפ,תקשיבו למילים. ושוב לוקחת נשימה עמוקה. הכאב הזה לא נפסק,מה כבר אפשר לעשות שהוא ייפסק? מה? ושוב אותם השאלות בלי מענה,מתחילה כבר לחשוב שהן לא יקבלו תשובה אף פעם. את שואלת את עצמך כל ך הרבה שאלות,ואין לך תשובה,אף פעם לא תהיה לך תשובה. את רוצה להחזיר את הגלגל אחורה,ומצד שני... את רוצה להתקיים.את רוצה שהיא תתקים. את כמו חבל שנמשך-בסופו של דבר את תקרעי.ושוב המחשבות מציקות לך.שוב אותו חישוב אובססיבי. את מתרחקת מכולם,את מתבודדת והם נותנים לך לעשות כך.בר לא אכפת לך-למות לא למות.העיקר שתעברי עוד יום בשלום. לא אכפת לך להתעורר בוקר עם ציוץ ציפורים או לחילופין להתעורר בבוקר עם ציוץ מכשירים.העיקר שתתעוררי לעוד בוקר.עוד בוקר שבו את תישארי במיטה למשך 10 דקות ותחשבי שוב(כאילו שלא חשבת מספיק בלילה שעבר) בוקר שבו אחרי גיוס אדיר של כוחות את תקומי ותלכי לשירותים,תחזרי ושוב כמו בכל בוקר, אותו רגע גורלי שיקבע אם תשמחי היום או שתהיי בדיכאון.ואחרי התוצאות,את ממשיכה עם חייך רגיל. </div>Wed, 14 May 2008 19:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (I Know This Girl?!?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=9185993http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468643&blog=9185993http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8695488<div align="right" dir="rtl">פוסט פרידה? כנראה שכן,אני לא יודעת למה אבל להמשיך לכתוב בבלוג הזה כבר אין לי כוח. אני מפחדת,לכתוב כל מה שאני מרגישה פה,הכל, אני מפחדת מהתגובה של החברות לדברים שיירשמו פה אם אני אמשיך לעדכן. בכיתי היום,אני בעצמי לא יודעת,כבר אין לי כוח להמשיך בחיים האלה, אני מרגישה ריקנית אילו היא מצצה את נשמתי ברגע שהתחברתי אליה. על הרבה דברים אני מתחרטת,אחד מהם הוא על ך שנתתית לחברותיי את הבלוג הזה, לא הייתי צריכה לעשות את זה. אבל אני לא מתחרטת שפתחתי את הבלוג הזה, בזכותו הכרתי אנשים מדהימים,שאני ממשיכה לאהוב אותם ולדבר איתם. אז זהו? כן כנראה שזהו,פוסט פרידה. ביי **אני לא אמחק אותו,שישארו הזכרונות** </div>Sun, 24 Feb 2008 14:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (I Know This Girl?!?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8695488http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468643&blog=8695488http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8667879<div align="right" dir="rtl">טוב עזבו את הכותרת לשניה אחת,נמאס לי... ולא זה לא הנמאס הרגיל,זה נמאס שאני אפילו לא יודעת ממה הוא נובע, פשוט אני מרגישה שהחיים שלי חולפים כאילו לא היו ואני לא יודעת מה לעשות. ועכשיו לכותרת, תראו אני נגד ובעד... נגד הצינזור שמפעילים נגד ילדות שחולות במחלה כל כך קשה, אף בנאדם שיש לו והוא מקיים בלוג על תחושותיו אנורקסי לא מעודד אנשים להיכנס למעגל הזה, לפחות ממה שידוע לי ותאמינו לי שידוע. אבל אני בעד לסגור בלוגים של ילדות/ים צומי שרק צוחקים על הנושא הזה, שמתחזים לחולים אך ורק כדי לקבל צומי מסיבה שבטוח תתברר אחרי טיפול פסיכולוגי מעמיק. אז באמת שאני לא יודעת וגם באמת שאין לי חשק להגיד מה אני מרגישה,בגלל האנשים שקוראים פה, הגעתי למצב שאני מפחדת לכתוב פה בגלל אותם אנשים שקוראים פה,ולא אני לא מדברת על האנשים שאני מודעת לזה שהם קוראים פה,אלא לאלה שלא נתתי להם את הבלוג הזה והם מכירים אותי. אז אם אני לא מעדכנת הרבה,אל תכתבו לי תעדכני וכולי'... אתם לא חייבים להגיב,כבר לא אכפת לי מכלום. צומילא צומי[לפחותזאת דעתי] ולפני שאתם מגיבים לאנשים שהמחלה הפכה להיות פחד יום יומי מאוכל ומקל'</div>Tue, 19 Feb 2008 21:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (I Know This Girl?!?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8667879http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468643&blog=8667879http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8632691<div align="right" dir="rtl">יום אהבה שמח!!! <IMG style="WIDTH: 96px; HEIGHT: 96px" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/43/86/46/468643/posts/13928562.bmp" bo</div>Thu, 14 Feb 2008 18:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (I Know This Girl?!?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8632691http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468643&blog=8632691http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8578174<div align="right" dir="rtl">היא:בואי לפה. אני:למה? היא:פשוט בואי! אני:טוב. **הולכת** היא:תסתכלי על עצמך. אני:הסתכלתי,הלאה... היא:מה את רואה? אני:את עצמי. מלאה טיפה... לא יפה במיוחד... היא:מלאה? טיפה? WTF את לא מלאה טיפה! את מלאה הרבה,את גוש שומן מהלך. אני:לא אני לא היא:כן,את כן. אני:אני לא,יש הרבה יותר שמנות ממני! היא:אז לכי תהפכי להיות כמוהן,שמנה! אני:תעזבי אותי. היא:את מרוצה מאיך שאת נראית? אני:אמ.. היא:כן,או לא? אני:לא יודעת היא:כן או לא? אני:לא,בסדר מרוצה,לא אני לא מרוצה מאיך שאני נראית,שמחה טוב לך? היא:כן,מותק כדאי שתתחילי לשלוט בעצמך! אני:למה את מתכוונת? היא:למה אני מתכוונת,יופי גם פרה וגם פוסטמה! אני:סתמי! היא:אני מתכוונת שתפסיקי כל הזמן לאכול ולאכול! אני:סליחה? את חושבת שאני אוהבת את העובדה שאני פרה? כן? אז זהו שאני לא! היא:תעשי עם זה משהו,לא מספיק רק לאכול בצהריים וספורט פעם ב... אני:מה להרעיב את עצמי? זין! היא:זין עליך,את רוצה להיות רזה? נכון יפה אז תסתמי! אני:תנסי את. היא:אני לא צריכה,אני רזה. אני:יופי לך. היא:את רוצה להגיע לתיכון עם גרר? אני:לא מצחיק! היא:אני רצינית</div>Tue, 05 Feb 2008 22:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (I Know This Girl?!?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8578174http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468643&blog=8578174http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8487313<div align="right" dir="rtl">דבר ראשון... אני מחזירה תגובות אז שווה להגיב לא ככה? סי ככה... דבר שני וזה דבר שאני חושבת עליו כבר כמה ימים, לא פעם,לא פעמיים כולנו רצינו חיים מושלמים, או לחילופין כולנו אמרנו היי,תראו אותו יש לו חיים מושלמים או אמרנו תראו אותה,יש לה חיים מושלמים. יש לי חדשות,לאף אחד אין חיים מושלמים כמו שאף אחד מאיתנו לא מושלם,כה גם אין חיים מושלמים. ויש לזה סיבה,הכי פשוטה,תתארו לם סצנה,את\ה קם\ה בבוקר,פותח\ת את החלון והציפורים מצייצות לך, את\ה יוצא\ת לרחוב וכולם מחייכים אליך,כולם אוהבים אותך,אין לך אויבים,יש לך אהבה שתישאר לנצח, אין מלחמות בעולם,אין עוני ואין רעב וככה זה בכל יום ויום בשארית חייך,משעמם לא? וככה,כמו שאין עולם מושלם,אין גם בני-אדם מושלמים,כל אחד ואחת מאיתנו סבל,וחווה כאב ועלבון ושפל בחייו, כל אחד ואחת מאיתנו חשב לפחות פעם אחת למות ותתקנו אותי עם אני טועה כן. כל אחד ואחת מאיתנו טעה,ריכל,בכה,צחק,התפלל,איבד אמונה,קרא,כתב,הלך,שיקר,רץ,ישן... כי אנחנו רק בני אדם,אנחנו לא אלוהים,אין בידינו את הכוח לשנות את העולם,ועכשיו אתם תגידו שאני טועה, שיש בידינו לשנות את העולם,ואני מסכימה א</div>Thu, 24 Jan 2008 15:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (I Know This Girl?!?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8487313http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468643&blog=8487313http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8434038<div align="right" dir="rtl">אני אספר לכם סיפור. פעם הייתה ילדה, הילדה הייתה מאושרת,אהבו אותה,והיא אהבה אותם בחזרה, ואז יום אחד אותה ילדה הבינה שהיא חיה בבועה, הילדה החליטה לקחת מחט ולפוצץ את הבועה לרסיסים. כשהילדה פקחה את עיניה היא הביטה סביב וראתה עולם שונה לחלוטין ממה שראתה בתוך בועתה, היא ראתה אלימות,ותאוות בצע,ונצלנות,וגזענות ועוד אלפי דברים שחשבה שאינם קיימים בעולמה שלה, אך הילדה הקטנה ראתה גם את חברותיה,אותם חברות שכל-כך אהבה, אותם חברות שנשבעו שתמיד יהיו פה לצידה בכל זמן ובכל מקום. הילדה הקטנה הביטה בחברותיה שכעת נראו לה שונות,והיא החליטה שיותר היא לא תסמוך על אף בנאדם יחיד. אתם שואלים מדוע? ובכן,הנה התשובה,מה שהילדה הקטנה ראתה בפרוצפיהם של חברותיה עכשיו,אחרי שפוצצה את הבועה שלה היה זה- ריכולים,קנאה,שנאה,העלבות,פירוק,אי התחשבות ועוד מלא דברים שלא ראתה הילדה בתוך בועתה. ועכשיו,עכשיו אתם מבינים מדוע אותה ילדה נשבעה לא לבטוח יותר באף אחד? [אחמאחמ.. זכויות שמורות אך ורק לי!!©] ועכשיו הסיפור שלי. פגשתי פה בנות ובנים,החלפנו מס' אייסי וחלקן אפילו פלאפון, אני מדברת איתן ואני צוחקת,אני משתפת</div>Wed, 16 Jan 2008 15:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (I Know This Girl?!?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8434038http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468643&blog=8434038http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8385591<div align="right" dir="rtl">משעמם לי,אני מרגישה שאינלי מטרה בחיים, שאני לא מצפה לכלום בבוקר שאני קמה, אני רוצה מטרה.. חוחוחוחוחו,כבר הזכרתי שמשעמם לי??טוב נו,אני מניחה שכן אמרתי אתזה כבר, וואי,איזה פוסט בלי מטרה, נו מילא... משעמם לי... משעמם לי... משעמם לי... בלה בלה בלה בלה בלה [תתיחסו לזה כאילו חפרתי לכם] יאללה ביי פרויקט אני כן,ואני לא... 10 דברים שאני כן- 1.אני כן יודעת להקשיב. 2.אני כן אוהבת חיות. 3.אני כן נוטה להעלים את עצמי. 4.אני כן אוהבת לבכות כשאני מרגישה צורך. 5.אני כן אוהבת לצחוק. 6.אני כן מאמינה שבכי עוזר. 7.אני כןאוהבת מוזיקה. 8.אני כן מאמינה ברוחות,שדים,החיים שאחרי המוות ובאלוהים. 9.אני כן בונה לאט לאט את הביטחון העצמי שלי. 10.אני כן מודה</div>Wed, 09 Jan 2008 14:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (I Know This Girl?!?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8385591http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468643&blog=8385591http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8350126<div align="right" dir="rtl">זאת לא הקפצה,אני פשוט מתחילה לחשוב שיש לי הפרעות אכילה. אני עכשיו רצינית,אני כל-כך מפחדת,לפני כמה שבועות או משהו כזה החלטתי שנמאס לי, שאני אהיה רזה,התחלתי דיאטה,תכננתי לצום,לא לאכול,ועשיתי 100 כפיפות בטן ו100 קפיצות במקום, זה נעלם,כמה ימים אחרי התחלתי לאכול רק בצהריים, כל יום הייתי בבצפר,הייתי רעבה לא ביקשתי אוכל, סחבתי את חברה שלי לשתות,זה הלך טוב ויפה,עד יום שישי אחד, הייתה לאחת הבנות מהכיתה יומולדת,אז הביאו עודה וחילקו לכולם, לקחתי,אכלתי טיפה,ממש קצת וכבר הייתה לי בחילה, הייתי בטוחה שזה נורמלי אבל אז ראיתי את העוגה,הרגשתי את הטעם שלה בפה, והתחלתי להזיל דמעה,מה שאתם קוראים כןכן,הזלתי דמעה,מפאקינג עוגה שרק טעמתי, נבהלתי,הייתי בטוחה שאני בשליטה עצמית,הייתי בטוחה שזה לא יקרה לי,עכשיו אני כבר לא בטוחה. אחת החברות ששמעה על הסוג של הדיאטה הזאת אמרה שיהיו לי הפרעות אכילה,אולי היא צודקת? אני כבר לא יודעת מה לעשות,אני לא רוצה להיות אנורקסית או בולמית. ניסיתי אפילו להקיא,לקחתי מברת שיינים ודחפתי אותה לגרון,ולא הצלחתי להקיא. הייתי בטיול לירושלים,אכלתי והמון,הייתה לי בחילה,ואני כזה</div>Fri, 04 Jan 2008 16:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (I Know This Girl?!?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=468643&blogcode=8350126http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=468643&blog=8350126