http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781כותבת מה שאני רוצה , ולא אכפת לי ממה שאנשים חושביםheCopyright 2026 סופרת!? אולי כבשים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=8988700<div align="right" dir="rtl">בין אלפי אנשים עומדת עוצרת. החיים רצים, החיים עוברים. לא רוצה לרוץ, איתם רוצה לעצור. לא רוצה לחשוב שהפסדתי משהו בחיים, להרגיש שבחיים לא באמת חייתי. אני יודעת שבחיים אני לא אצא מהחיים בחיים , אבל... אוצה להרגיש שעשיתי משהו, ששיניתי משהו. שיש סיבה לקיומי, שאני לא עוד סתם אחת. סתם אחת שלא שינתה כלום, וברגע שהיא תמות לא יקרה כלום. סתם עוד אחת הלכה. אני רוצה להיות משהו מיוחד, מישהי שכולם יזכרו, רוצה למצוא סיבה לקיומי. רוצה לעצור ולרדת מהרכבת, לנוח לראות לספוג את כול מה שיש סביבי... ולאחר מכן לעלות לרכבת הבאה. רוצה לשנות מסלול... מסלול שבו הסוף נמצא באור. לסוף המסלולף, המסלול שבו חיים הם באמת חיים</div>Sun, 13 Apr 2008 17:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (סופרת!? אולי כבשים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=8988700http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467781&blog=8988700http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=8665946<div align="right" dir="rtl"> לילה סגרירי, פותחת חלון. מחפשת אותך, האביר עם השיריון. מחפשת אדם שיציל אותי. שיחשוב עליי שידאג לי לא רוצה לפחד עוד לא רוצה לדאוג עוד פשוט רוצה לחיות באושר ועושר. כמו בסיפורים, עם האביר בשריון שיגן עליי. עם האביר בשריון הכסוף והסוס הלבן שיציל אותי. לא יהיה לי יותר פחד בחיים. אני לא נסיכה, אני גם לא מלכה, אני סתם ילדה. שרוצה שהאביר עם השיריון יגן עלייה מהעולם! החלטתי לחזור ולהשקיע בבלוג אני אמשיך את הסיפור שלי ואמשיך לעדכן אותו כל פעם, במקום לכתוב למגירה לשפוך פה ולקבל תגובה</div>Tue, 19 Feb 2008 17:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (סופרת!? אולי כבשים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=8665946http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467781&blog=8665946http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=8215030<div align="right" dir="rtl">רצה מהר מנסה להגיע, להגיע למקום לא מוכר להגיע למקום שעוד לא הייתי בו, להגיע למקום שאליו כולם מנסים. להגיע לאושר. נופלת, ועוצרת. עכשיו יותר מתמיד האושר רחוק. הוא למעלה אני למטה. איןכוח לרוץ, אין חשק להמשיך. להמשיך למקום לא ידוע. עוצרת וחושבת, לאן רצתי כול הזמן הזה? מתבוננת מסביבי הכול נראה שונה אני באותו מקום, אבל הכול השתנה, איםה הייתי בכול הזמן הזה? מתי העץ ששתלתי עם ההורים שלי בגן, הספיק לצמוח ולהיות יותר גבוה ממני? מתי אח שלי הקטן למד לדבר? איפה הייתי בכול השינויים האלה? הפרחים פורחים הציפורים מצייצות, השמש בשמיים מאירה יותר מתמיד. לאן רצתי כול הזמן הזה? איפה הייתי בכול הזמן הזה? רצתי למקום לא ידוע, דחיתי דברים בטענה שמחר יהיה יותר טוב, מחר אני אולי סו סוף אגיע לאושר. לא שמתי לב שהאושר נמצא בדברים הקטנים, הדברים הקטנים שממש לידי. העצים ששתלתי, צמחו. הפרחים פרחו יש חברים תומכים, חברים שלא היו לידי ב"מרדף" אמרית תודה ובקשה אחרי מעשה, כול דבר קטן שמישהו עשוה, גורמת לאושר. אז למה לרדוף אחריו שהוא פה? צריך פשוט לעצור, להאט, שום דבר לא יברח. להסתכל על</div>Mon, 17 Dec 2007 16:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (סופרת!? אולי כבשים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=8215030http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467781&blog=8215030http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=7969298<div align="right" dir="rtl">פרק חדש סוף סוף, מצטערת שלקח לי זמן הייתי חולה, מזג האוויר הזה שיגע אותי חם קר קר חם, כמובן אני נהייתי חולה, אז לקח לי זמן לעדכן, ואני עדיין לא מרגישה טוב, אבל הרגשתי שאני חייבת לעדכן אז עדכנתי חחח התלהבתי מהפרו והסמיילים כמה דברים: אני מאוד מרוצה על התגובות בפרק הקודם זה ממש נחמד לקרוא את זה תודה!! הפרק הזה כתוב בתבנית שונה ממה שכתבתי עד עכשיו יותר סיפור מאשר תסריט, הצעה שקיבלתי בתגובות, אז תגיבו אם כדיי כך או כמופעם שעברה מה יותר נוח לקרוא. כי חייב לרשום 3 תקראו ותהנו חחח <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0c</div>Tue, 20 Nov 2007 15:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (סופרת!? אולי כבשים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=7969298http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467781&blog=7969298http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=7901636<div align="right" dir="rtl"> ראינו את אמא של גיל יושבת, התקרבנו אליה, אמרנו לה שלום. היא פרצה בבכי וצרחות. " אין לו רגליים, אין לו רגליים, הוא לא יכול ללכת יותר!!" הסתכלנו על אמא שלו בתדהמה. סיוון:" רבקה, אנחנו יכולות לראות אותו?" רבקה: " הוא בחדר התאוששות, הוא עוד לא יודע שכרתו לו את הרגליים". סיוון:" כרתו לו את כול הרגל?" חיבקתי את סיוון חזק, ראיתי שהיא לא יכולה יותר עם זה, ראיתי שהיא גם עומדת לבכות, אבל היא חזקה, והיא לא תבכה ליד אמא שלו, שלא צריכה שעוד מישהו יבכה לידה. </FO</div>Mon, 12 Nov 2007 13:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (סופרת!? אולי כבשים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=7901636http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467781&blog=7901636http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=7858982<div align="right" dir="rtl">פרק 6 פרק ארוך!! בהצלחה =] היה לי רטט בכיס, זה שוב היה הפלאפון שלי . הודעה חדשה. ** זה היה גיל!!** החזרתי לסיוון מיד הודעה *-* מה גיל?*-* ** זה היה גיל בתאונה, מיכלי תוכלי לבוא אליי ישר שאת מסיימת ?** הייתי בשוק איך לא חשבנו עליו לפני, כול הפעמים שהוא לקח אותנו טרמפ איך לא זיהינו את האוטו, איך לא חשבנו עליו? אני: "דניאל ? כמה זמן בערך נשב?" דניאל:" לא יודע עד שימאס לנו ואז</div>Wed, 07 Nov 2007 14:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (סופרת!? אולי כבשים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=7858982http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467781&blog=7858982http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=7834310<div align="right" dir="rtl"> אחרי הרבה זמן שלא עידכנתי כי נהרסה לי המקלדת ( לא שותים ליד המחשב!! הקולה הרגה לי את המקלדת =[). לקח לי זמן לקנות חדשה אז לא היה לי מחשב, אבל עכשיו חזרתי ואיתי עוד פרק! =] תודה על התגובות בפרק הקודם זה מעודד. אני אמשיך גם אם לא קוראים , אבל בטח אני אגמור את הסיפור יותר מהר ממה שחשבתי. פרק 5 :) פתאום שמענו חריקה ובוום ענקי, אני וסיוון אמרנו וואו זה היה כואב ולא התייחסנו לזה עד שנשמעו סירנות של אמבולנס ומשטרה ויצאנו לרואת את כול הבלגן. היו בחוץ שני מכוניות, שחורה ואדומה, מרוסקות חזיתית, זכוכיות בכול מקום , אמבולנסים ומשטרה. סיוון הלכה וחקרה אנשים שם מה היה וכמה אנשים היו שם. אני רק עמדתי והתבוננתי אף פעם לא הייתי בתוך תאונה , או ראיתי תאונה מכול כך קרוב, זה הלחיץ אותי, פחדתי . סיוון חזרה " היו במוכנית אחת בנאדם אחד , שלא היה חגור והוא פצוע קשה, ובמכונית השנייה, שלושה בני אדם וכולם היו חגורים אבל הנהג נפצע בינוני והשאר קל". <SPAN lang=HE</div>Sun, 04 Nov 2007 14:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (סופרת!? אולי כבשים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=7834310http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467781&blog=7834310http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=7793231<div align="right" dir="rtl"> לא... לא רציתי שהוא יבוא לראות את השכונה שלי את המקום שאני מתביישת בו וכול כך שונאת אותו. ** תגיד איפה ומתי ואני אגיע כבר לבד, מתאים לך בכניסה למועדון שהיינו בו אתמול?** *-* ומשם לאן נלך?*-* ** לא יודעת נזרום** *-* טוב עוד שעתיים את שם אני מחכה לך.*-* כל כך רציתי לספר לסיוון הכול, אבל היא הייתה יותר מידי עסוקה והחלטתי לא להפריע לה עד שהיא תיתן לי את כול הפרטים הלכתי להתקלח, כל כך רציתי לפגוש אותו, ובאותו זמן לא! ידעתי</div>Tue, 30 Oct 2007 13:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (סופרת!? אולי כבשים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=7793231http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467781&blog=7793231http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=7777880<div align="right" dir="rtl">דניאל: אבל רגע תכירי את בר. אני: אממ לא תודה אחר כך אני חייבת לזוז. דניאל: לאן את הולכת? אני: תתקשר אלי כשתסיים פה, פשוט אני חייבת לעוף. נפגש יותר מאוחר. דניאל: מה קרה? אני: לא יודעת, פשוט שלחו לי הודעה שאני חייבת לבוא הביתה דחוף. דניאל: נלווה אותך? אני: לא תודה. נתתי לו נשיקה על הלחי וברחתי משם. <</div>Sun, 28 Oct 2007 13:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (סופרת!? אולי כבשים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=7777880http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467781&blog=7777880http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=7737669<div align="right" dir="rtl"> פרק 2 ושוב המילים מתחילות להדהד לי בראש " אל תדאגי" המילים... המילים האלה שכול כך פגעו בי, המילים שאני כול כך מפחדת מהן שוב חזרו... עצרתי, כבר היה לי קשה להמשיך ללכת אחריו. הוא הסתכל עליי ואמר, "מיכל? הכול בסדר? בואי נמשיך.." הסתכלתי עליו, חיפשתי את העיניים שלו, עיניים לא משקרות. הוא היה כל כך יפה ואפילו לא שמתי לב כי תמיד באתי בהרגשה של אנטי. הוא היה נראה כול כך תמים, אחד שלא יכול לפגוע במישהו, "כן, כן .. הכול בסדר איתי, בוא נמשיך" המשכנו ללכת לתוך המועדון. בתוך המועדון היה עכשיו שיר סלאו, כל כך שנאתי את השירים האלה בתקופה האחרונה, לא רציתי לרקוד את השיר הזה, רציתי להמשיך ולדבר איתו, ומצידי לשבת בחוץ רק לא לרקוד אותו. דניאל: רוצה לרקוד ? אני: אממ.. לא. <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt</div>Tue, 23 Oct 2007 12:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (סופרת!? אולי כבשים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467781&blogcode=7737669http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467781&blog=7737669