http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336heCopyright 2026 Story. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=12270280<div align="right" dir="rtl">מיטת הקומותיים הקטנה חיכתה להם בהגעם לחדר. לא המקום המושלם לבלות בו את הלילה, אבל בהחלט מספק. "אני אקח את המיטה העליונה", הכריזה סאם, "אם זה בסדר, כמובן", "בסדר גמור", חייך אוון והחל לסדר את החפצים על מיטתו וסביב לה בעודסאם מטפסת על הסולם ומתיישבת על מיטתה. היה חשוב לה להיות גבוהה ככל האפשר. מאז ומתמיד הגובה סימן לה את פסגת האושר,וגיבורי הסיפורים שנהגו לספר לה הוריה לפני השינה היו בעיקר מלאכים, אותם יצוריםטהורים, שליחיו של האל,בעלי כנפיים צחורות כשלג או כענניםבהירים ביוםקיץ חמים, כולם גרו להם אי שם למעלה.אוון פרק את חפציווניגשראשון למקלחתהמשותפת שבחדר. כשסגר אחריו את הדלת,הוציאה סאםעט ומחברת קטנה, יומן. 'שום דבר לא עומד כמו שצריך', החלה לכתוב מהוססת,'אני בכלל לא יודעת איך לגשת לדף. אני לא טיפוס של יומנים, ואני לא יודעת מה אחשוב עלהעמוד הספציפי הזהבעוד כמה שנים.זה משהו שהייתי רוצה מאודלשכוח, אבל מצד שני...אני לא יודעת מה אני חושבת בכלל',היא פסקה מלכתוב והניחה את העט לצידה,ברעד עטפה עצמה בידיה, ואם לא היו יודעים היכן בילתה כל אותו הערב היה נראהשנקלעה לסופת שלגים מקפיאת עצמות.הקרבה למ</div>Sat, 15 Jan 2011 18:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Story)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=12270280http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467336&blog=12270280http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=12210893<div align="right" dir="rtl">אוקיי, אז לא הייתי פה הרבה זמן. אפשר להגיד אפילו המון זמן... ואז פתאום נזכרתי בסיפור הזה שהתחלתי לכתובושפרק 5 עדיין ממתין בטיוטה ומתחנן בפנישאפרסם אותו ("הו, חודשים של חושך בקטעים הקודמים!"). אבל מה זה שווה בעצם אם אף אחד לא קורא? אם אין מי שיעביר ביקורת או סתם יגיד שהיה נחמד לו לקרוא ולא סתם יגיב "בלוג יפה מוזמן/ת לשלי"? אז קוראים יקרים, אם כבר ביקרתם אשמח אם תציצו בארבעת הפרקים האחרונים שפרסמתי (ארבעה פרקים. לא ארבעים. לא תולדות העם היהודי מא' עד ת'. לא סוף העולם. ארבעה פרקים קטנים) ותביעו את דעתכם. אתם מוזמנים גם בפרק עצמו, אני חוזרת אחורה לבדוק.בעד הפרק הבא? אנא ציינו זאת, זה יקל על ההתלבטויות שלי. נ.ב: כן, אני מודעת לכך שבשלושת הפרקים הראשונים הכתיבה קצת מתנדנדת, בכל זאת, הייתי עוד קטנה כשכתבתי אותם (יחסית לעכשיו בכל אופן). שיהיה לכם יום מקסים ומקווה לשמוע דעות</div>Mon, 13 Dec 2010 20:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Story)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=12210893http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467336&blog=12210893http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=11768802<div align="right" dir="rtl">הנוכחים צעקו, חלקם עצמו עיניים בחזקה, מפחדים להסתכל.אדםהרים את מבטו והתבונן בחור הקטן שפער כדור האקדח בתקרת הפח. "אני מסוגל!", הוא קרא והישר מבט אל אוון שליבו פעם במהירותבלתי נתנתלתיאור. אדם חצה את הקו האדום ואוון ידע שמשיכת הזמן נגמרה, הוא לא יכול להרשות לעצמו להתגרות בו יותר, הוא מסכן אותה. הואעצם את עיניו וחשב לשניה שהרגישה כנצח-היה צריךלהפסיק לדבר ולהתחיל לפעול.הן נפקחו שוב למשמע צליל חבטה שהפריע לריכוזו. כאילו כל כוחו נלקח ממנו, צנח אדםעל הרצפה וגרר אחריו את סאם. הוא יכל להבחין בכמה מהאנשים מנצלים את ההזדמנות להתחמק מהאולם לעומת אלה שעדיין קפאו וניסו לעכל על שראו עיניהם. אוון רץ לכיוון האקדח והרים אותו "תנטרל אותו",אמר והעביר את האקדחלטום,האח המארח,שבשיחתם קודם לכן סיפר לו שהוא מבין הרבה בנושא. "מה קרה?", הוא פנה אל סאם, "אני לא יודעת", היא הביטה בו, "הוא פשוט נפל ו-" "את בסדר?" "מה?" "את מרגישה רע? הוא פגע בך?", הוא סקר אותה מכף רגל ועד ראש בדאגה, "לא, אני... אניבסדר, תודה", אמרה רועדת. הוא בחן אותה בשנית מכף רגל ועד ראשוכשהשתכנע שהכל בסדר תפס אתאדם וגרר אותו אל מחוץ</div>Fri, 07 May 2010 20:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Story)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=11768802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467336&blog=11768802http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=11749288<div align="right" dir="rtl">מצטערת על ההזנחה האיומה. אני יודעת שהבטחתי, אבל אתם יודעים, אני בעייתית קצת. הפרק החדש יעלה בתחילת מאי (סתם כדי שלא ישקע), ואם לא- אני קציצה. אשמח לתגובות על הפרקים הקודמים: פרק ראשון, פרק שני, פרק שלישי. נ.ב: עלילת הסיפור עומדת להשתנות לחלוטין ממה שתכננתי.</div>Wed, 28 Apr 2010 18:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Story)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=11749288http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467336&blog=11749288http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=11305280<div align="right" dir="rtl">אני באמת מצטערת על חוסר העדכונים. האמת שחיכיתי לעוד כמה תגובות, אבל הסיבה העיקרית היאשאני נמצאת בתקופה מאוד עמוסה. בכל מקרה, בלי לקשקש הרבה ולספר לכם על כמה שהחיים שלי מסובכים ולתרץ לכם על סיבות טיפשיות למה הפרק מתעכב, אגש לעניין. פרק 4 כבר כמעט כתוב לגמרי. בינתיים אני אשמח לקרוא את דעתכם לגבי שלושת הפרקים הקודמים, זה באמת יעודד אותי להמשיך/יעזור לי לשפר. שיהיה לכם יום נהדר, בעודכמה ימים אשלח ספוילר (או ספוילרים)קטן למנויים, אז אם אתם במתח ורוצים לדעת מה יקרה, אתם מוזמנים להרשם כמנויים גם כן ולהנות מההטבה הנחמדה הזאת (אני מרגישה כמו בפרסומת טלוויזיונית זולה). פרק ראשון פרק שני פרק שלישי באהבה, Story .</div>Fri, 09 Oct 2009 14:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Story)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=11305280http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467336&blog=11305280http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=11209672<div align="right" dir="rtl">מצטערת שלקח הרבה זמן עד פרסום הפרק, אבל מוטב מוקדם מאשר לעולם לא. מקווה שהשארתי במתח. "גבירותיי ורבותיי, בנות ובנים", בקע קול מהרמקולים, "אנחנו מאוד שמחים לארח אתכם כאן", המוזיקה פסקה וכל המבטים הופנו אל עברשני נעריםשעמדו על במת עץ. היו אלה אח ואחות, המארחים, שככל הנראה הרכיבו את במת העץ במו ידיהם, "כמו שאתם יודעים, היום הוא ערב מיוחד. ברור לכולנו שזאת מסיבה מגניבה כמו כל שאר המסיבות, אבל הנושא הפעם הוא "כיתה ו'" וכמו שאתם יודעים, או לפחות כמו שאני יודע, בכיתה ו' לא מוותרים על ריקודי הסלואו", אמר אחד הנעריםוחייךחיוך רחב אל כל הנוכחים, "בעוד כחמשדק' נתחיל במשחק 'סוויץ'', למי שלא מכיר, זהו משחק בו רוקדיםבזוגות ובכל פעם שאומרים"סוויץ'" הזוגות מתחלפים.השניים האחרונים למצוא בן זוג יצאו מהמשחק.שני הזוגות האחרונים על הבמה יהיו המנצחים.עד אז אתם מוזמנים למצוא לכם בני או בנות זוג ולרקוד לצלילי המוזיקה". זה היה הרגע שלו, הוא ידע את זה. אוון קפץ מכסאו ורץ אלעבר הרחבה. "מה עובר עליו?", פנתהלילי אל רון, "אין לי מושג", הוא השיב, עוקב במבטו אחר אוון, "הוא לא חייב לרוץ בהיסטריה כדי למצוא</div>Tue, 01 Sep 2009 15:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Story)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=11209672http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467336&blog=11209672http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=11144690<div align="right" dir="rtl">אני שמה לב שרוב הרעיונות עולים לי רק בסביבות 1 בלילה, כשכולם ישנים ויש שקט מוחלט, מה שאומר שאין לי הרבה זמן לכתוב כי אני הולכת לישון בסביבות 2 ובמהלך היום יש לי מחסום כתיבה, אין לי רעיונות ואני לא מצליחה לנסח את מה שאני כותבת כמו שצריך. אז סליחה על האיחור, והנה הפרק. פרק שני. "רכילויות?", שאלהלילי בעודה מחליקה על הכיסא לצידה של סמנת'ה, "אין הרבה", השיבה סמנת'ה, או כמו שנהגהלילי לכנות אותה- סאם,"גם לא הספקתי להכיר הרבה אנשים, את יודעת, אנחנו פה רק עשרים דקות", "שמתוכן דיברת במשךרבע עם הסטוציונר מספר אחד בארץ. את חושבת שאני לא רואה כלום?", "גם את מדברת עם הסטוציונר מספר אחד בארץ, לילי. הרבה יותר משאני מדברת איתו", היה נדמה לה שתשאיר את לילי חסרת תשובה מתחכמת, ללא דרך להביס אותה הפעם, בעוד נסיון להשיג איזו רכילות חמה, אבל היא לא הופתעה כשזה לא קרה, "אני לא פנויה, מותק", השיבה לה בשביעות רצון, "ואני לא בקטע של סטוצים, את אמורה לדעת את זה",סאם החזירה לה, "אוון לא נאמן ולא אמין, את רואה אותי יוצאת איתו?", היא ענתה בבטחון וטון הדיבור שלה נשמע כאילו התכוונה להגיד 'אני לא עו</div>Tue, 11 Aug 2009 01:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Story)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=11144690http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467336&blog=11144690http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=11132337<div align="right" dir="rtl">"הם? לא, אין בניהם כלום. היא ביישנית ומופנמת והוא מאוד... את יודעת... זורם כזה, מתפרפר. הוא לא יכול להשאר עם בחורה אחת למשך הרבה זמן" היא צעקה לאלה, מנסה להתגבר על הרעש החזק של המוזיקה,"ובכלל, הם לא דברו כמעט אף פעם, מקסימום 3 פעמים בכל הזמן שהם מכירים אחד את השניה", "חבל, הם דווקא נראים חמודים", ענתה אלה, "כן, נכון" חייכה לילי, סימנה משהו לא ברור בידיה והתרחקה. "היי אל!",אלה פנתה אל הקול הקורא, "על מה דיברתן?", "כלום, רק שאלתי את לילי אם שני אלה ביחד", היא הצביעה לכיוון בו ישבו השניים, "מי אלה?" "אוון וססאם, חברים שלה", היא ענתה, "אז מה היא אמרה? הם ביחד?",היה אפשר לשמוע את הסקרנות בקולה, "לא, הם רחוקים מזה" "חבל", ענתה נטע באכזבה, "דווקא נראים חמודים", אלה צחקה, "כן, נכון". לילי ורון כבר שנה וחצי ביחד והם הזוג החזק ביותר מבין כל הזוגות בחברה בה הם מסתובבים.סאם היא החברה הטובה ביותר של לילי כבר מתחילת כיתה ז'. הןבילו אחת בחברת השניה המון זמן ולא הפסיקו גם אחרי שבאמצע כיתהי' רון ולילי נהיו זוג ולילי הייתה צריכה להקדיש גם לו הרבה תשומת לב. אוון הצטרף לבית הספר שבו למדו השלו</div>Thu, 06 Aug 2009 23:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Story)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467336&blogcode=11132337http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467336&blog=11132337