http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467050missed the last train home/ birds pass by to tell me that im not alone/ over pushing myself to finish this part/ handle a lot/ one thing i miss/ it`s in your eyes heCopyright 2026 nowhere now. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467050http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467050&blogcode=7501318<div align="right" dir="rtl">בשנייה נוחתת הפצצה. או שאולי היא עדיין לא ממש נחתה, כי לא בכיתי עדיין. ואני כל כך כועסת עליה שאפילו להגיד לי בעצמה היא לא יכולה לעשות. מילא לא להגיד לי, אבל השתיקת אלחוט הזאת של שלושה שבועות שלא נראית כאילו היא הולכת להיות פחות שקטה.. מעליב.. אני מרגישה כמו חוזת עתידות עכשיו עם השיר שהתפלק לי לפני שבועיים שמתגשם עכשיו.. חיפשתי קרוב ומצאתי רחוק.. יום כיפור.. יוצאים לעיר כי אין ברירה. פגשתי חברה שלא ראיתי המון זמן.. וקיוויתי שהזמן הזה שהיא לא ראתה או דיברה איתי יעשה לה טוב. אבל המצב, ככה זה נראה לפחות.. לא השתנה לה.. עדיין מאוהבת בצורה ילדותית.. אוהבת מבלי לדעת בכלל מה היא באמת אוהבת.. היא חייבת להתבגר.. נפרדת ממנה והולכת לשבת עם החברות.. כשלינה פתאום אומרת שליאור התקשרה בבוקר.. היא כנראה לא חוזרת. גם המשפחה שלה עוברת לשם והיא לא חוזרת.. אבל היא תבוא להיפרד. תודה באמת. ממני כבר נפרדת.. רק ששכחת לספר.. אז לכי תזדייני. והפעם אני באמת מתכוונת לזה - שיהיו לך חיים נפלאים. רחוקים ונפלאים. שלום ולא להתראות על אמת. בתקווה שיום אחד אני אוכל להגיד ברוך שפטרנו ולהתכוון לזה. </div>Sun, 23 Sep 2007 04:01:00 +0200ronniep22@gmail.com (nowhere now)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467050&blogcode=7501318http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467050&blog=7501318http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467050&blogcode=7385237<div align="right" dir="rtl">אני חיפשתי רחוק ולא מצאתי קרוב מכל הדברים שרציתי נפלתי עמוק, עמוק שלום, שלום מרחוק זה לא לראות מקרוב וכל מה שביקשתי היה להרגיש ולצחוק, לצחוק ושוב נפגעת ומעליבה בחזרה אני יודעת שזאת הפעם האחרונה שלי כאן אף פעם זה לא היה קל לשכוח עוד רגע קטן וגם אם בסוף זה נגמר אני וויתרתי בכלל, בכלל ושוב נפגעת ומעליבה בחזרה אני יודעת שזאת הפעם האחרונה שלי כאן ושוב דומעת ומבקשת סליחה אני שוכחת שזה קורה כל הזמן כל הזמן ושוב לוחשת ומשחקת משחק ומסתגרת בתוך חדר קטן לבן אני חיפשתי קרוב ושוב מצאתי רחוק</div>Thu, 06 Sep 2007 03:52:00 +0200ronniep22@gmail.com (nowhere now)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467050&blogcode=7385237http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467050&blog=7385237http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467050&blogcode=7385060<div align="right" dir="rtl">איך יודעים כשמשהו קורה? הרי אם לא זוכרים שזה קרה אז זה בעצם לא קרה. ואם מכחישים שזה קרה אז זה בערך לא קרה. לפעמים גם כשמשהו קורה אז לא בטוח שזה באמת קורה. נעשיתי בנאדם מגעיל. אני שקרנית. וכשאני לא משקרת אז עדיף שאני אשקר. אין לי כוח להורים, לחברים, לדברים שאני אוהבת וטובה בהם, למקום הזה. אני לא עושה שום טוב, והעובדה הזאת לא מפריעה לי. לא מפריעה לי ברמה שאני אקום ואשנה את זה. עדיף כבר שאני פשוט אקום ואלך. שאנשים לא יזכרו אותי כמו מי שאני עכשיו, אלא כמו מי שהייתי עד עכשיו, בערך. חבל שאני לא יכולה להתגייס עכשיו. אני מתגעגעת אליה. אני מתגעגעת אליי</div>Thu, 06 Sep 2007 00:38:00 +0200ronniep22@gmail.com (nowhere now)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467050&blogcode=7385060http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467050&blog=7385060http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467050&blogcode=7379524<div align="right" dir="rtl">רציתי. רציתי הרבה דברים, ועכשיו אני בתקופה של לא בא לי על כלום, גם לא על אנשים במיוחד. עבדתי בחודשיים של הקיץ, ואין לי כוח יותר. רציתי ללמוד בינתיים, עד הגיוס, לשפר את המתמטיקה הזוועתית שלי כי מעיק לי שאני יכולה הרבה יותר אבל הקורס עולה כמו החיים שלי, אז ההורים אמרו לא. אני מבינה שזה הרבה כסף, אבל כל כך רציתי את זה עכשיו. יש לי בדיוק את הזמן בשביל זה והמון מוטיבציה. אז עכשיו אין לי מוטיבציה לכלום. אז אני בבית. סגורה בחדר כל היום. לא מדברת עם ההורים. חארות. אני סתם ילדה קטנה ומפונקת. לא קיבלתי מה שרציתי אז אני עושה פרצופים. אבל בדוגרי אני לא מבקשת מהם הרבה בדרך כלל. אני לא אוהבת לבקש עזרה, רק במצבים שאין לי ברירה, רק בדברים שאני לא יכולה לעשות לבד. יושבת בבית ומחכה למיילים שלה. שתספר לי מה שלומה ואיך הולך לה שם, אבל אין לה זמן לנשום בכלל. אין לה זמן אליי, וזה בסדר. למזלי גיליתי את קיובייס, ואני מקליטה את כל השירים שלי עכשיו, עם קולות וסולואים בקטנה על הגיטרה. סופסוף אני יכולה להקליט באיכות. לא כתבתי שיר מאז קוס, ומציק לי שאני רוצה אבל אין מה. זה לא בדיוק שאין מה, לפעמים יש</div>Wed, 05 Sep 2007 02:56:00 +0200ronniep22@gmail.com (nowhere now)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467050&blogcode=7379524http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467050&blog=7379524http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467050&blogcode=7375908<div align="right" dir="rtl">היא לא פה כבר חודש וחצי. אני כלכך מתגעגעת אליה לפעמים, אבל עושה רושם שטוב לה. היא גם מתגעגעת להכל, ועוד כמה חודשים היא תחזור. ואני לא מצליחה להחליט אם זה דבר טוב או רע . כל פעם שאני נכנסת למייל, בערך אלף פעם ביום, ומתאכזבת שאין כלום ממנה, אני כל כך רוצה שהיא תהיה פה עכשיו. אבל בדוגרי כשהיא הייתה בארץ לא הרגשתי יותר טוב. לפני שהיא טסה התחמקתי ממנה כל הזמן. וכשהיא הייתה בסביבה אני הייתי צל. במילא ניסיתי לא לדבר ולא להתקרב אליה, אז למה קשה לי ככה עכשיו כשהיא לא פה? בהתחלה בכלל החלטתי שברגע שהיא עוזבת את הארץ אני מנתקת קשר לחלוטין, אבל זה לא החזיק. היא חסרה לי פה. אבל גם כשהיא כן הייתה פה היא הייתה חסרה.</div>Tue, 04 Sep 2007 17:20:00 +0200ronniep22@gmail.com (nowhere now)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467050&blogcode=7375908http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467050&blog=7375908http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467050&blogcode=7374378<div align="right" dir="rtl">יום אחד אני אפסיק לנסות לחיות בעבר. יום אחד אני לא אפחד יותר לקחת את החיים שלי בידיים ולהסתכל קדימה. יום אחד אני אילחם לעשות רק מה שטוב לי. הדבר שהכי מפחיד אותי, טוב נו חוץ מעכבישים, זה הצורך להתפשר. אני לא מוכנה להתפשר. הכל או כלום. ככה זה תמיד היה וככה לעזאזל זה תמיד יהיה. לטוב ולרע. </div>Tue, 04 Sep 2007 14:19:00 +0200ronniep22@gmail.com (nowhere now)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=467050&blogcode=7374378http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=467050&blog=7374378